אפלטון - טימיאוס

טימיאוס- Timaeus

טימיאוס הוא דיאלוג מיוחד של אפלטון- הוא דיאלוג שהיה כנראה המשפיע ביותר של אפלטון.

הטימאיוס על פניו הוא הדיאלוג של אפלטון שעניינו העולם המוחש. מבחינה צורנית: הוא משונה. הוא לא דיאלוג, למעט איזושהי התחלה קצרה שבה נפגשים סוקרטס וכמה חברים ומחליטים להמשיך את הדיון של אתמול (שהוא גרסה מאוד מקוצרת של "המדינה"). מחליטים לעשות 3 שיחות. שיחה אחת תדון בעולם המוחש, שיחה שניה במדינה שבונים בעולם המוחש והשלישי מעולם לא נכתב.

כאשר טימיאוס הפיתאגורי מתאר את המבנה של העולם הוא מדבר לבדו במשך עשרות עמודים. הסיפור הוא סיפור על העולם המוחש- מה הוא העולם המוחש? אבל האינטרס העמוק של אפלטון איננו דווקא בתורת הטבע, בפילוסופיה של הטבע. האינטרס של אפלטון הוא אינטרס אתי- כמו בכל הדיאלוגים.

השאלה שלו היא איך אנחנו יכולים לבסס ערכים אתיים שהם אינם הסכמיים (לא פרוטאגורס).

בתפיסה של הפילוסופיה היוונית יש בעיה עם ערכים מוחלטים.

ליוונים יש מושג של טבע (פיזיס). אין להם מקור חיצוני שיכול לתת תוקף לערכים.

זה לא כמו ספר בראשית, שיש אלוהים שיכול להטיל את הערכים שלו על העולם.

ליוונים אין אפשרות של ערכים חיצוניים. ליוונים או שהערכים הם טבעיים או שהם הסכמיים.

בטימיאוס אפלטון בונה טבע שהערכים האתיים משוקעים בו כבר מראש. כלומר- העולם צריך להיות כזה שהערכים האתיים לא רק אפשריים. העולם נושא בעצמו מטען ערכי. אפלטון שולל את ההפרדה (של יום) בין ערך לעובדה.

מדוע זה לא דיאלוג?

הדיאלוג בנוי על כך שהשואל מציג אפשרות והמשיב צריך להגיד "כן נובע" או "לא נובע".

דיאלוג הוא מהלך לוגי.

על העולם המוחש לא ניתן לעשות מהלכים לוגיים. כל מה שאומרים על העולם הוא תיאוריות המנסות להסביר תופעות.

לכן, אומר טימיאוס פעמיים שלוגוס זה דין וחשבון סביר ופעמיים הוא אומר שזה מיתוס. זו תיאוריה שבאה להסביר תופעות מסוימות. אפשרי דין וחשבון אחר? כן!

צריך לראות אם ההסבר האחר מסביר יותר תופעות, אלגנטי יותר, קל יותר להצגה וכו'. בצורה לוגית אי אפשר בכל מקרה לבנות את התיאוריה.

המיתוס של טימיאוס מדבר על איך בעל המלאכה (demioungos) בנה את העולם?

נשאלת השאלה האם זה סיפור על איך באמת נבנה העולם, או שיש כאן תיאור זמני על מבנה לא זמני.

מה עושה בעל המלאכה?

בעל המלאכה מסתכל על הדגם ומעתיק את הדגם. אם אני רוצה לבנות בית- אני יודע פחות או יותר איך זה צריך להראות ואני בונה את הבית לפי דגם. הדגם לא צריך להיות הבית עצמו או העתק שלו, אבל יש לי איזושהי "אידאה" של דגם.

אם כן, בעל המלאכה מסתכל בדגם האידאלי ומעתיק אותו לעולם.

בשביל מה הוא צריך את זה?

הפעולה של בעל המלאכה היא אחת הדוגמאות של אפלטון לטלאולוגיה- סידור תכליתי.

קודם כל- הפעולה של בעל המלאכה. מה שאני עושה- אני עושה בסדר מסוים. בעל המלאכה הוא ביטוי לתכליתיות העולם.

הדוגמה האחרת של אפלטון היא הדוגמה של האורגניזם- מה שעושה האורגניזם לאורגניזם זה שהחלקים נמצאים ביחס אלה לאלה ומסודרים באופן מסוים.

ובנוסף: המבנה המתמטי, בו יש יחסים בין הצורות המתמטיות השונות.

כל המתמטיקה, לפחות הקלאסית, מאורגנת במכלול אחד שם כל המשפטים מסתדרים אלה עם אלה.

אם כן, ה-  demioungos מסתכל באידאות ומעתיק את האידאות האלה אל פני העולם.

אפלטוןאמר שהאל שבנה את העולם היה חסר קנאה וטוב.

האל הטוב זו המצאה אפלטונית. האלים היווניים היו קנאים. האל התנ"כי גם כן קנאי.

האל של אפלטון טוב. אפלטון אמר שהוא לא חסך מהעולם שום דבר שיכול היה לתת לו.

לעולם הזה יש את המקסימום של הרציונליות האפשרית. האספקטים הלא רציונלים נובעים מכך שאי אפשר שהדבר הזה יהיה רציונלי.

אפלטון אומר שחייבים להניח את הרציונליות המקסימלית של העולם. אחרת- אין מדע ואין פילוסופיה.

המדע מניח את הרציונליות של העולם ואפילו את הרציונליות המקסימלית של העולם. אי אפשר להגיד "לזה אין הסבר".

העולם הזה הוא עולם מסודר. האתיקה, אם כן, מובנית בתוך תורת הטבע. הטבע הוא תכליתי והעולם בנוי על פי תכליתיות.

האמן מעתיק נוף לפיסת דף.

העולם הוא העתק ל"מקום” ולזמן. לאידאות אין מקום. למקום יש תכונה חשובה שהיא ייחודית לעולם שלנו.

המקום הוא תנועה בלתי סדירה, כאוטית. לכן, כאשר בעל המלאכה רוצה להעתיק את סדר האורגניזם, האידאה של בע"ח, לעולם המוחש, עליו להעתיק זאת בצורה של סדר אשר מתנועע.

כאשר הדמיונגוס העתיק את המעגל לגלגל אופניים, הא לא לקח את ה-מעגל, הוא העתיק אותו לתנועה ולזמן.

ה- demioungos העתיק את הסדר של העולם האידאלי ל"מקום" ולתנועה.

בתשובה לשאלה "כמה עולמות עשה האל", טימיאוס אומר שהעולם הוא אחד, ואם לא אחד הוא חמישה (?!). למה? כי יש ויכוח עם דימוקריטוס. דימוקריטוס אמר שיש מספר בלתי מוגבל של עולמות.

אבל אם העולם שלנו אמור להיות בנוי לפי סדר אז צריך להיות עולם אחד- שלם שהחלקים שלו מסתדרים אלה עם אלה.

ואם לא אחד- אז חמישה. למה? כי יש רק חמישה גופים משוכללים. כלומר- למספר העולמות יש נוסחה מחייבת.

כלומר- העולם בנוי על פי נוסחה אחת. הכי הגיוני שהוא אחד, אבל טימיאוס מוכן בכל זאת "להתפשר" גם על חמישה...

הזמן

התנועה של מערכת השמים היא שיוצרת את הזמן, והתנועה קודמת לזמן. בלי תנועה- אין זמן.

האידאות הן אל-זמניות. בעל המלאכה, שצריך להעתיק את האל-זמניות לתנועה עשה תנועה שאין לה התחלה ואין לה סוף. הזמן הוא אינסופי.

הלוגוס הוא אחד כי אפלטון רצה עולם שהוא עולם מסודר.

זה לא שהאל החסיר משהו מהעולם. אם אני בונה פסל והפסל לא מדבר זה לא כי לא רציתי שהוא לא ידבר אלא כי אי אפשר. האל של אפלטון הוא טוב, הוא רוצה שהדברים יהיו דומים ככל האפשר אבל זה העולם הכי טוב שאפשרי לבנות לפי האידאות.

שיש לא יכול לדבר, זה המגבלות של השיש. והמדיום של העולם גם כן לא יכול להכיל הכל.

הדמיונגוס של אפלטון הוא לא כל יכול- זה לא ספר בראשית.

הזמן הוא הצלם של הנצח. הדבר הכי טוב שאפשר לעשות הוא זמן אינסופי. זה הדבר הכי קרוב לצלם של הנצח. אבל יש הבדל בין אל-זמניות לבין זמן אינסופי (המילה "נצח" לא מבחינה).

העולם נמשך משך אינסופי, אבל האידאות קיימות באופן אל-זמני.

מספר העולמות צריך להיות מאוחד- זה לא כמו דמוקריטוס כי אם דמוקריטוס צודק אז העולם אקראי לחלוטין.

עכשיו אומר אפלטון שהדגם שממנו מעתיק הדמיונגוס את העולם הוא בע"ח. הוא בעל החיים עצמו.

מה הוא בעל חיים?

בעל חיים הוא ארגון.

עולם האידאות הוא מאורגן (ולכן הוא בעל חיים).

הדמיונגוס מעתיק את בעל החיים עצמו, האידאלי, לתנועה שבעולם. ואז, מכיוון שהוא לא מונע מהעולם שום דבר אפלטון אומר משהו ממש מוזר- העולם הזה (שלנו) הוא בעל חיים, בעל שכל ובעל נשמה.

הוא אף אומר יותר מזה- אין לו רגליים, ידיים ופה כי הוא לא צריך אותם.

מה המשמעות של האמירה הזאת?

בעל חיים: מאורגן, לא אקראי.

בעל שכל: יש בו ארגון טלאולוגי (= סדר תכליתי). אפשר להסביר את העולם הזה, ואפשר לעשות זאת לפי התכליתיות.

בעל נשמה: הנשמה, כפי שראינו בפידרוס, היא עקרון התנועה. העולם מתנועע בעצמו ואין דבר שדוחף אותו מבחוץ. העולם מתנועע בעצמו ואפשר להסתכל בשמים ולראות שהם מסתובבים- בלי שאף אחד דוחף אותם.

היו דעות אחרות: למשל- אנקסימנדרוס ואנקסימנס, שחשבו שגופי השמים נדחפים ע"י כוח אחר.

אבל לפי אפלטון- העולם מתנועע מעצמו ואם כך- הוא בעל חיים, בעל שכל ובעל נשמה.

לאידאות לא יכולה להיות נשמה כי הן לא מתנועעות.

אפלטון אומר שהעיקר בעולם אינו התנועה, אלא הארגון התכליתי.

התשתית של העולם זו תנועה לא סדירה, אקראית. אפלטון קורא לזה "הכרח".

טימיאוס אומר שמה שדמיונגוס עושה זה לגרום לכך שהשכל ישכנע את ההכרח. הטלאולוגיה משכנעת את התנועה הבלתי סדירה- השכל איננו כופה את עצמו. הוא לא משנה את התכונות של התנועה או החומר.

פעולה יכולה להיות מוסדרת או לא מוסדרת לפי השכל. אבל האירועים הפיזיים יהיו אותם ארועים.

אלא שבעזרת השכל משתמשים באירועים הפיזיים כדי להגיע לתכלית מסוימת.

דוגמה של טימיאוס:

אפלטון אומר שהחלק העיקרי אצלנו הוא המוח, ולא הלב. מכיוון שזה הדבר העיקרי באדם צריך להגן עליו היטב, ולכן יש מסביב קופסה קשה של עצמות.

אילו היה זה בשר בלי עצמות- ההגנה לא היתה כ"כ טובה.

צריך שערות כדי שהשמש לא תחמם יותר מדי וכו'...

הטלאולוגיה הזאת לא משנה את התכונות של החומר. הטלאולוגיה משתמשת בתכונות של החומר, מערבבת אותן באופן כזה שהארגון הטלאולוגי עדיין שם.

סוקרטס אומר בפיידון (נדמה לי) שאנקסגורס אמר שהוא יושב במקום מסויים בגלל העצמות והגידים וגופו, אבל הוא חושב שזה בגלל המוח.

כלומר- הוא לא משנה את התכונות של המדיום, אבל הוא משתמש במדיום כאשר הסיבה הוא השכל.

זה כמו ההבדל בין חומרה לתוכנה (אפלטון לא חשב על זה, למה? כי מחשבים לא היו לפני 2500 שנה, מורון!).

התוכנה באה מבחוץ ומשתמשת בחומרה כדי לעשות דברים. המתכנת מכניס את התוכנה לתוך המחשב, לחומרה שכבר קיימת. התנועה במחשב היא בלתי סדירה של אלקטרונים וכו', והתוכנה מכניסה לתנועה הזאת סדר.

מכאן: השכל משכנע את ההכרח.

     

לסיכום:

העולם הזה הוא אחד והוא מאורגן באופן טלאולוגי ושלם בצורה הטובה ביותר.

הוא כדורי, וזה מושלם כי הוא יכול להתנועע ולהשאר באותו מקום (הוא מסתובב סביב עצמו בלי לשנות את מיקומו במרחב).

בעיה

הכוכבים שנודדים הולכים קדימה ואז קצת אחורה ושוב קדימה וכו'... פתרו את העניין הזה בתורת היחסות.

אפלטון אמר שכל תנועות השמיים צריכות להיות מושלמות, כלומר- מעגליות.

אפלטון פתר את הבעיה בכך שכאילו מסובבים גלגל על גלגל...

הפרטים חשובים פחות מה שחשוב זה שאפלטון שם על האקדמיה מטלה- להציל את התופעות.

התופעות נראות בלתי רציונליות ואנחנו צריכים להראות שהתופעות הן רציונליות.

זה נכון לא רק לאסטרונומיה ותורתו של אפלטון. זה משהו שמדע עושה- עד היום.

טימיאוס אומר שלכוכבי הלכת יש נשמה. למה? כי הם נעים מעצמם. אין שום דבר שדוחף אותם.

אם כוכבי הלכת נעים מעצמם- יש להם נשמה.

אפלטון לא נותן מודל פיזיקלי, אלא מתמטי- איך לחשב את התנועות.

צריך להסביר כיצד הקרואים "יסודות" יכולים לעבור זה לזה.

איך אפשר להפוך מים לאוויר (וזה לא קשה- שמים סיר על האש).

אפלטון אומר שנסמן את היסודות ע"י גופים משוכללים.

נפרק כל פאה לשני משולשים ואז יש משולשים.

מהמשולשים האלה אפשר ולבנות מהפירמידה אוקטאהדיום.

אם בונים קוביה- זו אדמה...

זה הסבר פיזיקלי- כיצד אפשר להעביר דבר לדבר ע"י קונסטרוקציה מתמטית בלבד.

אפלטון מתחיל לתת לנו קונסטרוקציה מתמטית שמסבירה כיצד יכולים היסודות להתרכב ולא להתרכב.

השינויים בעולם הזה נעשים עפ"י חוקיות מתמטית (וזה לא מקרי שטימיאוס הוא פיתגוראי).

אפלטון מנסה להגיד שיש סדר בעולם בו הדברים מתרחשים.

זה לא אקראי, זה לא דמוקריטוס ולא פרוטאגורס.

הפיזיולוגיה של אפלטון באה לתאר את התכליתיות והארגון של העולם (וזה לא קשור לזה שהיא לא מדהימה כי לא היו לו תצפיות).

זה אחד הדיאלוגים האחרונים בו אפלטון חוזר למה שאומר סוקרטס בגורגיאס- אין עשיית עוול מרצון.

אבל המחשבה שלנו איננה עניין פיזיולוגי. אבל היא יכולה להתקלקל ע"י מבנה לא טוב של הגוף וע"י חינוך גרוע (כפי שאפלטון אומר בטימיאוס).

אם כואב לי הראש- קשה לי לעסוק בפילוסופיה. אם אני אדם כעסן- אני כועס כל היום ולא יכול לעסוק בפילוסופיה.

אבל היכולת הלוגית של האדם איננה עניין פיזיולוגי. לכן צריך להפטר עד כמה שאפשר מהיסודות הפיזיולוגים שלנו כדי שנוכל להגיע לעיסוק האינטלקטואלי.

כפי שאומר סוקרטס בפיידון- הפילוסופיה היא חזרה לקראת המוות. הפילוסופיה היא היכולת להנצל ממה שהגוף מכריח אותנו לעשות.

אנחנו יכולים להסתכל בקוסמוס ולנסות לבנות את עצמנו לפי הדגם של השמיים.