ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: מבוא היסטורי

ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית מבוא היסטורי                       

מדובר על היסטוריה לא קצרה, בעלת סקירות מנוגדות.

נדבר על:

1.       היסטוריה של רעיונות;

2.       הציונות ומבקריה (פרופ' גדעון שמעוני);

3.       הנחת תשתית להיסטוריה של ארץ-ישראל, הטריטוריה עליה אנו מדברים, והיסטוריה של הסכסוך הישראלי-פלשתיני.

התחלנו לדבר על הפילוסופיה של ההיסטוריה – מה אנחנו מנסים לעשות כשאנחנו מסתכלים על ההיסטוריה? לכאורה, היסטוריה זה למידה על אשר קרה בעבר. פרהיסטוריה – מה שקרה לפני שהעלו על הכתב.

נדבר כעת על ההיסטוריה הקדומה ביותר. ננסה להבין מה היה, נחפש ראיות על מה שהיה ועוד. העובדות, גם כשיש לנו עובדות רבות, לא לגמרי ברור איך מעובדות יוצאת תמונה של מה שבאמת קרה.

בשביל לדעת, לא מספיק לאסוף עובדות. נכנס לשאלה שיקול של 'מה רלוונטי?' (שיקול שנכנס כתוצאה מההיפותזות שלנו).

1.       מטריאליזם – מרקס: ההיסטוריה של האנשים היא היסטוריה של מלחמת מעמדות, שיחסי הייצור החומריים של מי מחזיק בחומרי הייצור ומי משתמש בהם. המנוע של ההיסטוריה = הוא המאבק על המעמדות.

זהו מטריאליזם, משום שהמנוע הוא התהליך החומרי.

2.       אידיאליזם – מקס וובר (אחד מהמרכזיים): הוא התורם הגדול למחשבה שלנו, באומרו שכאשר מדברים על ההבדלים בין מטריאליזם לאידיאליזם, לא מדברים רק על הטענה שזה רק רעיונות והיתר נלווה לרעיון, אלא – שני הדברים האלו מהווים חלק מתיאוריה ומתפקדים בתיאוריה כ"טיפוסים אידיאליים". Ideal Types אינם כלים מוסריים, אלא – מאפשרים לנו להשתמש במחשבה שלנו ככלי להבנה של מציאות מורכבת. אנחנו בונים לנו איזשהו מושג, אנחנו מאפיינים אותו על-ידי תזה. אנחנו טוענים את התזה הזו ככלי מחשבתי בלבד, היא מאפשרת לנו לנתח את המציאות ולראות איך היא דומה לטיפוס האידיאלי.

כל בר-דעת יכול לראות שלא רק דברים חומריים קורים. אכן - מונעים על-ידי חסר חומרי. מרקס צדק באומרו שהצורך הזה מניע פרטים וקולקטיבים באופן חזק ביותר. אולם, רעיונות יכולים להיות מניעים חזקים במיוחד. דבר זה בולט במיוחד בדברים בהם אנו עוסקים והם – תנועות לאומיות/דתיות, מפני שתנועות אלו הן תנועות שמשתמשות ברעיון כדי ליצור מסה של התנגדות שתיצור שינוי חומרי. אם כן, אי-אפשר להסתכל על ההיסטוריה במבט שבוחן רק 'מה קרה?' או 'מה האנשים האלו רצו?'. יש לשלב את שניהם.

נקודת מבט נוספת – מה מחפש ההיסטוריון?

לכאורה, נראה שהוא תר אחר האמת. אם מדברים על דיסציפלינה מדעית – התשובה היא הרצון להגיע לאמת והחיפוש והמתודולוגיה מכוונים לגלות את האמת.

מה זו "אמת"? יש וויכוח על השאלה 'האם יש אמת?'. יש שטוענים שאין "אמת", אלא "פרשנות" או "נרטיב", יש לבחון טענה זו.

יש פסוקים שנחשבים "ערך אמת". כשאני אומרת שאין כזה דבר "אמת", אלא – הכל "פרשנות", המשמעות היא שהאמירות על ההיסטוריה – לא ניתן לומר עליהן שהן "אמת" או "שקר". יתכן שיש אמירות כאלו, אולם זה משום שכל האמירות ההיסטוריות מורכבות מאד.

יש שטוענים שמכיוון שחלק גדול מהאמירות ההיסטוריות – מורכבות, לאף אחת מהאמירות אין ערך אמת. מייחסים את האמירה הזו לפוסט-מודרניזיסטים. הם טוענים שאין עובדות, כל מה שיש הוא שיח (Discourse). השיח יוצר הבניה של מה שנטען שהן עובדות ובכך יוצר מציאות.

[עובדות =! אמת -> שיח]

נדבר על שיח הזכויות ונראה שיש סוג של מערכת מושגים שמשפיע על המציאות.

יש משהו מטעה בפוסט-מודרניות, משהו מקומם. לכאורה, אם לוקחים ברצינות את העניין הזה של השיח, אזי אין אמת בעולם, אלא רק נרטיבים. אם יש רק נרטיבים, קשה לומר שאחד מהנרטיבים בעל ערך גדול יותר מנרטיב אחר. לפיכך, יש לתמרן מבחינה פוליטית עם מצב של 2 נרטיבים. אם אנחנו במצב בו אין לנו כאנשים כלים להכרעה בין הנרטיבים, מבחינת מה שבאמת היה, הבסיס – התשתית העובדתית, האמנתית של ההיסטוריה, שעליה אנחנו מנסים לבסס למידה של לקחים – תשתית זו לא קיימת. אין לנו תיקון של המציאות, אין לנו עובדה שמפריכה את שאנחנו חושבים.

כלומר,

אנחנו בעולם סגור של אמונות, שהקשר בינו ובין מה שקורה = מנותק.

[מעניין לציין שגדולי הפוסט מודרניסטים הם גדולי אלו שטוענים שהנרטיב שלהם אמיתי.]

רות חושבת שיש מקרים רבים שבהם, אכן, קשה לקבוע מה באמת היה. ככל שעולים גבוה יותר, יכול להיות שיהיה ויכוח על מה שהיה ועל הסיבה למה שהיה, כמו גם על הרלוונטיות של מה שהיה. אולם, אין זה נכון שאין אמת, ואין זה נכון שיש חשיבות לחיפוש אחר האמת.

-> אין זה רק נרטיב.

נושא זה בא לידי ביטוי בנושא "הכחשת השואה". אפשר לומר שאין לדבר על כך משום שאלו הם רק נרטיבים. הכחשת השואה אומרת יותר מזה – 'זה לא היה'. כלומר, היא אומרת שיש אמת, והדבר הזה לא חסר משמעות, אלא – הוא שקר, זו מניפולציה.

הלאומיות – ראינו שיש 2 צורות של לאומיות. יש הבחנה בין 2 סוגים של תהליכים:

1.       אומה פרימורדיאלית – אומה אתנית, היסטורית, אומה של דם.

העם הזה מקים תנועה, והוא רוצה שתהיה לו מדינה, מדינת לאום.

אומה פרמורדיאלית->תנועה לאומית-> מדינה

יש טענה שאומרת שאין אומה פרימורדיאלית, אלא – קהילות מדומיינות.

יש אליטות של קבוצה שרוצות ליצור את התנועה שתהיה תנועה לאיחוד/הקמת מדינה. כדי להניע את התהליך הזה, הן יוצרות תשתית אידיאולוגית שיוצרת עם, פרימורדיאלי כביכול, שייצור את המדינה.

2.       (גלנר:) מה שעושה את האלמנט של הלאומיות היא הצורה הפוליטית של החברה האנושית. היה פיאודליזם ומה שיצר את הלאומיות זו המדינה המודרנית המתועשת, שחייבת שתהיה לה שפה אחת וחייבת לכידות שתפעיל את המערכת הפוליטית. עליה ליצור סולידריות אזרחית. כלומר, המדינה המודרנית בונה את האומה, שהיא אומה טריטוריאלית, הדמיון, האתוס, התהליכים והשפה הם תוצאה של תהליכים של המדינה המודרנית ולא של מה שגרם לה לבנות את המדינה.

מדינה מודרנית-> בונה אומה-> טריטוריאלית

2 מודלים אלו אינם שוללים האחד את רעהו, אלא משלימים זה את זה.

מה זה עם?

פרופ' זנד הוציא ספר שכותרתו 'איך, ומתי הומצא העם היהודי'. הוא אומר כי העם היהודי הוא דוגמה מובהקת לקהילה מדומיינת.

השאלה 'מיהו העם היהודי?' אינה טריוויאלית. האם הוא כולל רק מי שמאמין בדת היהודית, שמא מדובר במשהו אחר? האם זה עניין של קשר דם? האם אפשר להצטרף לעם, באופן פרטי או גורף? אם זה עניין של קשר דם, איך אפשר להצטרף לעם היהודי, איך הופכים את הדם?...