מוסדות פוליטיים יהודיים - בין הרמב"ם ויהודה הלוי

יש שתי התייחסויות שונות אל הזהות והמוסדות הפוליטיים שהרמב"ם וריה"ל מבחינים ביניהם. המתח העיקרי הקיים ביניהם הוא בנוגע למקומו של הפילוסופיה מול מקומו של התיאולוגיה, וההיררכיה ביניהם, בזהות היהודית. את המאבק בין התיאולוגיה לפוליסופיה אפשר גם לראות במתח הקיים בין ירושלים לבין אתונה. אתונה מייצגת תפיסה פילוסופית, אפשר להגיע לשלמות האדם על ידי שימוש בפילוסופיה. לעומתו יש את ירושלים המעמידה את התאולוגיה במרכז. המאבק הזה הוא מאבק מוכר בימי הביניים המתמקד סביב השאלה מה מוביל אותנו כבני אדם לידיעת הטוב. האם זה אלוהים (תאולוגיה), או שזה הממסדים הפוליטיים והחוקים (שמייצגים את החשיבה הפילוסופית)?

התפיסה של ריה"ל הוא תפיסה אנטי פילוסופית מובהקת. בשאלה מיהו המלכה, האם זה הפילוסופיה או התיאולוגיה, ריה"ל עונה בבירור שזה התיאולוגיה. הפילוסופיה הוא השפחה. בספר הכוזרי התפיסה הזאת באה לידי ביטוי. בתחילת הספר אלוהים מתגלה למלך כוזרי ואומר לו "כוונתך רצויה אך מעשיך אינם רצויים". אלוהים בעצם אומר למלך שהוא זקוק להדרכה והוא, אלוהים, יהיה זה שייתן לו את ההדרכה.

ריה"ל מדבר על היררכיה בטבע:

1. השלב הראשון הוא ההבדל בין הדומם לצומח וההבדל בו הוא עניין טבעי. 

2. השלב השני הוא הבדל בין הצומח לחי, וההבדל הזה הוא עניין נפשי.

3. השלב השלישי הוא הבדל בין החי למדבר (האדם), ההבדל הזה הוא עניין שכלי.

ריה"ל מציין שלב נוסף מעל המדבר והוא הנביא. ההבדל בין האדם לנביא שמבטא את הקשר בין האדם לאלוהים, הוא עניין אלוהי.

ההיררכיה די ברורה כאן. המוסדות הפוליטיים, שמייוצגים כאן על ידי העניין השכלי, הם משניים לעניין האלוהי, או בעצם לתיאולוגיה. הזהות היהודית הוא זהות שניתנה על ידי האל ולא מוגדרת על ידי המוסדות הפוליטיים.

ביחס לקולקטיב היהודי, ריה"ל מאוד נוטה לכיוון שמציג אפלטון כאשר החברה נמשל לגוף ביולוגי. היחיד לא יכול להסתדר לבד. הוא זקוק ומושפע מכלל החברה כמו שכל איבר בגוף משפיע ומושפע מכלל הגוף. בנושא זה בספר הכוזרי ריה"ל כותב על החשיבות במניין בתפילה לעומת תפילה של אדם יחיד לבד. הוא אומר שאנחנו מתפללים בקבוצות כדי שהתפילה של כל אדם יחפה על האדם האחר, זה למקרה והתפילה של אדם מסויים לא יתקבל.

כלומר, תפקיד החברה הוא בניית בסיס רוחני ומעליו נבנה את המוסדות הפוליטיים.

אצל הרמב"ם, במורא נבוכים, יש תפיסה הפוכה מזו של ריה"ל. המלכה אצל הרמב"ם הוא הפילוסופיה, והוא בא לפני התיאולוגיה. הסיבה לכך הוא שלפי הרמב"ם הדרך לידיעת האל והטוב הוא הפילוסופיה.  מה שנוצר כאן הוא מצב שבו הפילוסופיה מקדימה את ידיעת האל (התיאולוגיה).

הרמב"ם אומר שיש שתי כוונות על בתורה. תיקון הנפש ותיקון הגוף. תיקון הנפש מתייחס לידיעת האמת (מושכלות). תיקון הגוף מתייחס לתיקון מדיני והוא מתחלק לשתי חלקים. להקנות ערכים טובים לחברה (חינוך), ולהוציא את הרע מהחברה (חוק). הרמב"ם טוען שתיקון הגוף הוא משני לתיקון הנפש, אבל קודם לתיקון הנפש בזמן ובטבע. כדי שנוכל באמת לעשות תיקון הנפש אנחנו צריכים קודם כל צריכים בסיס התנהגותית, ורק מעליו נוכל לבנות את הבסיס של ידיעת האמת. את ההיררכיה הזאת (הדגש כאן על היררכיה כרונולוגית) אפשר לראות בסדר ההלכות שניתנות לישראל בכניסתם לארץ:

1. קודם צריך למנות מלך (תיקון הגוף,פילוסופיה)

2. אחר כך צריך להכרית את זרעו של עמלק

3. ורק בסוף צריך לבנות בית מקדש (תיקון הנפש, תיאולוגיה)

כלומר, תפקיד החברה אצל הרמב"ם הוא לבנות בסיס של חברה בריאה כך שמעליו נוכל להגיע לידיעת האמת.