סיכומים בתנ"ך: סיפור מגדל בבל – בראשית י"א 9-1

 סיכומים בתנ"ך: סיפור מגדל בבל – בראשית י"א 9-1

מתוך: סיכומים בתנ"ך - עלילות הראשית

בראשית י"א מספר את סיפור דור הפלגה – מלשון פילוג, כי ממנו התפלגה האנושות לעמים וללשונות רבות, והם נפוצו לכל עבר.סיפור זה הוא המשך ההידרדרות האנושית בנסיון לחרוג מתחומם, ולטשטש את הגבול בינם לבין ה': "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, ונעשה לנו שם, פן נפוץ על פני כלהארץ" (4) – כלומר – השגת גבול!

מסתבר שנסיון זה לבנות מגדל שראשו בשמים, היה מקובל בכל עיר מסופוטמית קדושה, בה נהגו לבנות מגדל המתנשא לגובה רב, ועליו בנו מקדש שסימל את הקשר בין השמים לארץ.

בבבל היה המגדל שנבנה לכבוד האל מרדוך – הבית מורם הראש – "אסאגילה" – והמקדש שימש מקום לינה לאלים, בדרכם מהשמים לארץ וחזרה, והוא נקרא בבל = שער האלים.

ארכיאולוגים מצאו בחפירות במסופוטמיה עדות למבנים ששימשו ל"עשיית שם", בדיוק כמו מגדל בבל.מבנים אלה מכונים 'זיגורטים', והם הופיעו על חותמות אישים כבר בשנת 2500 לפנה"ס.

לעיתים קרובות הטביעו המלכים שבנו את הזיגורטים, את טביעת המלוכה, על החומר שבכניסה למבנה, לפני שהתייבש, כדי להנציח את שמם – "ונעשה לנו שם...".

מקבילות מיתולוגיות לסיפור מגדל בבל:

במיתוס השומרי מסופר כי בימי בראשית, דיברה האנושות כולה בלשון אחת. בעקבות יריבות בין האלים אנליל ואנכי, רצה אנכי (אל  החוכמה) שבני האדם יפסיקו להתפלל לאנליל, ועל כן – בלבל את לשונם:

בימים ההם, לא היה פחד, לא אימה

על פני תבל כלה.

בני האדם התפללו לאנליל בלשון אחת

ואנכי – אל החוכמה, שנה שפתם ולשונם.

הביא למחלוקת וריב לשפת בני האדם

שלפנים היתה אחת.

הדמיון – גם בסיפור המקראי וגם בסיפור השומרי היה המצב ההתחלתי של האנושות דיבור בשפה אחת, ובעקבות מתיחות בין שני צדדים – הופרה ההרמוניה, ובלבול הלשונות הביא לפירוד בין האנשים.

השוני – אל אחד במקרא, לעומת ריבוי אלים במיתוס.

המתיחות במקרא היא בין האל לבני האדם, ואילו במיתוס – המתיחות היא בין שני אלים. שוני נוסף הוא הסיבה לריבוי בלשונות.

עפ"י המיתוס – מתוך קנאה של אל אחד באל אחר. עפ"י המקרא – שפה אחת משותפת לכל האנושות מהווה סיכון לעליונות האל ומביאה את האדם לחטא הגאווה.

סיפור מגדל בבל המקראי, בא להביע עמדה מנוגדת לתפיסת בניית המגדל במיתוס המסופוטמי:

-           לפי המקרא, את המגדל בנו בני אדם ולא אלים.

-           לפי המקרא, מדרש השם לבבל מקורו מלשון בלבול או ערבוב "על כן קרא שמה בבל, כי שם בלל ה' את שפת כל הארץ" (9) בניגוד למשמעות המסופוטומית – 'שער האלים'. על פי המקרא – יש גבול ברור – השמים לאלוהים והארץ לאדם.

סיפור זה ממשיך ומספר על ההידרדרות האנושית ועל נסיונותיו הנוספים של האדם לחדור לתחום האלוהות או למרוד בו. ההידרדרות החלה עם הפרת האיסור בגן עדן ( פרק ב'-ג'), המשיכה עם רצח קין ( פרק ד') , שאינו מתגאה במעשיהו ואף לא מודה בביצועו (*לפי פירוש אחר יש לבסוף הכרה בחטא וחרטה) ממשיך בשירת למך שמתגאה בכוחו ובהיותו אדם אלים ומזהיר כי  כל מי שיעז לפגוע בו, ואף פגיעה קטנה  -  סופו יהיה רע ומר ( פי 7 7 מזה שיפגע בקין).

בצד ההידרדרות הדתית ( הפרת הצו האלוהי בגן עדן)  וההידרדרות המוסרית , חלה התקדמות טכנולוגית, מתפתחת חברה עירונית בצד חברה נוודית, מתפתחים מקצועות כגון חרש ברזל, בצד מוסיקאים  ורועים ופרק י"א אנו עדים להתפתחות הטכנולוגית בתחום הבנייה.

הסיפור שבפרק י"א – סיפור מגדל בבל, נקא גם סיפר  "דור הַפַּלָגָה" – משום  שבסוף הסיפור אנו שומעים על כך שבני האדם נתפלגו לעמים שונים  וגם שפתם נתפלגה לשפות שונות וכן הם נפוצו לכל עבר.

מגדל בבל- סיפור אטיולוגי שבא להסביר תופעות כגון :

ריבוי השפות, פיזורם של בני האדם התפלגותם לעמים שונים,  מקור השם בבל.

ניתוח הסיפור.

העלילה- מחולקת לשני חלקים. (לפי קאסוטו.)

1 – 4 –  "רבות מחשבות בלב איש"  - מצב הארץ בראשית הסיפור -     

         פעילות האדם – תכלית האדם

5 – 9    "עצת אלוהים היא תקום"– מצב הארץ בסוף הסיפור –  

          פעילות האל  - תכלית האל.

ניתן למצוא הקבלה מילולית בין החלק הראשון לשני. בין מעשי האדם למעשי האל. ובין החלטת האדם להחלטת האל.

לטקסט מבנה כיאסט שבא ללמד על ההיפוך – כל מה שהאדם מתכנן נהפך בחלק השני. ( פס' 5 הוא הפסוק המבריח, המקשר בין שני החלקים ).

 ניתן למצוא גם הקבלה רעיונית -=  מידה כנגד מידה.

                                   מעשה בני האדם כנד מעשי האל.

בראשית י"א, פס' 1 – 3-  אכספוזציה –מיצג

לאחר  המבול היו כל בני האדם מאוחדים והם יוצאים לחפש מקום מישורי לפיתוח החקלאות. הם מתיישבים בארץ שנער מקדם, כלומר במזרח, בין הנהרות הפרת לחידקל. הם מפתחים את המקום ומשתמשים לשם כך ביכולתם הטכנולוגית בבנייה.  ( מלבים לבנים וכו...)

פס' 1 –

דמות קולקטיבית -  האנושות היא אחת .

"שפה אחת" – לפי רש"י לכולם מכנה משותף – שפה אחת.

לפי אחרים – גם שפה אחת וגם תוכן אחד (=נושאים משותפים).

המאפיין אותם הוא השפה כלומר תקשורת.

הדמות הקולקטיבית = האנושות ממשיכה להתקדם ביחד.

זמן האירועים = הזמן שבו נדדה האנושות מקדם.

המקום - מוצאים בקעה  בארץ שנער ( מקום מדוייק )  ובה מחליטים להתיישב.

*על פי לוח העמים שנער = בבל.

פס' 3 – מתאר את ההחלטה המשותפת – מה יעשו באותו מקום.

הם משתמשים בטכנולוגיה אותה מכירים כדי ליצור אבנים לבנייה.

הם משתמשים במקצועות שידעו עוד קודם לכן אך מפתחים אותם פיתוח נוסף . יש תיאור טכנו' "ללבן לבנים"   לשרוף , יוצרים חומר = שמקשר בין האבנים.

הם רוצים לבנות עיר = מקום מגורים. ובתוכו מגדל.

הטקסט מאפיין את המגדל טרם בנייתו – אמור לגעת בשמיים.

המטרה גם היא נאמרת מראש = נעשה לנו שם.

כלומר , הם רוצים גם זכרון וגם פרסום  אך לא רק עדות למפעל בנייה גדול אלא גם כדי שלא יתפזרו בכל  הארץ ( השורש פ.ו.צ חוזר בסיפור ומעיד על כוונתם)

מהו חטאם?

1.    הרצון לפלוש לתחום האלוהי " נעשה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים.. הם שואפים לעוצמה מעבר לזו שניתנה להם בברכה האלוהית  ( פרק  א')

לפי ראב"ע –  הם רוצים להגיע לשמים אך לא פיסית , אלא לשם תהילה  ( לפי ראב"ע זהו ביטוי מליצי לגובהו )

חטא הגאווה –  "ונעשה לנו שם "בניית המגדל תפרסם אותם בעולם , המגדל יעיד על גדולתם והישגיהם.

ביטול רצון האל – "פן נפוץ על פני כל הארץ " בברכה לאדם הראשון  ( פרק א' 28) נאמר " פרו ורבו ומלאו את הארץ"  כלומר עליהם להתפרס בכל מקום ואילו הם מפרים את רצוןהאלוהים בכך שהם בוחרים להתיישב במקום אחד ולא להתפזר.(ריכוז = כוח ושליטה)

מהו חטא האנושות לפי רש"י?

האנושות נקטה בעיצה אחת..." .נעשה מלחמה על יחידו של עולם" לפי רש"י האנשות גם רצתה להגיע לשמים כדי להילחם נגד יושב שמים. לפי רש"י אפשר ללמוד עלחטאם כבר מן הפסוק הראשון – מאיפיונם כדוברי שפה אחת משותפת ודברים אחדים כלומר דעה אחת . והיתה ביניהם הסכמה להגיע לשמים ולעשות מלחמה עם האלוהים כלומר רצו למרוד באלוהים ובדרך הנהגותו את העולם.

*גם חטאם של בני דור הפלגה הוא חטא דתי

עד כה האנושות מתפקדת כדמות אחת.

הל מפס' 5 שומעים על דמות נוספת – האל.

אלוהים יורד כדי לבדוק

מה משמעות הירידה?  האם אלוהים צריך לרדת לארץ כדי לדעת מה קורה בה???

רש"י – "לא הוצרך לכך , אלא בא ללמד לדיינים שלא ירשיעו הנידון עד שיראו ויבינו"

כלומר , לפי רש" ירידה זו באה כדי לתת דוגמא אישית לשופטים, שידעו כיצד יש לנהוג במשפט ולפני שמרשיעים בדין יש לבדוק ראיות בדטח ולא להסתפק בשמיעה.

מסקנת האלוהים ( פס' 6 ) המסקנה חוזרת על פסוק 1 ומוסיפה את השגותיה מן המצב לאור אחדותם, "ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו (זממו) לעשות" כלומר הם בעלי יכולת להתאחד יחד כדי לשלוט על העולם ותפוס את מקום האל.

החלטת האל – פס' 7 –  " הבה נרדה ונבלה (נבלבל)שם שפתם " (בפעם הראשונה ירד כדי לבדוק בפעם שניה – ירד כדי לבצע את החלטתו )

מטרתו – " אשר (כדי)  לא ישמעו איש שפת רעהו"

רש"י – לבראשית מב' 23 –  "שמע" = מבין לשונם ( על יוסף)

כלומר המטרה היא שלא יביניו איש את שפת רעהו אך לפי הספור  בפרק זה יש למילה "שמע"  פירוש נוסף – מדבר על חוסר תקשורת , כלומר רצון האלוהים הוא למנוע ביניהם את התקשורת , שנוצלה על ידם לרעה.

העונש – "ויפץ ה' אתם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנות העיר"

ה' הוא זה שמפיץ אותם על פני כל הארץ = בכל מקום ,וכתוצאה מכך חדלים לבנות עיר.

הצירוף " כל הארץ"  מופיע שלוש פעמים בסופו של הסיפור. סה"כ 5 פעמים בסיפור.

רש"י : " ומשם הפיצם לעולם הבא"

המבנה הכיאסטי של הסיפור 

מעשי בני האדם                    פסוק מעבר              תגובת האל  והעונש

אוַיְהִיכָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים. בוַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָהבְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּשָׁם.  גוַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים,וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָהלָהֶם לַחֹמֶר.  דוַיֹּאמְרוּהָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ,שֵׁם:  פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ.

הוַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁרבָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם

ווַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּםלַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.  זהָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָהשָׁם,שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.  חוַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵיכָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר. טעַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה,שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.  {פ}

המבנה הכיאסטי בא ללמד על היפוך – כל מה שהאדם מתכוון לעשות נהפך על פיו בחלק השני , באמצעות המבנה מבטא המספר את הרעיון של מידה כנגד מידה.

האנושות חטאה בחטא הגאווה ובבטחון מופרז  שבא לידי ביטוי במילה "הבה.."ולכן כנגד אומר האלוהים בביטחון ובסמכותיות "הבה נרדה.." והמשמעות של אמירה זו היא שאין להם סיכוי להוציא את תכניתם אל הפועל.

האנושות חטאה ברצונה לבנות עיר ומגדל בתוכה "נבנה לנו.." ולכן האלוהים מענישם בביטול רצונם "ויחדלו לבנות עיר".

בוני העיר והמגדל רצו לעשות לעצמם שם "נעשה לנו שם" ולכן האל הענישם בכך שקבע את השם "בבל"

בני האדם חששו "פן נפוץ על פני כל הארץ", וזאת בניגוד לצו האלוהי ועל כן הענישם ה' "הפיצם על פני כל הארץ"

בני האדם ידעו שפה אחת "כל הארץ שפה אחת " אך השתמשו בה לרעה ועל כן אלוהים מבטל את

אחדותם באמצעות ריבוי שפות "ונבלה שם שפתם"

מילים מנחות.

את העיקרון של "מידה כנגד מידה" אפשר לראות גם באמצעות המילים המנחות שחוזרות בשני חלקי הסיפור ומקשרות ביניהם.

כל הארץ

שפה

הבה

ב.נ.ה הטקסט מדבר על בנייה – בנ"ה כשורש מנחה  -   = התקדמות טכנולוגית

שם

פ.ו.ץ ( נפוץ, ויפצם משם)

עיר ומגדל

אמצעים ספרותיים נוספים

פרונומסיה –(חזרות על מילים בעלות אותו שורש) "נלבנה לבנים" נשרפה לשרפה"

לשון נופל על לשון – פן – פני, חמר – חומר, בנו – בני.