Wednesday, March 28, 2012

מבוא להיסטוריה פוליטית: מצרים

מבוא להיסטוריה פוליטית: מצרים



מצרים. נפוליאון מנצח את העות'מאנים בקרב הפירמידות ומגרשם ממצרים (הוא שמביא את שני הארכיאולוגים אשר אחד מהם מצליח לפענח את כתב החרטומים). הצרפתים נעצרים בעכו בעקבות המגיפה. לאחר התקפלותם שם הם עוזבים גם בהמשך את מצרים. מוחמד עלי, מפקד הכוחות האלבניים [שתחת הצרפתים] נשאר אחר עזיבת הצרפתים וממונה כפשה של מצרים (משנה למלך). הלה הופך למלכה של מצרים [גם ללא הכרזה רשמית על עצמאות]. הוא מקים שושלת מלוכה שמלכה מימיו ועד 1952, שנת נפילת פארוק בעקבות מהפכת הקצינים הצעירים. הלה לא רק מבסס את מצרים כמדינה אלא גם מרחיב את מצרים ע"י כיבוש סודאן. בהמשך הוא כובש חלקים נרחבים במזרח התיכון בכללותו (שנות העשרה, עשרים, שלושים), לרבות שטח א"י וסוריה (?). הלה מבקש להעביר את מצרים בשנות ה- 20 וה- 30 תהליך מודרניזציה. מצרים אינה עצמאית לגמרי: רשמית, מצרים עדיין שייכת לאימפריה העות'מאנית; בפועל הצרפתים והבריטים נכנסים פנימה עם בניית תעלת סואץ [שהיא גם מוקד הלאומיות המצרית בהמשך]. הצרפתים הם שבונים אולם האנגלים הם שמצליחים להשלים השתלטות [באמצעיים פיננסיים] על התעלה. בקיצור: מדינה אוטונומית תחת שליטת-על של בריטניה. בין כה וכה קמה לה פוליטיקה מצרית. מפלגת הוואף, המפלגה הלאומית המצרית שבמרכז זאגרוב. לאחר הכרזת העצמאות ב- 22.2.1922 הווה זה לרוה"מ המצרית. נעשה נסיון להקים מלוכה קונסטוט'. החבר'ה האלה מנותקים מן הדת, מה שגורם בהמשך לתקומת האחים המוסלמים בראשות חסן בנא (1926) [בהשראת התנועה הווהאבית]. חוסר-רצון ללכת בכיוון מוסלמי אך גם התנגדות לכיוון הקומוניסטי מובילה את מצרים, כמו במקרה של איראן, בכיוון הפשיסטי. ממילא עולה המצב שבו קצינים מצריים רבים מפתחים נטיות נאציות ומושלכים בימי המלחמה העולמית השנייה לכלא (ובהם אנואר סאדאת). החולשה הכלכלית, תבוסתה במלחמת השחרור ("כיס פאלוג'ה היה בי"ס ללאומנות מצרית"), הובילו בהמשך ב- 1952 בראשות הקולונל מוחמד נאגיב להפלת בית המלוכה ולהשלכת המלך לגולה באיטליה. שנה לאחר-מכן נאצר מעיף את הלה וממונה לנשיא מצרים עד סוף חייו.
כאמור, הלאומיות המצרית סובבת את שאלת התעלה. הקצינים החופשיים משתפים את שרידי הוואף ובשנת 1956 הם מלאימים את התעלה ודורשים את הבריטים לפנותה מנוכחות צבאית. הבריטים מתחילים בפינוי כוחותיהם ואז נפתח מבצע סיני בין ישראל למצרים שבסופו הבריטים נותנים אולטימאטום של הרחקת הכוחות 10 מייל לכול צד. ישראל מסכימה לסגת, והמצרים מסרבים. האמריקאיים מאיימים על הבריטים שייסגו, הסובייטים מאיימת שתבצע ירי על ישראל. ובין כה וכה במרץ 1957 נכנס כוח או"ם בין הכוחות. מצרים, על-אף הכשלונות הצבאיים, יוצאת כמנצחת פוליטית, ומצרים מצטיירת כמנהיגת העולם השלישי.



ראה גם: היסטוריה פוליטית בת זמננו
סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:

Posted by at
Labels: , ,

No comments:

Post a Comment

Subscribe to: Post Comments (Atom)