פסיכולוגיה חברתית: דילמות בקבוצה

דילמות בקבוצה

נעשים הרבה מחקרים במסגרת של הפסיכולוגיה החברתית על מצבים בהם טובת הפרט מתנגשת עם טובת הכלל.

תחרותיות – התנהגות אנוכית (תועלת אישית מיידית)

שיתוף פעולה – התנהגות מתחשבת שלוקחת בחשבון את טובת הזולת.

דילמת האסיר

דילמת האסיר היא שם לפרדיגמה מחקרית שביסודה התנגשות בין טובת הכלל לטובת הפרט.
השם ניתן בעקבות סיפור בו ניתנה הדילמה לשני חשודים בפשע חמור, כאשר הראיות הקיימות מאפשרות רק להרשיע כל אחד מהם בעבירה קלה.
אם שניהם ישתקו – כל אחד יקבל שנה.
אם 1 ידבר ו- 2 ישתוק: 1 ישוחרר ו- 2 יהיה בכלא 15 שנים.
אם שניהם מדברים (מסגירים אחד את השני) – 5 שנים לכל אחד מהם.
זהו מערך שיש בו התנגשות בין הטובה הפרטית של האדם לבין הטובה הכללית של הקבוצה / המקרה. הרעיון בדילמה הוא הצבת שני פרטים בנפרד מול מצב בו משתלם לכל צד בנפרד לנהוג בתחרותיות (חוסר שיתוף פעולה) אבל אם שני הצדדים ינהגו כך שניהם יפסידו יותר מאשר אם שניהם ישתפו פעולה (זהו המצב האופטימלי בראיית שניהם יחדיו).

מה אנשים נוטים לעשות?

1.       יש נטייה כללית להשיב באותו מטבע: אם צד אחד הגיב בתחרותיות, הצד ישנה וודאי יעשה זאת. לגבי שיתוף פעולה יש נטייה דומה אבל לא תמיד.

2.       הבדלים בין אישיים, 3 סוגים של אנשים:

                     א.         משתפי פעולה –נוטים לתת אמון בזולת

                     ב.         אינדיבידואליסטים – נוטים להגדיל את הרווח האישי ללא קשר לזולת

                      ג.          תחרותיים – שואפים להגדיל את הרווח בינם לבין הזולת.

3.       כאשר משחקים בין קבוצות יש נטייה ליותר תחרותיות מאשר בין פרטים.

דילמה חברתית

דילמה חברתית היא מצב בו בחירה אנוכית שמשתלמת לפרט מביאה נזק לכלל אם הרוב יבצעו אותה (פקקי תנועה). (לא רק 2 צדדים ולא ניתן לדעת מה יעשה כל צד)
יש משאבים שעומדים לזכות הקבוצה כולה. ולכל אחד מחברי הקבוצה פועל בד"כ מתוך תחרותיות (מתוך שמירת האינטרסים האישיים שלו) אבל אם כולם יתנהגו כך זה מפסיק לשרת את האינטרסים האישים כי לכולם יהיה יותר רע. (חשמל, מים)
הבעיה בדילמה היא שהפרט מסתכל בטווח הקצר בו הבחירה האנוכית משתלמת לו (ובחירה זו עשוייה להיות הגיונית) אך בטווח הארוך הבחירה האנוכית של כולם אינה משתלמת לכלל (וכתוצאה מכך גם לפרט באופן פרטני).

2 סוגי דילמות חברתיות:

1.       מלכודות קולקטיביות – התנהגות שמשררת פרט יחיד פוגעת בכלל אם כולם מבצעים אותה. (השלכת זבל ברחוב)

2.       מחסומים קולקטיביים – רוב חברי הקבוצה נמנעים מהתנהגות שדורשת הקרבה עצמית, גם אם ההתנהגות חיונית לקבוצה. (תרומת דם)

מחקר הדילמות החברתיות מתמקד בטובין ציבוריים – משאבים קולקטיביים הנגישים לכולם. (יערות הגשם). משאבים אלו מחדשים עצמם בקצב גדילה מסויים אך צריכה מוגזמת עשויה להכחיד אותם.

אנשים שמתמודדים עם דילמת האסיר ודילמות חברתיות נוטים להסביר את בחירתם במונחים מצביים ("הייתי חייב כדי להגן על עצמי") ואת התנהגות היריב הם מסבירים במונחים אישיותיים ("הוא פשוט חמדן") ומבצעים השלכה – מייחסים לזולת את התכונות האנוכיות והתחרותיות המצויות בהם. זהו מנגנון הגנה שמאפשר לאדם לחוש יותר בנוח עם מעשיו. הפרט משלה את עצמו שהוא מוסרי בעוד הוא מייחס ליריבו את פגמיו. (כמו הטיית הצופה משתתף: כאשר צופים מייחסים את התכונות לאדם, כמאפיינים קבועים וכשאני משתתף "אני נותן המון חשיבות לצידוקים חיצוניים "אני באמת צריכה את המים הנוספים האלה, אבל הוא סתם בזבזן").

2 סוגי פתרונות להפחתת דילמות חברתיות:

1.       פתרונות מבניים – שינוי מבנה טבלאות הרווח וההפסד כך ששיתוף הפעולה יהפוך למשתלם יותר גם לפרט. (גביית מחיר גבוהה על צריכת יתר של מים).

2.       פתרונות חברתיים – הגברת ההזדהות של הפרט על הקבוצה וצרכיה – ובכך עידוד הפרט לשיתוף פעולה. פרט שחש עצמו חלק מקבוצה מוכן לוותר על האינטרס האישי לטובת האינטרס הקבוצתי.  (מלחמה וגיוס כללי)

(2 הפתרונות דורשים שתהיה תקשורת והידברות בקבוצה)