פסיכולוגיה חברתית: טעויות והטיות בייחוס סיבתי

פסיכולוגיה חברתית: טעויות והטיות בייחוס סיבתי

פסיכולוגיה חברתית - סיכומים

טעויות והטיות בייחוס

התיאוריות של ייחוססיבתיות מציגות את האדם כרציונאלי, הגיוני. בפרט, תיאוריה אחת מתארת את תהליך החשיבה על סיבתיות באופן אידיאלי - התיאוריה של קלי. ועם זאת, פעמים רבות אנשים עושים טעויות בנוגע לייחוס סיבתיות. בד"כ מכיוון שהם לא מתייחסים לכל הנתונים שקשורים לאירוע.

1. טעות הייחוס הבסיסית

טעות הייחוס הבסיסית היא הנטייה לתת משקל יתר לגורמים פנימיים ולא להתייחס, אפילו להתעלם מההשפעה של גורמים חיצוניים. למשל, הנטייה להאשים בתאונות הדרכים את הגורם האנושי ופחות את תשתיות הכבישים.

ממה נובעת טעות הייחוס הבסיסית?

1.       בולטות – תשומת הלב שלנו כמתבוננים ממוקדת יותר באדם המבצע את ההתנהגות מאשר בסיטואציה סביבו. אם לפני שאדם ייכנס לראיון עבודה נזכיר לקבוצת המראיינים שזוהי סיטואציה לחוצה ומורכבת עבור המרואיין, כנראה הם יתרשמו ממנו כפחות לחוץ לולא היה מתבצע מעשה זה

2.       מוסכמות חברתיות/תרבותיות – תרבות המערב שמה דגש על ייחוס ההתנהגות והסבר של ע"י גורמים פנימיים (לפי ניסוי של מילר). הדבר עשוי להיות קשור לדגש שניתן בחברות אלו לאחריות אישיות וחופש הפרט.

3.       הסבר תהליכי – מתבסס על המודלים של גילברט ושל טרופה לגבי עקרונות ההפחתה וההגברה. לפי ההסבר התהליכי טעות הייחוס הבסיסית מתקיימת בשל שימוש לא מספיק / אי שימוש בעקרון ההפחתה (יש עוד גורמים מלבד הפנימיים, אבל אנו לא "משתמשים" בהם, ולכן הסיבה הראשונית, הפנימית, נשארת חזקה). נסביר זאת בהתאם לכל מודל:

·      לפי המודל של גילברט – נבצע טעות זו במצב של עומס קוגנטיבי. השלב הראשון של גילברט מדבר על ייחוס תכונה להתנהגות והוא קורה אוטומטית. כיוון שמדובר על מצב של עומס קוגנטיבי, התהליך השני (שאינו אוטומטי) לא יתקיים - לא יובאו בחשבון מאפייני הסביבה, כך שלא תתבצע הגברה/הפחתה.

·      לפי המודל של טרופה – בשלב הראשון מזהים את ההתנהגות ורק בשלב השני מסיקים על תכונה מתאימה ומתבצעת הגברה/הפחתה. נסיבות המצב משפיעות על שני השלבים: בשלב הראשון הן עוזרות לנו לפרש התנהגות עמומה אם צריך, בשלב השני הן תורמות להגברה / הפחתה.
לפי המודל הזה, טעות הייחוס הבסיסית תגדל במצב בו ההתנהגות עמומה ולא ברורה (אם נראה תמונה של אדם שלא ברור בה אם הוא שמח/מפחד, ונדע שזה צולם ברגע של פחד – נסיק על האדם שהוא פחדן, יותר מאשר נראה תמונה של אדם שבאופן ברור הוא מפחד – במצב זה תהיה הנטייה לחשוב שהוא מפחד רק בגלל הסיטואציה).

2. הטיית הצופה משתתף

הצופה הוא אדם שמתבונן בהתנהגות של הזולת.
המשתתף הוא זה שמבצע את ההתנהגות.
הטיית הצופה המשתתף אומרת שיש חוסר סימטריה בין הצופה למשתתף בייחוס סיבתיות.
כשאדם צופה בהתנהגות הזולת הוא נוטה לייחס אותה לגורמים פנימיים (זה בדיוק טעות הייחוס הבסיסית), לעומת זאת, המשתתף נוטה לייחס את ההתנהגות שלו גם לגורמים חיצוניים יותר מאשר הצופה (זה ההבדל מול טעות הייחוס הבסיסית).
הטייה זו גורמת לנו לראות את עצמנו כמורכבים יותר מן הזולת מבחינה אישיותית ואת התנהגותנו כפחות ברת-ניבוי.
2 הסברים:

1.       בולטות (כמו בטעות הייחוס הבסיסית) - עבור הצופה הזולת הוא דמות והסיטואציה היא רקע, לכן הזולת מושך את תשומת הלב, ומייחסים לו תכונות כהסבר לאירוע. לעומת זאת, המשתתף רואה בעיקר את הרקע, כי הוא הדמות, לכן לגורמי המצב תהיה השפעה גדולה יותר בייחוס סיבתיות.

2.       חוסר סימטריות בידע – האדם מכיר את עצמו טוב יותר מאשר את הזולת, הוא יודע שבד"כ הוא מתנהג שונה במצבים שונים, לזולת לעומת זאת קל יותר לייחס תכונות – איננו מכירים אותו ולא יודעים שהוא עשוי להתנהג אחרת במצבים שונים.
תורמת לכך העובדה שבד"כ אנחנו רואים דמויות בסיטואציות מסויימות, ולא בטווח רחב של סיטואציות – למשל, רואים את המורה רק בביה"ס ולכן חושבים שהוא בעל ביטחון עצמי ודברן, בעוד שלעומת זאת ייתכן ובבית הוא שתקן.

3. הטייה לטובת העצמי

הנטייה של האדם לייחס את ההצלחות / הישגים שלו לגורמים פנימיים ואת הכשלונות שלו לגורמים חיצוניים. (יש גם ההפך: הטייה לרעת העצמי – להתחבק עם הכישלון ולדחות את ההצלחה). הסברים:

1.       ההסבר המוטיבציוני – אנשים משתמשים בהטייה הזאת כדי לשמור או להעלות את הערך העצמי שלהם.

2.       ההסבר הקוגניטיבי – המצב שקורה בד"כ הוא שאדם מאמין ביכולות שלו להצליח (אמונה=קוגניציה, אם היינו בטוחים שניכשל לא היינו מנסים) וגם עושה ככל יכולתו להצליח במטרה שלו – בסיטואציה זו הדבר הטבעי היחיד הוא לייחס את הכישלון לגורם חיצוני, במקרה זה ההטיה לטובת העצמי היא מוצדקת.