פסיכולוגיה חברתית: דעה קדומה

דעה קדומה

דעה קדומה היא רגש שלילי שמופנה כלפי אדם רק בשל השתייכותו לקבוצה חברתית מסויימת.

דעה קדומה היא סוג של סטראוטיפ, גם היא הכללה על קבוצה, שהמרכיב הרגשי בה בולט (סטראוטיפ נטול מרכיב רגשי, בניגוד לדעה קדומה).

הפסיכולוגיה החברתית מסבירה במספר דרכים כיצד נוצרות דעות קדומות

1.        האישיות הסמכותנית /אדורנו (גישה אישיותית)

אדורנו מאפיין טיפוס אישיות מסויים: אדם שמייחס חשיבות רבה לדמויות סמכותיות וחש עוינות כלפי מי שלא משתייך לקבוצת הפנים שלו. אישיות שכזו תעשה שימוש נרחב בדעות קדומות, במיוחד כלפי קבוצות חלשות באוכלוסיה.
(חשוב: סמכותי=אדם עם סמכות. אישיות סמכותנית = אישיות שמעריצה את הסמכות)
אישיות סמכותנית נוצרת אצל ילד שגדל להורים שנתנו דגש מוגזם על ציות ומשמעת (ללא איזון לצד מתירני וביטוי עצמי) והיו מענישים בצורה קיצונית מי שלא ציית. כלומר, הילד לא קיבל אפשרות לבטא מיניות ותוקפנות ולכן יצרים אלו לא עברו סובלימציה נכונה. כשהיצר לא עובר סובלימציה הוא מופנה קודם כל כלפי פנים ואז מתוך צורך ההישרדות הוא מופנה כלפי חוץ: בהתחלה כלפי ההורים ובהמשך כלפי החלשים בחברה. כך מפתחת אישיות סמכותנית.

כתופעה חברתית זה הסבר בעייתי, כי ידוע שבתקופות מסויימות של ההסטוריה היו יותר דעות קדומות מאשר בתקופות אחרות (נגיד המלחמת העולם השנייה), וההסבר של אדורנו הוא פסיכואנליטי, הוא פרטני, ויהיה קשה להסביר תועה חברתית באופן כזה.

2.       תיאוריית הקונפליקט הממשי בין קבוצות

הגישה הזו בפסיכולוגיה חברתית דוגלת בכך שעמדות והתנהגות כלפי קבוצת החוץ מבטאים אינטרסים קבוצתיים. דעות קדומות או עוינות בין קבוצות נוצרות כאשר יש סכסוך בין הקבוצות על איזשהו משאב ממשי (טריטוריה, מים). הסכסוך מייצר דעות קדומות כי הוא מייצר תחרות ישירה בין הקבוצות, במה שמכונה "משחק סכום 0" (אם צד אחד מרוויח צד שני מפסיד, השטח שלי או שלך).
הדרך לצאת מהסכסוך ולהפחית את הדעות הקדומות היא באמצעות יצירת מטרת-על משותפת – מטרה ששתי הקבוצות מעוניינות בה ולא ניתן להשיג אותה ללא שיתוף פעולה (אזור תעשייה ארז).

3.       תיאוריית החסך היחסי

מטרת התיאוריה הזו של פסיכולוגיה חברתית היא להסביר איך נוצרות דעות קדומות כאשר לא קיים איום / הקונפליקט ממשי אלא מדומיין. חסך יחסי היא תחושת חסך, (לא קיום חסך ממשי) שמבוססת על תחושת מחסור פסיכולוגית. ישנם 2 סוגי חסך ויש להם 2 תוצאות/השלכות שונות:
החסך האישי – מבטא תחושה של אדם שרמת/איכות החיים שלו היא נמוכה יותר ממה שמגיע לו. תחושות קיפוח אישיות. גורם ליאפיות או לסוג של נרקיסיזם. זה לא מייצר דעות קודמות.
חסך קבוצתי – תחושה של אדם שמרגיש שהקבוצה שלו חיה ברמת/איכות חיים שהיא מתחת למה שמגיע לה. (נשים שמרוויחות פחות מגברים, קיפוח עדתי) זה מייצר דעות קדומות.

4.       תיאוריית הזהות החברתית

העדפת קבוצת הפנים – לאדם יש נטייה לחשוב שקבוצת הפנים היא עדיפה או טובה יותר מאשר קבוצת החוץ. יכול להתבטא בביטול / זלזול בקבוצת החוץ. מייצר דעות קדומות.

המנגנון אומר שהזהות החברתית שלך היא חלק משמעותי בזהות האישית שלך ולכן היא משפיעה על הערך העצמי שלך. להשתייך לקבוצה מועדפת מעלה את הערך העצמי, כמו שלהשתייך לקבוצה לא מועדפת מוריד את הערך העצמי – לכן קיימת העדפה של קבוצת הפנים (גיבוש ערך הזהות האישית נעשה ע"י השוואה לאחר, גם גיבוש ערך הזהות החברתית נעשה ע"י השוואה לקבוצות אחרות). (מעדיפה להגיד שאני פסיכולוגית מאשר שאני סוציולוגית)

איזה דרכים יש להתמודדות עם השתייכות לקבוצה שהיא לא מועדפת?

1.       התרחקות מהקבוצה (לא לטייל עם ישראלים בקולומביה ולא לישון איפה שהם ישנים ובלי קרוקס)

2.       לבטא העדפה לקבוצה אחרת (כמה הולנדים מדהימים)
לבחור מימד השוואה חיובי מחמיא (ישראלים צעקנים אבל אנחנו גם מעצמת היי-טק וחברותיים)

3.       לשנות את ההשוואה לקבוצה מסטטוס עוד יותר נמוך

פרדיגמת הקבוצה המינימלית – מערך ניסויי בו אנשים מחולקים לקבוצות על סמך מכנה משותף שולי ונטול חשיבות. כך נוצר מצב בו לא קיימת בין חבי הקבוצות יריבות, תחרות על משאבים משותפים או כל קונפליקט אחר, הם בעצם לא ממש יודעים מי משתייך לאיזו קבוצה.  השתמשו בפרדיגמה זו כדי לבדוק את תיאוריית הזהות החברתית.