Wednesday, March 28, 2012

מבוא להיסטוריה פוליטית : איראן במאה ה-20

מבוא להיסטוריה פוליטית : איראן במאה ה-20


איראן. מדינה, או אימפריה עצמאית. עד שנת 1979 מדובר ברצף שלטוני מימי כורש [כביכול]. עם-זאת הייתה התערבות זרה רבה באיראן. למשל ה- great game בין רוסיה ואנגליה על השליטה באסיה [אף שהמלחמה נתנהלה בעיקר באפגניסטן]. באיראן השלטון הוא שושלתי וישנו קשר עז בין הדת לשלטון (כך שהתיאוקרטיה של היום אינה חידוש גמור). איראן נכבשת מוקדם יחסית ע"י האסלאם ובתוך כך מושקת בה בעיה, בעלת השלכות עד ימינו, של התנגדות לערביזציה. במאה ה- עולים הספדירים והם שולטים באיראן (80% סונים) תחת שלטון שיעי כמאתיים שנה (..), השושלת הלפני אחרונה, הקאג'רית, שולטת עד 1925. היא זו שבזמנה מתרחש המפגש עם המערב. בעשור הראשון של המאה כבר מתגלה באיראן נפט [שנחוץ כ"כ למהפכה התעשייתית השנייה, שבמרכזה המנוע בעל בעירה פנימית]. באיראן השלטון הוא כאמור אבסולוטי. המערביזציה והמפגש גם עם רוסיה יוצר קולות הנשמעים מלמטה. כבר ב- 1906 ישנה מהפכה באיראן שדורשת להפוך את איראן למלוכה קונסטיטוציונית [בדומה לרוסיה]. המלוכה נענית חלקית ומקימה פרלמנט (מג'ריס), אך חלה התפקלות חזרה פנימה. במלחמת העולם הראשונה מנסים הצדדים למשוך את איראן לחגיגה ורוסיה מחזקת את שליטתה בצפון-איראן. איראן נותרת כאילו נייטראלית אך בפועל מקיימת קשר עם מדינות ההסכמה. הצבא משחק תפקיד מרכזי בפוליטיקה. אחד המפקדים של צבא קוזאקי, ראז'ה חאן, משתלט על המדינה ומכתיר עצמו לקיסר חדש שושלת פחלאבי. הלה, אנאלפבת, מבין את רוח הזמן. הוא מנסה לבצע תהליך של מודרניזציה [בדומה למוסטאפה כמאל] ולשחרר את החברה האיראנית מן המסורתיות ומן השחיתות. ואמנם, ב- 1935: נפתחת אוניברסיטה ראשונה בנוסח מערבי. בערים נוטשים את הלבוש המסורתי. הלה הוא לאומן איראני שמעוניין להרחיק את השיעה ואת הדת [מתוך ראייתה כגורם יוצר-פיגור] מהשפעה על המדינה. אך רוסיה לוחצת מצפון לעידוד מהפכה קומוניסטית ובריטניה מדרום לכיוון קפיטליסטי. ממילא מובן כי העדפתו-נטייתו אחר גרמניה ואיטליה דווקא.[1] הבריטים מסלקים את ראז'ה חאן לדרום-אפריקה וממליכים את בנו תחתיו, השאה האחרון של איראן. וכך במלחה"ע ה- 2 מנוהלת המדינה ע"י בעלות הברית. ברה"מ, שחווה בעיות לוגיסטיות במלחמת השנייה, קולטת אספקה אמריקאית [גם קודם כניסתם למלחמה] דרך איראן. סיום מלחמת העלם השנייה: ברה"מ מתחייבת בהסכמי יאלטה לסטאטוס קוו באירופה, ואולם לגבי איראן אין הסכמה. הבעיה של איראן כמדינת לאום היא שדוברי הפרסית הם 50% בלבד. אחד העממים הגדולים הם האזארים. ברה"מ טוענת כי אותם האזרים שבצפון איראןת צריכים להתאחד עם הרפובליקה ההאזרית אזארבאייג'אן. הסובייטים נסוגים מלחצם בעקבות התעקשות אמריקאית-אנגלית ושלמות איראן ניצלת. ע"ז, האיראנים עצמם מבינים כי עצמאותה של איראן תהא תלויה בניצול הנפט. מוֹסָדֶה, אחד הפוליטיקאים האיראנים המובילים, מתחיל תהליך שמוביל ב- 1953 להלאמת הנפט מידי חברת הנפט האנגלו-איראנית. השאה מועבר לרומא ומוסדה ממונה תחתיו. האנגלים והאמריקאים חוששים לנפט וה- CIA דואג בעזרת הצבא לסלק את מוסדה ולהחזיר את מוסדה לשלטון. השאה מתחיל ברפורמות, היא המהפכה הלבנה המדכאת את הקולות הליברליים ואת המיעוטים (הכורדיים, ההאזרים), יחד עם מודרניזציה וליווי צמוד של ארה"ב [הרואה בה מבצר של השפעה מערבית במזרה"ת]. הנהגת השיעה, שבראשה אייתולה חומייני, היא זו שמדוכאת במידה הרבה ביותר. הלה גולה לעיראק וממנה, תחת לחץ שלטון השאה, מוגלה לפאריס. הלה חובר לליברלים ובהמשך לקומוניסטים עד שמנוצלת השעה הרעה של איראן ב- 1978 והמהפכה משיבתו ב- 1979 להשקת הרפובליקה האסלאמית של איראן.

הקשר בין מדינת לאום לבין מודרניזציה. מדינת לאום מודרנית אינה מסוגלת להתמודד עם המבנה והמורכבות של חברה מסורתית. היא צריכה מידה של מודרניזציה

[1] מרד נאצי דוכא בבגדד ב- 1941 ע"י הבריטים ונחתם בפוגרום ביהודים.



ראה גם: היסטוריה פוליטית בת זמננו
סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:

Posted by at
Labels: , ,

No comments:

Post a Comment

Subscribe to: Post Comments (Atom)