סיכומים בתנ"ך: סיוע לנזקקים

סיכומים בתנ"ך: סיוע לנזקקים

מתוך: סיכומים בתנ"ך - חוק וחברה במקרא

שמות כ"ב 20 – 23 :  בפסוקים הללו נדרש האדם שלא להונות ולא לעשוק את הגר. הנימוק לכך הוא היסטורי. בהמשך, נדרש האדם להתייחס בנדיבות ליתום ולאלמנה, ולא לענות אותם. העונש שייענש בו מי שבכל זאת יעבור על החוק הוא עונש של מידה כנגד מידה: אשתו תהפוך אלמנה, וילדיו – ליתומים.צעקה, זעקה – שני השמות הללו, והפעלים שמהם נגזרו, אין להם שום קשר לעצמת הקול! לכל אורכו של התנ"ך השורש צ.ע.ק וכן גם ז.ע.ק מלמדים על  דרישה לצדק.

דברים י"ד 28 – 29: בפסוקים הללו מדובר על "מעשר עני": מדי בשלוש שנים במחזור השמיטה, במקום "מעשר שני", יש לקחת עשירית מן היבול, ולהניח אותו בשער העיר. יבול זה נועד לעניי העיר והוא חולק, כנראה, בצורה מאורגנת.

"עניי עירך קודמים" ביטוי שנגזר ממצווה זו. לעניי העיר זכות קדימה בקבלת התרומות הללו.

דברים כ"ד 17 – 22: בפסוקים הללו נדרש האדם שלא להטות את משפטם של החלשים בחברה. בנוסף, החוק אוסר על לקיחת הבגד של אלמנה, על מנת שישמש עירבון ("חבל") לתשלום חובה. (השווה: שמות כ"ב 25 – 26, דברים    כ"ד 10 – 13). כמו כן מוסיף הקטע בדברים על מתנות העניים שנזכרו בויקרא י"ט 10.

מתנות עניים – אחת הדרכים שבהן ניתן לעזור לעניים ולרעבים היא על ידי מענקים של מזון, הישר מן השדה והמטע. יש כאן גם היבט חינוכי: בכל המקרים שלהלן העני נדרש לצאת מביתו ולהשתדל ולעמול בעבור האוכל שהוא מקבל ללא כסף. בין מתנות העניים הנזכרות:

לקט – החקלאי מתבקש להשאיר במקומן את השבלים הבודדות הנופלות לארץ במהלך הקציר. הנצרכים יוכלו לבוא וללקט את השבלים מן השדה [פרק שלם המתאר את הווי הקוצרים והמלקטות: רות, ב']שכחה – אלומות בודדות שנשכחו בשדה, לאחר איסוף התבואה אל הגורן.פאה – יש להשאיר את פינת השדה בלתי קצורה. המחוקק איננו מציין כמה פינות להשאיר, מה גודל הפינה וכו'. [חז"ל קובעים "אין פוחתים לפאה משישים", כלומר יש להשאיר אחד חלקי ששים מהיבול]עוללות – אותם אשכולות שלא היו בשלים בעת הבציר.פרט – הענבים הבודדים שנשרו מן האשכולות במהלך הבציר.פארה – אסור למסוק את הזיתים בצמרות העצים, או לחילופין, להשאיר את הזיתים שלא נפלו מן העץ במהלך המסיק.

תקנה נוספת שבאה לעזור לחלשים היא "מעשר עני". פעם בשלוש שנים יש לקחת עשירית מן היבולים בשדה ובמטע ולהשאיר אותם בשער העיר לנזקקים. התנ"ך אינו מפרט, אך כנראה שהיה מנגנון מקומי שדאג לחלוקת המעשר בין הנצרכים לו.ויקרא י"ט 33 – 34 :  גם כאן נאסר על הונאת הגר. האדם נדרש להתייחס בהגינות לגר, ממש כשם שהוא מתייחס לכל אדם אחר "כאזרח מכם יהיה לכם הגר" ויותר מזה. האדם נדרש "ואהבת לו כמוך"! דרישה מוסרית מעין כמוה, המנומקת בהנמקה היסטורית: גם אתה היית גר במצרים, ועליך לזכור זאת