Friday, March 29, 2013

תהילה \ ש"י עגנון - סיכום

תהילה  / שי עגנון - סיכום
סוג היצירה

 "תהילה" של ש"י עגנון היא נובלה. נובלה היא יצירה ארוכה יותר מסיפור קצר, אולם קצרה יותר מספר. בשל כך יש בנובלה המאפיינים הבאים:
·       היקף מצומצם.
·       מעט דמויות – תהילה, המספר, הרבנית והחכם.
·       קו התרחשות ישיר, בהיר, ללא סטיות – הסיפור בנוי מפגישות המתרחשות בסדר כרונולוגי. בפגישות דמות מרכזית אחת – תהילה.
הפגישות אתה יוצרות מתח המגיע לשיאו עם סיפור תולדות חייה.
הסיפור מסתיים במותה של תהילה.
·       מקום התרחשות מצומצם.
·       תיאורים מצומצמים: אין תיאור של חיי נפש – תהילה עוברת משברים גדולים ולא מופיע תיאור רגשות כאב.
·       הקורא ממלא פרטים רבים.
·       יש שימוש רב באמצעי עיצוב שונים כגון: מוטיבים , סמליות, תיאורי נוף אנלוגיות...

מבנה היצירה "תהילה"

סיפור מסגרת:
הסיפור תהילה בנוי כסיפור מסגרת.
יש בו סיפור חיצוני וסיפור פנימי.
הסיפור מתחיל ומסתיים בצורה דומה :
 ** בתחילתו מוגדרת תהילה כצדקת וכך גם בסיומו: בהתחלה כאשר מזכיר המספר את תהילה הוא אומר: "זקנה אחת הייתה בירושלים. צדקת הייתה..."   ובסומו של הסיפור אומר החכם הירושלמי :" אותה צדקת עזבה אותנו...
** גם המפגש עם החכם הירושלמי מתרחש בתחילת הסיפור ובסופו.
** גם מוטיב המים נמצא בתחילת הסיפור ובסופו : כשפגש המספר את תהילה לראשונה היא נשאה בידה פח מים.  בסיום הוא ראה בחדרה את שיירי המים שטיהרו בהם את גופתה.

הסיפור החיצוני:

המקום- ירושלים שבתוך החומות ומחוצה להן.
הזמן- ראשית המאה ה-20, שנות השלטון הבריטי בארץ, תקופת חורף, קור וגשמים, עד האביב.
המספר- מספר עד, מדריך תיירים המגיע מידי פעם לירושלים ובאחת הפעמים בלכתו לביתו של חכם ירושלמי הוא פוגש ב"זקנה אחת" היא תהילה נושאת פח מים.
המספר הוא עד שמיעה וראיה, מחפש אינפורמציות על אותה זקנה. הוא פוגש בה 6 פעמים ובכל פעם נוספת אינפורמציה חדשה המרכיבה את הפאזל של דמות הגיבורה.
המספר מנסה לשאוב ידיעות על תהילה מפי דמויות המשנה איתן נפגש: הרבנית והחכם.
הדמות המרכזית- בסיפור החיצוני-תהילה.
דמויות המשנה- המספר, החכם והרבנית.
העלילה- היא עלילה אפית הבנויה על תמונות המשקפות את דמותה של הגיבורה מהמפגש הראשון של המספר ועד מותה.


הסיפור הפנימי:
הסיפור הפנימי הוא סיפור חייה של תהילה.
סיפורה של תהילה בנוי לפי מבנה הסיפור הקצר: פתיחה ,סיבוך והתרה.
הפתיחה- רקע על ילדותה של תהילה, האירוסים וביטולם.הפתיחה מכילה את הבעיה.
הסיבוך- העונשים שקיבלו תהילה ובני משפחתה בגלל קריעת התנאים ואי בקשת המחילה.
ההתרה- מתרחשת בהמשך היצירה, באמצעות כתיבת האיגרת ובקשת המחילה.

מבנה כרונולוגי:
אקספוזיציה-הצגת הדמות על ידי תיאור חיצוני ותכונות.
אירועים שונים ומקריים-פגישותיה של תהילה עם המספר, אשר מביאים המפנה-עם חשיפת סודה של תהילה:
פגישה 1: ברחוב בירושלים, בדרך לבית החכם-תהילה מראה למספר את המקום.
פגישה 2: המספר פוגש את הרבנית ואת תהילה בביתה של הרבנית.
פגישה 3:בכותל המערבי, עם החייל הבריטי, בסמטאות ירושלים  בדרך לביקור חולים אצל הרבנית.
פגישה 4: כאשר תהילה נכנסת לבקר את הרבנית
פגישה 5:בחדרה של תהילה-תהילה מבולבלת ומבקשת מהמספר שישוב ויפגוש אותה למחרת
פגישה 6: נקודת המפנה-בחדרה של תהילה-כתיבת המכתב, וההליכה לגחש"א.
סיום: מות תהילה.

מספר:
סוג המספר בסיפור החיצוני: המספר הוא ש"י עגנון. מספר עד- נוכח ביצירה בעת התרחשותה, אך אינו גיבור היצירה. המספר הוא מספר עד, שהוא דמות בתוך היצירה והוא מספר את הסיפור בגוף ראשון. כעד ידיעתו מוגבלת והוא מלקט את המידע על עברה של תהילה מפי מספרים אחדים וגם מפיה. את העבר הוא מלקט דרך שמיעה, כשאת ההווה הוא מספר דרך ראייתו.
למספר יש מספר תפקידים ביצירה:
  • הוא משמש כעד המביא את סיפורה של תהילה עד מותה.
  • הוא דמות בסיפור,הפועלת בתוך מסגרת חייה של תהילה, ודרך מקצועו (סופר) הוא עוזר לתהילה לכתוב את האיגרת.
  • הוא משמש כמבקר, המפרש את הדמויות
  • הוא מעשיר את הרקע של הסיפור ע"י תיאורי נוף ירושלים, ע"י תיאור חדרה של תהילה ותאור המצב המדיני בארץ באותה תקופה.
  • הוא מייצג את ה"חדש" לעומת ה"ישן" (אותו מייצגות הדמויות של תהילה, הרבנית והחכם).

סוג המספר בסיפור הפנימי: מי שמספר את הסיפור הפנימי (סיפור חייה של תהילה) היא תהילה, ולכן היא מספרת גיבורה, משום שהיא גיבורת הסיפור.

מדוע יש שני סוגי מספרים?
  1. מספרת גיבורה לא הייתה יכולה להעיד על צדיקותה.
  2. כך יש ביטוי לשתי העמדות כלפי גורלה של תהילה- עמדת המספר: גורלה הוא גורל אכזר שנקבע מראש בלי קשר לחטאים (שהרי תהילה לא חטאה),
ועמדת תהילה: הכל בעולם הוא מידה כנגד מידה, וגורלה נקבע בהתאם לחטאה כלפי שרגא, והזנחתה את בתה. עמדה זו משתמעת מתאור מהלך חייה על ידה (ולא היתה משתמעת אם המספר היה מספר את סיפור עברה).







רעיונות מרכזיים ביצירה:

א.     "שאלת הרע בעולם": ביצירה מוצגות שתי תפיסות עולם ביחס לגורלה של תהילה.
תפיסת המספר:
תפיסת תהילה:
יש גורל שנקבע מראש, ולמעשי האדם אין השפעה עליו.
אין צדק בעולם
 



הדברים הרעים שאירעו לתהילה קרו לה בלי קשר לחטא זה או אחר.

האדם קובע את גורלו  ע"י המעשים שבוחר לעשות. יש שכר ועונש בהתאם למעשים שהאדם עושה. יש מידה כנגד מידה.
 


יש הנהגת צדק בעולם
 


לפי תהילה, היא נענשת על חטאים שחטאה:
  1. אי בקשת המחילה משרגא לאחר שאביה נפטר.
  2. חינוך ביתה ע"י נוכריות.

ציטוט: "כל אדם נועד לו להכיר את מי שיכיר ומתי שיכיר"
כלומר, הכל נקבע מראש מלמעלה, ולאדם אין השפעה על מה שיקרה.
ציטוט: "כל מעשיו של אדם קצובין לו... אך הבחירה היא בידו, כמה מזמורים יאמר בכל יום"
כלומר, יש בחירה, ובהתאם, שכר ועונש.
*** בסוף היצירה נראה שהמספר משנה את דעתו ומאמץ את תפיסת עולמה של תהילה- הוא מצטער שהקדים להגיע בביקורו השני לביתה של תהילה, כי אם היה מגיע מאוחר יותר, אולי הייתה מאריכה ימים. משמע, ייתכן שהוא הושפע מתהילה וחושב שיש למעשיו של אדם השפעה על המציאות.

ב.     ביקורת חברתית:
1.ביצירה מובעת ביקורת על כך שאנשים מעדיפים מוסכמות/עמדות דתיות, על פני ערכם של מוסר והתנהגות הוגנת בין אדם לחברו. ביקורת זו מובעת בכך שבעלה של תהילה נהיה חסיד, ואם כן על מה נעשה העוול לשרגא?
2. ביקורת על מחלוקות: פעמיים בסיפור מסןפר על הנזק הגדול שנגרם ע"י מחלוקות:
-המחלוקת בין מתנגדים לחסידים שגרמה לאביה של תהילה לקריעת התנאים שגרמו להרס חיי תהילה ומשפחתה.
-מסופר כדרך אגב על שני רבנים שהיו חלוקים לגבי שוחט,אם שחיתתו כשרה או לא ומחלוקת זו גרמה לכך שאדם נהרג, ואנשים נעשו עניים ואדם אחד נאסר.
3.ביקורת נוספת מובעת בדברי הרבנית על נשות י-ם הצדקניות הממללות תפילה ואינן דואגות לחולים, ועל המתפללים בכותל שלא דואגים לזקנה המושפלת, וכד'.
ג.      ירושלים של מעלה ומטה:
ירושלים מתוארת ביצירה משתי בחינות מנוגדות: מצד אחד- ירושלים הקדושה. ירושלים מתוארת בקדושתה ויופיה ע"י ציטוט פסוקים ומאמרי חז"ל המהללים את ירושלים, בדברי תהילה והמספר. ומצד שני- ירושלים מתוארת בעליבותה הנוכחית- בתים רעועים ומוזנחים, השתלטות ערבית על נכסי קודש וצדקה, הכותל- סמל לקדושתה נתון תחת כיבוש משפיל, וכד'.
מצב ירושלים מקביל לתהילה: מצד אחד היא קדושה וטהורה אך מצד שני יש בה צד הדורש תיקון (תיקון החטא שבעברה.


דמויות:

דמותה של תהילה:
תהילה מעוצבת באמצעות אפיון ישיר ועקיף.
דמותה של תהילה, העומדת במרכז הנובלה הקרויה על שמה, מעוצבת דרך אפיון ישיר ועקיף.
אפיון ישיר:
המספר פותח בתיאור: "זקנה אחת הייתה בירושלים, זקנה נאה שכמותה לא ראיתם מימיכם, צדקת הייתה וחכמה הייתה וחיננית הייתה וענוותנית הייתה. אור עיניה חסד ורחמים וקמטי פניה ברכה ושלום...". אפיון ישיר זה אינו אפיון חיצוני, אין אנו יודעים כיצד נראית תהילה, אך יודעים את מהותה הפנימית. גם תיאור קמטי פניה ועיניה אינו תיאור חיצוני אלא פנימי. מאוחר יותר ידמה המספר את תהילה למלאך. פרט נוסף, השייך לאפיון הישיר, הוא גילה המופלג- 104 שנים.


תהילה מאופיינת באפיון עקיף בעזרת מספר אמצעים:
1.  באמצעות שמה של תהילה-
א.     תהילה היא אישה מאמינה, הקוראת בכל יום פרק תהילים.
ב.      תהילה  מכנה עצמה "תהילה לאל חי" כאשר המספר אומר לה שהיא דרה כבת מלכים, היא עונה "כל בנות ישראל בנות מלכים ואני תהילה לאל חי..."
ג.      תהילה מהללת את מעשי המספר, את ירושלים, את האל, ואפילו את השוטר הבריטי . היכולת לראות את הטוב בכל אדם ולהללו מאפיין אותה.


2. באמצעות מעשיה:

פגישה ראשונה- ברחוב- המפגש של המספר עם תהילה מעורר בו סקרנות רבה כלפיה והערכה.
תהילה מלווה את המספר לביתו של החכם, מדלגת בין אבני הרחוב והסמטאות כשהיא נושאת פח מים, ואינה נותנת למספר לעזור לה. היא רואה בכך זכות רבה ומצווה לשרת עצמה בכוחותיה היא.
פגישה שנייה- מתרחשת בביתה של הרבנית, המספר הולך למסור לרבנית דרישת שלום מנכדה ומגלה עד כמה קשה עליה הקור בירושלים ולכן קונה לה תנור. בבואו לרבנית "נזדמנה לה אותה זקנה"- אך המספר לא הכיר אותה ואילו היא מזהה אותו מייד ושואלת בשלומו בקרבה רבה.
בפגישה זו מתגלה הגיבורה שוב כאדם נעים, סלחן, כל חושיה משמשים אותה, תפקידה בירושלים להכיר את כל הנכנס אליה, מברכת על מזג האוויר ("כבר ראיתי קרירות גדולות מאותן שבירושלים"), משבחת את המספר על מצוות התנור המחמם את הרבנית. בדבריה עולה נימת ביקורת ביחס לדור הזה שממעט במצוות ולכן מצווה לפרסם כל מצווה שעושים... כדי שישמעו אחרים וילמדו ממנה, מחנכת.
פגישה שלישית- מתרחשת ליד הכותל. שוטר בריטי בועט בשרפרף השייך לזקנה, כיוון שעברה על החוק הבריטי האוסר להביא ספסלים לכותל. תהילה מצליחה להשפיע על השוטר הבריטי בכוח עיניה והוא מחזיר לזקנה את השרפרף. תהילה מתגלה כאדם אכפתי, מתערב לטובת זולת ובעל כוח השפעה רב אפילו על חייל בריטי. גם כאן תהילה מוצאת מילה טובה על החייל "גוי טוב הוא, שראה בצערי והחזיר לאותה ענייה את שרפרפה". בסופה של הפגישה המספר ותהילה פוסעים ביחד בסמטאות ירושלים עד לביתה של הרבנית. תהילה מתגלה שוב כמי שמכיר את ירושלים ותושביה, שואלת לשלום אנשים, נותנת צוקר לתינוק ופרוטה לעני, אדם מאמין קורב לאלוהים, אומרת כל יום פרק בתהילים ומקבלת את הדין "הכל בא מאלוקים" , "אם חפץ ה' להמיתני מה אני שאתעצב".
פגישה רביעית- בביתה של הרבנית, תהילה מביאה כף מרק לרבנית וסועדת איתה בחוליה. תהילה מעודדת את הרבנית משוחחת שוב על ירושלים ומספרת בשבחה.
*פגישה חצי פגישה­- המספר רואה את תהילה מרחוק ליד הכותל בשעה שהוא מדריך תיירים ולכן לא יכול לגשת אליה, הוא מבחין שמשהו נתחדש בה-מקל- "שכל הימים הייתה יוצאת בלא מקל ובאותם ימים הייתה נשענת על מקל" כלומר תהילה מזדקנת.
פגישה חמישית ושישית- אינן מקריות אלא יזומות ע"י תהילה. היא מזמינה את המספר לביתה ומבקשת ממנו שיכתוב כתב מחילה לשרגא.

גם ההכנות למותה מאפיינות אותה. אין היא מותירה עבודה לאחרים. היא מטפלת בכל הסידורים הנחוצים, ואף מזמינה את הרוחצות המטהרות לחדרה.


  1. באמצעות סיפור החיים של תהילה:
·        בגיל 11- הודיע לה אביה על אירוסיה לשרגא.
·        ארבעה שבועות לפני החתונה התברר ששרגא חסיד ובוטלו השידוכין.
·        שרגא נשבע שלא ימחל על כך ואביה של תהילה לא ביקש מחילה מעולם.
·        מצאו לתהילה חתן אחר והיא נישאה לו.
·        תהילה ילדה 2 בנים ובת, ושרגא ואביו נסעו לעיר אחרת.
·        בעלה של תהילה הפך לחסיד בהשפעת המלמד החסיד שלקחו לבנם.
·        שלושים יום לפני שהספיק להניח תפילן-חלה בדבר בנם הבכור ומת
·        שנתיים לאחר מכן, כשהגיע הבן השני למצוות נפל לביצה ומת.
·        תהילה מבינה כי עליה לבקשת את מחילתו של שרגא, בעלה נוסע לחפשו ומתברר ששרגא הפך למתנגד.
·        בעלה של תהילה מת בגלל הנסיעות המרובות.
·        תהילה נכנסת לעסקים ומצליחה.
·        בתה של תהילה, שודכה לחתן צעיר ומבטיח אולם דעתה נטרפה והחתונה בוטלה.
·        תהילה מכינה את המכתב בעזרת המספר
·        תהילה חותמת על שטר מכירה עם חברה קדישא ומתה יום לאחר מכן.


  1. באמצעות אנאלוגיה ניגודית לדמותה של הרבנית:
עולמה האופטימי של תהילה מתבלט על רקע עולמה הפסימי של הרבנית:
    • יחס למזג האוויר: הרבנית מתלוננת על הצינה בירושלים שעוד תגרום למותה ואילו תהילה מברכת על הגשמים שמביאים ברכה  ואומרת שכבר ראתה קרירות גדולה מזו שבירושלים.
    • יחס לסביבה: תהילה מחפשת תמיד את טובתו של האחר ומספרת בשבחו, לדוגמא: את השוטר הבריטי היא מתארת כגוי טוב כי ראה במצוקתה, ואילו הרבנית מעבירה ביקורת אף על מעשה טוב שנעשה כביכול ע"י נכדה: " סבור הוא שמאחר ששלח לי כזית תנור כבר יצא ידי חובתו...".
      הרבנית מרוגזת וכעוסה כל הזמן ואילו תהילה מאירה פנים וחביבה.
תהילה עושה מעשי חסד כל הזמן ואילו הרבנית מתלוננת אף על מעשי החסד שעושים עבורה היא מזכירה שאין ביכולה לקנות תנור בכסף שנכדה, לכאורה שלח לה :"וכי רגליים יש לי? גלידי קרח יש לי...".
    • תפיסת עולם: תפיסת עולמה של הרבנית חומרנית : היא  מתעניינת מה מצבו החומרי- כלכלי של נכדה  ,ולא שואלת לשלומו. אצל תהילה לעומת זאת תפיסת העולם היא אמונתית - דתית: . היא מתייחסת למקומות הקדושים בירושלים שהוזנחו ע"י היהודים ונתפסו ע"י הערבים והיא מצירה על כך . גם חששה מהמוות הוא על רקע דתי – היא כבר לא תוכל לומר יותר מזמורי תהילים.
    • יחס לחידושים: יחס הרבנית לחידושים שונה מאוד מזה של תהילה- הרבנית נרתעת מכל החידושים ומציינת בחיוב את העבר, ואילו תהילה למרות שאינה משתמשת במרבית החידושים ( עט, תנור, אוטובוסים) רואה בכל זאת את הטוב שבהם ומשבחת אותם. תהילה גם מציינת בחיוב את העבר אך בהתייחס לשמירת הדת והמצוות- “אבותינו שהיו עושים מצוות הרבה לא היו מפרסמים את המצוות, אנו שאנו ממעטים  במצוות, מצווה לפרסם כל מצווה שעושים..."
    • חדר: חדרה של הרבנית מנוגד לחדרה של תהילה-  חדרה מתואר על רקע המדרגות הרעועות והכניסה המלוכלכת לביתה  חדר שניכרים בו אי הסדר ואי הניקיון , ואילו חדרה של תהילה נקי ומסודר ויש בו אווירה של חדר תפילה, אווירה של קדושה וטוהרה.

בין תהילה לרבנית קיים מעין קשר משפחתי ( בתה של תהילה עמדה להינשא לאביה של הרבנית). תהילה עוזרת לרבנית במחלתה, והרבנית אף משבחת אותה על כך מה שמעיד על מעשיה של תהילה שאם דמות כעוסה ורגזנית ופסימית כל כך כמו הרבנית משבחת את תהילה , זה מעיד על מעשים מיוחדים.
למרות שהמספר אומר שאינו מתכוון להגיד שבחה של אחת מתוך גנותה של חברתה – בולטת דמותה של תהילה עוד יותר על רקע התנהגותה של הרבנית.

  1. באמצעות אנלוגיה לחכם- 
תהילה פתוחה לחברה ולחידושים ואילו החכם מתעניין רק בחידושי תורה.
לתהילה עולם דתי מוסרי, החכם עוסק רק בהלכה ולא יוצא לעשות צדקה.
תהילה מכירה את המספר והחכם לא.

  1. אפיון באמצעות ירושלים:
הנוף ביצירה הוא נופה של ירושלים. ניתן לומר שתהילה יכולה להיות סמל לירושלים . גם בירושלים וגם בתהילה יש יופי חיצוני שהוא תוצאה של יופי פנימי ורוחניות. שתיהן שילוב של עבר והווה, של זקנה ועלומים, של ישן וחדש.
תהילה אוהבת את ירושלים ומרבה לספר בשבחה. היא אומרת שבני אדם דרכם להוסיף לירושלים את המילים עיר הקודש , אך היא לא עושה כן, שקדושתה של ירושלים נמצאת כבר בשמה עצמו.
גם בשמה של תהילה יש מן הקדושה " אני תהילה לאל חי".
תהילה משקפת בדמותה את ירושלים- בגורלה האישי ובחורבן עולמה היא משקפת את מצבה של ירושלים בהווה, ואילו בתכונותיה  היא משקפת את מהותה של ירושלים, את רוחניותה וקדושתה.



  1. באמצעות חדרה של תהילה:
תיאור חדרה של תהילה הוא גם אמצעי לאפיון דמותה- חדרה דומה לחדר תפילה, הוא נקי, מסודר. סדין לבן פרוש על המטה ונר על השולחן. חדרה הוא קטן בעל תקרה מקומרת כחדרי ירושלים של הדורות שעברו. כלים מועטים בחדר. החדר של תהילה משקף את מהותה הפנימית. אווירה של קדושה אופפת אותו. אווירה זו הולכת ומתגברת ככל שמתקרה  סופה של תהילה. ככל שהולכים ומאירם פניה כך מאיר חדרה.


***תפקיד הדמויות המשניות ביצירה:

  1. הצגת תהילה באור חיובי כתוצאה מהשוואתם אליה.
  2. מסירת אינפורמציה על תהילה:

הרבנית :
 המספר מצליח להוציא מהרבנית את הפרטים הבאים:
    • קוראים לזקנה הנאה תילי.
    • הרבנית משבחת אותה: "בעלת מעשים ודאי היא" לעומת הנשים הצדקניות המזמזמות תפילות ולא עושות דבר לטובת האחר.
    • חבילות חבילות של שנים על כתפיה ועדיין כל חושיה משמשים אותה. שנותיה של תהילה כפליים משנותיה של הרבנית.
    • עכשיו אין מכירים את תילי אבל בעבר הכל הכירו אותה, הייתה עשירה גדולה
    • ובעלת עסקים.כשתהילה הגיעה לירושלים הביאה אתה חבית זהב, כולם חיזרו אחריה והיא העדיפה להישאר אלמנה, "תחילה אלמנה עשירה אח"כ אלמנה אמידה ולסוף סתם זקנה".
    • הרבנית רומזת משהו על חייה הקשים של תהילה, "לא ראתה טוב מימיה", "אפילו את שונאי איני מברכת בייסורים שנתייסרה בהם תילי", "אפילו עני המחזר על הפתחים לא היה מחליף צרותיו בצרותיה".
    • הרבנית רומזת על בתה של תהילה המשומדת שהייתה צריכה להתחתן עם אביה של הרבנית וברחה למנזר.

החכם :
 מוסיף פרטים ומחזק את מה שאמרה הרבנית. "ספר לי דבר על תהילה" מבקש המספר
  • תהילה הייתה עשירה גדולה בחו"ל.
  • לבסוף מתו בניה ובעלה.
  • הניחה את כל עסקיה ועלתה לירושלים.
  • אמו של החכם נהגה לומר: "כשאני רואה את תהילה רואה אני שיש פורענות קשה מאלמנות ומשיכול בנים", מהי אותה פורענות לא פירשה והחכם אינו יודע (יוצר מתח, סקרנות ועניין).
  • כל הדור שהכיר את תהילה כבר איננו.
  • תהילה אינה מרבה בדברים ואינה מספרת על עצמה פרט לכך שפעם גילתה את גילה             (90+11) וזה היה לפני שלוש שנים כלומר תהילה בת 104.
  • החכם מציין שמיום שהוא מכיר אותה לא ביקשה תהילה ממנו דבר ולא משום אדם אחר. אבל עכשיו ביקשה ממנו לומר למספר שהיא "מבקשת לראותך" (שינוי בהתנהגותה).
  • על השאלה הגלויה מי היא? מקבל מספר תשובה  "צדקת, צדקת פשוטה כמשמעה". מבקרת חולים, מנקה ביתם של חשוכי מרפא, עושה מצוות, מתקנת בגדים ליתומים עניים. לשעבר עשתה צדקה בממונה ועכשיו צדקה בגופה.
  • החכם מוסר את שמה המלא : תהילה.

אמצעים אמנותיים:

 

1. מוטיבים ב"תהילה"


מוטיב האור  ונר
היכן מופיע אור ביצירה:
בפתיחת הסיפור מציין המספר "אור עיניה חסד ורחמים".
כאשר תהילה מוכנה לספר את סיפורה , היא מתקרבת לקראת סיום חייה ומוטיב האור מבטא זאת "כשנכנסתי ראיתי שנעשה בה שינוי. כל הימים היו פניה מאירים, אותו היום האירו כפליים". שינוי זה ניכר גם בסביבתה "וכשם שפניה האירו כך האיר חדרה. בניגוד לתהילה, שהאור המוקרן מפניה הולך ומתגבר לקראת מותה, מתוארים חייה של בנה לפני מותו כשלהבת גוססת " היה הולך ודועך כנר נשמה עם תפילת נעילה". יש לציין כי שמו של שרגא מציין נר - "שרגא" פירושו נר בארמית. באמצעות תולדותיה ותכונותיה מסמלת שתהילה את ירושלים, אף לירושלים ניתן ביטוי באמצעות האור. אמרו חז"ל: "ירושלים אורו של עולם".
משמעות מוטיב האור- מוטיב האור מסמל את קדושתה של תהילה. האור מתגבר עם מעשיה הטובים, ועם קדושתה של ירושלים, ודועך בהקשר החטא והעונש: שרגא- נר, הבן שהולך ודועך כעונש. לקראת כתיבת המכתב כתוב כי "האירו פניה כפליים" זאת משום שכעת, כשתתקן את החטא מעברה, קדושה תושלם. האור מסמל את הקדושה והצדיקות שבאישיותה של תהילה.

מוטיב  ההחמצה "הגיע ולא הגיע"- מוטיב זה משוך לאורך כל היצירה.
 מוטיב ההחמצה מופיע ביצירה:
  • תהילה כמעט ומגיעה לנישואים עם שרגא, אך אלה מבוטלים חודש לפני החופה.
  • בנה הבכור כמעט ומגיע לבר המצווה, אך חודש קודם הוא מת.
  • הבן השני טבע ומת חודש לפני הגיעו לבר המצווה.
  • בתה של תהילה כמעט ונישאה לאביה של הרבנית , אך לפני החופה היא בורחה ומתנצרת
  • בעלה של תהילה לא הצליח להגיע לשרגא ומת בגלל נסיעותיו וחיפושי הרבים
משמעות המוטיב: מוטיב זה מראה את הגורל הקובע את חייה של תהילה. גורל המבטא את החטא ועונשו.


מוטיב המים:
המים מופיעים ביצירה:
  • בפגישה הראשונה, תהילה נושאת כד מים.
  • בסוף היצירה- מי הטהרה בחדרה של תהילה.

משמעות המוטיב:  סגירת מעגל, קישור בין תחילת היצירה לסופה.

3.     קטעי שירה:
א.     קטע הפתיחה: "זקנה אחת הייתה בירושלים..."- בפתיחת היצירה תהילה מתוארת במעין שיר הלל המספר על תכונותיה ומעמיד אותה במרכז.
ב.      בדברי תהילה על האיגרת: "דיברה מעין שיר ואמרה
אטול את המכתב ואשים אותו בכד..."
קטעי השירה מדגישים את הצד האגדי שבדמותה של תהילה.

4.     פתגמים מחז"ל המשובצים ביצירה:
א.     "המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים".
ב.      "צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה".
ג.      "ייסורין ממרקין עוונותיו של אדם".


No comments:

Post a Comment