Saturday, June 22, 2013

סיכומים בתנ"ך: מושגים ומיומנויות בהקשר לנושא ספורי הראשית : בראשית א-יא.

סיכומים בתנ"ך: מושגים ומיומנויות בהקשר לנושא  ספורי הראשית : בראשית א-יא.


  המושג
מה ידוע לי על המושג
דוגמאות מתוך החומר, ציון מראה מקום.
1. מיתוס
מילה יוונית שפירושה סיפור. משמעותה הרחבה יותר מציינת סיפור אגדתי מכונן שעמים מספרים כדי להתמודד עם בעיות קיומיות מרכזיות.
מיתוס הבריאה הבבלי:"אנומה אליש", "עלילות גלגמש",
מיתוס מרד הים.
2. מיתולוגיה
אוסף של סיפורי מיתוס, סיפורים העוסקים בחיי האלים מוצאם מלחמותיהם וגבורותיהם. מיתוסים רבים של המזרח הקדום עוסקים בנושאים דומים כגון: בריאת העולם, בריאת האדם,גן עדן,סיפור המבול. לאלים בסיפורים אלה התנהגות אנושית.
ראה עמודה שלעיל.
3.מיתוס מרד הים
במיתוסים של עמי הסביבה נזכר סיפור על מרד של אל הים-רהב ומפלצות האוקינוס (נחש ,תנין,לויתן) נגד האל בעל בראשית הבריאה.
המקרא מציג שתי עמדות שונות: 1. התנגדות למיתוסמרד הים באלוהים באמצעות הצגת מפלצות הים כחיות לא מאיימות למשל: בראשית א',2 ,21.ג',1. תהילים ק"ד,26.
2. אימוץ תמונות מהמיתוס כדי לפאר את ה'. ישעיה נ"א  9-10.
4. דה- מיתולוגיזציה,
שלילת המיתוס/ הסתייגות/ דחייה
ויכוח של המספר המקראי עם אמונות ודעות שרווחו במזרח הקדום. לרוב מתווכח המספר המקראי באופן עקיף עם המיתולוגיה.
ראה עמודה שלעיל, ראה גם בראשית א',3, 9, 14, 26-28 . בראשית ב'-ג' במקרא גן עדן נועד לאדם ולא לאלים. בראשית ו' 1-4, ט'12-17,
5. מדרש שם
סיפור שתפקידו להסביר שם אדם או שם מקום.
בראשית ב',23. ג',20. ד',1, 26. ו',9.
6. סיפור אטיולוגי
סיפור שבא להסביר תופעה קיימת.
בראשית ב',24. ג' . ד' 17-22. ו' 1-4. ט' 12-17, 24-25. יא' 1-9.
7. מונותאיזם                             
אמונת היחוד, אמונה באל אחד טרנסנדנטי הבורא היחיד והשליט ביקום כולו.
כל עלילות הראשית, בניגוד לתפיסה האלילית (המיתוסים של המזרח הקדום). למשל האל הבורא היחיד בבראשית א' , ישעיה מ' 12-14, ישעיה נא 9-10.
8. פוליתאיזם
אמונה בקיומם של אלים רבים, השולטים יחד בעולם כשכל אל מפעיל תחום בכוחות הטבע או בחיי האדם.                             
"אנומה אליש"- מיתוס הבריאה הבבלי, "עלילות גלגמש" .
9. ערוב תחומים                            
ערוב בין העולם האנושי והאלוהי.
במיתוס הבריאה הבבלי האדם נוצר מדם האל, אותנפשיתים מקבילו של נח  הוא אדם שהופך לאל. בבראשית ו'1-4, בני האלוהים-מלאכים מזדווגים עם בנות האדם.
10.הפרדת תחומים
במקרא רווחת התפיסה כי יש הפרדה בין העולם האנושי לאלוהי.
האדם נברא בצלם האל אך לא מחומרים שמרכיבים את האל. לכן האדם אינו מבין את האל.

11.הרמוניה
התאמה, מזיגה בין חלקים שונים שיוצרת איזון ושלמות.
התאמה הרמונית בין ימי הבריאה, בראשית א'. ההרמוניה שמאפיינת את חיי האדם בגן עדן ביחסיו עם האלוהים, האישה, החיות והטבע, בראשית ב-ג.
12."מידה כנגד מידה"
עקרון ענישה לפיו החוטא נענש בהתאם למעשיו. לפי עיקרון ענישה זה ימצא היבט משותף לחטא ולעונש.
בראשית ג' : לנחש פס' 14-15, לאישה פס' 16,לאדם פס' 17-19.קין ד' 11. דור המבול ו' 13.ט'6. יא 1-9.
 13. מבנה כיאסטי
מבנה מצולב שמדגיש רעיונות .
בראשית ג'11-19, ד'1-5, 10-11, ט' 6. יא 1-9,
14. תקבולת
מאפיין סגנוני שבו שתי צלעות או יותר מקיימות ביניהן קשר של הקבלה תוכני ורעיוני.
שירת למך ד' 23-24, ישעיה נא-10. תהילים קד. ישעיה נא 10, בראשית ט 6. תהילים קד.
15. מילה מנחה
מילה או שורש החוזרים ביחידת טקסט, החזרה מדגישה מסרים ורעיונות המופיעים בטקסט.
למשל המילה אדם אדמה החוזרת בבראשית ב-ג. השורש שחת בבראשית ו'. המילים שפה ,הבה, ויפץ, בנה, בראשית יא 1-9.

סיכומים בתנ"ך: סיפור מגדל בבל – בראשית י"א 9-1

 סיכומים בתנ"ך: סיפור מגדל בבל – בראשית י"א 9-1


בראשית י"א מספר את סיפור דור הפלגה – מלשון פילוג, כי ממנו התפלגה האנושות לעמים וללשונות רבות, והם נפוצו לכל עבר.סיפור זה הוא המשך ההידרדרות האנושית בנסיון לחרוג מתחומם, ולטשטש את הגבול בינם לבין ה': "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, ונעשה לנו שם, פן נפוץ על פני כלהארץ" (4) – כלומר – השגת גבול!
מסתבר שנסיון זה לבנות מגדל שראשו בשמים, היה מקובל בכל עיר מסופוטמית קדושה, בה נהגו לבנות מגדל המתנשא לגובה רב, ועליו בנו מקדש שסימל את הקשר בין השמים לארץ.
בבבל היה המגדל שנבנה לכבוד האל מרדוך – הבית מורם הראש – "אסאגילה" – והמקדש שימש מקום לינה לאלים, בדרכם מהשמים לארץ וחזרה, והוא נקרא בבל = שער האלים.
ארכיאולוגים מצאו בחפירות במסופוטמיה עדות למבנים ששימשו ל"עשיית שם", בדיוק כמו מגדל בבל.מבנים אלה מכונים 'זיגורטים', והם הופיעו על חותמות אישים כבר בשנת 2500 לפנה"ס.
לעיתים קרובות הטביעו המלכים שבנו את הזיגורטים, את טביעת המלוכה, על החומר שבכניסה למבנה, לפני שהתייבש, כדי להנציח את שמם – "ונעשה לנו שם...".
מקבילות מיתולוגיות לסיפור מגדל בבל:
במיתוס השומרי מסופר כי בימי בראשית, דיברה האנושות כולה בלשון אחת. בעקבות יריבות בין האלים אנליל ואנכי, רצה אנכי (אל  החוכמה) שבני האדם יפסיקו להתפלל לאנליל, ועל כן – בלבל את לשונם:
בימים ההם, לא היה פחד, לא אימה
על פני תבל כלה.
בני האדם התפללו לאנליל בלשון אחת
ואנכי – אל החוכמה, שנה שפתם ולשונם.
הביא למחלוקת וריב לשפת בני האדם
שלפנים היתה אחת.
הדמיון – גם בסיפור המקראי וגם בסיפור השומרי היה המצב ההתחלתי של האנושות דיבור בשפה אחת, ובעקבות מתיחות בין שני צדדים – הופרה ההרמוניה, ובלבול הלשונות הביא לפירוד בין האנשים.
השוני – אל אחד במקרא, לעומת ריבוי אלים במיתוס.
המתיחות במקרא היא בין האל לבני האדם, ואילו במיתוס – המתיחות היא בין שני אלים. שוני נוסף הוא הסיבה לריבוי בלשונות.
עפ"י המיתוס – מתוך קנאה של אל אחד באל אחר. עפ"י המקרא – שפה אחת משותפת לכל האנושות מהווה סיכון לעליונות האל ומביאה את האדם לחטא הגאווה.
סיפור מגדל בבל המקראי, בא להביע עמדה מנוגדת לתפיסת בניית המגדל במיתוס המסופוטמי:
-           לפי המקרא, את המגדל בנו בני אדם ולא אלים.
-           לפי המקרא, מדרש השם לבבל מקורו מלשון בלבול או ערבוב "על כן קרא שמה בבל, כי שם בלל ה' את שפת כל הארץ" (9) בניגוד למשמעות המסופוטומית – 'שער האלים'. על פי המקרא – יש גבול ברור – השמים לאלוהים והארץ לאדם.
סיפור זה ממשיך ומספר על ההידרדרות האנושית ועל נסיונותיו הנוספים של האדם לחדור לתחום האלוהות או למרוד בו. ההידרדרות החלה עם הפרת האיסור בגן עדן ( פרק ב'-ג'), המשיכה עם רצח קין ( פרק ד') , שאינו מתגאה במעשיהו ואף לא מודה בביצועו (*לפי פירוש אחר יש לבסוף הכרה בחטא וחרטה) ממשיך בשירת למך שמתגאה בכוחו ובהיותו אדם אלים ומזהיר כי  כל מי שיעז לפגוע בו, ואף פגיעה קטנה  -  סופו יהיה רע ומר ( פי 7 7 מזה שיפגע בקין).
בצד ההידרדרות הדתית ( הפרת הצו האלוהי בגן עדן)  וההידרדרות המוסרית , חלה התקדמות טכנולוגית, מתפתחת חברה עירונית בצד חברה נוודית, מתפתחים מקצועות כגון חרש ברזל, בצד מוסיקאים  ורועים ופרק י"א אנו עדים להתפתחות הטכנולוגית בתחום הבנייה.
הסיפור שבפרק י"א – סיפור מגדל בבל, נקא גם סיפר  "דור הַפַּלָגָה" – משום  שבסוף הסיפור אנו שומעים על כך שבני האדם נתפלגו לעמים שונים  וגם שפתם נתפלגה לשפות שונות וכן הם נפוצו לכל עבר.

מגדל בבל- סיפור אטיולוגי שבא להסביר תופעות כגון :
ריבוי השפות, פיזורם של בני האדם התפלגותם לעמים שונים,  מקור השם בבל.
ניתוח הסיפור.
העלילה- מחולקת לשני חלקים. (לפי קאסוטו.)
1 – 4 –  "רבות מחשבות בלב איש"  - מצב הארץ בראשית הסיפור -     
         פעילות האדם – תכלית האדם
5 – 9    "עצת אלוהים היא תקום"– מצב הארץ בסוף הסיפור –  
          פעילות האל  - תכלית האל.
ניתן למצוא הקבלה מילולית בין החלק הראשון לשני. בין מעשי האדם למעשי האל. ובין החלטת האדם להחלטת האל.
לטקסט מבנה כיאסט שבא ללמד על ההיפוך – כל מה שהאדם מתכנן נהפך בחלק השני. ( פס' 5 הוא הפסוק המבריח, המקשר בין שני החלקים ).
 ניתן למצוא גם הקבלה רעיונית -=  מידה כנגד מידה.
                                   מעשה בני האדם כנד מעשי האל.
בראשית י"א, פס' 1 – 3-  אכספוזציה –מיצג
לאחר  המבול היו כל בני האדם מאוחדים והם יוצאים לחפש מקום מישורי לפיתוח החקלאות. הם מתיישבים בארץ שנער מקדם, כלומר במזרח, בין הנהרות הפרת לחידקל. הם מפתחים את המקום ומשתמשים לשם כך ביכולתם הטכנולוגית בבנייה.  ( מלבים לבנים וכו...)

פס' 1 –
דמות קולקטיבית -  האנושות היא אחת .
"שפה אחת" – לפי רש"י לכולם מכנה משותף – שפה אחת.
לפי אחרים – גם שפה אחת וגם תוכן אחד (=נושאים משותפים).
המאפיין אותם הוא השפה כלומר תקשורת.
הדמות הקולקטיבית = האנושות ממשיכה להתקדם ביחד.
זמן האירועים = הזמן שבו נדדה האנושות מקדם.
המקום - מוצאים בקעה  בארץ שנער ( מקום מדוייק )  ובה מחליטים להתיישב.
*על פי לוח העמים שנער = בבל.
פס' 3 – מתאר את ההחלטה המשותפת – מה יעשו באותו מקום.
הם משתמשים בטכנולוגיה אותה מכירים כדי ליצור אבנים לבנייה.
הם משתמשים במקצועות שידעו עוד קודם לכן אך מפתחים אותם פיתוח נוסף . יש תיאור טכנו' "ללבן לבנים"   לשרוף , יוצרים חומר = שמקשר בין האבנים.
הם רוצים לבנות עיר = מקום מגורים. ובתוכו מגדל.
הטקסט מאפיין את המגדל טרם בנייתו – אמור לגעת בשמיים.
המטרה גם היא נאמרת מראש = נעשה לנו שם.
כלומר , הם רוצים גם זכרון וגם פרסום  אך לא רק עדות למפעל בנייה גדול אלא גם כדי שלא יתפזרו בכל  הארץ ( השורש פ.ו.צ חוזר בסיפור ומעיד על כוונתם)
מהו חטאם?
1.    הרצון לפלוש לתחום האלוהי " נעשה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים.. הם שואפים לעוצמה מעבר לזו שניתנה להם בברכה האלוהית  ( פרק  א')
לפי ראב"ע –  הם רוצים להגיע לשמים אך לא פיסית , אלא לשם תהילה  ( לפי ראב"ע זהו ביטוי מליצי לגובהו )
חטא הגאווה –  "ונעשה לנו שם "בניית המגדל תפרסם אותם בעולם , המגדל יעיד על גדולתם והישגיהם.
ביטול רצון האל"פן נפוץ על פני כל הארץ " בברכה לאדם הראשון  ( פרק א' 28) נאמר " פרו ורבו ומלאו את הארץ"  כלומר עליהם להתפרס בכל מקום ואילו הם מפרים את רצוןהאלוהים בכך שהם בוחרים להתיישב במקום אחד ולא להתפזר.(ריכוז = כוח ושליטה)
מהו חטא האנושות לפי רש"י?
האנושות נקטה בעיצה אחת..." .נעשה מלחמה על יחידו של עולם" לפי רש"י האנשות גם רצתה להגיע לשמים כדי להילחם נגד יושב שמים. לפי רש"י אפשר ללמוד עלחטאם כבר מן הפסוק הראשון – מאיפיונם כדוברי שפה אחת משותפת ודברים אחדים כלומר דעה אחת . והיתה ביניהם הסכמה להגיע לשמים ולעשות מלחמה עם האלוהים כלומר רצו למרוד באלוהים ובדרך הנהגותו את העולם.
*גם חטאם של בני דור הפלגה הוא חטא דתי
עד כה האנושות מתפקדת כדמות אחת.
הל מפס' 5 שומעים על דמות נוספת – האל.
אלוהים יורד כדי לבדוק
מה משמעות הירידה?  האם אלוהים צריך לרדת לארץ כדי לדעת מה קורה בה???
רש"י – "לא הוצרך לכך , אלא בא ללמד לדיינים שלא ירשיעו הנידון עד שיראו ויבינו"
כלומר , לפי רש" ירידה זו באה כדי לתת דוגמא אישית לשופטים, שידעו כיצד יש לנהוג במשפט ולפני שמרשיעים בדין יש לבדוק ראיות בדטח ולא להסתפק בשמיעה.
מסקנת האלוהים ( פס' 6 ) המסקנה חוזרת על פסוק 1 ומוסיפה את השגותיה מן המצב לאור אחדותם, "ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו (זממו) לעשות" כלומר הם בעלי יכולת להתאחד יחד כדי לשלוט על העולם ותפוס את מקום האל.
החלטת האל – פס' 7 –  " הבה נרדה ונבלה (נבלבל)שם שפתם " (בפעם הראשונה ירד כדי לבדוק בפעם שניה – ירד כדי לבצע את החלטתו )
מטרתו – " אשר (כדי)  לא ישמעו איש שפת רעהו"
רש"י – לבראשית מב' 23 –  "שמע" = מבין לשונם ( על יוסף)
כלומר המטרה היא שלא יביניו איש את שפת רעהו אך לפי הספור  בפרק זה יש למילה "שמע"  פירוש נוסף – מדבר על חוסר תקשורת , כלומר רצון האלוהים הוא למנוע ביניהם את התקשורת , שנוצלה על ידם לרעה.
העונש – "ויפץ ה' אתם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנות העיר"
ה' הוא זה שמפיץ אותם על פני כל הארץ = בכל מקום ,וכתוצאה מכך חדלים לבנות עיר.
הצירוף " כל הארץ"  מופיע שלוש פעמים בסופו של הסיפור. סה"כ 5 פעמים בסיפור.
רש"י : " ומשם הפיצם לעולם הבא"







המבנה הכיאסטי של הסיפור 
מעשי בני האדם                    פסוק מעבר              תגובת האל  והעונש

אוַיְהִיכָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים. בוַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָהבְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּשָׁם. 

גוַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים,וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָהלָהֶם לַחֹמֶר. 

דוַיֹּאמְרוּהָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ,שֵׁם:  פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ. 







הוַיֵּרֶד יְהוָה,

לִרְאֹת אֶת-הָעִיר

וְאֶת-הַמִּגְדָּל,

אֲשֶׁרבָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם

ווַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּםלַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. 


זהָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָהשָׁם,שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ

חוַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵיכָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר.

טעַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה,שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.  {פ}


המבנה הכיאסטי בא ללמד על היפוך – כל מה שהאדם מתכוון לעשות נהפך על פיו בחלק השני , באמצעות המבנה מבטא המספר את הרעיון של מידה כנגד מידה.

האנושות חטאה בחטא הגאווה ובבטחון מופרז  שבא לידי ביטוי במילה "הבה.."ולכן כנגד אומר האלוהים בביטחון ובסמכותיות "הבה נרדה.." והמשמעות של אמירה זו היא שאין להם סיכוי להוציא את תכניתם אל הפועל.
האנושות חטאה ברצונה לבנות עיר ומגדל בתוכה "נבנה לנו.." ולכן האלוהים מענישם בביטול רצונם "ויחדלו לבנות עיר".
בוני העיר והמגדל רצו לעשות לעצמם שם "נעשה לנו שם" ולכן האל הענישם בכך שקבע את השם "בבל"
בני האדם חששו "פן נפוץ על פני כל הארץ", וזאת בניגוד לצו האלוהי ועל כן הענישם ה' "הפיצם על פני כל הארץ"
בני האדם ידעו שפה אחת "כל הארץ שפה אחת " אך השתמשו בה לרעה ועל כן אלוהים מבטל את
אחדותם באמצעות ריבוי שפות "ונבלה שם שפתם"
מילים מנחות.
את העיקרון של "מידה כנגד מידה" אפשר לראות גם באמצעות המילים המנחות שחוזרות בשני חלקי הסיפור ומקשרות ביניהם.
כל הארץ
שפה
הבה
ב.נ.ה הטקסט מדבר על בנייה – בנ"ה כשורש מנחה  -   = התקדמות טכנולוגית
שם
פ.ו.ץ ( נפוץ, ויפצם משם)
עיר ומגדל
אמצעים ספרותיים נוספים
פרונומסיה –(חזרות על מילים בעלות אותו שורש) "נלבנה לבנים" נשרפה לשרפה"
לשון נופל על לשון – פן – פני, חמר – חומר, בנו – בני.


סיכומים בתנ"ך: פרק ט' - פס' 7-1 – ברכת ה' לנח ולבניו:

סיכומים בתנ"ך: פרק ט' - פס' 7-1 – ברכת ה' לנח ולבניו:


בסיום המבול בבראשית ו, לאחר שנח ובני משפחתו יצאו מהתיבה, ה' מברך אותם ומצוות עליהם 7 מצוות.
מצוות אלו מכונות "שבע מצוות בני נח", והם מיועדות לכלל האנושות שתתפתח מנח, ללא קשר לדת מסויימת.
חלק מן המצוות דומות לברכות שקיבל האדם הראשון, וחלק מן המצוות שונות בהתאם לשינויים שחלו לפני המבול ולאחריו:
"פרו ורבו ומלאו את הארץ" (ט' 1) מצוות פרו ורבו, באותה לשון שנתנה כבר לאדם הראשון (א' 28).

"ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ..." (בראשית ט' ג). במצווה זו יש שינוי קל מזו שנאמרה לאדם הראשון: "ורדו בדגת הים ובעוף השמים..." (בראשית פרק א 28).
 הדורות הראשונים שלטו בבעלי החיים אך בצורה הרמונית, ללא מורא ופחד, לעומת האנושות החדשה שלאחר המבול, לאחר שהופרה ההרמוניה בין האדם ובעלי החיים – יהיו היחסים ביניהם טעונים פחד וחשש.
"כל רמש אשר הוא חי – לכם יהיה לאוכלה, כירק עשב נתתי להם את כל" (בראשיתט' 3). נח מקבל  היתר לאכול את בשר החיות, לעומת האדם הראשון שהיה צמחוני "הנה נתתי לכם את כלעשב זרעזרע... להם יהיה לאוכלה" (א' 29).
"אך בשר בנפשו דמו – לא תאכלו" (ט' 4). בעקבות ההיתר לאכול מן החי, נוספה אזהרה האוסרת על האדם לאכול את הבשר עם הדם, מתוך תפיסה שהדם הוא נפש החיים, ויש לתת כבוד לעקרון החיים, גם של בעלי חיים. ממצוה זו נתפתחו הלכות רבות בנושא כשרות – איסור לאכול אבר מן החי (אבר של חיה בעודה בחיים) ויש להכשיר את הבשר ע"י מלח שיספוג את הדם.
"אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, ומיד כל חיה אדרשנו, ומיד האדם, מיד איש אחיואדרוש את נפשהאדם" – עקרון קדושת החיים – איסור רצח בכל מצב, ואפילו ע"י חיה, לדוגמא – החוק בשמות כ"א 29-28 – שור שפגע באדם – יסקל וימות. ה' בעצמו יעניש את הרוצח. "מידאדם" – רצח במזיד (בכוונה). "מיד איש אחיו" – רצח בשוגג.
"שופך  דם האדם               [ תקבולת נרדפת
באדם דמו יישפך" (בראשית ט' 6)          [    
מי שרוצח אדם – יירצח בידי אדם – מידה כנגד מידה! "כי בצלם אלוהים עשה את האדם" – כל פגיעה באדם, כמוה כפגיעה באלוהים, כי האדם נברא בצלמו.
כדי למנוע נקמת דם, יש פרשנים הטוענים כי רק דיין או שופט יוכלו לקבוע גזר דין מוות ולא כל אדם.
"ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה" (ט' 7) – ברכת המסגרת הפותחת וסוגרת את מצוות נח, בתוספת הפועל "שרצו" – הבא לבטא התרבות מהירה וחידוש האנושות.
בראשית ט, פס' 17-8 – הברית של ה' עם האנושות:
בברית זו מובטחים לנח שני דברים:
אלוהים לא יביא עוד מבול על הארץ.
לא יושמדו עוד כל החיים מעל פני האדמה – אדם וחיה.
המבול מסמל את מידת הדין של ה' – שופט כל הארץ, ואילו הברית עם נח וזרעו מסמלת את מידת הרחמים של ה'.
מלה מנחה – "ברית" – חוזרת 7 פעמים (מספר טיפולוגי), הבטחת הברית, משמעות הברית (לא יהיה יותר מבול) ואות הברית – הקשת בענן – כסמל לשלום בין ה' לאנושות בניגוד למשמעות הקשת המיתוס המסופוטמי – ככלי מלחמתו של האל מרדוך במלחמתו נגד האלה תיאמת. קשתו של מרדוך ניצבת בשמים בקרב האלים, והיא מקבלת מעמד של אלוהות – כאחד ממזלות הכוכבים.
התורה דוחה את היסוד המיתולוגי של האל הלוחם באמצעות קשת וחיצים, ומשתמשת בקשת במשמעות הפוכה של ברית שלום.
בנבואת חבקוק (ג' 11-9) מופיע ה' כלוחם, המשתמש בקשת וחיצים, בדימויים הלקוחים מספר המבול: "עריה תעור קשתך, שבועות מטות אומר סלה נהרות תבקע ארץ. ראוך יחילו הרים, זרם מים עבר, נתן תהום קולו... לאור חיציך יהלכו, לנגה ברק חניתך" – תיאור הנביא קרוב ברוחו לרוח המיתוס.

בראשית ט, פס' 29-18 – שכרותו של נח וקללת כנען:
לנח שלושה בנים – שם, חם ויפת – מהם נפוצה כל האנושות. הסיפור בפסוקים אלה מרמז על אופיים של שלושת ענפי האנושות שצמחו מאישיותו של כל אחד מן הבנים:
שם     -     העם השמי – אסיה "ברוך ה' אלוהי שם" – הולך בדרך המוסר.         
יפת    -     אירופה – "יפת אלוהים ליפת" – אלוהים ירחיב את גבולו.
חם     -     אפריקה – "ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאחיו".
"ויפת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה... וירא חם אבי כנען את ערות אביו... וייקץ נחמיינו וידע את אשרעשהלובנו הקטן. ויאמר: "ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאחיו" (ט' 25-21). במה חטא חם? יש אומרים שחטא באי כיבוד אב, על כך שלא הגן על אביו בשעת חולשתו, בניגוד לאחיו שמכסים את ערוות אביהם ופניהם אחורנית.
יש אומרים שחם מואשם במשכב זכר עם אביו, כלומר, חטא במעשה ולא באי מעשה, ועבר על חוק גילוי עריות שביקרא (י"ח 7) "ערות אביך... לא תגלה".
בספרות חז"ל נמצא מדרש המייחס לחם רצון לסרס את אביו: "אמר חם: אסרס את אבא, כדי שלא יוליד בן רביעי, כדי שלא יהיה חולק עמנו בארץ". במדרש זה יש רמז למסורת המיתולוגיה הפיניקית, לפיה האל כרונוס – סירס את אביו – האל אורנוס, כדי למנוע ממנו המשך הולדת בנים.
מדוע קולל כנען ולא חם?
בהתאם לרוח המדרש, נח אינו מקלל את חם שחטא אלא את נכדו כנען, שהוא בנו הרביעי של חם: "ובני חם: כוש ומצרים ופוט וכנען" (בראשית י' 6).
יתכן ולא יכול היה לקלל את חם משום שהוא כבר בורך ע"י ה' בצאתו מן התיבה, ואין האדם יכול לקלל את מי שה' בירך.  דעת המחקר המקראי שקללת כנען היא תוספת מאוחרת לסיפור, הבאה להסביר את מעמדם הנחות של הכנענים בתקופת ההתנחלות והמלוכה בארץ. (יסוד איטיולוגי)
דיעה זו נסמכת על תרגום ה-70 (תרגום התנ"ך ליוונית) לפיו בסיפור המקורי כפי ששימר התרגום, נח קילל את חם ולא את כנען.            

סיכומים בתנ"ך: התפתחות הציויליזציה – בראשית ד'

סיכומים בתנ"ך: התפתחות הציויליזציה – בראשית ד'


פרק ד' בבראשית הוא פרק של התחלות גדולות: הלידה הראשונה בעולם, הפעם הראשונה שהאדם מביא מינחה לאל, תחילת התפתחותם של מקצועות ותחומים אחדים של התרבות האנושית.
החגיגיות של הפרק הזה, מופרעת בגלל מאורע שגם הוא קורה בפעם הראשונה – הרצח הראשון. מעשה הרצח הזה מוזכר בסך הכל בחצי פסוק, אבל נוגע לפרק כולו.
מה הביא את קין לקום ולהרוג את הבל אחיו? הסיפור חסכני ומקוטע מאוד, ולכן, קמו הפרשנים והדרשנים ומילאו את החלל, השלימו פערים כל אחד בדרכו:
א.         המדרש בבראשית רבה פרשה כ"ב מציג מספר אפשרויות של שיחה שהתקיימה בין קין והבל לפני הרצח כבסיס לריב ביניהם. הכתוב בבראשית ד' 8 מקוטע וחסר: "ויאמר קין אל הבל אחיו (?), ויהי בהיותם בשדה, ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו".
המדרש: "על מה היו מדיינים? אמרו: בואו ונחלק את העולם. אחד נטל הקרקעות ואחד נטל המטלטלין (החפצים).
זה אמר: האדמה אשר אתה עומד עליה – שלי...
זה אמר: בתחומי בית המקדש נבנה...
אמר רב הונא: תאומה נולדה עם הבל. זה אומר: אני נוטלה (לוקח אותה לאישה) שאני הבכור, וזה אומר:אני נוטלה, שנולדה עמי. ומתוך כך"ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו".
ב.         יש המפרשים שקין לא תכנן להרוג את הבל, והוא עשה זאת אחרי שהם הסתכסכו בשדה,  כפי שמופיע בנוסח תרגום ה-70 (תרגום המקרא ליוונית) "ויאמר קין אל הבל אחיו – נלכה השדה, ויהי בהיותם בשדה, ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו".
תוספת זו של תרגום ה-70 על הנוסח המקראי החסר, מעידה על נסיון הסבר לסיבת הרצח.
ג.          בר תנא – פרקי בראשית במחשבת ישראל – "לא פורש מה אמר קין להבל, אך דוקא העלמה זו, מלמדת שהכוונה לאמירה חסרת משמעות, כלומר, השמעת צלילים וקולות ומילים שאינם מצטרפים לידי תוכן, ואין בהם כל הגיון ומובן. כי אומנם, הכוונה כאן לתאר את הרצח כפרי דחףבלתי רציונלי, שמקורו בנבכי הנפש".
ד.         "ויאמר/וימר קין אל הבל אחיו..." – יש המציעים לקרוא וימר משורש מ.ר.ר כלומר, קין הרגיש מרירות בליבו כלפי הבל אחיו שמנחתו התקבלה ולכן הרגו.
סיפור רצח הבל מדגיש כמה רעיונות מרכזיים ומסרים מיקראיים:
א. חופש הבחירה – "הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב – לפתח חטאת רובץ ואליךתשוקתו ואתהתמשול בו"           
יש שתי דרכים להבין את הרעיון בפסוק:
1.  שני תנאים ושתי תוצאות:
     - אם תיטיב – שאת (יסלח לך)
          - ואם לא תיטיב – לפתח חטאת רובץ
                        2.  שני תנאים ותוצאה אחת:
                             - אם תיטיב שאת (מנחה טובה)
                      - ואם לא תיטיב – לפתח חטאת רובץ
ההשגחה האלוהית – "ויאמר ה' אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך... ויאמר מה עשיתקול דמי אחיך
צועקים אלי מן האדמה" (בראשית ד, 10-6).
            כל מעשי האדם גלויים לפני ה'. האל מזהיר את האדם ומוכיח אותו על מעשיו, ומשלם לו כגמולו.
ג.          קדושת החיים – "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה" (בראשית ד 10). מטאפורה לפיה לדם האדם יש קול – דמו של הנרצח זועק לנקמה. המילה "דם" ברבים – "דמי" – דמו ודם זרעיותיו.
עונשו של קין – "ועתה, ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיךמידיך" (11) מעיד על כך שהאדמה, שספגה את דמו של החלל – טמאה.
חוק עגלה ערופה (דברים כ"א 9-1) פותר את בעיית טומאת האדמה ע"י טכס עגלה ערופה שבאמצעותה יכפרו תושבי העיר הקרובה למקום מציאת החלל על הדם שנשפך, ויטוהרו מן האשמה.
נקמת הדם – אינה רצויה בעיני ה' – "הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה – והיה כל מוצאי יהרגני.ויאמר לו ה': להן, כל הורג קין שבעתיים יקם..." (15-14).
ד.         פרימט מוסרי – העדפת המוסר על הפולחן – רק הקרבת קורבן שנעשתה מתוך כוונה – תתקבל ברצון ע"י ה'. הפרשנים למדים מדיוק בכתוב על ההבדל בין המנחות שהביאו הבל וקין, בנסיון להסביר את העדפת מנחתו של הבל: "ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'והבל הביאגם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן" (4-3).
קין חיכה לסוף השנה, לאחרוני הפירות והירקות הנאספים בשדה, לעומת הבל, שהביא מצאנו (שלו/מעצמו) מן הבכורות והחלב – התוצרת המובחרת.
ה.         ההתפתחות הטכנולוגית החומרית, ללא עקרונות מוסריים, אינה מבטיחה את אושרה של האנושות, אלא מגבירה את השחיתות ואת האלימות.
מצד אחד: "ותלד את חנוך ויהי בונה עיר... ותלד עדה את יבל הוא היה אבי יושב אוהל ומקנה... יובל הוא היה אבי כל תופש כינור ועוגב... תובל קין לוטש כל חורש נחושתוברזל..." (22-17).
מצד שני: "עדה וצילה שמענה קולי... כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי, כי שבעתייםיקם קין ולמךשבעים ושבעה" (24-23).
זו למעשה השירה הראשונה בתנ"ך בה מזמין למך את שתי נשותיו ומתפאר בפניהן כיצד הרג איש וילד שגרמו לו נזק מזערי, והבטיח לנקום עד 77 דורות במי שיתנקם בו.
(יש הסבורים ששירה זו מביעה חרטה של למך המתוודה לפני נשותיו על אלימותו בעבר).
שירת למך מדגישה את ההדרדרות המוסרית שחלה בעולם מימי קין המתבייש בחטאו, עד למך (דור חמישי לצאצאי קין) שמחבר שירים על דרכו האלימה.

סיכומים בתנ"ך: בראשית ג' – מושגים ומיומנויות

סיכומים בתנ"ך: בראשית ג' – מושגים ומיומנויות


המושג והמיומנות
מה ידוע לי על המושג או המיומנות
דוגמאות מתוך החומר
דמיתולוגיזציה
שלילה/ הסתייגות,התרחקותמהמיתוס
ראשית פרק ג 1 :הנחש מוצג כבע"ח ולא מפלצת מהמיתוס המורדת באל הבורא
השוואה
השוואה (דומה ושונה ) בין טקסטים
האיסור- בראשית ב'16-17 מול החזרה על האיסור בראשית ג' 1-5
שאלה רטורית
שאלה שהתשובה עליהמובנת מאליה
בראשית ג' 9 "איכה"
הגשמה/האנשה
תיאור אלהים כבעלתכונות אדם
בראשית ג' 8:"וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן"
מבנה כיאסטי
מבנה מצטלב – בסדר הפוך
בראשית ג'11-19 :סדר השאלות מול סדר העונשים (אדם, אישה, נחש)
מידה כנגד מידה
העונש בנושא המעשה, החטא
בראשית ג' 1-5,14-19: החטא והעונשים לנחש, לאישה ולאדם
מדרש שם
הסבר לשם של אדם/מקום בכתובים
בראשית ג' 20 : מדרש השם לחוה: "כי היא היתה אם כל חי"
מילה מנחה
מילה החוזרת בטקסט לשם הדגשת רעיון
השרש – אכל:בראשית ג' 1-3, 5-6, 11-14, 17-19
יסוד אטיולוגי
סיפור המסביר תופעה מסוימת
בראשית ג'14-15-יחסי האיבה בין בני האדם לנחשבראשית ג'16- כאבי הלידה ותלות האישה בבעלה                     בראשית ג'17-19 עבודה קשה כדי לפרנס את המשפחה
מיתוס
סיפור על חיי האלים
עלילת גלגמש – ניסיון לרכוש חיי נצח (עץ החיים – בראשית ג' 22)

השוואה:   היחס אל עבודת האדמה

בראשית ג' 17- 19

-        עבודת האדם מיגעת וכרוכה בעצב , סבל
"בעצבון תאכלנה"    בזעת אפיך"...
- האדם רואה תמורה מעטה בעמלו למרות
המאמץ הרב "וקוץ ודרדר תצמיח לך"      
-תהליך עבודת האדמה לא כרוך בסבל
  ותוצרתה מביאה שמחה "ויין ישמח  ..
   - התמורה בעבודת האדם רבה"להוציא
לחם מן הארץ"

השוואה  - הבריאה

תהילים ק"ד 27-30

בריאה חד פעמית
"ותחדש פני האדמה"-בריאה תמידית-מחזורית
יצירת האדם מעפר 
חסדי האל כלפי כל ברואיו.
גם בע"ח נוצרו מעפר ואליו ישובו

בריאה ונתינת חיים 
מדובר גם על המוות כי רואים בחיים                                                                                          ובמוות הרמוניה ומחזוריות
- סגנון ספרותי- סיפור 
- סגנון ספרותי- שירה