Wednesday, March 28, 2012

מבוא להיסטוריה פוליטית: אמריקה הלטינית

מבוא להיסטוריה פוליטית: אמריקה הלטינית



אמריקה הלטינית- מושג פוליטי שהומצא ע"י הצרפתים בתקופת ההתערבות במקסיקו, בשנות ה- 60 של המאה ה- 19 במקביל למלחמת האזרחים. ההתערבות של הצרפתים ניצלה את הקיום במקביל של מלחמת האזרחים. אחרת, לוליי היו האמריקאים עסוקים במלחמתם ולאור דוקטרינת מונרו, לא היו הצרפתים מעיזים לפלוש למקסיקו ולהמליך קיסר אירופי, מקסימיליאן. צרפת ביקשה להשפיע על יבשת אמריקה. ההשתלטות על מקסיקו לא צלחה ואולם צרפת הצליחה להחזיק במס' מושבות [הקיימות עד היום]. לפני תקופה זו דובר רק על אמריקה הספרדית ואמריקה הפורטוגזית.
במאה העשרים, יש באמריקה הלטינית משתנים כה שונים, האיטי למשל הדומה במאפיינים החברתיים והגיאו-דמוגרפיים שלה למדינות אפריקה. מצד שני ארגנטינה, צ'ילה וברזיל הדומות לישראל. צ'ילה, ברזיל וישראל מועמדות ל- OECD. עוול הוא להצמיד את האיטי וניקרגואה למדינות שכאלה. ברזיל גדולה בשטחה כמו אירופה המערבית. תיעוש הולך ומתחזק (איזור התעשייה מרוכז סביב סאו-פאולו). מה שמאפיין את מדינות אמריקה הלטינית הפערים בין עושר ועוני. המדינות הן בעלות משאבי טבע אדירים שתחת מידת-פיתוח אחרת היו מצליחות כנראה להגיע לרווחה רבה. נהוג להשוות את מדינות היבשת למדינות אירופה הדרומית, ספרד, איטליה, יוון. מדינות היבשת גרועות מאוד במדד ג'ני. ה- GENI של צ'ילה וברזיל הוא 0.6: כלומר 60% מההכנסות נמצאות בידי 20% מהאוכלוסייה. עשירון עליון עשיר מאוד, עשירונים תחתונים מאוווד עניים, ומעמד ביניים חלש למדי שנתון לתנודות פוליטיות. בעיות חריפות של עושר ועוני יוצר פוליטיקה קיצונית. אין בעיות של שטחים, דת, אתניות וכו'. אם ישנה בעיה כלכלית בפרו עוברים מליון פועלים פירואנים לצ'ילה. חלק גדול מאוכלוסיית פרגוואי מצוי מסביב לבואנוס איירס.
קיטוב חברתי מוליד אלימות פוליטית. לאלימות פוליטית ישנו אמצעי מרכזי: מהפכה. ואולם מהפכה צריכה לרכב על תיאוריות מסויימות. תיאוריית התלות: התלות הכלכלית של דרום-אמריקה בהספקת חומרי-גלם לאירופה מביאה עמה תלות תרבותית ורוחנית במערב-אירופה ובארה"ב: תחילה יובאו רעיון המהפכה הצרפתית והמהפכה האמריקאית, עקרונו הליברליזם הבריטי, ובהמשך המרקסיזם והאנרכיזם. אלא שבהתאמת הרעיונות לסביבה המקומית נוצר פער.
המהפכה המקסיקנית. פנצ'ו ווילה, היחידי שפלש לתוך שטח ארצות הברית במאה העשרים, ועם צבא גדול כבש עיר אמריקאית. במקסיקו היו, לאורך המאה ה- 19, מלחמות אזרחים. השמרנים המקסיקנים תמכו בכניסת הצרפתים והקיסר מקס', כניסה שלא צלחה. עלה פורטיאו דיאס: "אוי לה למקסיקו המסכנה, כה רחוקה מאלוהים, כה קרובה לארה"ב". הלה נבחר שבע פעמים לנשיא מקסיקו, הביא מודרניזציה למקסיקו ובתוך כך הגדיל את הפערים החברתיים. עלה נשיא ליברלי. השמרנים דואגים להפיכת נגד ולשליט צבאי, פורצת מלחמת אזרחים. התקפה פראית על הכנסייה הקתולית במקסיקו: פנצ'ו ווילה סיפר כי דאג לתלות כומר על כל עמוד טלגרף. המהפכה לא הופנתה רק נגד הכנסייה אלא בעיקר מהפכה אגררית: האיכרים האינדיאנים שנושלו לפני זמן רב ביקשו את אדמותיהם בחזרה. אמילינו ספטיסטה ביקש להחזיר את האדמות לאנשים ולשוב אל צורת החלוקה הישנה של אדמות, כלומר בעלות של הקהילה על האדמות ולא פרטית. צומח רעיון של לאומיות מקסיקנית, שבבסיסה אינטגרציה של המהגרים מאירופה, הספרדים, עם האינדיאנים. עולה הרעיון של גזע קוסמי לטינו-אמריקני שבו מצוי הערבוב של אידיאנים ולבנים. אלא ש: מהר מאוד מועמדים המעמדות הישנים [או צורתם] כמו מקודם. מדלו   מועמד תחת דיאס ונרצח אחר שנה. לאחר מספר מהומות נחקקת חוקה ב- 1917: חוקה מהפכנית שמאפשרת שינוי, מקורי מבחינת התיאוריה, מודרניזציה, וכו' של מקסיקו: ללא השפעות מרקסיסטיות או אחרות. הנשיא ולינסיאנו קוורסה נרצח. עולה גנרל חדש של המהפכנים: אלפרדו ____, נרצח וחדש עולה תחתיו. מקסיקו שותפה של ארה"ב וקנדה בנפט"א (ארגון מסחרי. נפט?).
אמצע שנות העשרים: מרידה כנסייתית במשטר הצבאי. במלחמת הקריסטלוס (מלשון: קרייסט) נהרגים מאות אלפים. מתחדש מעמדה של הכנסייה אך ללא אדמות (קרי: עושר), לא אל המעמד הקודם. מה שבוצע אם-כן: מודרניזציה ורפורמה אגררית, הקמת השכלה גבוהה בנוסח אירופי.[1]

לאסו דה-קרדנס, נשיא פופוליסטי, בדומה לפרון בארגנטינה. הלה היה בעל עמדות מעין-סוציאליסטיות מחד ובעל נטייה לאומית מקסיקנית חזרה. דוגמא: ב- 1938 פרץ סכסוך-עבודה בשדות הנפט של מקסיקו. בית הדין פסק בעד הפועלים המקסיקנים וכנגד בעלי החברה האמריקאיים. סוף הפרשייה שלאסו הלאים את הנפט והקים את פנ.אקס: חברת הנפט הגדולה ביותר בעולם בזמנו ועד היום אחת הגדולות. המפלגה, PRE, פרטידו (מפלגה) רבולוסיונריו (מהפכנית) אינטסיונל (ממוסדת), שלטה כשמונים שנה, מאז ימי המהפכה ועד סוף המאה העשרים. עד שההחזקה בשלטון הייתה כרוכה בשחיתות גבוהה ביותר. לאחר-מכן, זכה מנהיג האופוזיציה ונתמנה לנשיא. לפני שנתיים, סירב המפסיד לקבל את תוצאת הבחירות והחזיק הפגנת אוהלים ענקית במרכז ניו-מקסיקו,[2] העיר הגדולה בעולם בשטח ובאוכלוסייה, במשך כחודשיים. אם-כן מקסיקו התנהלה כמדינה שהתבססה על קורפורציות: איגוד חקלאים, איגוד פועלים וכו', שכל אחד מהם מצליח מנהיג. שיטת ששת השנים: בכל מפלגה הנשיא המכהן מצביע על המועמד הבא בתור (כלומר אין פריימריס). הנשיאים שייכים לאליטה, חלקם עשירים שהגיעו לשלטון. לאחר שש שנים נאלץ הנשיא לרדת ואינו יכול לשמש שוב בתפקיד. עובדה זו הביאה לכך בין-השאר שאנשים ירדו מתפקידם עם כסף רב בכיסיהם.  
כאמור, דרך מקסיקו עברו גולים פוליטיים רבים שהתרכזו בין השאר בניו-מקסיקו, עד שזו נתהוותה כעיר שמסמלת חירות
צבא מקסיקו. בפיקוח הדוק של השלטון הנבחר מאז המהפכה (1911-17) לאורך כל המאה העשרים. הדבר הובטח בין-השאר ע"י ששליטי המדינה היו גנרלים של המהפכה ודאגו לכפות שלטון אזרחי מסודר על הצבא ולא להפריז בתקצובו.

ב- 1994 הצטרפה מקסיקו ל-נפט"א, ארגון הסחר החופשי של צפון-אמריקה שבה היו חברות קנדה וארה"ב. אם-כן: טכנולוגיה והון מארה"ב, משאבי טבע אדירים מקנדה, וכוח עבודה זול- ממקסיקו. תעשיות אמריקאיות, של רכב, טיס ומחשבים, מועברות אל תוך מקסיקו. אעפי"כ מקסיקו אינה מייצרת מספיק מקומות עבודה וישנה הגירה רבה אל תוך ארה"ב. לאחר הכניסה לארגון הסחר פרץ מרד של הספטיסטים. אעפי"כ פנ.אקס לא נמכרה ע"י הממשלה לגורמים זרים.

צדק פואטי. כשליש משטח ארה"ב הוא שטח מקסיקו לשעבר: שישים אחוז משטח מקסיקו אז. והנה היום יותר מ- 25 מיליון מקסיקנים בארה"ב.

הפופוליזם הצליח בדרום אמריקה יותר מכל מקום אחר בעולם. הרעיונות התיאורטיים הפוליטיים אמנם לא השתרשו ביבשת. הבטחה של צדק חברתי, אשר לא יכולה הייתה להיווצר ללא נפילה למהפכה קומוניסטית- לא התרחשה בפועל. כנגדה עמדה לאומיוּת. הלאומיות הדרום-אמריקאית הלוא מחלוקת לפי קווים של האימפריות וּמקדם-הווייתה צריכה לחזק את עצמה באופנים שונים. 
הפופוליזם חיזק את הלאומיות ע"י מעשים ומחוות סמליות של מנהיג סמכותי וכריזמטי. מדיניות חברתית שמריחה כמו סוציאליזם אך אינה סוציאליזם ממש, ובנוסף: זהות לאומית אסרטיבית ותחזוק של תודעה לאומית. וכך, המנהיג מרשה לעצמו לנוע בין סוציאליזם לבין לאומיות לפי הצורך. מנהיג פופוליסטי דואג לטפח את הספורט ולהוציא את ההישגים הספורטיביים מהקשרם.
הפופוליזם הפוליטי נעשה אם-כן פתרון טוב מכיוון שהפתרונות האמיתיים התיאורטיים מאירופה אינם מצליחים לעבוד ממש. "ליברליזם הוא חסר-משמעות לאנשים עניים... קומוניזם הוא חסר-משמעות לאנשים אנאלפביתים". כאמור, לינץ: מקומות בהם הימין השמרני חזק אין צורך בפשיזם. הנאצים בצ'ילה- הוצאו להורג.
כשהפופוליזם עולה לשלטון הוא מוכר להמון אשליות. רבים מן המנהיגים הדרו"א ביקשו ליצור בריתות בין-מעמדיות, למשל על-ידי הקמת תעשייה במקביל לחיזוק החקלאות והצבת מכסי-מגן על היצרנות המקומית, מה שמועיל לטובת כל המעמדות גם יחד.     

גלים של הפיכות צבאיות באמריקה הלטינית האחד לאחר המשבר הכלכלי של 1929, והשני- לאחר המהפכה בקובה, בהשראתה. במקסיקו ובבוליביה. בבוליביה, ניסתה תנועה שמאלנית ולאומנית מהפכנית לבצע מהפכה אגררית באדמות ולשנות את מצבם של פועלי המכרות. נוצרה סדרה של מהפכות צבאיות, עד שבתחילת המאה ה- 21 נבחר נשיא פופוליסטי ממוצא אינדיאני.הלה הצהיר שהוא הולך לשפר את מצבם של האינדיאנים. התוצאה: המחוזות העשירים מבקשים לפרוש מן המדינה.
המשבר של שנות העשרים הביא למהפכה של שנות השלושים. ב- 1943 מהפכה צבאית. מן הגנרלים- פרון, שמונה כשר העבודה. הלה בנה על ה- SJT בסיס תמיכה. כשניסו לעצור אותו פרץ מרד פועלים שדרש את החזרתו לבואנוס איירס. פרון היה כריזמטי, נואם טוב ואפילו ספורטאי חזק. בנוסף, היה נשוי לאווה פרון, שהביאה יחד עמו לזכות-בחירה לנשים. פרון הלך עד כדי התנגשות עם הכנסייה. וזו הביאה לו הפיכה צבאית. מאז, שנת 1955, ועד ימינו הפוליטיקה הארגנטינאית עומדת בצל המאמץ, הלא-מוצלח לגמרי, להימלט מידי הפרוניזם. כדי למנוע כניסת דיקטטורה באמצעות הדמוקרטיה דרך דמגוגיה התחיל הצבא במלחמות מלוכלכות: טיהור החברה מכל היסודות המהפכניים: רצח עשרות אלפים, אלפים נעלמו, וכולללללו. לאחר פרשת פוקלנד חזרה הדמוקרטיה, חזר הפופוליזם וכולו וכולו.  



[1] השלטון במקסיקו היה מאז ומעולם מתקדם במיוחד בנטיותיו. בתקופת מלחמת האזרחים תמכה מקסיקו יחד עם ברה"מ ברפובליקה הספרדית כנגד פרנקו. לאחר המלחמה קבלה מקסיקו עשרות אלפי פליטים ממלחמת האזרחים הספרדית. הנשיא הקים להם, שרבים מהם היוו את האליטה הספרדית, את "המכון ללימודים מתקדמים". עד היום ממשיכה מקסיקו לקלוט פליטים פוליטיים רבים מרחבי אמריקה הלטינית.
[2] 122 מיליון איש במדינה ו- 22 מיליון בבירה.


סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:

מבוא להיסטוריה פוליטית: המהפכה הבולשביקית
מבוא להיסטוריה פוליטית: השלכות המהפכה הבולשביקית
מבוא להיסטוריה פוליטית: רוסיה לפני ואחרי המהפכה הבולשביקית
מבוא להיסטוריה פוליטית: סין במאה ה-20
מבוא להיסטוריה פוליטית: תנועות חברתיות
מבוא להיסטוריה פוליטית: אירלנד
מבוא להיסטוריה פוליטית: פולין במאה ה-20
מבוא להיסטוריה פוליטית: האימפריה העות'מנית\ תורכיה
מבוא להיסטוריה פוליטית : איראן במאה ה-20
מבוא להיסטוריה פוליטית: מצרים
מבוא להיסטוריה פוליטית: גלות פוליטית 
מבוא להיסטוריה פוליטית: הודו
מבוא להיסטוריה פוליטית: הודו החל ממלחמת העולם הראשונה
מבוא להיסטוריה פוליטית: הודו במלחמת העולם השנייה
מבוא להיסטוריה פוליטית: אנגליה לאחר מלחמת העולם השנייה
מבוא להיסטוריה פוליטית: ברה"מ לאחר מלחמת העולם השנייה
מבוא להיסטוריה פוליטית: סין לאחר מלחמת העולם השנייה
מבוא להיסטוריה פוליטית: צפון קוריאה
מבוא להיסטוריה פוליטית: קובה
מבוא להיסטוריה פוליטית: וייטנאם
מבוא להיסטוריה פוליטית: יוגוסלביה
מבוא להיסטוריה פוליטית: ארה"ב במאה ה-20

מבוא להיסטוריה פוליטית: ארה"ב במאה ה-20


מבוא להיסטוריה פוליטית: ארה"ב במאה ה-20

ארה"ב בראשית המאה ה- 20 אומה שבעיקרה אגררית, הממשל הפדרלי חלש יחסית לימינו. הפיכתה למעצמה תעשייתית מס' 1 בעלת שלטון מרכזי חזק כשלעצמו ובזירה הבינ"ל במיוחד בעלת כוח בטחוני אדיר.
המתיישבים של ארה"ב היו חבר'ה דתיים ביותר בעלי מוסר פרוטסטנטי חזק של מוסר עבודה ודבקות דתית.
Manifest Destiny. אחד הדברים שהניעו את המתיישבים במאות ה- 18 וה- 19: האל נתן למתיישבים סמכות וייעוד לשלוט בכל רחבי אמריקה הצפונית. רוח זאת תהיה משמעותית בעיצוב יחסי החוץ והבטחון של ארה"ב לאורך המאה.
דוקטרינת מונרו (1823), ע"ש ג'יימס מונרו, שר החוץ האמריקאי ובהמשך נשיא: למדינות אירופה אין זכות להתערב בנעשה באמריקה. בתוך כך היה מובן כי ארה"ב לא תותיר למדינות אירופה להתערב בנעשה באמריקה הדרומית והמרכזית. ואמנם, המקרים של חריגות, כלומר התערבותה של ארה"ב, היו בעיקר מסיבות כלכליות; ושל אינטרס פרטי, 2 מקרים:
מדיניות הדלת הפתוחה מול סין נקבעה ב- 1899: הבטחת הסטאטוס בסין: מניעה ממדינות אירופה לשנות את המצב  הכלכלי המסחרי [וממילא הפוליטי והחברתי] בסין (כלומר ברצועה המזרחית של סין). ואולם כבר ב- 1900 צרפת ובריטניה החלו משפיעות בתחום זה.
תעלת פנמה. תחת תיאודור רוזוולט, 1904. התעלה מחברת האוקיינוס האטלנטי והשקט. פנמה הייתה אז תחת שלטון קולומביה. לאחר שסייעה ארה"ב לפנאמים להשיג עצמאות מקולומביה היא קנתה את ציוד הכרייה של חברות צרפתיות [שנעצרו בשל המלריה, שהאמריקאים פיתחו כלפיה חיסון]. ארה"ב קיבלה מידי ממשלת פנמה שלטון על השטח שסביב התעלה ל- 99 שנים עם אפשרות להרחבת החכירה. אם-כן דוגמא של התערבות בבינ"ל מסיבות כלכליות.

1913-21. לאחר\לאור המהפכה התעשייתית [השנייה?] הועמד במרכז האתוס האמריקאי איל ההון (למשל רוקפלר), ובעל המפעל, תחת האיכר והחקלאי. שינוי זה פגע במידת-מה בדמוקרטיה. מתוך רצון להשיב את הדמוקרטיה (והעיקרון הדמוקרטי) והשלטון המוסרי אל המרכז עלתה התנועה הפרוגרסיבית (ג'ון דיואי) שקראה ליציאה חזרה לעבודת הכפיים, לנגישות גבוהה יותר של השלטון עבור האזרח הפשוט.
ווילסון (איש אקדמיה) נבחר ב- 1913 לנשיאות על רקע רעיונות אלה. הבנקים של המדינה מוסדו תחת רשות אחת, ה- Federal Reserve, ע"מ לשמר יכולתה של הכלכלה לשלוט ולנתב את כלכלתה. חוקקו חוקים להגנת הצרכן מפני מונופולים, נגד חוסר-תחרות ובתוך כך נגד יתר-תחרות.
וודרו ווילסון היה בעד מעורבות אמריקאית במלחמת העולם הראשונה, מטעמים מוסריים: מתוך רצון להפיץ את הרעיונות הפרוגרסיביים הלאה אל העולם. ואולם ארה"ב נכנסה רק לאחר הסצינה של הצוללות הגרמניות שהטביעו ספינות ועליהן האמריקאים. נוצרה תנועה עממית בארה"ב שהתנגדה לכניסה למלחמה. אמריקאים רבים לא חזרו לביתם לאחר המלחמה (?). ווילסון, ההוא מ- 14 הנקודות ובהן הקמת חבר האומות. נוצר בארה"ב רצון לשוב אל המבודדות האמריקאית, ובתוך כך נהייה אחר רעיונות מודרניים (?); וכך גם, מצד שני, נהייה אחר רעיונות דתיים. ב- 1924 עלה המושג פונדמנטליזם (פרשיית משפט הקופים).

1929. השפל הכלכלי הגדול. כרבע מכוח העבודה איבד את מקום-עבודתו. 5,000 בנקים קרסו, תורים ללחם, וכולו וכולו. הנשיא הובר נופל. ב- 1933 עולה רוזוולט ומציע את הניו-דיל: מנגנון ליצירת מקומות עבודה וכך גם התכוננותו של Social Security Program (עם מספר לכל אזרח וכו'), רשות עמק טנסי שקמה לפיתוח האיזור תוך בנייה של סכרי נהרות לייצור חשמל. בקיצור: התערבות של ממשלה בכלכלה שלא היה עד אז כדוגמתה במערב.

Good Neighbour Policy. מדיניות שהתחילה עוד בימי הובר. ייעוץ למדינות החדשות של דרו"א. הובלת המדיניות נמשכה גם לאחר מלחמת העולם השנייה ועד תחילת המלחמה הקרה.
כבר ב- 1941, עוד קודם כניסתה למלחמה, החלה ארה"ב מספקת ציוד צבאי לבעלות הברית במהלכים של הלוואה והחכרה ובתוך כך גם ע"י קבלה בתמורה של שטחים לבסיסים צבאיים ממדינות הברית.
כניסתה של ארה"ב למלחמה הבטיחה את נצחון בעלות הברית בטווח הארוך.
השפעות מלחמת העולם השנייה על ארה"ב: כלכלת מלחמה נרחבת (כלכלה מתואמת וכו'), כמות אדירה של גברים בחזית; של הרוגים, של נכים. כניסת נשים למקומות עבודה, שילוב של שחורים ביחידות הלוחמות (לאחר הקטנת שיעורן של היחידות הנפרדות). מהגרים ממוצא יפני הושמו במחנות הסגר עד תום המלחמה. רוזוולט נפטר באפריל 1945. טרומן סגנו נכנס תחתיו. פרוייקט מנהטן בראשות הז'ידים אופנהיימר ואיינשטיין: החל מ- 1941 פיתוח פצצה גרעינית, והשימוש בה ב- 1945 על הירושימה ונגאסקי. 
תכנית מרשל, ERP, שר החוץ בממשל טרומן כוונה, מחד, לספק לאירופה את המשאבים הדרושים לשיקומה; ומאידך לחזק-למנף-לארגן את העולם אל מול ברה"מ והשיטה הקומוניסטית בכללותה. ע"מ ליהנות מפירות התכנית נדרשו המדינות להיכנס תחת OECD, (?).
המלחמה הקרה, רעיון ההכלה. היווצרות עולם דו-קוטבי בראשות המעצמות הגרעיניות ארה"ב וברה"מ. ג'ורג' קנן, סגן השגריר האמריקאי בברה"מ. ב- 1946 פירט הלה את דעתו על יחסי המדינות. לדעתו, ברה"מ מונעת מפרנויה כנגד גורמים חתרניים ולפיכך היא תפעל ע"מ להרחיב את גבולה. כדי למנוע את התפשטותה של ברה"מ, הורה, על ארה"ב לחזק מדינות ואזורים בעולם ולמנוע התפשטות הסרטן הבולשביקי... ב- 1947 פרסם הלה באופן אנונימי מאמר על מאבק זה כמאבק תרבותי ומוסרי. ארה"ב צריכה לפיכך, לדעתו, לדאוג להפצת כלים ותכנים של תרבות ורוח.
נוצרה המציאות [והמדיניות] שבה הצדדים נמנעים מעימות ישיר (ע"מ להתרחק מאפשרות של לחימה גרעינית). ונלחמים באמצעות סוכנים.
מלחמת קוריאה. האמריקאים נכנסים ע"מ לעזור לדרום. הגנרל מק'רתור משוכנע שהסינים לא יתערבו ומתאכזב לגלות שהם כן. הלה מטעה את הממשל ונכנס, בניגוד למוסכם, לשטחה של צפון-קוריאה. הסינים ג"כ נכנסים [ודוחקים את האמריקאים חזרה דרומה] והעניין מסתיים ב- 1953.
מקרתיזם. בתוך כך עולה החשש מפני מרגלים והשפעה סובייטית בתוך ארה"ב. מקרת'י, הסנטור הרפובליקני, מוביל את ציד המכשפות. הוא מורה כי יש בידיו רשימה בת 200 שמות של סוכנים קומוניסטים משורות משרד החוץ האמריקאי. אנשים נזרקים ממקומות עבודה, מוחרמים חברתית וכו'. המפלגה הקומוניסטית האמריקאית מוצאת באחד מן הזמנים מחוץ לחוק. שחקנים ויוצרים נרשמים ברשימה שחורה ולא מלוהקים וכו'.
משפט רוזנברג, 1951-3. את'ל ויוליוס נמצאים אשמים בריגול גרעיני לטובת ברה"מ ומוצאים להורג. השניים נמסרו ע"י אחיה של את'ל, שג"כ עבד בפרוייקט מנהטן והשתתף אף הוא במלאכת הריגול, בהיקף גדול יותר (וקיבל רק 15 שנים בכלא). לימים עומד מקארת'י לשימוע בפני הקונגרס.
חקיקה אנטי-פועלית.

אייזנהאור. לאחר טרומן עולה אייזנהאור (מפקד הכוחות במלחמת העולם השנייה ומפקד נאטו ב- 1951). הלה מביא לסיום מלחמת קוריאה ב- 1953, ועושה את הוואי ואלסקה למדינות. הבייבי-בום (תקופה שבין 1945-1953), אשר אינו קשור רק במלחמה כי אם גם בשינוי הרגלי תזונה ובריאות, כלומר שינוי שיעורי תמותה.

JFK. בתקופת אייזנהאור ירדו היקף התמיכה והאמון בשלטון, עלתה קרנם של בעלי-ההון והחקיקה האנטי-פועלית. קנדי היה מחובר יותר לתרבות פופולארית ועממית. הלה מכר לאזרחים תקווה חדשה. בניגוד לתיאור שלו, היום, כנשיא מוצלח, תקופתו מאופיינת ע"י מספר פאשלות ביחסי חוץ: מפרץ החזירים, משבר הטילים בקובה (עשרת הימים). סיבוך נוסף [שולי]: קנדי הוא שהכניס את ארה"ב לוייטנאם (!). הוא שלח 16,000 'יועצים' צבאיים כדי לחזק את הממשל המקומי כנגד המחתרות הקומוניסטיות. יועצים, ולא: חיילים, כיוון שע"מ לשלוח חיילים היה צורך באישור הסנאט (ועל-גב זה הטראומה ממלחמת העולם השנייה ומלחמת קוריאה). בתקופה שאחריו, במהלך כהונת ג'ונסון הורחב הכוח עד כדי 600,000 חיילים.  
ב- 1963 הקים את כוח השלום, כוח שמביא רופאים, מורים וסטודנטים למדינות עולם שלישי, ע"מ לקדם רעיונות, מדיניות ומציאות בפועל ברוח התרבות האמריקאית וערכיה. קנדי הוא מי שיזם את תכנית החלל האמריקאית והבטיח ב- 1961 שעד סוף העשור ארה"ב תדרוך על הירח. בימיו של קנדי הוקמה חומת ברלין. קנדי הלך לנאום אל מול המונים במערב ואמר את המשפט המפורסם.
לינדון ג'ונסון ביקש להעלות את 'החברה הגדולה' ולפעול לטובת החינוך והחברה (לארגונם ושגשוגם), כינון Medic aid ו- Medic Care.
Seperate is not Equal. פסיקת ביהמ"ש הפדרלי בפס"ד בראון (השחור) ב- 1954. רק בתקופת ג'ונסון, ובימיו של מרטין לותר קינג יושמו ההחלטות העקרוניות שהתקבלו יותר כעשור קודם- לכן. ב- 1963: הצעדה של מרטין לותר קינג לוושינגטון.
1965: הפלישה לרפובליקה הדומיניקאנית. לאור חשש מעליית גורמים קומוניסטיים-לאומניים. ג'ונסון שולח 42,000 במסגרת Power Pack ע"מ למנוע את תקומתה של a second Cuba. כוח זה אופיין ככוח שיטורי ולא כוח כיבוש צבאי ממש.
2 מחאות בולטות בתקופת ג'ונסון: מחאות של שחורים כנגד הממסד הלבן. מחאות אלימות והתפרעות כנגד השלטון. וואטס, 1965 ( שישה ימים, 4,000 עצורים) ודטרויט, 1967 (50 הרוגים, אלפי עצורים, 2000 בניינים שרופים. ג'ונסון הורה על הכנסת המשמר הלאומי, ובהמשך כמעט ונכנסים כוחות של הצבא).

1969-1974. ניקסון, שהפסיד לקנדי בבחירות בשנת ___?, עלה תחת ג'ונסון השנוא. הלה הצליח להסיג את הכוחות האמריקאיים. ע"ז שלח ב- 1970 כוחות אמריקאיים לקמבודיה (40,000 חייל וחיילת). 1973: הפסקת-אש. בעקבות הכניסה ללחימה הפגנה באוניברסיטת קנט-סטייט שבה נהרג חייל.
דיפלומטיית פינג-פונג. ביקורו של ניקסון בסין (בעקבות נבחרת הפינג-פונג) והסדרת היחסים בין ארה"ב לסין.

פרשת ווטרגייט. בין 1972-1974. ב- 1972 נעצרו חמישה חבר'ה פורצים שביקשו להטמין מכשירי ציתות עבור המפלגה הרפובלקנית. סדרת חקירות שחושפת      . ניקסון מתפטר.
בתקופתו של ניקסון התנערות מכלכלת רווחה, דעיכה איטית של הכלכלה. תחת ניקסון עולה פורד (הבינוני). הבא בתור ג'ימי קרטר הישר 1977-81. בימיו התקרבות לסין של דנג שיאופנג ורענון של מדיניות החוץ: בחינת היחסים לפי       .
רונלד רייגן, 1981-9. דמוקרט בתחילה, נבחר כרפובליקני. ראש איגוד השחקנים האמריקאי. מראשי 'השמרנות החדשה': ממשל קטן, הפחתת מסים. בתוך כך השקיעה משאבים רבים בפיתוח מערכות בטחוניות ובתוך כך פיתוח ה- Star Wars, מערכת ליירוט טילים בליסטיים בחלל.
תפיסה כלכלית שמרנית: רייגנומיקס. הדגשת השוק (במקביל לתאצ'ר). צמיחת מושג היאפים: צעירים אינדיבידואלים שמבקשים להרביץ מכה מהירה בעיר הגדולה. ערכי המשפחה וכולו נזנחים.

איראן-גייט. סגל השגרירות האמריקאית בטהרן נלקח כבן-ערובה ב- 1979 וע"מ לשחרר את האנשים הועבר לאיראן נשק באפיקים חשאיים [ללא אישור הקונגרס]. ב- 1983: מאורע דומה אירע בלבנון (ע"י החיזבאללה). וועדת טאוור, בראשות הסנאטור לשעבר, חקרה את הפרשייה ואת פועלו של רייגן תחת אפו של הסנאט.
דימוי הממשל בעיני הציבור משתנה. וכך גם דמותו של הנשיא כמי שאינו שולט בכל תחומי הממשל אך עומד בקשר ובשליטה עם הציבור והתקשורת.

בוש האב, 1989-1993. במהלך כהונתו נפל הגוש הקומוניסטי. התמונה הדו-קוטבית קרסה. הלה הוביל ל- Desert Storm, הגנה על כווית מפני סדאם. תוך 100 שעות הושגו יעדי המבצע (הושמעה ביקורת על הסגת כוחות מוקדמת מדי).   

קלינטון, 1993-2001. ביקש להוביל רפורמה ב- Medic Aid, וזו נכשלה. ב- 1997 (1999?) שלח כוחות שמירת שלום לקוסובו 



סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:

מבוא להיסטוריה פוליטית: המהפכה הבולשביקית
מבוא להיסטוריה פוליטית: השלכות המהפכה הבולשביקית
מבוא להיסטוריה פוליטית: רוסיה לפני ואחרי המהפכה הבולשביקית
מבוא להיסטוריה פוליטית: סין במאה ה-20
מבוא להיסטוריה פוליטית: תנועות חברתיות
מבוא להיסטוריה פוליטית: אירלנד
מבוא להיסטוריה פוליטית: פולין במאה ה-20
מבוא להיסטוריה פוליטית: האימפריה העות'מנית\ תורכיה
מבוא להיסטוריה פוליטית : איראן במאה ה-20
מבוא להיסטוריה פוליטית: מצרים
מבוא להיסטוריה פוליטית: גלות פוליטית 
מבוא להיסטוריה פוליטית: הודו
מבוא להיסטוריה פוליטית: הודו החל ממלחמת העולם הראשונה
מבוא להיסטוריה פוליטית: הודו במלחמת העולם השנייה
מבוא להיסטוריה פוליטית: אנגליה לאחר מלחמת העולם השנייה
מבוא להיסטוריה פוליטית: ברה"מ לאחר מלחמת העולם השנייה
מבוא להיסטוריה פוליטית: סין לאחר מלחמת העולם השנייה
מבוא להיסטוריה פוליטית: צפון קוריאה
מבוא להיסטוריה פוליטית: קובה
מבוא להיסטוריה פוליטית: וייטנאם
מבוא להיסטוריה פוליטית: יוגוסלביה

מבוא להיסטוריה פוליטית: יוגוסלביה

מבוא להיסטוריה פוליטית: יוגוסלביה



31.11.946 הוקמה הרפובליקה הפדרלית של העם היוגוסלבית. ביוגוסלביה היו מאז ומעולם עמים רבים שונים ומשונים. החלוקה המרכזית הייתה לא על בסיס אתני או רקע תרבותי-לשוני כי אם על בסיס דתי. הפדרציה הייתה מורכבת ממספר רפובליקות אשר כל אחת מהן נהנתה ממידה מסויימת של אוטונומיה. סרביה עמדה במרכז, בין השאר בשל העובדה שנשאה במרכז הנטל במאבק הפרטיזאני בגרמנים. ואעפי"כ בראשות הפדרציה טיטו הקרואטי. בהתפרקות הפדרציה הייתה הסרבית צמודה עם מונטנגרו והשתיים התפרקו ביניהן לפני מספר שנים. ב- 1963 מונה טיטו נשיא לכל החיים בראשות פדרציה סוציאליסטית.
המנגנון של הפדרציה: של איזונים ורוטציה. ב- 1970 פרץ מרד קרואטי (האביב הקרואטי). תגובת טיטו: לדכא בכוח ולהאזין למחאה. בהמשך מיעט טיטו את כוחה של סרביה.
הסוציאליזם היגוסלבי פיתח תורה ייחודית של ניהול עצמי. החבר'ה הביטו על שיטות שונות של מיקרו-סוציאליזם כמו הקיבוץ וביקשו שהמדינה לא תהיה הבעלים המרכזי כי אם הפועלים הם שיחזיקו ויתפעלו את עיקר המלאכה. מילוואן טיאס. סוציאליזם זה הצליח למדי הבעיה הייתה מחסור בהון ובהשקעות. הרפובליקה הפדרלית המשיכה, למרות התחזיות השחורות, כעשור נוסף לאחר מותו של טיטו, והחלה מתפרקת רק לאחר נפילת ברה"מ. ההתנגשות [של כבוד וחשש הדדי] בין טיטו לבין סטלין גרמה לכך שיוגוסלביה מעולם לא הייתה ממש חלק מן הגוש המזרחי. ב- 1948 וב- 1956 הסובייטים כמעט פלשו ליוגוסלביה ולבסוף ויתרו מתוך חשש (מפני ההישג הפרטיזני היגוזלבי כנגד הנאצים). יחד עם נאצר ונהרו היה טיטו ממנהיגי הגוש השלישי, כעין אלטרנטיבה לשני הגושים הגדולים. לאחר התפרקות הגוש המזרחי החלה סדרת מלחמות  

ראה גם: היסטוריה פוליטית בת זמננו
סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:

מבוא להיסטוריה פוליטית: המהפכה הבולשביקית
מבוא להיסטוריה פוליטית: השלכות המהפכה הבולשביקית
מבוא להיסטוריה פוליטית: רוסיה לפני ואחרי המהפכה הבולשביקית
מבוא להיסטוריה פוליטית: סין במאה ה-20
מבוא להיסטוריה פוליטית: תנועות חברתיות
מבוא להיסטוריה פוליטית: אירלנד
מבוא להיסטוריה פוליטית: פולין במאה ה-20
מבוא להיסטוריה פוליטית: האימפריה העות'מנית\ תורכיה
מבוא להיסטוריה פוליטית : איראן במאה ה-20
מבוא להיסטוריה פוליטית: מצרים
מבוא להיסטוריה פוליטית: גלות פוליטית 
מבוא להיסטוריה פוליטית: הודו
מבוא להיסטוריה פוליטית: הודו החל ממלחמת העולם הראשונה
מבוא להיסטוריה פוליטית: הודו במלחמת העולם השנייה
מבוא להיסטוריה פוליטית: אנגליה לאחר מלחמת העולם השנייה
מבוא להיסטוריה פוליטית: ברה"מ לאחר מלחמת העולם השנייה
מבוא להיסטוריה פוליטית: סין לאחר מלחמת העולם השנייה
מבוא להיסטוריה פוליטית: צפון קוריאה
מבוא להיסטוריה פוליטית: קובה
מבוא להיסטוריה פוליטית: וייטנאם

מבוא להיסטוריה פוליטית: וייטנאם


מבוא להיסטוריה פוליטית: וייטנאם

וייטנאם. מושבה צרפתית שלאחר מלחמת העולם השנייה התפרקה למס' מדינות. ההתנגדות לשלטון הצרפתי הולכת וגוברת לקראת מלחמת העולם השנייה. ההתערבות הקומוניסטית הולכת ומתחזקת. הפלישה היפנית חזקה ואלימה ביותר ומנצלת. נוסדה מחתרת קומוניסטית אנטי-יפנית ויאטמין, בשנת 1941. מנוהלת מלחמת גרילה קשה כנגד היפנים. לאחר המלחמה הצרפתים חוזרים לשלוט בוייטנאם. הצרפתים מזהים את התנועה המחתרתית וזוכים לגיבוי אמריקאי כנגדה. בראשות המחרת עומד הו צ'י מין, לימים האב המייסד של וייטנאם. הצרפתים נכשלים וב- 1954 מנוצחים בקרב פתוח על-ידי המחתרת (הנתמכת ע"י סין וברה"מ). ב- 1954 דיאלוג בין הצרפתים לבין הצפון-וייטנאמים שמורה על הקמת מדינה קומוניסטית צפון לקו 17, ומדרום מדינה דמוקרטית לכאורה. המדינה הדרומית נכנסת תחת שלטון של אליטה מושחתת צבאית. אנשי המפלגה הקומניסטית שבדרום מקימים בעזרת הממשלה שבצפון את הוייטקונג על-מנת לשחרר את הדרום. הדיקטטורה בדרום מקשיחה את דרכה. הוייטקונג מצליח מכיוון שהשלטון המקומי (הדרומי) לא מממש הבטחותיו, על-אף תמיכה אמריקאית. מלחמות מתקיימות במקביל בתאילנד, בקמבודיה ובלאוס בין מלוכה לבין תנועה קמוניסטית. הולכים ומתחלפים סוגי משטר מנוכרים יותר ויותר שמביאים לנפילת הצבא הדרום-ויאטנמי אל מול לוחמי הוייטקונג. 1962, הנשיא קנדי: לאור חשש מהשתלטות צפון ויאטנם על שטח ויטנאם כולה,... האמריקאים, שתומכים בתחילה עם יועצים ואנשי סי.אי.איי, בשנות השישים, שולחים בהמשך חיילים בהיקף הולך ומתרחב, עד שבראשית שנות השבעים מדובר על חצי מליון חיילים ואפשר כבר לדבר על מלחמת ויאטנם. עד מהרה מצטרף הצבא הצפון-ויאטנמי ללחימתו של הוייטקונג. יועצים צבאיים אמריקאיים מציעים להפציץ גרעינית. האמריקאים מחריבים את ויטנאם בכל דרך אפשרית ואעפי"כ אינם מצליחים לנצח. המלחמה מתפשטת לקמבודיה. ב- 1974-5 האמריקאים מחליטים שאין לנצח את ויטנאם ונוסגים משטחה. במקביל ניהלו האמריקאים מו"מ והמלחמה מסתיימת באיחוד וייטנאם תחת שלטון קומוניסטי.
ב- 1986 פותחים ממשיכיו של הו צ'י מין לפתוח את וייטנאם לכלכלה קפיטליסטית. וייטנאם כיום מייצגת מודל דואלי, דמוה לסיני: שלטון חד-מפלגתי עם כלכלה פתוחה.



סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:

מבוא להיסטוריה פוליטית: המהפכה הבולשביקית
מבוא להיסטוריה פוליטית: השלכות המהפכה הבולשביקית
מבוא להיסטוריה פוליטית: רוסיה לפני ואחרי המהפכה הבולשביקית
מבוא להיסטוריה פוליטית: סין במאה ה-20
מבוא להיסטוריה פוליטית: תנועות חברתיות
מבוא להיסטוריה פוליטית: אירלנד
מבוא להיסטוריה פוליטית: פולין במאה ה-20
מבוא להיסטוריה פוליטית: האימפריה העות'מנית\ תורכיה
מבוא להיסטוריה פוליטית : איראן במאה ה-20
מבוא להיסטוריה פוליטית: מצרים
מבוא להיסטוריה פוליטית: גלות פוליטית 
מבוא להיסטוריה פוליטית: הודו
מבוא להיסטוריה פוליטית: הודו החל ממלחמת העולם הראשונה
מבוא להיסטוריה פוליטית: הודו במלחמת העולם השנייה
מבוא להיסטוריה פוליטית: אנגליה לאחר מלחמת העולם השנייה
מבוא להיסטוריה פוליטית: ברה"מ לאחר מלחמת העולם השנייה
מבוא להיסטוריה פוליטית: סין לאחר מלחמת העולם השנייה
מבוא להיסטוריה פוליטית: צפון קוריאה
מבוא להיסטוריה פוליטית: קובה

מבוא להיסטוריה פוליטית: קובה


מבוא להיסטוריה פוליטית: קובה

קוּבָּה. חלק מהאימפריה הספרדית עד סוף המאה ה- 19. 1895 מרד של קובנים כנגד הספרדים. בין המנהיגים המשורר חוסה מרטי. 1898, ארה"ב מכריזה מלחמה על ספרד שבסופה הם משחררים את קובה מידי הספרדים. ב- 1902 מתקבלת חוקה כמו-עצמאית, הכוללת תיקון פלאט, שר החוץ האמריקאי, המעניק זכויות מפליגות של התערבות ביחסי החוץ והבטחון לארה"ב.

ההפיכה. פולחנסיו בטיסטה, גנרל בצבא הקובני ונשיא ב- 1940-4. מרץ 1952 הלה מארגן מהפכה מתוך חשש להפלתו והווה לרודן. פידל קסטרו, יליד 1926, אחד משבעה אחים, תלמיד בית-ספר ישועי לשעבר, תלמיד משפטים שנשבה בקסמי הסוציאליזם, שותף בהתארגנויות סטודנטיאליות סוציאליסטיות בקובה ומחוצה לה (עוד קודם לימי המהפכה של בטיסטה). ב- 26.6.1953 פעולת כשל של הסטודנטים המרדניים כנגד בסיס הצבא. פידל ואחיו ראול קסטרו נאסרים. קסטרו [פידל] נושא נאום. הוא נאסר ל- 15 שנה וכעבור שנתיים משוחרר ומוגלה למקסיקו. החבר'ה חוזרים על ספינה (82 איש) כדי להפיל את בטיסטה. צבאו של הרודן הורג 70. בין 12 הנותרים, צ'ה גווארה ופידל, בורחים אלו אל ההרים. הם יוצרים קשר עם קבוצות אחרות הפועלות ברחבי המדינה ולאט לאט במשך שנתיים, תוך צבירת אהדה הולכת וגוברת, הם פועלים. ב- 1958 בטיסטה מבין כי אין לו תמיכה. 31.12.1958 בטיסטה בורח ולמחרת המהפכנים נכנסים להאוונה.

ההפיכה הנה מתחילתה הפיכה עבור העם, עבור השבת המדינה לעם הקובני. תחילתה ברפורמה אגררית. יסוד הרפורמה אינו קומוניסטי כי אם לאומי: אדמת קובה לקובנים. בעלי אדמות, ובהם אמריקאים, כועסים על רפורמה זו (קובהף מגרש משחקים אמריקאי). אפריל 1959: קסטרו מבקר בארה"ב ומורה כי הוא יהא נייטרלי בסצינה הבינ"ל. קסטרו מדבר עם הסובייטים ובנקודה מסויימת אייזנהאור חותך את הקשרים עם קובה. 1962, קנדי מאשר תכנית פלישה לקובה [של גולים קובנים, למען הפלת קסטרו]. הצבא הקובני בולם את הפלישה, הורג ושובה מאות. נותר כעס על האמריקאים המתערבים במדיניות הפנים-קובנית. 1 במאי אותה שנה מכריז קסטרו על קובה כמדינה קומוניסטית, ומהדק את קשריו עם ברה"מ. האמריקאים מבקשים לבודד את קובה מן הסצינה הפן-אמריקאית (במונחי יבשת). קסטרו מזמין את רוסיה להציב ראשי נפץ גרעיניים על אדמת קובה. אוקטובר 1962: משבר הטילים עם קובה, בן עשרה ימים של מתיחות: התקרבותו של העולם יותר מאי-פעם למלחמה גרעינית. מושג לבסוף הסכם: האמריקאים מתחייבים שלא לפלוש לקובה והסובייטים מפנים את הטילים. קסטרו זועם שהדבר נעשה מעל ראשו.

מדיניות הפנים של קסטרו. המשך הרפורמה האגררית והקצנה של המשטר. הרפורמה הופכת להלאמת אדמות שעליהן מציבה המדינה חוות לאומיות. בתחום התעשייה נעשה ניסיון של קובה להתנתק מהתלות בסוכר (בראשות צ'ה גווארה, שר התעשייה). הניסיון נכשל והמדינה שבה להסתמך על הסוכר.
קסטרו אינו מנהיג את המפלגה הקומוניסטית. ב- 1964 הוא מאחדה עם כוחותיו והיא הווה למפלגה היחידה הרשמית. ישנן בחירות, אך רשמית בלבד. בין השאר הודות לקיומם של הוועדים להגנת המהפכה- המשמשים זרועות של השלטון בתוך החברה הקובנית.
חינוך (עד אוניברסיטה) ובריאות- חינם. מחסור ברופאים [שהיגרו] הביא לרפורמה בתחום זה עד שנוצר עודף רופאים שיוצא [כחלק ממדיניות של קסטרו] לאמריקה הלטינית.

מדיניות חוץ. למהפכה השפעה רבה על אמריקה הלטינית וכך גם על העולם השלישי. מדינה קטנה וענייה למדי הצליחה ליצור מהפכה ולהצליח על-פניו על-אף ולמורת מעצמת העל השכנה. קובה נותנת השראה ותמיכה לשמאל באמריקה הלטינית. מעמדי ביניים במדינות אמריקה הדרומית, מתוך התייראות מעליית כוחו של השמאל, מאפשרים את עליית, בזה אחר זה, של שלטונות צבאיים. קובה עצמה ניסתה לעזור למדינות קטנות במאבקן כנגד אימפריאליזם וקולוניאליזם, ובתוך כך שלחה כוחות [צבאיים ורפואיים] לאפריקה, למשל לאנגולה. בצבא הקובני הדרגה הגבוהה ביותר- רב-סרן, זכר לשנאה התהומית כלפי הגנרל בטיסטה. לאורך השנים ביקש המשטר להסתיר את ההגירה השלילית מן המדינה. לאורך שנות ה- 60 גלתה אוכלוסייה בהיקף משמעותי מן המדינה (בעיקר למיאמי). ב- 1980 התנגש אוטובוס בשגרירות פרו בהאוונה. האזרחים מצאו עצמם תחת ריבונות פרו וסירבו לצאת משטח זה, כלומר תמורת יציאה מקובה בלבד. כמה מאות אנשים הצטרפו לשטח שגרירות פרו ו-ונצואלה. לבסוף הוסכם כי אנשים אלה יצאו מקובה והשלטון ביקש להציגם כיסודות שליליים ומיותרים ועליהם הוסיף כמות גדולה של אסירים ושאר יצורים אנטי-משטריים שהושלכו מן המדינה. אחד מן היוצאים בגל זה: רנאלדו ארנס.

1990-1, קריסת ברה"מ תפסה את קובה בנק' בעייתית. גם לגבי קובה הייתה ברה"מ שותפת-הסחר והמסבסדת העיקרית. מונהג קיצוב במזון ובמצרכים, עד שקסטרו מחליט לפתוח את המדינה לתיירות כדי להכניס כסף זר. נוצרת כלכלה דואלית, זו הקובנית הרגילה וזו שכוללת אנשי חוץ, מטבע חוץ והיקפים פראיים יותר של עושר. אנשים בעלי השכלה ויכולות פונים לעסוק בתיירות. נוצרת בקובה מציאות בלתי-שוויונית. 

ב- 2008, לאחר מס' אשפוזים, מוותר פידל על נשיאותו ואחיו ראול, שותפו למהפכה, מועמד תחתיו. ראול מקדם מספר רפורמות בתחום הצרכנות כדי להיטיב עם הציבור. רוב מוחלט של אזרחי קובה.

כללי. בדבר הפער בשיטה כלכלית קומוניסטית פגומה למחצה. הסגירות הפוליטית אינה מאפשרת לראות [או להתמרד כנגד] הפער והבעיה. בתוך כך המהפכות המתוארות לעיל הן בעלות יסוד לאומי, אנטי-מערבי. החינוך והצבא מעבירים אותו מסר: מסר יותר לאומי מאשר קומוניסטי כנגד האויבים מבחוץ. כלומר מסר לאומי מעל למעמדי ולפער הכלכלי-חברתי. 




סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:

מבוא להיסטוריה פוליטית: המהפכה הבולשביקית
מבוא להיסטוריה פוליטית: השלכות המהפכה הבולשביקית
מבוא להיסטוריה פוליטית: רוסיה לפני ואחרי המהפכה הבולשביקית
מבוא להיסטוריה פוליטית: סין במאה ה-20
מבוא להיסטוריה פוליטית: תנועות חברתיות
מבוא להיסטוריה פוליטית: אירלנד
מבוא להיסטוריה פוליטית: פולין במאה ה-20
מבוא להיסטוריה פוליטית: האימפריה העות'מנית\ תורכיה
מבוא להיסטוריה פוליטית : איראן במאה ה-20
מבוא להיסטוריה פוליטית: מצרים
מבוא להיסטוריה פוליטית: גלות פוליטית 
מבוא להיסטוריה פוליטית: הודו
מבוא להיסטוריה פוליטית: הודו החל ממלחמת העולם הראשונה
מבוא להיסטוריה פוליטית: הודו במלחמת העולם השנייה
מבוא להיסטוריה פוליטית: אנגליה לאחר מלחמת העולם השנייה
מבוא להיסטוריה פוליטית: ברה"מ לאחר מלחמת העולם השנייה
מבוא להיסטוריה פוליטית: סין לאחר מלחמת העולם השנייה
מבוא להיסטוריה פוליטית: צפון קוריאה

מבוא להיסטוריה פוליטית: צפון קוריאה

מבוא להיסטוריה פוליטית: צפון קוריאה


צפון-קוריאה. חצי האי-קוריאה אחד המקומות האחידים ביותר מבחינה אתנית. סוף המאה ה- 19 יפן מתחילה להתערב בענייני קוריאה וב- 1910 היא כובשת-מספחת אותה עד לסוף מלחמת העולםהשנייה. ב- 1931 הכיבוש היפני נהיה ברוטאלי עוד יותר, בשעה שקוריאה מהווה בסיס קדמי יפני לכיבוש סין.

1945, ועידת פוטסדאם: תכנית לשחרור קוריאה: האמריקאים יבואו אל המדינה מדרום, והסובייטים מצפון עד למפגש בקו רוחב 38. פורצת המלחמה הקרה, אוגוסט 1948 מוכרזת ממשלה סמי-דמוקרטית (סי-מן-רי) בשטח האמריקאי; ובספטמבר 1948 קים אל סון, מנהיג המפלגה הקומוניסטית בראשות צפון קוריאה.

יוני 1950 פולש הצפון אל הדרום וכובש כמעט את כולה. האמריקאים כובשים את הדרום מידי כוחות הצפון וממשיכים צפונה אל תוך תחומה של צפון-קוריאה עד לנהר היא-לו, גבול סין, מקום בו הם נהדפים חזרה עלי-ידי הסינים עד לקו רוחב 38.

בצפון-קוריאה לבדה 3 מיליון הרוגים. קים אל סון הולך אחר המודל הסטליניסטי אך לוקח רחוק את פולחן האישיות. במקביל פיתוח תיעוש וצבא, בהשראת הסובייטים, על-פני ועל חשבון החקלאות. 1962- משבר הטילים בקובה. עולה מושג ה- "ג'ו צ'ה", כלומר הסתמכות עצמית, כלכלה אוטרקית ורוח לאומנית, סגירות מוחלטת כלפי העולם החיצון (פוליטית, כלכלית, תרבותית). במהלך שנות השבעים מכניס קים מרגלים ומתנקשים אל דרום-קוריאה כדי לאחד את המדינות לאחת. סין אינה משתפת עם קים פעולה, בין השאר על רקע הפשרת יחסיה עם ארה"ב (מדיניות הפינג-פונג בתקופת ניקסון).

בתחילת שנות ה- 90, ובניגוד לסין שנפגעה מעט יחסית מנפילת ברה"מ, צפון-קוריאה נפגעת באופן קשה. מרבית סחר החוץ שלה התנהל מול ברה"מ. מתגלות לעולם מס' עובדות: מאמציה של צפון-קוריאה לפתח נשק גרעיני. ב- 1994 נחתם הסכם בין צפון-קוריאה לבין המערב שעניינו פירוק הנשק הגרעיני תמורת תמיכה כלכלית. הלה, המנהיג, נפטר ובנו, קים ג'ונג איל, יורש אותו. משברי ניהול ומשברים בחקלאות מביאים לרעב ולמוות בהיקף איום. שליש מהתל"ג מוקדש לפיתוח צבאי. במהלך שנות התשעים נחתמים מספר הסכמים נוספים שעניינם אטום תמורת מזון ותרופות, המופרים על-ידי צפון-קוריאה הלוך ושוב.

במאי 2000 נפגשים לראשונה מנהיגי הצפון והדרום בבירת צפון-קוריאה, מפגש ראשון בדרך לפיוס. ואולם המדיניות הצפון-קוריאנית הבלתי-עקבית ממשיכה לזגזג, נעשות מחוות שונות משני הכיוונים ושוב עליית מתיחות.



סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:

מבוא להיסטוריה פוליטית: המהפכה הבולשביקית
מבוא להיסטוריה פוליטית: השלכות המהפכה הבולשביקית
מבוא להיסטוריה פוליטית: רוסיה לפני ואחרי המהפכה הבולשביקית
מבוא להיסטוריה פוליטית: סין במאה ה-20
מבוא להיסטוריה פוליטית: תנועות חברתיות
מבוא להיסטוריה פוליטית: אירלנד
מבוא להיסטוריה פוליטית: פולין במאה ה-20
מבוא להיסטוריה פוליטית: האימפריה העות'מנית\ תורכיה
מבוא להיסטוריה פוליטית : איראן במאה ה-20
מבוא להיסטוריה פוליטית: מצרים
מבוא להיסטוריה פוליטית: גלות פוליטית 
מבוא להיסטוריה פוליטית: הודו
מבוא להיסטוריה פוליטית: הודו החל ממלחמת העולם הראשונה
מבוא להיסטוריה פוליטית: הודו במלחמת העולם השנייה
מבוא להיסטוריה פוליטית: אנגליה לאחר מלחמת העולם השנייה
מבוא להיסטוריה פוליטית: ברה"מ לאחר מלחמת העולם השנייה
מבוא להיסטוריה פוליטית: סין לאחר מלחמת העולם השנייה

מבוא להיסטוריה פוליטית: סין לאחר מלחמת העולם השנייה

מבוא להיסטוריה פוליטית: סין לאחר מלחמת העולם השנייה



סין. אוקטובר 1949 הקומוניסטים משתלטים על סין היבשתית, המצויה במצב גרוע לאחר 38 שנות דלדול ומלחמה. מאו נוסע לרוסיה וחותם על בריתות צבאיות וכלכליות. 1950- פורצת מלחמת קוריאה והאמריקאים מגיעים עד לגבול סין. הסינים מצליחים לדחוק את האמריקאים חזרה מנקודה זו. הסינים ממהרים לעצב את המדינה: רפורמה אגררית של חלוקת אדמות, קניית מפעלים [ולא הלאמה אלימה], שינוי תכני הלימוד, סילוק מקרב הבירוקרטיה שרידים של תמיכה בצ'אנג קאי שק.

שנות החמישים והשישים. ב- 1953, בהתאם לתכנית הסובייטית, מנהיגה סין, ברוח הבולשביקים תכנית חומש. זו מנוהלת עד 1957 לא בהצלחה רבה. ב- 1956 מחליט מאו שיש לפרוץ את הדשדוש. הוא מתייעץ עם האינטלקטואלים שנותרו (let 1000 flowers blosom"). ההתייעצות עם דעות רבות מוביל גם לביקורת. ב- 1957 בתנועת נגד מסלקם מאו [כחלק מן המדיניות נגד הימין] למערב סין. ב- 1958, לאור אי-הצלחת תכנית החומש והדים של הדה-סטליניזציה של חרושצ'וב, מחליט מאו על הקפיצה הגדולה קדימה. הוא מבקש לנצל את כוח האדם הנרחב של סין כדי לעשות את סין למעצה בין המעצמות. מאו מרגיש שכעשור לאחר המהפכה מעמדו אינו כפי שהיה; שהבירוקרטים הם שמריצים את השגרה בסין. תגובת הציבור לתכנית זו היא מדהימה (לאור הכריזמה של מאו ולאור ההצלחות הרבות של הקומוניסטים). בשנה הראשונה- הצלחה: המפעלים מייצרים בצורה טובה מאוד, השדות מייצרים עודפים [וחקלאים נלקחים לעבודה בתעשייה], ואולם עד מהרה ב- 1959 מתגלים הכשלים: עודף התנועה בכבישים, אי-יכולת לקצור את התבואה [בשל חסרון החקלאים שהועברו לתעשייה], אי-יכולת לטפל בהישחקות המכשור. בשנים 1960-1 מתגלה היקף הקטסטרופה: נוצר רעב במימדים נרחבים: 30 מיליון מתים ברעב. בשנים הבאות הדרגים המעשיים נאלצים לספוג ולתקן את המכות הללו. בין 1962-66 עובד מאו עם הסובייטים וב- 1964 מפתחת סין פצצת אטום. אם-כן, בשנים אלה נעשית התמודדות עם נזקי הקפיצה הגדולה ותעמולה בעד מאו.

מהפכת התרבות. 1966 מסומן אדם כיורש (מאו בן 70). מאו מביט אל העובדה שגדל דור שלם שלא חווה את המהפכה ממבט ראשון. מאו פונה אל הסטודנטים והתלמידים, המקריאים בכל בוקר מן הפנקס האדום של מאו, ומבקש מהם להרוס את המפלגה הקומוניסטית, כלומר לפגוע בגורמים המרדניים ["לדעת הסטודנטים"] בקרב המפלגה. בין השנים 1966-9 נפגעת המפלגה ע"י המשמרות האדומים (אותם ילדים וסטודנטים), בנוסף למאבקים המתקיימים בקרב המשמרות האדומים. ב- 1969 מאו מבין שהדור החדש רווה מהפכנות ומכניס צבא לערים שמפרק את המשמרות האדומים, ומהפכת התרבות נגמרת.

ב- 1969 מתחדש המאבק על הירושה: בין פלג שמרני, בראשות אשתו של מאו, ג'אנג צ'ינג, לבין זרם ליברלי, המונהג על-ידי ג'ו אן-לה, שצועד עם מאו כחמישים שנה מאז שנות העשרים. מאו מתמרן בין הקו השמרני, המבקש להמשיך בסגירות כלפי העולם, לבין הקו המצודד בגמישות ובהיפתחות כלפי העולם.

התקופה שלאחר מאו. 1976, מאו נפטר בספטמבר. (ינואר 75 נפטר ג'ו אן לה). זרם מתון מצליח להשתלט על כנופיית הארבעה (השמרנים ובהם אשתו של מאו). דנג סאו-פינג, מוביל את הקו הליברלי ומפרש באופן חדש וגמיש את תורתו של מאו, התורה של סין. דנג סולק כבר פעמיים מן ההנהגה עוד בימיו של מאו על רקע מעשים שכאלה. מאו הלך על הגדלת נפח הייצור של התעשייה, ודנג לע"ז מבקש ללכת על טכנולוגיה ועל קשירת קשרי מסחר נרחבים עם מדינות שונות ובהן מדינות בלתי-קומוניסטיות. דנג מבין כי ישנו הכרח להגמיש את האידיאולוגיה; כי
ב- 1989 נפטר אחד מן המנהיגים של הקו הליברלי. מגיעים מספר סטודנטים לכיכר בבייג'ינג כדי לציין את מותו. העצרת הופכת עד מהרה להפגנה נגד המפלגה הקומוניסטית השואבת אליה כמויות הולכות וגדלות של סטודנטים ופועלים. לאחר מס' שבועות שולח הצבא לתוך בייג'ינג. בפעם הראשונה האזרחים בולמים את הצבא. בפעם השנייה מורה דנג על יתר נחרצות, וב- 4.6.1989 מתבצע, בכיכר טיאנמן, כיכר השלום הנצחי, טבח שמונה 1000-3000 קורבנות. דנג, בן ה- 80 ממשיך עם הרפורמות של היפתחות למערב. הסיבות להפגנת טיאנמן נשארות בעינן: חוסר אפשור של ביטוי שונות במישור הפוליטי.

יורשו של דנג, זיאנג זמין, מחליף ב- 1997 באופן מסודר את מאו ומכונה נשיא סין. הו ג'ינטאו ב- 2002. סין מתמודדת כיום עם ההשלכות של פיתוח מואץ: בעיות סביבה ובעיות של חוסר-שוויון חברתי, ובתוך כך ניסיונה של סין למצוא עצמה בעולם הפוליטי העולמי. אפוא, קפיטליזם המתקיים תחת סגירות פוליטית. ישנה יוזמה פרטית בסין, על-אף ולצד [והדבר לא קיים מאתמול] אי-יכולת של המישור הזה לגלוש אל הפוליטי.

ראה גם: היסטוריה פוליטית בת זמננו
סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:

מבוא להיסטוריה פוליטית: המהפכה הבולשביקית
מבוא להיסטוריה פוליטית: השלכות המהפכה הבולשביקית
מבוא להיסטוריה פוליטית: רוסיה לפני ואחרי המהפכה הבולשביקית
מבוא להיסטוריה פוליטית: סין במאה ה-20
מבוא להיסטוריה פוליטית: תנועות חברתיות
מבוא להיסטוריה פוליטית: אירלנד
מבוא להיסטוריה פוליטית: פולין במאה ה-20
מבוא להיסטוריה פוליטית: האימפריה העות'מנית\ תורכיה
מבוא להיסטוריה פוליטית : איראן במאה ה-20
מבוא להיסטוריה פוליטית: מצרים
מבוא להיסטוריה פוליטית: גלות פוליטית 
מבוא להיסטוריה פוליטית: הודו
מבוא להיסטוריה פוליטית: הודו החל ממלחמת העולם הראשונה
מבוא להיסטוריה פוליטית: הודו במלחמת העולם השנייה
מבוא להיסטוריה פוליטית: אנגליה לאחר מלחמת העולם השנייה
מבוא להיסטוריה פוליטית: ברה"מ לאחר מלחמת העולם השנייה