מלכים ב', פרקים כ"ד– כ"ה : קץ ממלכת יהודה

מלכים ב', פרקים כ"ד– כ"ה : קץ ממלכת יהודה

מתוך: סיכומים בתנ"ך -  מלכים ונביאים

השלבים במלחמה של נבוכדנאצר ביהודה  :

§       מלך בבל "עלה " על יהודה= עלה להילחם בה. ארץ ישראל מהווה  יעד אסטרטגי כי היא מצויה בצומת דרכים המקשרות בין ממלכות המזרח למערב .

§       יהויקים נעשה "עבד"-מלך נתין ומשלם מס כניעה כדי למנוע התקפה ע"י מלך בבל

§       יהויקים מחליט למרוד לאחר שלוש שנות עבדות .בדרך כלל, משמעות המרד –אי תשלום מסים וכריתת ברית הגנה עם אויבי המעצמה .יהויקים עשה זאת, כנראה, בעדוד מצרים.

§       מצור על ירושלים בתגובה על המרד –ע"י צבאו של מלך בבל וגדודים משכנותיה של יהודה הכנועות לו:ארם,מואב ועמון. (מלך מצרים לא סייע ליהודה ).

§       נבוכדנאצר מצטרף לצבאו –עבדיו של מלך בבל הצרים  על ירושלים.

§       יהויכין מחליט להיכנע כדי למנוע הרס ושפיכות דמים.

§       נבוכדנאצר עוצר את יהויכין ומגלה אותו,ואת האליטות היהודאיות .

§       נבוכדנאצר ממנה מלך משת"פ ומשנה את שמו : מתניה> צדקיהו. 

המסקנות :הכבוש הבבלי היה כבוש איטי והדרגתי.

 המעצמה  המנהלת מסע כבוש מנסה תחילה להשתלט בזכות העוצמה והאיום. מדינת החסות משלמת מס כניעה כבד כדי למנוע מתקפה,ולכן כדאי למעצמה להימנע ממלחמה . המעצמה מנצלת את הקונפליקטים הפנימיים( את המחלוקות בתוך המדינה, האם להיכנע ולשתף פעולה עם המדינה המשתלטת עליהם, או לנסות לשמור על עצמאות ולהילחם בה),ומנסה להשפיע על הפלגים התומכים בכניעה. כך נחסכים חיי אדם ומשאבים כלכליים, ויתרונו האסטרטגי של הצבא המקומי, המתמצא באזור פוחת לאורך זמן כשהמצור ארוך.

כדי למנוע  מרידות וחוסר שקט של גורמים לאומניים פגע נבוכדנאצר בשלושה אלמנטים קדושים :

הוא  החריב את ירושלים הנצחית

ואת המקדש

וביטל את בית דוד.

מטרות ההגליה  :

• הרתעה :"למען יראו וייראו". –עמים אחרים לא יעזו למרוד במלך הריבון.
• מניעת מרד נוסף-הגליית התושבים מונעת התארגנות מחודשת ומרד נוסף .
• ההגליה גורמת לפגיעה חברתית ,כלכלית וצבאית בעם הגולה.
•  הגולים טרודים בקשיי הקליטה בארצות הניכר :קשיי פרנסה,בעיות שפה וכו'.

נוצר עמות ומתח בין הגולים לתושבי הארץ (לדוגמה,העמות בין הישראלים לגרי האריות).

• נתוק הגולים ממולדתם פגע בנאמנותם לתרבותם ולדתם והביא להתבוללות עשרת השבטים.
• המלך הכובש מתפאר בנצחונו ע"י הצגת השלל הכבד שלקח מן העם כמס כניעה (מלך אשור, מלך בבל).

גלות יהויכין (597 לפנה"ס)פגעה פגיעה קשה בממלכת יהודה :

הקבוצות שהוגלו בגלות יהויכין	הסיבות להגליית קבוצה זו
"וְאֶת-כָּל-הַשָּׂרִים" (14)	הגליית האליטה –אנשי השררה והשלטון –פגיעה מדינית וחברתית  שנועדה למנוע התארגנות למרד נוסף.
"וַיֶּגֶל אֶת-יְהוֹיָכִין בָּבֶלָה; וְאֶת-אֵם הַמֶּלֶךְ וְאֶת-נְשֵׁי הַמֶּלֶךְוְאֶת-סָרִיסָיו" (15)	הגליית המלך ומשפחתו-פגיעה מדינית ע"י מניעת המלכת מלך חדש-יורש ממשפחת המלך.
"וְאֵת אולי (אֵילֵי) הָאָרֶץ, הוֹלִיךְ גּוֹלָה מִירוּשָׁלִַם  בָּבֶלָה " (15).	פגיעה חברתית –כלכלית : כל העשירים הוגלו כדי שלא יסייעו למימון מרד נוסף.
"וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר" (16)	פגיעה בטחונית-צבאית –הגליית כל מי שמייצר נשק. חרש=אומן העוסק בעבודות העץ ,האבן והמתכת. יתכן שפגיעה זו היא גם פגיעה כלכלית ומטרתה  היא שיתופם של החרשים והמסגרים במפעלי הבנייה של מלך בבל. גלות יהויכין מכונה גם "גלות החרש והמסגר" מכיוון שהוגלו בה בעלי מלאכה אלה.
"וְאֵת כָּל-גִּבּוֹרֵי הַחַיִל" (14) "וְאֵת כָּל-אַנְשֵׁי הַחַיִל שִׁבְעַת אֲלָפִים" (16) "גִּבּוֹרִים עֹשֵׂי מִלְחָמָה" (16)	פגיעה צבאית – הגליית אנשי הצבא כדי למנוע  מרד נוסף.

דלת העם הושארה בארץ :"לֹא נִשְׁאַר זוּלַת דַּלַּת עַם-הָאָרֶץ."(מל"ב כד 14 )

במלכים ב' כה 12 נרמזת הסיבה להשארת דלת העם :"וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ הִשְׁאִיר רַב-טַבָּחִים לְכֹרְמִים, וּלְיֹגְבִים." על פי פסוק זה ,מטרת השארתם היא עבודת האדמה . נראה שמטרתה של  השארת דלת  העם בארץ היא קבלת המיסים מן היבולים והרצון למנוע את  הקשיים המתעוררים בארץ ריקה מתושבים:השממה מזמינה פולשים –בני אדם או בעלי חיים (ראה מה שהתרחש עם הגלית עשרת  השבטים –מל"ב ,יז ).

הנתונים המקראייםבתיאורגלות יהויכין מעוררים שני קשיים:

	מלכים ב, כד	ירמיה, נב	דה"ב לו
מועד ההגלייה	מלכים ב,כד 12 : " וַיִּקַּח אֹתוֹ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה לְמָלְכוֹ" = ההגליה בשנה השמינית למלכות נבוכדנאצר	בירמיהו נב 28 :" זֶה הָעָם אֲשֶׁר  הֶגְלָה נְבוּכַדְרֶאצַּר  בִּשְׁנַת-שֶׁבַע.."= בשנה השביעית למלכותו של נבוכדנאצר	דה"ב לו 10:" וְלִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה, שָׁלַח הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר, וַיְבִאֵהוּ בָבֶלָה"
מספר הגולים	על פי מל"ב כד 14 הוגלו10,000 - "    " וְהִגְלָה אֶת-כָּל-יְרוּשָׁלִַם... עשרה (עֲשֶׂרֶת) אֲלָפִים  גּוֹלֶה", אך  בפס' 16: 7000+1000=8000 " וְאֵת כָּל-אַנְשֵׁי הַחַיִל שִׁבְעַת אֲלָפִים, וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר                אֶלֶף".	על פי ירמיהו נב 28 הוגלו 3.000 איש:" זֶה הָעָם אֲשֶׁר  הֶגְלָה נְבוּכַדְרֶאצַּר  בִּשְׁנַת-שֶׁבַע--יְהוּדִים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה."	על פי דה"ב לו   10 הוגלה יהויכין בלבד ועמו אוצרות המקדש. " וְלִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה, שָׁלַח הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר, וַיְבִאֵהוּ בָבֶלָה, עִם-כְּלֵי חֶמְדַּת בֵּית-יְהוָה".

בכרוניקה הבבלית של השנה השביעית למלכות נבוכדנאצר מתוארת הגליית מלך יהודה והמלכת מלך אחר תחתיו בשנה השביעית לנבוכדנאצר. נתון זה תואם את התיאור בירמיהו נב .           

מלמט מיישב את הסתירות בין הכתובים המקראיים ביחס למועד ההגליה ולמספר

הגולים. לטענתו,ההגליה בוצעה בשני שלבים-בשתי הגליות נפרדות:

    שלב א' –הגלית 3022 "יהודים" בשנה השביעית למלכות נבוכדנאצר.

                  הגליה זו מתוארת ברשימת הגולים בירמיה נב 28 . הגולים הם יהודים-תושבי ערי השדה

                 ביהודה,שהוגלו בימי המצור או מיד עם הכניעה.

                    אין זו הגלית האליטה ואנשי הצבא  המתוארת במלכים ב' כד 12.

   שלב ב'-  הגלות הגדולה יותר חלה בשנה השמינית למלכות נבוכדנאצר –ומנתה כ7000 איש-

                 האליטות מתושבי ירושלים ועוד  1000 איש  -החרש והמסגר.

                  הגלית מספר גדול של אנשים דורשת התארגנות ,ולכן מתבצעת רק  בשנה השמינית

                   למלכותו.

בתאור זה של תהליך מתמשך מסביר מלמט הן את המועד השונה והן את המספרים השונים.

לדבריו , המספר 10,000 הוא הסכום הכולל של כל הגולים בגלות יהויכין אשר בוצעה בשלבים.

כך מיישב מלמט את הסתירות בין הכתובים המקראיים על סמך הכרוניקה הבבלית –שם נאמר כי ירושלים נכנעה בשנה השביעית למלכות נבוכדנאצר,ומלכה הוחלף.(לפיכך יתכן, שהמלכת צדקיה נעשתה טרם הגליתו של יהויכין).