סיכומים: מבוא להיסטוריה פוליטית: ברה"מ לאחר מלחמת העולם השנייה

Wednesday, March 28, 2012

מבוא להיסטוריה פוליטית: ברה"מ לאחר מלחמת העולם השנייה

מבוא להיסטוריה פוליטית: ברה"מ לאחר מלחמת העולם השנייה

בּרה"מ. מותו של סטאלין ב- 1953. קיימת בברה"מ הנהגה קולקטיבית מורכבת ממלנקוב, בולגנין, מולוטוב חרושצ'וב ועוד אחד. ניקיטה חרושצ'וב הוא שמשתלט על השלטון. עלייתו מסתמנת ע"י הרג לאורטי ברי[?], שעומד בראשות האנ.קה.דה.וה (לימים הק.ג.ב). ב- 1956, ועידת העשרים, קם חרושצ'ב ומוקיע, תחילה בין ארבע קירות, את פועלו של סטאלין וקריאה ליציאתה של ברה"מ בכיוון חדש של מודרניזציה ויחסים מרוככים עם המערב. הנאום הגיע למערב. על-אף הקריאה לדה-סטליניזציה ושחרור של כמויות רבות של אנשים ממחנות הכפייה בצפון, המציאות בסביבתה של ברה"מ ועידן המלחמה הקרה גרמו לחרושצ'וב להקשחת עמדות (?). מורשת סטאלין הייתה של ברה"מ כמעצמה עולמית, מעצמה שנלחמת במלחמה קרה ובכל רגע יכולה להפכה לחמה. הסובייטים רואים בהקמת נאט"ו מעשה תוקפני כלפי הסובייטים וזו מקימה בתגובה את ברית ורשה ותומכת בכל תנועה אנטי-קפיטליסטית ואנטי-קולוניאלית (ההצבעה בעד ישראל למשל, התמיכה במדינות אפריקאיות ודרום-אמריקה הלטינית). והנה, דווקא בעידן של חרושצ'וב שביקש לשמר את מעמדה של ברה"מ מציבים האמריקאים טילים בטורקיה. ארה"ב מסתכסכת עם קובה על רקע המהפכה ב- 1959. המאבק הוא בראשיתו לאומי ולא קומוניסטי. הנהגתו של קאסטרו, עורך-דין מבית בורגני. והנה סביב תמיכה זו של הסובייטים במאבק הנקודתי הקובני נסחפת קובה אל המחנה הסובייטי. ב- אוקטובר 1962 מציבים הסובייטים טילים בקובה [בתגובה]. לאמריקאים באותה העת, מדינה של 200 מיליון איש כלכלה בעלת היקף של רבע מהכלכלה העולמית. האמריקאים מקדישים פחות מ- 6% מהתל"ג להגנה. הסובייטים, שמפגרים בייצור מוצרי צריכה, ועל-אף צורך להמשיך ולהתמודד עם ההרס הגרמני, מקדישה לסקטור הביטחוני 14% תוצר (!). השיטה הכלכלית-תעשייתית של ברה"מ אינה מצליחה להעמיד את ברה"מ ברמה שווה למערב בייצור וכו'. כשהאמריקאים מחרימים את התוצר הקובני הסובייטים לוקחים את הכלכלה הקובנית על-גבם ובתוך כך הולכים ומכשירים את הצבא הקובני. הסובייטים הם גם שמממנים את החימוש הסורי והמצרי, מבלי שאלו מסוגלות לשלם.

הרגע הקריטי: רונלד רייגן מבקש להיכנס לתכנית החלל. גורבצ'וב מבין שעליו לפרוש מן המירוץ, כיוון שאין ביכולתו לעמוד בהיקף ההשקעה האמריקאית.

"מכונת-כביסה ומייבש הם שוות-ערך לכמה דיוויזיות, כיוון שהם יוצרים דה-לגיטימציה לשלטון". עד שנות השמונים היו הסובייטים שווי-ערך בתעשייה הצבאית שלהם.

הניסיונות לנהל את המלחמההקרה באופן חם נעשו לפי עקרונות ברזל: בכל מקום שצד אחד התערב במישרין נמנע השני מהתערבות שכזו, כדי שהעולם לא יגלוש למלחמה גרעינית (אפגניסטן, קובה, וייאטנם).

ב- 1964, לאחר הדחת חרושצ'וב, עולה ברז'נייב, שהוא, וכך גם צ'רניינקו ואדרופוב שאחריו, סטליניסטים. בימי הטיהורים הגדולים היו הארבעה האמורים מבין המטהרים, אנשי סטאלין ולא להיפך: לא מצד המטוהרים. תקופתו של ברז'נייב היא תקופה של בעיות כלכליות ואתגרים פוליטיים. אם ב- 1956 היה זה מרד בהונגריה (אשר נכבשה בחזרה בהוראת חרושצ'ב ע"י הצבא האדום), עתה, ב- 1968 הורה ברז'נייב על דיכוי המרד הצ'כי. תקופת ברז'נייב השיגו האמריקאים את הסובייטים בתחום החלל והצליחו להנחית לראשונה [ראשונים] חללית על הירח.

בעיה חדשה נוצרת: עלייתם לשלטון של אנשים שביקשו ליברליזציה אמיתית, גורבצ'וב בשנות השמונים אך נותרות במקביל בעיות. אפגניסטן בעלת המפלגה הקומוניסטית החזקה שמזמינה את הצבא האדום אל תוך אפגניסטן מערערת על ניסיונות אלה. הצבא האדום נתקל בבעיות דומות לאלו בהן נתקלים האמריקאים בווייטנאם: צבא סדיר מול גרילה.

ההסתבכות באפגניסטן (קורבנות רבים לעומת חברה חלשה יחסית אידיאולוגית) והצרות הכלכליות הובילו את גורבצ'וב להוביל לרפורמות פוליטיות וכלכליות, הפרסטרויקה. קשה היה לשלוט ולנתב את הרפורמות הללו, התפתחות זו. נוצרו תהליכים של שחרור לחץ והחזרתו הלוך ושוב עד להתערערות השלטון. ב- 1990 פורשת ליטא מברה"מ.[1] מיד לאחריהן, ב- 1991, שתי הרפובליקות האחרות, ואחריהן- אוקראינה. ב- 1991 ניסיון מהפכה כנגד גורבצ'וב, מולה התקשה לעמוד. מן המהפכה עלה כגיבור ילצין, בניסיון לצאת אל מבנה חדש של קונפדרציה, מבנה אשר הולך ומאבד ממשמעותו לאור הסירוב ההולך וגובר של הרפובליקות להצטרף לקונפדרציה זו. המדינות, בעצת קרן המטבע, מסכימה לתמוך בילצין ובמדינות המתפרקות-מן-הברית בין השאר על-מנת להגדיל את השליטה בנשק הגרעיני. תכנית מחץ של רפורמות כלכליות להכניס את רוסיה לכלכלת שוק בין השנים 1991-5 מביא לקטסטרופה. אחוז העוני קופץ מ- 1.5% ל- 49%; ההפרטה מתבצעת באופן פראי: גנרלים לשעבר, פקידים ופוליטיקאים מפוקפקים מנצלים מערכות ייצור אדירות באופן קלוקל. היפתחות כושר הייצור והיקף המשאבים של רוסיה לעולם מזרימים כסף רב לרוסיה שאינו מתפזר בצורה סבירה. רוסיה מצליחה להישרד ותוך זמן להתיישר. תהליך הדמוקרטיזציה אינו צולח. ריבוי המפלגות הנו אשלייתי במידת-מה. ישנה בעיה בשליטה על אמצעי התקשורת.

הסכסוכים האתניים-לאומיים והדתיים מתפרצים. כבר בשנות 1980 מתחיל בצפון קווקז תהליך כעין זה. קבוצות אתניות-דתיות מפולגות (צ'צ'נים, ווסטים) מתחילות לריב זע"ז ועם שלטון העל. ב- 1994, מלחמת צ'צ'ניה הראשונה, חלק זה מבקש לפרוש מרוסיה ולהקים מדינה מוסלמית עצמאית. סדרת מלחמות כנגד הצ'צ'נים הנמשכת עד ימינו. ממשלת פוטין מצליחה לדכא את הצ'צ'נים בדם רב, והצ'צ'נים בתגובה מבצעים פעולות טרור מטורפות בלב רוסיה.

[1] הדבר לא היה בניגוד פורמלי לחוקת ברה"מ

ראה גם: היסטוריה פוליטית בת זמננו

סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:

מבוא להיסטוריה פוליטית: מתי מתחילה המאה ה-20?

מבוא להיסטוריה פוליטית: מרד הבוקסרים בסין

מבוא להיסטוריה פוליטית: האימפריאליזם במאה ה-19

מבוא להיסטוריה פוליטית: האימפריאליזם בראשית המאה ה-20

מבוא להיסטוריה פוליטית: המודרניזציה באירופה בראשית המאה ה-20

מבוא להיסטוריה פוליטית: תמורות פוליטיות באירופה בראשית המאה העשרים

מבוא להיסטוריה פוליטית: לאומיות, אידיאולוגיה ואימפריאליזם

מבוא להיסטוריה פוליטית: אידיאולוגיות באירופה בראשית המאה ה-20

מבוא להיסטוריה פוליטית: עימותים אידיאולוגיים בראשית המאה העשרים