סיכום בתנ"ך: ירמיהו כ"ח – נביא אמת ונביא שקר

סיכום בתנ"ך: ירמיהו כ"ח – נביא אמת ונביא שקר

מתוך: סיכומים בתנ"ך -  מלכים ונביאים - ירמיהו

 נבואת חנניה לנפילת בבל ולשיבת גולי יהודה לציון (1-4)

פתיחת הפרק ירמיה כ"ח היא בתאריך נבואתו של חנניה, שנאמרה בשנה הרביעית (1) למלכות צדקיהו (593 לפנה"ס), שהחל למלוך לאחר גלות יהויכין (597 לפנה"ס) נבואת חנניה היא תשובה לנבואת ירמיה בפרק הקודם ונוגדת אותה. את דברי נבואתו השמיע ירמיה בפרק הקודם לפני הכהנים והעם בבית המקדש, כשמוטות העול על צווארו, הממחישים את השעבוד לבבל שיתמשך זמן רב.  העול הוא מצג סמלי המשמש כאמצעי עזר לנביא להרשים את הצופים.חנניה יוצא נגד דברי הנביא וגם הוא אומר את דברי נבואתו לפני הכהנים והעם ובנוכחות ירמיה. בנבואתו בפסוקים 2-4 מנבא חנניה בשם ה' שה' ישבור בקרוב את "עול מלך בבל" (2), כלומר, יסיר את עול השלטון של מלך בבל מעל יהודה, ו"בעוד שנתים ימים"  יושבו מבבל לירושלים "כלי בית ה' (3), המלך יהויכין ("יכניה",4) ושאר הגולים שגלו עמו לבבל המכונים "גלות יהודה"(4).

"כלי בית ה'" (3) הם אוצרות המקדש, אוצרות בית המלך וכלי הזהב שעשה שלמה המלך בבית המקדש. כלים אלה נלקחו על ידי מלך בבל מן המקדש בירושלים בגלות יהויכין (מלכים ב כד 13).

חנניה מרשים את קהל שומעיו באמצעים הבאים:

- מבנה נאומו הוא כיאסטי - חזרה על "שבירת העול של מלך בבל" הנזכרת בפתיחת נבואתו שלחנניה ובסיומה "שברתי את על מלך בבל" (2) "אשבר את על מלך בבל" (4) מחזרה זו ניתן ללמוד כי חנניה רוצה להדגיש את בטחונו הגדול בנפילת בבל בעתיד הקרוב, שכן התמוטטותה היא הגורם העיקרי לשחרור יהודה מעול השעבוד ושיבת כלי המקדש וגולי יהודה לירושלים.

- חנניה משתמש בסגנו האופייני לנבואה – פותח את נאומו ב"כה אמר ה' צבאות" ונוצר רושם שדבר ה' בפיו.

- הוא מציין זמן מדוייק למימוש נבואתו – "בעוד שנתיים ימים" כדי להרשים ולהישמע אמין .

- בהמשך גם הוא כירמיהו יעשה מעשה סמלי כדי להמחיש את נבואתו. הוא ישבור את העול מצוואר ירמיהו ובכך ינסה לשכנע את העם בדבריו.

2. תגובת ירמיה (5-9)

למרות שנבואת חנניה נוגדת את נבואת ירמיה מביע ירמיה משאלה שנבואת חנניה תתקיים: "אמן, כן יעשה ה' יקם ה' את דבריך" (6). הלוואי שיקיים ה' את דברי נבואתך על נפילת בבל ועל שיבתם במהרה של כלי המקדש וגולי יהודה מבבל.

ירמיה מביע משאלה זו משום שנבואת חנניה היא נבואת נחמה המיטיבה עם העם ואהבת העם חשובה לו יותר מיוקרתו הפרטית. יתכן שירמיה נטה להאמין שחנניה נביא אמת  גם משום שלא היה ידוע כנביא שקר, וגם משום שהיה אדם הגון מבחינה מוסרית.

למרות זאת בפסוקים 8-9 מפקפק ירמיה אם נבואת חנניה נבואת אמת.

בפסוק 8 טוען ירמיה כי נביאי אמת אשר היו לפניו (כמו עמוס, הושע, ישעיה) שילבו בנבואתם דברי פורענות: "למלחמה ולרעב ולדבר" (8). וזאת כדי לאיים על העם כדי שיחזור בתשובה. אין כל הכרח שתתקיים נבואת הפורענות שלהם , אם ישובו מדרכם הרע תתבטל נבואת הפורענות.ואילו נבואת חנניה היא נבואת נחמה בלבד וחסר בה יסוד התוכחה והפורענות המאפיין נביא אמת. לכן, נבואתו מוטלת בספק.כיצד ניתן לדעת אם נביא מסוגו של חנניה הוא נביא אמת? (9) "בבוא דבר הנביא" – כאשר תתממש נבואתו , רק אז "יוודע הנביא אשר שלחו ה' באמת".

3. חנניה ממחיש את נבואתו בשבירת העול שבצוואר ירמיה (10-11)

כדי לבטל את נבואת ירמיהו עושה חנניה מעשה נועז המלווה בדברי נבואה. הוא לקח את מוטות העול מעל צוואר ירמיה ושברן ואמר לפני העם והכוהנים "ככה אשבר את על נבכדנאצר מלך בבל בעוד שנתיים ימים מעל צוואר כל הגויים" (11). ירמיה היה המום ונדהם ולכן עזב את המקום והלך לדרכו.  מוטה היא עול שנהגו לשים על צוואר הבהמות המבויתות לצורך העבדתם. המוטה על צוואר ירמיהו מסמלת את עול השעבוד לממלכת בבל – ובכך ירמיה רצה לומר שיש להיכנע לבבל.

חנניה שובר את העול מעל צוואר ירמיה ומפרש את מעשהו "ככה אשבור את עול נבוכנאצר מלך בבל בעוד שנתיים ימים – כלומר מעשהו מסמל את אמונת חנניה שיהודה תשוחרר מעול השעבוד הבבלי.  ירמיה הלך לדרכו כי נראה שהמחשת חנניה בשבירת מוטות העול הרשימה מאד את הנוכחים ואת ירמיה שהשתכנע מעט כי חנניה הוא נביא אמת וקיווה בסתר לבו שנבואת הנחמה שלו תתקיים ויוטב לעם. לכן לא הייתה לירמיה תשובה . הסתלקותו מעידה על תבוסת ירמיה, נביא האמת, על ידי חנניה נביא השקר.חנניה הצליח לעורר אמון שהוא נביא אמת משום שחיקה נביא אמת בדיבור ובמעשה.

כדי לרמוז שחנניה הצליח לעורר אמון שהוא נביא אמת, מכנה המחבר את חנניה שש  פעמים בתואר "הנביא" (1, 5,10,12,15,17) בדיוק כפי שהוא מכנה את ירמיהו שש פעמים בתואר "הנביא" (5,6,10,11,12,15).

4. ירמיהו מנבא כניעה לבבל ועונש מוות לחנניה (12-17)

ירמיה מצפה שה' יורה לו כיצד לפעול. ואכן, כעבור זמן מה היה אליו דבר ה' המחזק את נבואתו על שעבוד ממושך לבבל, והמבטל את נבואת חנניה: "הלוך ואמרת אל חנניה לאמר, כה אמר ה' מוטת עץ שברת, ועשית תחתיהן מטות ברזל" (13).

יתכן שהנושא לפועל "עשית" הוא חנניה, כלומר: אתה חנניה ששברת את מוטות העץ, תעשה במקומן מוטות מברזל. ויתכן שהנושא הוא ירמיה, כלומר: אתה ירמיה תעשה מוטות מברזל במקום מוטות העץ ששבר חנניה.

מוטות העץ ששבר חנניה מסמלות את השעבוד, אך לא את עוצמתו ואיכותו. ואילו מוטות הברזל שקשה לשוברן, מסמלות את יציבות השעבוד וקושיו, שישעבד מלך בבל את יהודה ושכנותיה "כל הגויים האלה", (14) במשך זמן רב. אורך השעבוד של עמים אלה לבבל הוא שבעים שנה כמו שכתוב בספר ירמיה כה 11-12, כט 10.

העמים  המשועבדים לבבל הם: יהודה, אדום , מואב, צור, וצידון הנזכרות בפרק כז 3.

"חית השדה" (14) היא חיות הבר שבמדינות המשועבדות לבבל. שלטונו של מלך בבל גם על "חית השדה" היא הגזמה המבטאת את שליטתו המוחלטת על המדינות המשועבדות ואפילו על חיות הפרא שאינן מבויתות.

חנניה חטא בכך שניבא דבר שקר ("סרה", 16) בשם ה', לכן עונשו מוות: "השנה אתה מת" (16).

הפועל של"ח משמש כמילה מנחה בפסוקים 15-16, באמצעות הפועל מבטא המחבר את חטאו ואת עונשו של חנניה שהתחזה לשליח ה', וה' לא שלחו: "לא שלחך ה'". לכן עונשו הוא שה' ימיתו, ועונשו גם כן מובע בפועל מן השורש של"ח אך בבנין פיעל: "הנני משלחך מעל פני האדמה" (16).

בהתמודדות של ירמיה נביא האמת עם חנניה נביא השקר ניצח בסופו של דבר נביא האמת ונביא השקר מת כנבואת ירמיה "בחדש השביעי" (תשרי) – כחודשיים לאחר שהשמיע את נבואתו ש"בחדש החמישי" (1). נוסף לכך נראה כי נבואת ירמיה שיש להיכנע למלך בבל השפיעה בסופו של דבר על צדקיהו מלך יהודה. הוא שינה את החלטתו וביטל את תוכנית המרידה במלך בבל וירד בשנה ההיא  לבבל כדי לפייס את מלך בבל ולהתחייב על כניעתו לו.