Wednesday, August 8, 2012

פסיכולוגיה חברתית: בדידות

פסיכולוגיה חברתית: בדידות.

התחושה כי הכמות של החברים איתם אני באינטראקציה אינה מספיקה. התחושה כי הקשר אינו מספק או מתאים.
רוב האנשים מייחסים חשיבות גבוהה ליצירת קשרים חברתיים, אך לא כולם מצליחים ליצור יחסים חברתיים.
כמות של חברים מתייחסת לרשת של החברים ואילו האיכות של הקשר מתקשרת למידת האינטימיות עם החברים.
קיימים אנשים שהם אמנם לבד אך אין זה אומר שהם בהכרח בודדים. בדידות פרושה הרגשה של חוסר רצון מהמצב בו אתה נמצא.
לאנשים בודדים אין את אפקט הקונצנזוס השקרי, כלומר הם אינם חושבים שכולם בודדים כמוהם, הם אינם חושבים שאחרים דומים להם במצבם.
אדם בודד מרגיש כי הוא ברוב הזמן לבד, פחות יוצא להיכרויות (דייטינג), לרוב אנשים בודדים מרגישים בדיכאון, חוסר שביעות רצון, ביישנות.
הסביבה נוטה לשפוט אנשים בודדים כאנשים לא מסתגלים.

מדוע אנשים בודדים?
על פי הפסיכולוגיה החברתית, אנשים בודדים הם אנשים בעלי סגנון היקשרות נמנע, אנשים הפוחדים להיכנס ליחסים עם אחרים.
גישה אחרת של פסיכולוגיה חברתית אומרת כי בדידות נובעת במיומנויות חברתיות, ילד שאינו מצליח לתקשר עם אנשים אחרים לרוב מגיב בתוקפנות או בצורה מתכנסת עם עצמו. תגובות אלו מביאים לבדידותו.
חוסר של כישורים של מבוגרים מתבטא בעיקר בחוסר רגישות כלפי אחרים. אנשים בעלי חוסר מיומנויות חברתיות אינם מתעניינים באנשים אחרים ואינם קוראים נכון מצבים חברתיים.
מבוגרים בעלי חוסר מיומנויות חברתיות מאופיינים בחרדה וציפיות שליליות מקשר, דבר המגביר את אי הקבלה של אנשים חדשים לחייהם. לעומת זאת אנשים בעלי ציפיות חיוביות מקשר נוטים יותר לחבור לאנשים אחרים.

טיפול לבדידות.
חוסר בכישוריים חברתיים זו בעיה שאינה נפתרת מעצמה ולכן יש לטפל בבעיה.
טיפול קוגניטיבי:
בטיפול קוגניטיבי מתמקדים בקוגניציות של האדם. הקוגניציות של אדם בודד לרוב הם שליליות, אדם זה שם לב יותר למידע שלילי על עצמו ועל אנשים אחרים.
טיפול קוגניטיבי מנסה לשנות את התפיסות האלה אצל האדם (לדוג' אישה שחושבת שאנשים תמיד מסתכלים עליה, המטפל יגרום לה להבין כי אנשים כלל לא מתעניינים בה), דבר שני אותו ינסה המטפל הוא לשנות את התנהגותו של המטופל, כלומר המטפל והמטופל יעבדו על מיומנויות חברתיות תוך צפייה במיומנויות חברתיות של אחרים וניתוחם (מה מוצלח ומה לא מוצלח במיומנויות). בשלב השני לאר ניתוח מיומנויות חברתיות המטופל מתחיל ליישם את המיומנויות הללו על עצמו.
טיפול תרופתי:
השימוש בטיפול זה במקרים של בדידות לרוב יהיה במקרים של חרדה מאוד גבוהה.
אפקט זה של טיפול הוא מאוד מהיר וזול אך הוא מצריך נטילה ממושכת של תרופות. ברוב המקרים יש לשלב יחד עם הטיפול התרופתי גם טיפול התנהגותי. ברגע שניתן יהיה לראות שיפור במצב הבדידות ניתן יהיה לרדת במינון התרופות.

פסיכולוגיה חברתית:משפחה, חברים, אהובים ובני זוג.

פסיכולוגיה חברתית:משפחה, חברים, אהובים ובני זוג.

על פי הפסיכולוגיה החברתית, האלמנט המשותף בכל יחסים קרובים הוא התלות ההדדית. אנשים משפיעים אחד על השני בצורה הדדית לאורך זמן.
היחסים מתחילים במשפחה מהינקות והילדות. מתוך האינטראקציה שלנו עם אחרים אנו מקבלים מושג על עצמנו, כלומר אנו מקבלים שיקוף של התפיסות והערכות של המשפחה שלנו והסביבה הקרובה ועניין זה משליך על עצמנו.
"סגנון התקשרות" זהו מושג מפסיכולוגיה התפתחותית שעבר אל הפסיכולוגיה החברתית המתקשר לאופי היחסים בין הורה לילד.
סגנון זה מעוצב בילדות וממשיך איתנו הלאה בכל מעגל החיים.
הספרות ההתפתחותית הקלאסית תיעדה את התנהגות האם והתינוק והקשר בניהם, אך אנו מעוניינים לעסוק בקשר ההתפתחותי בין האם לילד המתבגר.
חזן ושייבר שני חוקרים מהתחום הושפעו מהספרות ההתפתחותית שתיעדה את הקשר בין האם לתינוק, והחליטו לקחת את המושגים הללו לבגרות.
חוקרים אלו ערכו מחקר שבו הם שאלו אנשים מבוגרים מה מאפיין את הרגשות והעדפות שלהם ואת יחסם עם אנשים אחרים. החוקרים נתנו לנחקרים שלוש אפשרויות שלהם הם יכלו לשייך את עצמם בדרך שתתאר את יחסם עם אחרים בצורה הטובה ביותר. . הממצאים הראו כי מתוך הנחקרים:

56% מהנחקרים תיארו את יחסם עם אחרים בסגנון בטוח
25% מהנחקרים תיארו את יחסם עם האחרים בסגנון מתרחק/נמנע
20% מהנחקרים תיארו את יחסם עם האחרים בסגנון אמביוולנטי
אנשים שאפיינו את היחסים שלהם עם אנשים אחרים כבטוחים, תיארו את היחסים שלהם עם אחרים כיחסים מלאים באושר, הדדיות, אמון, ידידות וקרבה. אנשים אלה תיארו את עצמם כילדים בעלי הערכה עצמית גבוהה, ובעלי יחסים חמים עם הוריהם.
לעומת זאת האנשים בעלי הסגנון הנמנע/מתרחק מדברים על פחד מקרבה ואינטימיות, מראים חוסר ביטחון מאחרים. כאשר הם תיארו את עצמם כילדים הם תיארו עצמם כילדים מפוחדים, חסרי ביטחון ובעלי יחסים קרים ולא עקביים עם הוריהם.
באופן דומה למדיי, אנשים בעלי יחסים אמביוולנטיים מתארים את הפחד מיחסים עם אנשים אחרים אך מצד שני הם רוצים יחסים עם אנשים אחרים. לאנשים אלו יש תנודות רבות ביחסים עם אנשים אחרים, אנשים אלו מרבים להתאהב ממבט ראשון. אנשים אלו מפחדים מיחסים עם אחרים מפאת העובדה כי אותו בן/בת זוג עלול לנתק את היחסים עמם. כילדים אנשים אלו היו לא חברותיים, ויחסם עם הוריהם היו קרים.

פסיכולוגיה חברתית: גורמים לחיבה והתקשרות

פסיכולוגיה חברתית: גורמים לחיבה והתקשרות

בפסיכולוגיה החברתית נעשה מחקר על מאפיינים כמו משקל או התנהגות כמו הליכה, מוחצנות והקשר שלהם למשיכה בין אישית.
אנשים בעלי מראה עגול נתפסים כישרים, אינטליגנטים, אנשים ידידותיים יותר, נעימים ובעלי חוש הומור בהשוואה למראה צר ושרירי.
הסטריאוטיפ לגבי משקל אומר כי קיימת  הערכה שלילית ודחייה חברתית של אנשים שמנים,  אך זה לא לגמרי נכון. נמצא שנשים שמנות לא שונות במסגרת החברתית שלהם, בחרדה ובמיומנויות חברתיות שלהן.
מאפיינים נוספים שנחקרו הם לדג' הליכה. אנשים מגיבים בצורה יותר חיובית כלפי אנשים ההולכים בצורה מהירה מאשר אנשים ההולכים בצורה איטית (מראה על חיות בבנאדם).
ניתן לראות אם בנאדם הוא מוחצן או מופנם, בראשם ראשוני קיימת העדפה לאנשים מוחצנים.
צורת לבוש וטיפוח של אדם ובנוסף אכילה של בנאדם משפיעים על רושם ראשוני.
הקשר מתקדם אם אנחנו מגיבים לדברים חיצוניים אותם ניתן לראות, לאחר שלב זה ניתן להתחבר לפנימיות של הבנאדם, השלב השני הוא השלב של התקשורת. ככל שיש יותר דמיון בין בני אדם בתכונות ובמאפיינים כך יש יותר חיבה בין בני אדם.
כבר במאה הקודמת ניתן היה לראות כי בין בני זוג וחברים קיימות עמדות דומות.

דמיון
מחקר פסיכולוגיה חברתית שנערך על סטודנטים חדשים במכללה בדק מהם הגורמים המשפיעים על ההתקרבות בין הסטודנטים.
בשלב הראשון נמצא כי הגורמים שהשפיעו הכי הרבה על ההתחברות בין הסטודנטים היו קרבה פיזית והופעה חיצונית. ככל שעברו השבועות והסטודנטים התקרבו אחד לשני, נמצא כי מה שהשפיע על ההתחברות בניהם היה הדמיון בעמדותיהם, נמצא כי אנשים חיבבו יותר את האנשים אשר היו דומים להם במחשבותיהם ודעותיהם.
במחקר נוסף שנערך בשנות ה-60 נבדק הקשר בין הדמיון בין האנשים לבין קשר החיבה בניהם, במהלך הניסוי ניתן לאנשים מידע לגבי אנשים אותם הם אינם מכירים ונבדק לאיזה אנשים הם יותר יתחברו. נמצא שככל שמידת הדמיון בין המשתתף לדמיון של הזר היו דומות יותר, כך הייתה יותר משיכה בין השניים.
בנוסף נבדק הדמיון בין אנשים נשואים. נבדק האם הזוגות לאורך השנים הפכו להיות דומים אחד לשני במשך השנים. במחקר זה נמצא כי מידת הדמיון בין האנשים לא עלתה. האפקט להיות דומה לאדם איתו אתה חי במשך השנים הוא יותר קטן.  מחקר זה מראה כי אנשים אינם הופכים להיות דומים אחד לשני במשך השנים אלה הם בוחרים את בן הזוג על סמך הדמיון אליו ודמיון זה אינו עולה עם השנים.
על פי הפסיכולוגיה החברתית, ייחוס דמיון מעורר אצלנו רגש חיובי, ברגע שמישהו חושב כמונו אנו בעצם מאוששים את התגובות והמחשבות שלנו. לאנשים נעים לחשוב כי אנשים נוספים הם בעלי עמדות הדומות לעמדותיהם.
כאשר קיים פער בעמדת המשיכה בין בני אדם מצב זה יוצר אי נוחות.
מחקר שנערך במעונות סטודנטים מצא שכאשר השותפים לחדר הם זהים במשיכה בניהם (נראים טוב) הקשר בניהם היה טוב יותר ונוח יותר מאשר קשר בין אנשים אשר קיים בניהם פער במשיכה (כלומר אדם אחד נראה טוב והשני פחות).
דמיון מביא לחיבה בין אנשים, דמיון בהרגלי עישון ושתייה, דמיון בתפיסות מיניות, דמיון במראה חיצוני, דמיון בעמדות ועוד.

הדדיות בחיבה.
לאחר שאנשים גילו שיש להם מספיק דברים במשותף, על מנת להעמיק את הקשר בניהם על כל אחד מהצדדים להביע חיבה כלפי הצד השני.
רוב האנשים שמחים לקבל הערכה חיובית מאנשים אחרים, מקרים יוצאי דופן ניתן לראות אצל
אנשים בעלי עמדות שליליות על עצמם, אנשים אלו לעיתים הם מגיבים חיובית לדברים שליליים הנאמרים עליהם.
בניסוי פסיכולוגיה חברתית שבו גרמו לאנשים להאמין כי זר העריך אותם בצורה חיובית או שלילית ולאחר מכן המשתתפים היו איתו באינטראקציה, ראו כי ההתנהגות של האנשים שונה. כאשר האנשים חשבו שהם קיבלו משוב חיובי האינטראקציה הייתה יותר פתוחה ובעלת מגע עין, הדיבור היה נעים וחם. ואילו כאשר הנחקר בא במגע עם הזר שכביכול העריך אותו בצורה שלילית, האינטראקציה הייתה קרירה, בעלת פחות מגע עין וסגורה. בשורה תחתונה, אנו אוהבים את מי שאוהב אותנו!

פסיכולוגיה חברתית: רגש, שיפוטים והתחברות

פסיכולוגיה חברתית: רגש, שיפוטים והתחברות

איך הרגש שלנו בכל רגע נתון משפיע על השיפוטים והתפיסות שלנו?
בפסיכולוגיה החברתית מקובלת ההנחה כי רגש חיובי מביא להערכה חיובית ולהפך. דבר זה יכול להיות באופן ישיר כלומר דבר שאדם עושה גורם לי לרגש חיובי או שלילי, לדוג' ביקורת של אדם יכולה להביא לרגש שלילי כלפיו ואילו אדם יחמיא לי על הלבוש שלי דבר זה יביא לרגש חיובי כלפיו.
רגש חיובי יכול להיווצר באופן ישיר ע"י הצד הנגדי.
רגש יכול גם להיווצר באמצעות התניה קלאסית, דרך זו היא פחות ברורה. אם מישהו נוכח בזמן של אירוע חיובי או שלילי אז התפיסה כלפיו תהיה בהתאם להשפעת האירוע הזה.
לדוג' אדם שימצא בסביבתי בזמן שאני מקבלת נכשל במבחן אני אפתח כלפיו יחס שלילי.
בתחום זה של הפסיכולוגיה החברתית נעשו הרבה ניסויים ונמצא כי אנשים שנחשפו לאדם זר תוך כדי מוזיקת רקע נעימה או לא נעימה ההשפעה על היחס לאותו אדם זר היא בהתאם למוזיקה, בנוסף אם האור במקום הוא נעים או מפריע לי, היחס כלפי אותו אדם הוא בהתאם להרגשה  שלי באותו זמן.
דרך התניה קלאסית אנו מושפעים בדרך בה אנו מעריכים את האדם הזר.

האינטראקציה כלפי אדם אליו נחשפת/הערכת אותו באופן שלילי הייתה פחות פתוחה ובעלת פחות מגע עין. ואילו הערכת אדם זר באופן חיובי, האינטראקציה שלך עימו הייתה חיובית והרבה יותר מגע עין.

צורך בהתחברות ותגובה חיובית למאפיינים ברי צפייה.
על פי הפסיכולוגיה החברתית אצל כולנו קיים צורך להתחברות, התחברות עם אנשים אחרים בסביבה משפרת את סיכויי ההישרדות שלנו בחברה. לאנשים הנמצאים לבד הרבה יותר קשה לשרוד בעולם. למרות שזהו צורך אנושי כללי, הצורך הזה שונה אצל כל אדם ואדם. קיימים אנשים בעלי צורך גבוה בהתחברות ואנשים בעלי צורך נמוך בהתחברות.
הצורך בהתחברות כתכונה, נמדד בצורה ישירה או עקיפה. בצורה ישירה אנחנו יכולים לשאול אנשים מה הפעילויות שהם אוהבים לעשות האם אלה דברים שהם אוהבים לעשות אותם יחד עם חברים, ובצורה עקיפה חוקרים יכולים להראות לאנשים תמונה ולבקש מהם לספר מה מתרחש בתמונה, אדם משליך את תכונותיו דרך הסיפור, כך ניתן לדעת האם זהו אדם בעל צורך עמוק להתחברות או צורך חלש להתחברות.
לאנשים סיבות שונות להתחברות, מציאת עניין באחרים, רצון בקבלת תמיכה רגשית מאחרים, קבלת השוואה חברתית (לדעת איפה אני עומד), ורצון בקבלת תשומת לב.
הצורך בהתחברות כמצב, ישנם מצבים שבהם זרים מתחברים אחד לשני, לרוב מצבים אלו קורים במצבים של אי וודאות. אנשים במצב זה נוטים יותר להתחבר אחד לשני. חוקר בשם שכטר מצא כי אנשים שחיכו בתור למעבדה שלו נטו להתחבר אחד לשני. שכטר חילק את האנשים לשתי קבוצות לקבוצה אחת הוא מסר כי הניסוי כולל מגע של שוק חשמלי ואילו לקבוצה אחרת הוא לא מסר את המידע הזה, הממצאים הראו כי אנשים נטו להתחבר ולדבר אחד עם השני כאשר הם ידעו שמשהו כואב הולך לקרות להם. נמצא כי כאשר אנשים יושבים תוך ציפייה למשהו כואב העומד להתרחש במעבדה, הם הראו צורך להתחברות ובכך הם הורידו את אי הוודאות לגבי מה שהולך להתרחש במעבדה ואף קיבלו תמיכה מהזרים.

מאפיינים ברי צפייה והקשר שלהם לחיבה- הופעה חיצונית
אם אנו מחבבים מישהו או לא מחבבים מישהו ממבט ראשון פרוש הדבר שאנו מגיבים לדברים סטריאוטיפים כמו גובה צבע, גזע צורת הליכה מוצא אתני וכד.
הדבר שהכי נחקר בתחום של הפסיכולוגיה החברתית היא ההופעה החיצונית, איך ההופעה החיצונית משפיעה על חיבה?
למרות חוכמה תרבותית האומרת שאין להסתכל בקנקן אלה על מה שיש בתוכו, אנשים עדיין נוטים להגיב באופן חזק להופעה חיצונית, על גברים מראה חיצוני משפיע יותר חזק מאשר על נשים.
אנשים יפים מעוררים רגש נעים, ניסוי שנעשה עם תינוקות בדק האם הופעה חיצונית מעוררת השפעה כבר מינקות או שזהו רגש נלמד? לצורך המחקר חשפו תינוק לאישה שבמקרה אחד האישה הייתה נאה ובמקרה השני האישה הייתה פחות נאה  (ע"י מסכה ששמו לה על הפנים אליה לא הייתה מודעת). נמצא כי תגובת התינוק לאישה בזמן שלאישה יש מסכה נאה על הפנים, התגובה הייתה רגשית יותר, קרובה יותר ואף התינוק יצר עימה יותר קשר עין, וכאשר לאישה הייתה מסכה לא נאה על הפנים התינוק נמנע מליצור איתה קשר עין ולהתחבר איתה.
ניסוי זה מדגים שהעדפה למשהו יפה מתחיל מגיל מאוד מוקדם.
הסטריאוטיפ על יופי אומר שאנשים יפים הם יותר חברותיים, יותר מרגשים יותר מצליחים יותר מסתגלים למקומות חדשים וכד'.
סטריאוטיפ זה  התברר במחקר של הפסיכולוגיה החברתית כדבר שאינו נכון, חלק מהדברים הללו נכונים אך ברובו סטריאוטיפ זה אינו נכון.  מה שנמצא נכון שאנשים יפים הם יותר פופולאריים ובעלי מיומנות חברתית טובה יותר. ההסבר לזה היא שתמיד התייחסו אליהם בצורה חיובית והם למדו מהתייחסות זו כיצד לנהוג כלפי האחרים.
ככל שהתפיסה העצמית על המראה החיצוני גבוהה יותר אז גם הרווחה גבוהה יותר, ככל שאדם תופס את עצמו יותר יפה כך הוא גם ישדר זאת כלפי חוץ וירגיש טוב עם עצמו. 

פסיכולוגיה חברתית: משיכה בין אישית וחשיפה

פסיכולוגיה חברתית: משיכה בין אישית וחשיפה

במסגרת הדיון בנושאי משיכה בין אישית במסגרת הפסיכולוגיה החברתית ישנו דיון ענף בנושא הקשר בין  משיכה בין אישית וחשיפה

חשיפה חוזרת/חשיפה פיזית
מגע חוזר בין אנשים מביא בהדרגה להכרה הדדית. מגע חוזר זה יכול להיות בכל מיני מקומות. כאשר אנו מחכים לאותו אוטובוס, כאשר אני עוברת ליד חברים במסדרונות של המעונות וכד'.
אנשים מתחילים בהדרגה לברך אחד את השני, להעיר על מזג האוויר (נושא שיחה), עצם המוכרות מביאה לרגש חיובי.
דוגמה לכך, כאשר תינוקות מחייכים לתמונות של בנאדם מוכר יותר מאשר לתמונה של בנאדם לא מוכר.
אחד החוקרים המרכזיים בתחום בשם
ZAYOC הוא טוען שחשיפה חוזרת גורמת לגירוי להיות מוערך בצורה חיובית. לדוג' מילים בשפה זרה, כאשר אדם נחשף למילה מס' פעמים אתה מתייחס לשפה בצורה יותר חיובית מאשר בהתחלה. ככל שיש יותר חשיפה יש יותר חיבה.
באופן ראשוני קיימת אי נוחות אך באופן הדרגתי הדבר החדש הופך להיות מוכר ומתחילים להרגיש ידידות כלפי הזר שישב לידך בכיתה, ומרגישים פחות חיבה כלפי אלה שנמצאים רחוק יותר. ככל שמספר ההופעות של אדם גודל בסביבה שלו כך אנשים נוטים לחבב את אותו אדם, לעומת אדם הנעדר מרוב השיעורים.
אפקט החשיפה החוזרת לא תופס לגבי גירוי שהתגובה הראשונית אליו היא מאוד שלילית.
לרוב הגירויים בעולם אנו מגיבים בצורה ניטראלית ולמעט אנו מגיבים בצורה שלילית. ברוב מצבי החיים המגע הראשוני הוא ניטראלי ואז שכיחות החשיפה הופכת את הגירוי ליותר חיובי.
מחקר בפסיכולוגיה חברתית על סוגי מגורים מראה שככל המרחק קטן מגע מיקרי בין תושבים הופך מיקרי יותר וכך יש יותר סיכוי שיפתח יחס חיובי (לדוג' בקיבוץ וכפר לעומת עיר).
בנוסף נמצא כי סטודנטים הגרים במעונות לרוב מפתחים יחס חיובי כלפי הדיירים הגרים איתם באותם הקומה ואליהם הם מתחברים יותר לעומת דיירים הגרים בקומות השונות מהם.
כאשר חוקרים בתחום של פסיכולוגיה חברתית בדקו את מרשם הנישואים של זוגות בפילדלפיה נמצא שהרבה אנשים התחתנו עם בני זוג שגרו קרוב אליהם.
ככל שאנו נחשפים למישהו יותר יש יותר סיכוי שנהפוך ממצב של זרות לחברות.

Monday, August 6, 2012

פסיכולוגיה חברתית: גזענות

פסיכולוגיה חברתית: גזענות


כיום נראה שגזענות בצורתה הגלויה הולכת ופוחתת, ועם זאת ניתן לראות גזענות בכמה צורות אחרות, עקיפות וסמויות יותר:
1.       גזענות אברסיבית – מתארת עמדותיהם של אנשים שתומכים בצדק ובשוויון, ובמקביל באופן בלתי נמנע מחזיקים בדעות קדומות ובסטראוטיפים (ההיסטוריה של הגזענות מביאה לכך שרגשות ואמונות גזעניות הם נחלת הכלל ולא היוצא מן הכלל).
אנשים אלו רואים עצמם ליברלים ונטולי דעות קדומות, כדי להימנע מפגיעה בדימוי זה הם לא נותנים לרגשות השליליים שלהם כלי אוכלוסיות מסויימות לחדור למודעות. (לא מדובר ברגשות חזקים כמו שנאה, אלא רגשות מתונים יותר כמו פחד או אי נוחות).
מרוב מאמצים להימנע מאפליה עשוייה להתקיים אפליה הפוכה, ועם זאת ברגעים מסויימים הרגשות הגזעניים יבואו לידי ביטוי, מלווים בהסבר מעולה להתנהגות.
2.       גזענות סימבולית – גם גישה זו מניחה שהרגשות הגזעניים אינם נמנעים ומתפתחים בינקות.
לפי גישה זו אנשים המחזיקים עמדות שמרניות מאמינים שקבוצות מיעוט פוגעות בערכיהם. בשל מודעות לנורמות סובלנות ושיוויון הם נמנעים מביטוי הגזענות, חוץ ממקרים בהם ניתן יהיה להציג את הגזענות כהגנה על ערכיהם.
(לא יסכימו לקבל עזרה סוציאלית כיוון שלא עמלו בשבילה, ללא ציון קשר לגזע).
3.       גזענות מודרנית – מאפיינת אדם שלא רואה עצמו גזען כלל, ועם זאת סבור שהמיעוטים מקבלים שיוויון זכויות וממשיכים לדרוש ליותר (הוא בטוח שעמדותיו מבוססות על עובדות בלבד). כך שבעצם, במסווה של מדיניות מפצה על קיפוח מיעוטים מתקיימת אפליה הפוכה (ואוכלוסיית הרוב אליה הוא משתייך היא המקופחת החדשה).
האם אפשר להפחית את הדעות הקדומות והעוינות בין קבוצות?
השערת המגע - מגע ישיר בין קבוצות יכול להפחית עוינות ודעות קדומות. בתנאי שמתקיימות הדרישות הבאות:
1.       המפגש יהיה מלווה בתמיכה מוסדית (של גורמים רשמיים) כך תיווצר תמיכה חד-משמעית של הגורמים המארגנים ביצירת המגע.
2.       המגע בין הקבוצות יאפשר יצירת קשרים אישיים (אנשים יראו זה את זה כבני אדם ולא כשייכים לקבוצות)
3.       המפגש יהיה בני בעלי מעמד שווה (כדי לא ליצור עוד פערים בין הקבוצות נוסף על מה שקיים)
4.       שיתוף פעולה בין הצדדים – בד"כ באמצעות מטרת-על משותפת.



פסיכולוגיה חברתית: דעה קדומה

דעה קדומה
דעה קדומה היא רגש שלילי שמופנה כלפי אדם רק בשל השתייכותו לקבוצה חברתית מסויימת.
דעה קדומה היא סוג של סטראוטיפ, גם היא הכללה על קבוצה, שהמרכיב הרגשי בה בולט (סטראוטיפ נטול מרכיב רגשי, בניגוד לדעה קדומה).
הפסיכולוגיה החברתית מסבירה במספר דרכים כיצד נוצרות דעות קדומות

1.        האישיות הסמכותנית /אדורנו (גישה אישיותית)

אדורנו מאפיין טיפוס אישיות מסויים: אדם שמייחס חשיבות רבה לדמויות סמכותיות וחש עוינות כלפי מי שלא משתייך לקבוצת הפנים שלו. אישיות שכזו תעשה שימוש נרחב בדעות קדומות, במיוחד כלפי קבוצות חלשות באוכלוסיה.
(חשוב: סמכותי=אדם עם סמכות. אישיות סמכותנית = אישיות שמעריצה את הסמכות)
אישיות סמכותנית נוצרת אצל ילד שגדל להורים שנתנו דגש מוגזם על ציות ומשמעת (ללא איזון לצד מתירני וביטוי עצמי) והיו מענישים בצורה קיצונית מי שלא ציית. כלומר, הילד לא קיבל אפשרות לבטא מיניות ותוקפנות ולכן יצרים אלו לא עברו סובלימציה נכונה. כשהיצר לא עובר סובלימציה הוא מופנה קודם כל כלפי פנים ואז מתוך צורך ההישרדות הוא מופנה כלפי חוץ: בהתחלה כלפי ההורים ובהמשך כלפי החלשים בחברה. כך מפתחת אישיות סמכותנית.
כתופעה חברתית זה הסבר בעייתי, כי ידוע שבתקופות מסויימות של ההסטוריה היו יותר דעות קדומות מאשר בתקופות אחרות (נגיד המלחמת העולם השנייה), וההסבר של אדורנו הוא פסיכואנליטי, הוא פרטני, ויהיה קשה להסביר תועה חברתית באופן כזה.

2.       תיאוריית הקונפליקט הממשי בין קבוצות

הגישה הזו בפסיכולוגיה חברתית דוגלת בכך שעמדות והתנהגות כלפי קבוצת החוץ מבטאים אינטרסים קבוצתיים. דעות קדומות או עוינות בין קבוצות נוצרות כאשר יש סכסוך בין הקבוצות על איזשהו משאב ממשי (טריטוריה, מים). הסכסוך מייצר דעות קדומות כי הוא מייצר תחרות ישירה בין הקבוצות, במה שמכונה "משחק סכום 0" (אם צד אחד מרוויח צד שני מפסיד, השטח שלי או שלך).
הדרך לצאת מהסכסוך ולהפחית את הדעות הקדומות היא באמצעות יצירת מטרת-על משותפת – מטרה ששתי הקבוצות מעוניינות בה ולא ניתן להשיג אותה ללא שיתוף פעולה
(אזור תעשייה ארז).

3.       תיאוריית החסך היחסי

מטרת התיאוריה הזו של פסיכולוגיה חברתית היא להסביר איך נוצרות דעות קדומות כאשר לא קיים איום / הקונפליקט ממשי אלא מדומיין. חסך יחסי היא תחושת חסך, (לא קיום חסך ממשי) שמבוססת על תחושת מחסור פסיכולוגית. ישנם 2 סוגי חסך ויש להם 2 תוצאות/השלכות שונות:
החסך האישי – מבטא תחושה של אדם שרמת/איכות החיים שלו היא נמוכה יותר ממה שמגיע לו. תחושות קיפוח אישיות. גורם ליאפיות או לסוג של נרקיסיזם. זה לא מייצר דעות קודמות.
חסך קבוצתי – תחושה של אדם שמרגיש שהקבוצה שלו חיה ברמת/איכות חיים שהיא מתחת למה שמגיע לה.
(נשים שמרוויחות פחות מגברים, קיפוח עדתי) זה מייצר דעות קדומות.

4.       תיאוריית הזהות החברתית

העדפת קבוצת הפנים – לאדם יש נטייה לחשוב שקבוצת הפנים היא עדיפה או טובה יותר מאשר קבוצת החוץ. יכול להתבטא בביטול / זלזול בקבוצת החוץ. מייצר דעות קדומות.
המנגנון אומר שהזהות החברתית שלך היא חלק משמעותי בזהות האישית שלך ולכן היא משפיעה על הערך העצמי שלך. להשתייך לקבוצה מועדפת מעלה את הערך העצמי, כמו שלהשתייך לקבוצה לא מועדפת מוריד את הערך העצמי – לכן קיימת העדפה של קבוצת הפנים (גיבוש ערך הזהות האישית נעשה ע"י השוואה לאחר, גם גיבוש ערך הזהות החברתית נעשה ע"י השוואה לקבוצות אחרות). (מעדיפה להגיד שאני פסיכולוגית מאשר שאני סוציולוגית)
איזה דרכים יש להתמודדות עם השתייכות לקבוצה שהיא לא מועדפת?
1.       התרחקות מהקבוצה (לא לטייל עם ישראלים בקולומביה ולא לישון איפה שהם ישנים ובלי קרוקס)
2.       לבטא העדפה לקבוצה אחרת (כמה הולנדים מדהימים)
לבחור מימד השוואה חיובי מחמיא
(ישראלים צעקנים אבל אנחנו גם מעצמת היי-טק וחברותיים)
3.       לשנות את ההשוואה לקבוצה מסטטוס עוד יותר נמוך
פרדיגמת הקבוצה המינימלית – מערך ניסויי בו אנשים מחולקים לקבוצות על סמך מכנה משותף שולי ונטול חשיבות. כך נוצר מצב בו לא קיימת בין חבי הקבוצות יריבות, תחרות על משאבים משותפים או כל קונפליקט אחר, הם בעצם לא ממש יודעים מי משתייך לאיזו קבוצה.  השתמשו בפרדיגמה זו כדי לבדוק את תיאוריית הזהות החברתית.

פסיכולוגיה חברתית: סטראוטיפים

סטראוטיפים
סטראוטיפ הוא אמונה ברמה הקוגנטיבית לגבי התכונות המשותפות לאנשים בקבוצה חברתית מסויימת. הסטראוטיפ הוא פעולת הכללה ברמה הקוגנטיבית – שיוך של תכונה מסויימת לקבוצה חברתית מסויימת. הסטראוטיפ הוא ניטרלי מבחינה רגשית (יכול לבטא רגש חיובי / שלילי / ניטרלי). היהודים הם עם הספר, הבדואים הם מכניסי אורחים – חיובי, האפריקאים ספורטאים טובים –נייטרלי. הסטראוטיפ נרכש בתהליך החיברות, והרבה פעמים יש לו ביסוס תרבותי/חברתי כמו אידאולוגיות נפוצות בסביבה או פרסומים באמצעי התקשורת (רצח של בנות במשפחה בדואית).
הסברים להיווצרות הסטראוטיפים
1.  קטגוריזציה חברתית – תהליך שיוך של פריטים / אנשים לקבוצות לפי הגיל, המין ותכונות אחרות, קיטלוג. הקטגוריזציה היא פעולה קוגנטיבית שמאפיינת את החשיבה האנושית, אי אפשר שלא לחשוב באמצעות קטגוריות של קבוצות. היא מהווה גם חיסכון קוגנטיבי. אבל כשהקטגוריזציה לוקה בהכללת יתר (לא בוודאות!) היא עשוייה לגרום להיווצרות של סטראוטיפ. הכללת יתר – התעלמות מהבדלים בין אישיים בתוך הקבוצה.
2.  אשליית ההומוגניות של קבוצת החוץ –הנטייה לחשוב שחברי קבוצת החוץ (זו שאנו לא משתייכים אליה / לא מזוהים איתה) הם הומוגניים (מאוד דומים אחד לשני), יותר הומוגניים מקבוצת הפנים (זו שאנו משתייכים אליה / מזדהים איתה).
הסברים:
          א. הסבר קוגנטיבי - חוסר ידע – קל לחשוב שכל חברי הקבוצה דומים פשוט מתוך חוסר ידע
          ב.  הסבר מוטיבציוני – לאדם יש מניע חזק יותר להכיר את קבוצת הפנים מאשר את קבוצת החוץ (האינטראקציה עם חברת הנים גדולה יותר).
           ג.  מתאם מדומה (יח' 2) – נטייה לראות קשר בין תופעות שאין ביניהן באמת קשר, בשל 2 סיבות: ייחודיות 2 התופעות (בולטות מזווגת), או בשל רצון למצוא קשר (ציפיות מוטעות).
קישור בין תופעה שהיא מיעוט (עבירה פלילית) לבין אוכלוסיה שהיא מיעוט (ערבים) קל לקישור בשל המתאם המדומה, כך שהוא מהווה סיבה ליצירת סטראוטיפ.
המתאם המדומה גם מסביר את שימורם של הסטראוטיפים – אנחנו מצפים למצוא את הקישור בין קבוצות אלו ולכן קיומה של הוכחה אחת לסטראוטיפ מאוד בולטת לנו, מעבר לדוגמאות שסותרות אותה.
הסברים לשימור סטראוטיפים
1.       הטיית האישוש –הטייה שמאפיינת את האופן בו אנשים בוחנים את השערותיהם: הנטייה  לשים לב למידע שמתיישב עם מה שהם מאמינים בו ולהתעלם מהמידע שסותר את אמונה שלהם. בפרט אנשים נוטים להתעלם ממידע שסותר את הסטראוטיפ, ולכן הוא קשה לשינוי.
2.       הטיה לשונית בין קבוצתית (עצם השיח הסטראוטיפי) – הטייה זו מתייחסת לאופן שבו אנשים מתארים את התנהגות הזולת. כאשר ההתנהגות של הזולת תואמת את הציפיות של המתבונן תהיה לו נטייה לתאר אותה באופן מופשט, במונחים של תכונות של הזולת, כך שהתיאור יכלול היסקים לגבי טבעו של המתנהג (אבא איש אלים). כאשר ההתנהגות של הזולת לא תואמת את הציפיות של המתבונן תהיה לו נטייה לתאר אותה באופן קונקרטי במונחים נסיבתיים של האירוע עצמו (אבא הרביץ לאמא).
למה זה עוזר לשמור על הסטראוטיפ? אם ההתנהגות של הזולת היא סטראוטיפית השפה בה נשתמש כדי לתאר אותה היא סטראוטיפית וזה משמר את הסטראוטיפ.
מנגד – אם ההתנהגות לא סטראוטיפית, נתאר אותה במונחים קונקרטיים / לא סטראוטיפיים. לא נתייחס לתכונות של אנשים אלא למה שאנו רואים וזה מונע שינוי בסטראוטיפ.
אם הולנדים ייכנסו למגרש בריצה ואין לנו עליהם סטראוטיפים של ונדליסטים (בניגוד לאנגלים) אנחנו לא נסתכל ככה על הסיטואציה ולא נגיד את זה וזה מונע ממנו להתקיים / משמר סטראוטיפ בסיטואציה אחרת...)
3.       תת קטגוריזציה – חלק מתהליך הקטגוריזציה. מצב בו האדם נתקל בדוגמה שמפריחה סטראוטיפ, ובמקום לערער על אמינות הסטראוטיפ, הוא יוצר תת קטגוריה בתוכו כך שתתאים לדוגמה המפריכה, ותהפוך אותה לבלתי מייצגת עבור הסטראוטיפ כולו.
תת קטגוריה זו מאופיינת ע"פ תכונות נייטרליות של הדוגמה המפריכה שלא קשורות לסטראוטיפ ומאפשרות לבודד אותה משאר הקבוצה. כך הסטראוטיפ למעשה לא נשבר.
פוליטיקאים הם מושחתים משוחדים ומניפולטיביים. נתקלנו במשהו יפה שפוליטיקאי עשה ולכן נגיד ש"כן, אני עדיין שונא פוליטיקאים אבל הוא קיבוצניק ולכן הוא ככה ככה.."
אי אפשר לחשוב ללא סטראוטיפים כי אנחנו מורגלים לחשיבה כקטגוריזציה, באמצעות קבוצות. אבל המחקר בתחום של הפסיכולוגיה החברתית מראה שקיימים 2 מקרים בהם אפשר בכל זאת להפחית את השימוש בחשיבה סטראוטיפית:
1.  משאבים קוגנטיביים פנויים -  כשהאדם לא עמוס מבחינה קוגנטיבית, אפשר לגרום לחשיבה שלו להיות פחות סטראוטיפית. אם האדם עמוס, בלחץ זמן או ריבוי משימות החשיבה הופכת יותר סטראוטיפית.
2.  משאבים מוטיבציוניים מספיקים – אם נגרום לאדם לרצות להימנע משימוש בסטראוטיפים זה יכול לעזור להפחית אותם: מאפיין אישיותי (אנשים שזה חשוב להם) או חינוך.

פסיכולוגיה חברתית: מנהיגות

מנהיגות
ההגדרה שפידלר נותן למנהיג: אדם שמשפיע על פעילות הקבוצה
(יש שכלולים שאומרים שההשפעה צריכה להיות בכיוון של השגת המטרות, או שההשפעה שלו תהיה ניכרת ברמה הרגשי או החברתית של אנשי הקבוצה)
הפסיכולוגיה החברתית מציעה 2 סוגי הסברים לאיך נוצרת מנהיגות:
1.       מנהיגות כתכונה מולדת / קומץ תכונות מולדות
·      תיאורית האדם הדגול – אדם נעשה מנהיג בשל תכונות ייחודיות שקיבל בתורשה. הוא דגול במובן זה שהוא מורם מהעם, הטוב והמובחר בחברי הקבוצה.
יש פה הנחה שעם תכונות אלו יוכל להנהיג בכל מקום, בכל מצב וכל קבוצה.
הביקורת - אם מדובר בתכונות מולדות שיובילו למנהיגות בכל מקום – כל המנהיגים היו צריכים להיות מאוד דומים זה לזה. בנוסף, לא מצאו הוכחות לתכונות כאלו (זה גם לא עובר בתורשה כי לא כל הבנים של המנהיגים גם ה מנהיגים).
2.       מנהיגות נלמדת – מדובר בתכונות נרכשות וניתן ללמד מנהיגות
·      מנהיגות מחוללת שינוי / גישת הכריזמה (כריזמה היא מילה ביוונית שמשמעה מתת שמיים, שזה משעשע) - מנהיג הוא אדם כריזמתי שמסוגל לגרום לפרטים בקבוצה להתעלות מעבר לצרכים האישיים שלהם ולמען החזון הקבוצתי -  הוא מסוגל לנסח חזון ולהניע את המונהגים.
כריזמה  - יכולת לעורר כבוד ואמון, הזדהות, השראה, גירוי אינטלקטואלי והתחשבות.
הטענה היא שניתן ללמוד איך עושים את זה.
התיאוריה כוללת אשראי אישי – דבר מה שהמנהיג צריך לרכוש מהקבוצה לפני שיוכל לשנות את הנורמות הקיימות. אדם זוכה באשראי אישי אם הוא עוזר לקבוצה להשיג את יעדיה ושומר בהקפדה על הנורמות שלה. לאחר שזכה באשראי אישי מתירים חברי הקבוצה למנהיג לסטות מהנורמות כדי להחדיר שינויים בלי לסכן את מעמדו בקבוצה.
·      הגישה המצבית למנהיגות – גישה זו מסבירה מנהיגות באמצעות הסבר חיצוני: המנהיג הוא תוצר של מצב, נסיבות ותקופה. המנהיג מזוהה לפי התפקידים שהוא ממלא ולא לפי התכונות שהוא נושא.  סוג המנהיגות ייקבע לפי הנסיבות: מהות הקבוצה וסוג המטלות. מנהיגות נרכשת. הנסיבות גרמו למישהו אחר להיות מנהיג, בסיטואציה אחרת מישהו אחר היה
תבנית התקשורת - כללים שקובעים מי יכול להתקשר עם מי בתוך הקבוצה (
Y, גלגל=X, שרשרת, מעגל). מחקרים מראים שתבנית התקשרות עשוייה להוביל ליצירת מנהיג בקבוצה (בהתאם למיקומו בתבנית, לא בהתאם לכישוריו)
כמה סוגי מנהיגים:
1.       המנהיג הפורמלי – מוצב בראש הקבוצה בשל מינוי שקיבלו ומכוח סמכות חיצונית. הכוח שלו מגיע מסמכותו ויכולתו לתת תגמולים חיוביים או שליליים.
המנהיג הלא פורמלי – מוצב בראש הקבוצה בזכות פעילותו בקבוצה והאשראי האישי שצבר לעצמו, קביל סמכותו מחברי הקבוצה.
שני סוגים אלו לא סותרים זה את זה ויכולים להתקיים יחדיו.
2.       מנהיג משימתי – עוסק בעיקר בהשגת מטרות ויעדי הקבוצה. הוא מדבר יותר משאר חברי הקבוצה בד"כ, מותח הרבה ביקורת על הצעות שנשמעות. המנהיג נוטל יוזמה אך הרבה פעמים תוך כדי כך דוחק הצידה את שאר חברי הקבוצה, ולכן גם לא אהוב בד"כ על שאר החברים בקבוצה.
מנהיג חברתי – דואג ליחסים הבינאישיים ולאווירה בתוך הקבוצה. מתווך בין יריבים, מתבדח הרבה ודואג להפגת מתחים במידת הצורך. ברים בקבוצה מוצאים מקומם בתוכה בזכותו, ולכן מנהיג זה אהוב יותר.
3.       מנהיג סמכותי – מרכז סמכויות אצלו, לא משתף את חברי הקבוצה בקבלת החלטות, כל המידע עובר דרכו ולכן כשהוא לא נמצא הקבוצה מתפקדת פחות טוב.
מנהיג דמוקרטי
– משתף, מתייעץ, מתחשב בדעות חברי הקבוצה, מחלק את האחריות ולכן הקבוצה יכולה לתפקד גם כשהוא לא נמצא. חברי הקבוצה מתקשרים בינם לבין עצמם.
גורמים המשפיעים על יעילות המנהיג

1. מודל התלות / פידלר

יעילות המנהיג תלויה במידת ההתאמה בין מאפייני המנהיג למאפייני המצב.
הוא מתייחס ל- 2 סוגי מנהיגים (משימתי וחברתי) ול- 3 תנאים מצביים:
1.       טיב היחסים בין המנהיג לקבוצה
2.       מבנה המשימה (מוגדרת / לא)
3.       עמדת הכוח של המנהיג (כמה יש לו יכולת להעניש/לתגמל את חברי הקבוצה)
כל אחד מהמצבים האלה זז על רצף בין נוח וממש לא נוח (3 דרגות נוחות)
המודל גורס שהמנהיגים המשימתיים הם הכי יעילים במצבים הקיצוניים (במצב מאוד נוח או לחלוטין לא נוח מנהיג משימתי יהיה הכי טוב), המנהיג החברתי מתפקד הכי טוב במצבי הביניים.
2. תיאוריית קבלת ההחלטות
התיאוריה מתייחס ליעילות המנהיג הדמוקרטי לעומת המנהיג הסמכותי הריכוזי, תוך התייחסות למאפייני המצב. התיאוריה מניחה שאותו מנהיג עשוי להיות ריכוזי בסיטואציות מסויימות ודמוקרטי באחרות.
 יעילותו של המנהיג נקבעת על פי יכולתו להפעיל את סגנון המנהיגות כך שיתאים לנסיבות:
א.       כדאי למנהיג לנקוט סגנון סמכותי (להחליט לבד בלי לשתף) כאשר יש לו ידע מספיק והסכמת הכפופים אינה קריטית לביצוע ההחלטה.
ב.       כדאי למנהיג לנקוט סגנון דמוקרטי ( לשתף את חברי הקבוצה בקבלת החלטות) כאשר הוא זקוק לידע הייחודי שיש לכפופים והסכמתם קריטית לביצוע ההחלטה.  
כמו פידלר: מאפייני מצב, 2 מנהיגים
שונה מפידלר: סוגי המנהיגים, יש רצף

3. מנהיגות נשים ומנהיגות גברים

החברה אינה מעניקה הזדמנות שווה לנשים וגברים בכל הנוגע לתפקידי מנהיגות.
תקרת זכוכית – ביטוי למחסום שבו נתקלים בני קבוצות מופלות בחברה, מחסום שאיננו נראה לעין באופן גלוי וברור, אך עומד בדרכם של בני קבוצות אלו ומונע מהם להתקדם בסולם החברתי. נשים נתקלות גם בקירות זכוכית המונעים מהן להתקדם ממחלקות מסוימות בארגון לתפקידים מקבילים בהיררכיה במחלקות אחרות.

פסיכולוגיה חברתית: דילמות בקבוצה

דילמות בקבוצה
נעשים הרבה מחקרים במסגרת של הפסיכולוגיה החברתית על מצבים בהם טובת הפרט מתנגשת עם טובת הכלל.
תחרותיות – התנהגות אנוכית (תועלת אישית מיידית)
שיתוף פעולה – התנהגות מתחשבת שלוקחת בחשבון את טובת הזולת.
דילמת האסיר
דילמת האסיר היא שם לפרדיגמה מחקרית שביסודה התנגשות בין טובת הכלל לטובת הפרט.
השם ניתן בעקבות סיפור בו ניתנה הדילמה לשני חשודים בפשע חמור, כאשר הראיות הקיימות מאפשרות רק להרשיע כל אחד מהם בעבירה קלה.
אם שניהם ישתקו – כל אחד יקבל שנה.
אם 1 ידבר ו- 2 ישתוק: 1 ישוחרר ו- 2 יהיה בכלא 15 שנים.
אם שניהם מדברים (מסגירים אחד את השני) – 5 שנים לכל אחד מהם.
זהו מערך שיש בו התנגשות בין הטובה הפרטית של האדם לבין הטובה הכללית של הקבוצה / המקרה. הרעיון בדילמה הוא הצבת שני פרטים בנפרד מול מצב בו משתלם לכל צד בנפרד לנהוג בתחרותיות (חוסר שיתוף פעולה) אבל אם שני הצדדים ינהגו כך שניהם יפסידו יותר מאשר אם שניהם ישתפו פעולה (זהו המצב האופטימלי בראיית שניהם יחדיו).
מה אנשים נוטים לעשות?
1.       יש נטייה כללית להשיב באותו מטבע: אם צד אחד הגיב בתחרותיות, הצד ישנה וודאי יעשה זאת. לגבי שיתוף פעולה יש נטייה דומה אבל לא תמיד.
2.       הבדלים בין אישיים, 3 סוגים של אנשים:
                     א.         משתפי פעולה –נוטים לתת אמון בזולת
                     ב.         אינדיבידואליסטים – נוטים להגדיל את הרווח האישי ללא קשר לזולת
                      ג.          תחרותיים – שואפים להגדיל את הרווח בינם לבין הזולת.
3.       כאשר משחקים בין קבוצות יש נטייה ליותר תחרותיות מאשר בין פרטים.
דילמה חברתית
דילמה חברתית היא מצב בו בחירה אנוכית שמשתלמת לפרט מביאה נזק לכלל אם הרוב יבצעו אותה (פקקי תנועה). (לא רק 2 צדדים ולא ניתן לדעת מה יעשה כל צד)
יש משאבים שעומדים לזכות הקבוצה כולה. ולכל אחד מחברי הקבוצה פועל בד"כ מתוך תחרותיות (מתוך שמירת האינטרסים האישיים שלו) אבל אם כולם יתנהגו כך זה מפסיק לשרת את האינטרסים האישים כי לכולם יהיה יותר רע.
(חשמל, מים)
הבעיה בדילמה היא שהפרט מסתכל בטווח הקצר בו הבחירה האנוכית משתלמת לו (ובחירה זו עשוייה להיות הגיונית) אך בטווח הארוך הבחירה האנוכית של כולם אינה משתלמת לכלל (וכתוצאה מכך גם לפרט באופן פרטני).
2 סוגי דילמות חברתיות:
1.       מלכודות קולקטיביות – התנהגות שמשררת פרט יחיד פוגעת בכלל אם כולם מבצעים אותה. (השלכת זבל ברחוב)
2.       מחסומים קולקטיביים – רוב חברי הקבוצה נמנעים מהתנהגות שדורשת הקרבה עצמית, גם אם ההתנהגות חיונית לקבוצה. (תרומת דם)
מחקר הדילמות החברתיות מתמקד בטובין ציבוריים – משאבים קולקטיביים הנגישים לכולם. (יערות הגשם). משאבים אלו מחדשים עצמם בקצב גדילה מסויים אך צריכה מוגזמת עשויה להכחיד אותם.
אנשים שמתמודדים עם דילמת האסיר ודילמות חברתיות נוטים להסביר את בחירתם במונחים מצביים ("הייתי חייב כדי להגן על עצמי") ואת התנהגות היריב הם מסבירים במונחים אישיותיים ("הוא פשוט חמדן") ומבצעים השלכה – מייחסים לזולת את התכונות האנוכיות והתחרותיות המצויות בהם. זהו מנגנון הגנה שמאפשר לאדם לחוש יותר בנוח עם מעשיו. הפרט משלה את עצמו שהוא מוסרי בעוד הוא מייחס ליריבו את פגמיו. (כמו הטיית הצופה משתתף: כאשר צופים מייחסים את התכונות לאדם, כמאפיינים קבועים וכשאני משתתף "אני נותן המון חשיבות לצידוקים חיצוניים "אני באמת צריכה את המים הנוספים האלה, אבל הוא סתם בזבזן").
2 סוגי פתרונות להפחתת דילמות חברתיות:
1.       פתרונות מבניים – שינוי מבנה טבלאות הרווח וההפסד כך ששיתוף הפעולה יהפוך למשתלם יותר גם לפרט. (גביית מחיר גבוהה על צריכת יתר של מים).
2.       פתרונות חברתיים – הגברת ההזדהות של הפרט על הקבוצה וצרכיה – ובכך עידוד הפרט לשיתוף פעולה. פרט שחש עצמו חלק מקבוצה מוכן לוותר על האינטרס האישי לטובת האינטרס הקבוצתי.  (מלחמה וגיוס כללי)
(2 הפתרונות דורשים שתהיה תקשורת והידברות בקבוצה)

פסיכולוגיה חברתית: קבלת החלטות בקבוצה

קבלת החלטות בקבוצה

על פי ממצאי הפסיכולוגיה החברתית, החלטות מתקבלות בצורה טובה יותר מאשר בודדים. אילו השפעות יש לקבוצה עלה אופן שבו מתקבלות החלטות?
כמה מאפיינים לקבלת החלטות בקבוצה:
1.       נטיית הסתכנות – אנשים קיבלו החלטות מסתכנות יותר כשפעלו בקבוצה, מאפשר כשהיו מקבלים את אותה החלטה לבד.
2.       קיטוב קבוצתי – נטיית חברי הקבוצה להקצנה בעמדה הראשונית של הקבוצה, שיכולה ללכת ל- 2 כיוונים: נטיית הסתכנות או נטיית זהירות/שמרנות.
קיטוב קבוצתי סביר שיתרחש כאשר:
·          הקבוצה דנה בנושאים בעלי חשיבות רבה
·         הקבוצה היא בעלת לכידות חברתית גבוהה
·         יש פיזור אחריות – יהיו בקבוצה חברים שיחליטו והשאר אומרים לעצמם שההחלטה תלך ושאן שתלך.
2 הסברים:
              א.    השפעה אינפורמטיבית - תיאוריית הטיעונים המשכנעים – כאשר יש נורמה התחלתית בקבוצה, רוב הדעות והעמדות שיישמעו בקבוצה יהיו בעד הנורמה (זה מה שרוב האנשים חושבים) ויוצגו רק עוד טיעונים לטובת עמדה זו. כיוון שרוב הטיעונים והנימוקים בדיון הקבוצתי יהיו בעד הנורמה, הנורמה תקצין (זה כמו "לשכנע את המשוכנעים"). המידע שנשמע בקבוצה גורם להקצנה של הנורמה כי הוא חד כיווני.
זוהי השפעה אינפורמטיבית – השפעת המידע על העמדות.
              ב.    השפעה נורמטיבית - תיאוריית ההשוואה החברתית / פסטינגר – (תזכורת: קבלת מידע מדוייק על העצמי, אם הרגשות שאני מרגיש סבירים, העמדות שלי נכונות וכו'..)
אם הדיון מתחיל באיזושהי נורמה שקיימת בקבוצה אז רוב הטיעונים יהיו בעד הנורמה, אבל אז תתרחש השוואה חברתית וכל אחד מהנוכחים יבדוק את עצמו מול הנורמה הקבוצתית
(כולם חושבים שצריך להעיף את יוסי מבי"ס ואמא שלו לא, לאט לאט היא תתהה אם היא טועה). נוכח ההשוואה החברתית מרבית מהנוכחים ירצו להרגיש שהעמדות שלהם הולמות את הנורמה ומתאימות לה, וזה עשוי להביא להקצנה, לא בגלל המידע שנמסר אלא בגלל שהחברים רוצים להרגיש שהעמדות שלהם מתאימות לנורמה. אין פה שכנוע אלא תהליך של השפעה חברתית. זוהי השפעה נורמטיבית. אנשים יקצינו את הדעות שלהם כדי להישמע יותר צודקים ביחס לנורמה (לתת תמיכה נוספת לנורמה הזו)
ישנן 2 דרכים לקבלת החלטות בקבוצות = חשיבה קבוצתית
1.       סיעור מוחות (אוסבורן) – טכניקת דיון קבוצתי שמאפשרת לחברים להביע כל רעיון, ללא חשש מביקורת (אין צנזורה, גינוי, לחץ חברתי וכדומה). הדגש הוא על כמות רעיונות (פחות מודדים את האיכות). לטענת אוסבורן זו דרך טובה יחסית שמשפרת את היצירתיות של הקבוצה. (היפוכה של החשיבה הקבוצתית מן הבחינה היצירתית והעדר הקיבעון המחשבתי)
בפועל זה בד"כ לא קורה כי בקבוצה יש נטייה לגבש עמדה אחידה לקבוצה, ולכן להתעלם מעמדות מסויימות וכו'.
2.       חשיבה קבוצתית – תהליך דיון בקבוצה שמשקף את השאיפה של קבוצה לתמימות דעים, גם במחיר התעלמות מהעובדות ומהערכות מציאותיות. סוג של קבלת החלטות שמושפע מלחץ ליישר קו. מדכאת את היצירתיות ומובילה לקיבעון מחשבתי.
תתרחש כאשר:
              א. לכידות הקבוצה היא גבוהה – יש נטייה לדחות דעות שפוגעות בלכידות
              ב.  מבנה הקבוצה - חברים ותיקים בעלי רקע משותף נוטים להימנע ממחלוקת (כדי שלא לפגוע בחברות).
               ג.  מנהיג חזק וסמכותי – מנהיג כזה לא סובל מחלוקת
              ד.  הקשר מצבי - הקבוצה נדרשת לקבל הכרעות מהירות במצבי לחץ
מאפיינים של חשיבה קבוצתית (להתמקד ב- 3):
              א. אשליה של אי-פגיעות – בסיטואציה של חשיבה קבוצתית נוטים חברי הקבוצה לנהוג באופטימיות מופרזת שגורמת להם להתעלם מאותות סכנה ("יהיה בסדר", "אין לנו מה לדאוג").
              ב.  רציונליזציה
               ג.  אמונה ללא סייג במוסריות הקבוצה ובצדקתה
              ד.  ראייה סטריאוטיפית של האויב
              ה. לחץ לקונפורמיות – כל סטייה מדת הרוב מעוררת גינוי. המתנגדים זוכים לעוקצנות במקום תגובות ענייניות ("שוב אתה קופץ?")
               ו.  צנזורה עצמית
               ז.  אשליה של אחדות דעים – הקבוצה שואפת לאשליה של אחדות דים כדי לתת תוקף להחלטה ("אני רואה שכולנו מסכימים")
              ח. שומרי מחשבות
המלצות למניעה: (להתמקד ב- 2-3)
              א.      להיות מודעים לתופעה
              ב.       מנהיג סובלני ופתוח
               ג.       עידוד הבעת דברי ביקורת
              ד.       תפקיד "מתנגד"
              ה.      קבוצות משנה ודיון ביניהן
               ו.       הימנעות בראיה סטריאוטיפית של האויב
               ז.       דיון פתוח נוסף על החלטה שהתקבלה
              ח.      צירוף מומחים חיצוניים לדיון