יחסי אדם ואל וניהול הפוליס ביהדות

מרחב השליטה על הפוליס נבחן בצורה הטובה ביותר- כמבחן השליטה על המרחב והחוק.

מי קובע את החוק?  כיצד פועלת מערכת היחסין שבין האל לאדם? ביהדות ישנן שלושה מודלים המנסים להסביר את טיב יחסים אלו;

מודל 1- מודל של שיתוף [ההמשכיות]:

הרטמן טוען כי האל הכניס עצמו לתוך מערכת יחסים עם האדם ועם הזמן הוא "נסוג" מהחלל ומאפשר לאדם לתפוס קצת את מקומו. הרב שרלו מגדיר זאת לא כ"נסיגה" אלא כ"צמצום".

בשלב הראשון א- ל רק מצווה , ואם הזמן האדם הופך להיות שותף יותר בהחלטות ומקבל יותר אחריות בעוד הא-ל "מצטמצם" ומאפשר לאדם יותר חופש בשכלול העולם.

אפשר לראות התפתחות זו לפי: ראשית הציווי בגן העדן "מפרי הגן אכול תאכלו" , אח"כ הברית עם נוח, הדו שיח עם אברהם ועד לתנורו של עכנאי.

דוגמה למודל; המשל של רבי עקיבא והמושל הרומי ששואל אותו איזה מעשה טוב יותר של האדם או האל?  לפי המשל הקב"ה יוצר את חומר הגלם [החיטה] אבל על האדם להיות שותף ולהמשיך את תהליך הבריאה. [הכנת לחם, חיתוך חבל הטבור וקיום ברית מילה] .

האל יצר עקרונות וחומרי גלם ובא האדם ומשכלל אותם.

דוגמה נוספת למודל בסיפור קידוש החודש ויוה"כ.

מודל שני – שיתוף מותנה

יש שיתוף פעולה בין הא-ל והאדם יחד. זה מקשיב לזה וזה מקשיב לזה.

העם היה סבור [כיוון שראה את המולד] שר"ח ורצה לקדש, רבן גמליאל סבר שעדיין לא ורק מחר, ולכן הספיד ארוכות את אמו של בן זזא, בגלל שבר"ח לא מספידים כדי שהעם ידע שהסנהדרין לא קידש עדיין.

דוגמה נוספת [ולטעמי יותר מתאימה] תלמוד ירושלמי מספר על ראש השנה ויוה"כ שגם אם הסנהדרין החליטו להקדים אותם ביום אומר הקב"ה למלאכים ולכולם להתכונן כי ככה החליטו העם- ישנו שיתוף פעולה של הא-ל והאדם, הא-ל מכפיף עצמו להחלטת האדם-הסנהדרין.

לסיום הגמרא מסבירה לנו כי יש כמה דרכים לקרוא את הפסוק "אל המועדי ה' אשר תקראו אתם.. " אתם- יכול להיות אותם , או אתם . כלומר יש אפשרות להבין את הפסוק כך שההחלטה היא של האדם. פרשנות זו מעניקה חירות אמיתית לסנהדרין לקבוע את המועד של ר"ח והחגים שנקבעים בעקבותיהם. כלומר, שיש הבדל בין זמן למועד. הזמן הוא הטבע, והוא של האל. המועד, לעומת זאת נקבע על ידי האדם.

"מקדש השבת וישראל והזמנים" האל קידש את השבת ללא התניה, אך הוא קידש את ישראל בשביל שיקדשו את הזמנים .

במודל זה ישנה התניה- האדם הוא שקובע ומחליט אך הוא נאמן לעקרונות, וקובע את המועדים לפי הכללים שהקנה לו האל. יתרה מזאת האל משתף פעולה עם האדם. 

מודל שלישי- מודל העימות

האדם מגביל את האל- האל נתן את החוקים והעקרונות, וכעת הוא מחוייב לעצור ולא להתערב בזירה ארצית, היכן שבני אדם מקיים את ההלכה על פי פרשנותם. החכמים מקבלים את ההכרעה על בסיס אחד החוקים שהאל נתן, אבל יש חופש  פרשני גמור, והאל נשאר מחוץ לזירה.

הדוגמה הקלאסית למודל זה היא "תנורו של עכנאי" . לא בשמיים היא- למרות שההלכה הצודקת היא כרבי אליעזר והוא אפילו מביא הוכחות פיזיות [יטו קירות בית המדרש] ואפילו שממיות [בת קול שאומרת כי הוא צודק] ההלכה כרבים לפי החוק שניתן בהר סיני. והקב"ה בעצמו אומר "ניצחוני בני". כלומר נסוג מהעולם הפרשני ומשאיר את החלטות לבנ"א.

בסיפור יש יצוג לשתי תפיסות עולם שונות: רבי אליעזר- גישה מסורתית [בית שמאי] ללכת לפי ההלכה שפסקו אבות אבותינו, ללא חידוש. אין מקום לאדם לשיקול דעת ופיתוח עולם וקיום עולם.

רבי יהושע וחכמי הסנהדרין מביעים גישה אנטי מסורתית. הם מקבלים את המסורת אך יש מרחב גדול של שיקול דעת המתקיים בתוך בית המדרש. הולכים לפי הרוב [דמוקרטיה] וגם במקרים בהם נעזרים בחוקי האל ובכך סותרים את הדבר האל עצמו.

במרחב הארצי תכליתו של האדם היא פוליס- לעצב את עולמו. מרחבי התמרון שונים- מרחב בו האל והאדם שותפים [המודל 1+2] ומרחב בו האל אינו שותף-רק מביט מהצד ומסכים ומקבל.