סיכום בתנ"ך: מלכים ב כ"ה

סיכום בתנ"ך: מלכים ב כ"ה – חורבן יהודה/ירושלים/בית המקדש הראשון והגלות לבבל. 586 לפנה"ס

מתוך: סיכומים בתנ"ך -  מלכים ונביאים

מלכים ב', כ"ה, פס' 7-1 – כיבוש ירושלים ע"י הבבלים

פס' 1- "בחודש העשירי בעשור לחודש"- החודש העשירי הוא חודש טבת, לכן בעשרה בטבת החל המצור על ירושלים (במסורת היהודית יום זה נקרא "צום עשרהבטבת" לזכר תחילת המצור על ירושלים). המצור ארך כשנה וחצי, ובמשך ימי המצור, הצבא הבבלי הסתובב בהר ובשפלה של ממלכת יהודה והחריב את עריה הנותרות של ממלכת יהודה.

פס' 4-3- הקשר בין הפסוקים הוא קשר של סיבה ותוצאה: בגלל רעב כבד שהיה בירושלים (3), התוצאה היא היבקעות העיר (4). למגני העיר לא היה עוד כוח להגן על עירם.

פס' 7- הבבלים תפסו את בניו של צדקיהו ושחטו אותם לנגד עיניו, הם עיוורו את צדקיהו ולקחו אותו לבבל.

מלכים ב', כ"ה, פס' 21-8 – הרס המקדש והגליית תושבי יהודה

פס' 10-8- נבוזראדן רב טבחים (הממונה על הנידונים למוות) הגיע לירושלים כחודש לאחר שהובקעה ירושלים. לפי חז"ל הוא וחייליו נכנסו לבית המקדש בשבעה באב ושם היו עד תשעה באב, לצורך ביזת כלי המקדש, ואחרי הביזה הציתו את בית המקדש ושרפוהו כליל (במסורת היהודית יום זה נקרא "צום תשעה באב" כזכר ליום, שבו התחיל האויב הבבלי לשרוף את המקדש). לאחר שריפת בית המקדש, שרפו חיילי בבל את העיר ירושלים, את ארמון המלך, את בתי ירושלים ואת חומותיה.

פס' 12-11-  נבוזראדן הגלה את מרבית אוכלוסיית יהודה: 1. "יתר הנשארים בעיר"- אלה ששרדו מרעב ומחרב האויב. 2. מן "הנופלים אשר על המלך בבל"- כלומר אלה שנכנעו לפני המלך ולכן לא הוגלו אז. 3. "יתר ההמון"- מיתר תושבי ערי יהודה הנחשבים להמון העם. נבוזראדן השאיר בארץ מן הדלים שהיו כורמים ויוגבים, אלה היו חסרי כל ולכן מלך בבל חשב שהם יכירו לו תודה וישמרו לו אמונים על שנתן להם שדות וכרמים.

פס' 17-13- ביזת כלי המקדש ואביזריו- לפני ששרפו הבבלים את בית המקדש, הם בזזו את כל כליו היקרים וכל אביזריו. חלק מהכלים הם לוקחים בשלמות וחלק מהכלים, שהיו גדולים וכבדים ולא יכלו לשאתם בשלמותם לבבל, התיכו אותם ושברו אותם ואת שבריהם נשאו לבבל.

פס' 21-18 הגלייתם של נכבדי ירושלים לרבלה והריגתם- נכבדי העיר, בעלי השררה, שנשבו בידי נבוזראדן, נשלחו לבבל, שם דנו אותם והוציאו אותם להורג. זה כנראה בגלל שנכבדי ירושלים היו גורמים מרדניים, שהסיתו את צדקיהו למרוד במלך בבל.

מעמדו של יהויכין

 על פי מלכים ב כ"ה תנאי המאסר של יהויכין היו טובים .

-העדות המקראית:

על פי מלכים ב,כה  27 -30 ,שחרור יהויכין מן הכלא והעלאתו לדרגת אוכל קבוע על שולחן מלך בבל מתרחש בשנת 37 לגלות יהויכין (561 לפנה"ס-כ25 שנה לאחר חורבן ירושלים). מנין שנות הגלות של יהויכין מעיד שלמרות הגליתו ושהותו בכלא המשיכו לראות בו מנהיג .  אויל מרודך,מלך בבל ,בנו של נבוכדנאצר השני,נשא את ראשיהויכין =סלח לו(באכדית : resu nasu נתן תשומת לב,כיבד).פעולה זו נעשתה כנראה בעת הכתרתו של המלך החדש,או בתום שנת מלכותו ולפני חגיגות ראש השנה הבבלי בניסן. "וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טֹבוֹת"= מלך בבל נטה לו חסד והעניק לו זכויות ומענקים בדרך של משא ומתן או ברית. "וַיִּתֵּן אֶת-כִּסְאוֹ מֵעַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּבָבֶל"=  יהויכין זכה ,לפי תאור זה, במקום מכובד בין המלכים הגולים בבבל. יש הטוענים כי תאור זה אינו ריאלי,אלא משקף את תחושותיו של הכותב. "וְאָכַל לֶחֶם תָּמִיד לְפָנָיו כָּל-יְמֵי חַיָּיו.  וַאֲרֻחָתוֹ, אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה-לּוֹ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ:  כֹּל יְמֵי חַיָּו. "= במסגרת הסדר בעל תוקף משפטי דאג להקצבת מזון חודשית ליהויכין.

*ספר מלכים מסתיים בספור זה על שחרור יהויכין מכלאו בבבל ועל הכרה במעמדו כדי לסיים בנימה אופטימית וכדי לעודד את העם  בתקווה לגאולה קרובה.בדברי הימים מסיים המחברבספור אופטימי אחר-הכרזת כורש- מכיוון שחי בתקופה מאוחרת וחווה מאורע אופטימי מעודד יותר .

*התיאור בסוף ספר מלכים מלמד על זמנו של המחבר/עורך וגם על מקומו.המחבר בקיא בנעשה בחצר המלך הבבלי ,ובזמן עלייתו של המלך החדש לשלטון.על כן יש הטוענים כי הוא חי בבבל וכתב/ערך את הספר לאחר שחזה בשחרורו של יהויכין בשנת 37 לגלותו,560 לפנה"ס,ולפני כיבוש בבל על-ידי כורש ,משום שאינו מתייחס להכרזת כורש. [לפי הברייתא-בבא בתרא,טו ע"א-ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות.ראיה לכך –הזהות בין ירמיה נב ומל"ב כה.אך ירמיה לא חי בבבל .על כן מניחים  שהמחבר –אחד מתלמידי הנביאים שבבבל]

*מניין שנות הגלות מהגליית יהויכין במלכיםב ,כה,וביחזקאל,א 2 מלמד על חשיבותו של מאורע זה בעיני העם.

צדקיהו והגורמים למרידתו בבבל

צדקיהו בן יאשיהו ,דודו של יהויכין, הומלך ע"י מלך בבל ובשנות מלכותו הראשונות היה נאמן למלך.שמו –מתניה –הוחלף ע"י מלך בבל לצדקיהו כדי להדגיש את שלטונו עליו-על המלך הואסאל.

 בהשפעת שריו הוא נגרר למרד בבבל .תחילה כרת ברית הגנה עם מצרים ולאחר מכן מרד בגלוי

במלך בבל על אף התנגדותם של ירמיהו הנביא וחוגים שונים אשר חששו מתוצאות המרד.

בעקבות המרד נערך  מסע עונשין ליהודה ומצור על ירושלים במשך כשנתיים בסופו נחרבו העיר והמקדש והוגלו תושבי יהודה –ב 586 לפנה"ס.

הגורמים למרד צדקיהו בבבל:

§       במחלוקת בין התומכים במדיניות פרו בבלית לתומכים במדיניות פרו מצרית

      חוזקו התומכים במרד והשואפים לעצמאות  ע"יהמצרים וע"י העמים השכנים.

-מסעו של פסמתיך השני מלך מצרים לצור

      - התארגנות אזורית של מלכי המערב :אדום,מואב,עמון,צור וצידון  שלחו שליחים

         לירושלים כהכנה למרד :" וְשִׁלַּחְתָּם אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם וְאֶל-מֶלֶךְ מוֹאָב וְאֶל-מֶלֶךְ בְּנֵי

         עַמּוֹן, וְאֶל-מֶלֶךְ צֹר, וְאֶל-מֶלֶךְ צִידוֹן--בְּיַד מַלְאָכִים הַבָּאִים יְרוּשָׁלִַם  אֶל-צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ

          יְהוּדָה." (ירמיהו, כז 3 )

§       אישיותו של צדקיהו אשר התייעץ בחשאי עם הנביא ירמיהו,אך לא פעל עפ"י עצתו להיכנע לבבל  ולא נהג בתקיפות עם שריו . אלה גררו אותו למלחמה שאינו מסוגל לנצח בה משום שבגלות יהויכין הוגלו מנהיגים מדיניים מנוסים ושקולים ומשום שהגלות פגעה הן בכוח הצבאי והן ביכולת ליצר נשק.החלטתו למרוד למרות המפלה הצפויה מעידה על חוסר יכולתו לעמוד בלחץ התומכים במרד, אוליבשל מעמדו השנוי במחלוקת -כמלך ממלא מקום אשר מונה ע"י מלך בבל בעוד יהויכין המלך הגולה חי בבבל והעם מצפה לשובו.

המצור על ירושלים בימי צדקיהו – מלכים ב'  כה

נבוכדנאצר מלך בבל "עלה" על יהודה וירושלים במסע עונשין על הפרת הברית ע"י צדקיהו

תוצאותיו של המרד  היו חמורות והרסניות לקיומו של העם בארצו.