Wednesday, March 28, 2012

מבוא להיסטוריה פוליטית: גלות פוליטית

מבוא להיסטוריה פוליטית: גלות פוליטית



שניידר ושותפו, לואיס גוניגר, שחקרו את התופעה של גלות פוליטית [בדרום-אמריקה במיוחד] ביקשו לנסח משולש של יחסים: מדינה מגלה-הגולֶה-מדינה קולטת. אלא, הם גילו, שישנה צלע רביעית: הפוליטיקה הבינלאומית. 28% מהכהונות [גם לגבי נשיא אחד] של נשיאי המדינות של אמריקה הדרומית היו בגלות פוליטית.
אפשר שהדבר היה קשור במורשת של ספרד ופורטוגל אשר במדינותיהן, לפני התקופה של גילוי אמריקה, נהוג היה הגירוש (והמגורשים יכולים היו להינצל ע"י בריחה לכנסייה). והנוהג עבר למושבות החדשות בדרו"א, והתאים בהמשך עד מאוד למצב במדינות החדשות: השלטונות התקשו להתמודד עם אופוזיציה מתפקדת בפנים; ומאידך לא רצו להיכנס למציאות של מטוטלת הריגות ורציחות (כפי שקרה ברפובליקה ובאימפריה הרומית). הרג יכול היה גם להתפרש ע"י ההמונים המדוכאים, השחורים והאינדיאנים, כהיווצרותה של שעת כושר.
גירוש הישועים מספרד, צרפת וכולו במחצית המאה ה- 18. אלו [שנתפסו כזרוע חתרנית של האפיפיורות] היו למלומדים של אמריקה הלטינית.
ההתפרקות של דרו"א, היסדקותה למדינות הייתה על-בסיס הגבולות האדמניסטרטיבים של הכובשים, ואולם הגבולות לא היו כ"כ ברורים. התופעה של גלות פוליטית עצמה נכנסה לתרבות של הרפובליקות למן היום הראשון כאופן משלים של שרטוט קווי הגבול.
במחצית המאה ה- 19 בדרו"א מתכנסות ועידות שמחוקקות חוקים בתחום הגלות הפוליטית, למשל בהקשר של קבלת גולים בשגרירויות.

עתה השאלה: מה קורה כשמדובר בגלות פוליטית המונית? במצבים שכאלה החוק הבינ"ל מתקשה להבחין בין מהגרים כלכליים לבין גולים פוליטיים. בגל הגלות הפוליטית שמתחיל אפריל 1964 ומסתיים בשנות ה- 90, מדינות מסויימות, כמו אורוגוואי מאבדות רבע מאוכלוסייתן. בצ'ילה, מדינה של 10 מיליון, נרשמים בתקופה זו כ- 200 אלף גולים פוליטיים. סביבם מתאספת אוכלוסייה סובבת (בני משפחה למשל וכו') שנאמדת בין 300 ל- 1.3 מיליון.

נמצא קשר חיובי בין אנשים שהיו משכים ארוכים יותר בגלות לבין מי שהיו בכהונה במשך זמן רב יותר. 



ראה גם: היסטוריה פוליטית בת זמננו
סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:

Posted by at
Labels: , ,

No comments:

Post a Comment

Subscribe to: Post Comments (Atom)