פסיכולוגיה חברתית: ייחוס לעצמי

פסיכולוגיה חברתית: ייחוס לעצמי

פסיכולוגיה חברתית - סיכומים

ייחוס לעצמי

הנושא עוסק בתהליכיייחוס המופנים כלפי העצמי – כיצד האדם מייחס סיבות להתנהגות שלו עצמו, המטרה להבין את פעולותיו, מחשבותיו ורגשותיו.

יש חוקרים הטוענים שהאדם עושה זאת במנגנונים דומים לאופן בוא הוא מייחס סיבות להתנהגות האחר. ההבדל המרכזי הוא שבד"כ לאדם יש הרבה יותר מידע לגבי עצמו (איך התנהג בעבר, לאיזה נורמות הוא מציית וכו').

תיאוריית התפיסה העצמית והצדקת היתר של בם –

האדם לומד מי הוא לפי ההתנהגות שלו - כמו צופה בעצמו: הוא רואה איך הוא מתנהג ואז הוא מבין מיהו. אני מתנהג ואז אני מבין מי אני, "התנפלתי על הפקיד הזה בבנק, אני ממש..."

ברגע שיש צידוק חיצוני להתנהגות – הוא יהפוך להיות הגורם להתנהגות בעינינו.

שימוש בהפחתה בייחוס לעצמי

באמצעות התיאוריה של בם ובאמצעות עיקרון ההפחתה של קלי אפשר להסביר מדוע קבלה של חיזוקים חיצוניים, במיוחד חומריים (כמו כסף, ארטיק) מחלישים את הגורמים הפנימיים להתנהגות. זה קורה במצב שבו מתרחשת הצדקת יתר – מתן תגמול עבור התנהגות מסויימת מקטין את הרצון לעסוק בפעילות זו בהמשך ופוגע בהנאה ממנה.

לילד 1 נאמר שהוא צריך ללמוד למבחן ואחרי שיילמד יקבל ארטיק. לילד 2 רק נאמר שהוא צריך ללמוד. ילד 1 יושב ולומד למבחן, וחושב מדוע הוא עושה זאת, הרבה פעמים הסיבה תהיה גורם פנימי (הלימודים חשובים לי). ילד 2 עושה זאת כיוון שהובטח לו ארטיק - לפי עיקרון ההפחתה הוא ייחלש המשקל של הסיבה הפנימית להתנהגות (כמה הוא רוצה ללמוד).
כלומר – כאשר ניתן תגמול חיצוני להתנהגות מסיקים שהגורם הפנימי להתנהגות חלש. לעומת זאת, כשאין תגמול חיצוני האדם מסיק שכנראה הוא עושה זאת כי הוא אוהב את הפעולה / היא חשובה לו, ומצדיק אותה.

ייחוס מוטעה – מצב שבו אנחנו מייחסים להתנהגות סיבה שהיא לא נכונה או לא מדוייקת. דוגמה לשימוש באפקט פלסיבו הפוך / ייחוס מוטעה: פלסבו - ייחוס סיבות לסימפטומים שמקורם לא ברור (למשל עצבנות ומתח לפני הרדמות הגורמים לנדודי שינה) לתרופת דמה.
פלסבו הפוך – נעשה פה ייחוס עצמי מוטעה, תוך התייחסות לעקרון ההפחתה. מטופלים שסובלים מנדודי שינה חווים חרדה וחוסר שקט, הם חרדים שהיא תגיע ומכאן החרדה מגבירה את עצמה כל הזמן. נתנו להם כדור ללא אפקט ואמרו להם שהכדור פותר חרדה, אבל בהתחלה יגרור תחושת עוררות, עצבנות ומתח – היה גורם נוסף למתח וכך פחת מחשיבותו הגורם המקורי והאדם נרגע. – אבל זה לא תמיד עובד..

שימוש בהיוריסטיקתהזמינות בייחוס לעצמי

הניסוי של שוורץ: נתן לנבדקים ב- 2 קבוצות להיזכר ב-6 / 12 התנהגויות אסרטיביות שהיו להם (תלוי בקבוצה). הנבדקים נדרשו לדרג את עצמם בסולם של אסרטיביות. אלה שנתבקשו להיזכר ב- 6 התנהגויות דירגו עצמם כיותר אסרטיביים מאשר אלו שנדרשו 12 (קל יותר להיזכר ב- 6 התנהגויות, אלו של ה- 12 הרגישו שהם לא הצליחו להיזכר כנראה..)

מסתבר שאנו משתמשים בכלל "מה שקל יותר לזכור הוא השכיח, האופייני והמרכזי" גם על עצמנו. אם קל לנו לזכור דוגמה בה היינו אסרטיביים לאחרונה – נשייך לעצמנו את התכונה הזו.