סיכומים בתנ"ך: ויקרא יט :" פרשת קדושים"

סיכומים בתנ"ך: ויקרא יט :" פרשת קדושים"

מתוך: סיכומים בתנ"ך - חוק וחברה במקרא

פרק ויקרא י"ט מהווה קובץ חוקים מתחומי החברה ,המוסר והפולחן.

תפקיד הפזמון החוזר להפריד בין החוקים השונים ,אך גם לחברם לקובץ אחד  ולהדגיש מיהו  מקור החוק:ה' הוא המחוקק.כך ניתן תוקף אלוהי לחוקים. המפר אותם –מפר את חוקי האל.

   הביטוי השלם –"אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" חוזר 8 פעמים. גם הביטוי החלקי–"אֲנִי יְהוָה" –חוזר 8 פעמים.

קדושת האדם תושג ע"י קיום מצוות התורה ,מצוות שבין אדם לאלוהיו ומצוות שבין אדם לחברו.

בפרק יט מופיעה דרישה מן האדם בחברה המקראית לחיות חיי קדושה –כיחיד וכחלק מן החברה.

    "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם".  העם נקרא להידמות לאלוהים,לנסות להתקרב  

    לדרגת הקדושה של אלהים באמצעות קיום מצוותיו,ובכך להיבדל מן העמים השכנים.

    על העם לחיות בהגינות וביושר תוך מתן כבוד לכל אדם באשר הוא אדם.

    משמעות הקדושה =הבדלה . עפ"י רש"י ,קדושים כפרושים-נבדלים.כיצד ? ע"י קיום המצוות.

חלוקת החוקים בויקרא, פרק י"ט 1- 18 :

מצוות שבין אדם לאלוהיו

אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. (ב)= ההכרזה המקבילה לדיבר הראשון בעשרת הדברות(שמות כ 2).ההכרה בה' כאלוהי ישראל.

וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ (ג)= מצוות קיום השבת.יש כוללים כאן גם את המועדים כדי להסביר את  השימוש בלשון רבים.

אַל-תִּפְנוּ אֶל-הָאֱלִילִם, וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם (ד)= איסור על הפולחן האלילי-אין לפנות אל האלילים,לזבוח להם  או לעשות אלוהי מסכה- תבנית אליל ביציקה ממתכת.( מסכה – מהשורש נס"ך =לצקת )

וְלֹא-תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר (יב)=איסור על שבועת שקר בשם האל- הכוונה,בעיקר, לעדות במשפט.

וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים, לַיהוָה--לִרְצֹנְכֶם, תִּזְבָּחֻהוּ.  בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל, וּמִמָּחֳרָת; וְהַנּוֹתָר עַד-יוֹם הַשְּׁלִישִׁי, בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף.  וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי--פִּגּוּל הוּא, לֹא יֵרָצֶה.   וְאֹכְלָיו עֲו‍ֹנוֹ יִשָּׂא, כִּי-אֶת-קֹדֶשׁ יְהוָה חִלֵּל; וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ (ה- ח) = בניגוד לאיסור על עבודת האלילים, יש היתר לזבוח לה' .הקורבן יוקרב "לרצונכם"-מתוך רצון של המקריבים כביטוי להודיה ולשמחה.זבח זה נאכל ע"י המקריבים. הקורבן יהיה רצוי לאל בשני תנאים :                                                                                                                   1)-הקורבן ייאכל ביום הזבח ולמחרת. 2)-הנותר מן הזבח עד היום השלישי יישרף באש.העובר על איסור זה מחלל את הקודש ,לכן קורבנו אינו  רצוי לאל והוא ייענש .

מצוות שבין אדם לחברו  - מצוות חברתיות ומוסריות

אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ (ג) = מצוות כבוד  ההורים-כבוד ויראה מתבטאים בהתנהגות הילדים אל הוריהם:כבוד,דאגה וסיוע להורים.                                                                                                הקדמת האם לאב (בהשוואה לשמות כ' 12) מעידה על השוויון בין המינים- התפתחות חברתית במעמד האשה.  אחרים טוענים : הילדים יראים יותר מן  האב,ולכן הקדים המחוקק את האם.

וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם, לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר; וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט.  וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל, וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט:  לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם (ט-י)   = מצוות התלויות בארץ-שניתן לקיימן בארץ: מתנות עניים מן היבולים –פאה,לקט ,פרט ועוללים.(פאה-שולי השדה,אין לקצור את הגידולים בפאות השדה;לקט-שיבולים בודדים שנפלו בעת הקציר ,אין לחזור וללקט אותם;                        עוללות-(מלשון עולל-תינוק)-אשכולות קטנים של ענבים שלא היו בשלים בעת הבציר,אין לחזור ולבצור אותם;פרט –ענבים בודדים הנושרים בעת הבציר . -יש לסייע ליסודות החלשים בחברה-לגר ולעני- ולהשאיר להם מתנות מן השדה ומן הכרם.

לֹא תִּגְנֹבוּ; וְלֹא-תְכַחֲשׁוּ וְלֹא-תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. (יא) = איסור גניבת ממון ושקר. לכחש ב-= להכחיש אשמה :לא להודות באמת ,למשל,בהחזקת רכושו של אחר. לשקר ב- לטעון טענה שקרית . -עברה גוררת עברה : גנבה > כחש > שקר

לֹא תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ, וְלֹא תִגְזֹל; לֹא-תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד-בֹּקֶר.  לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ (יג- יד) =איסור עושק ,גזלה והלנת שכר. עושק= "הכובש שכר שכיר"(רש"י), כלומר מנצל את השכיר ואינו משלם לו כראוי לו,או דוחה את התשלום. גוזל= לוקח בכוח מה שאינו שלו.                                                                                                                    הלנת שכר= שכיר יום  שעמל עד שקיעת החמה, זכאי לקבל את שכרו–כל הלילה (ראה דברים כ"ד 14- 15).אין לעכב –להלין את "פעולתו"-שכרו עד הבוקר.

לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל, וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל:  בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ:  אֲנִי יְהוָה  (טו-טז) = דרישה למשפט הוגן –פנייה אל הדיינים לשפוט בצדק –לא לעשות עוול במשפט :    אין להעדיף את העני בגלל דלותו ,ואין לתת כבוד לגדול =לעשיר  או למנהיג  ולהעדיפו בזכות מעמדו החברתי. =אין לרכל.באיסור על הרכילות יש דימוי לרוכל שסחורתו –מילים שהוא הולך ומעביר בנדודיו.זהו איסור על אמירת משהו רע על הזולת, גם אם אמת הדבר.   =איסור על עמידה מהצד, אדישות והמנעות מפעולה בשעה שיש סכנה לחיי אדם.       יש לסייע לזולת . יש קושרים את האיסור על הרכילות עם איסור זה בטענה שהרכילות כמוה כשפיכת דמו של הזולת.( החיים והמוות ביד הלשון).

לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.  לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: (יז-יח) = איסור על שנאה ומצוות ההוכחה וההטפה למי שאינו נוהג כראוי.     אין לשנוא את אחיך= אדם מישראל.     יש להוכיח אדם שחוטא .מי שאינו מוכיח ,צובר כעס על החוטא ושונא אותו.כך הופך גם הוא לחוטא. פרוש אחר – מי שאינו מוכיח את הזולת ,ייחשב למשתף פעולה ויישא גם הוא באשמה. = איסור על נקמה ונטירה. נקמה-מעשה ;  נטירה – רגש שנאה .                                                             =מצווה לאהוב לרע :  לאהוב ל- = דאגה וסיוע לצרכיו של הזולת.  כמוך–כפי שאתה אוהב את עצמך, שלא תהיה אגואיסט ,ומצד שני –מבלי לסכן עצמך.