Friday, July 26, 2013

סיכומים בהיסטוריה א+ב

כאן באתר סיכומים תוכלו למצוא שני מאגרי סיכומים בהיסטוריה שמכסים את חומר הלימוד לקראת בחינות הבגרות בהיסטוריה חלקים א' ו-ב'. הסיכומים מסודרים בשני עמודים נפרדים שכל אחד מהם מתייחס לחלק אחר של בחינת הבגרות. בתוך כל עמוד תוכלו למצוא קישורים פנימיים ו\או חיצוניים לעמודי סיכום של נושאים הנכללים בחומר הלימוד בהיסטוריה. הסיכומים מקושרים גם בניהם כך שתוכלו לקפוץ מנושא לנושא בצורה שתואמת את דרך הלימוד שלכם, מה שמאפשר לימוד יעיל ונוח לקראת בחינת הבגרות בהיסטוריה. כמו כן, כאן תוכלו למצוא קישור לעוד סיכומים בהיסטוריה.

הסיכומים בהיסטוריה א' כוללים את הנושאים של שיבת ציון החל מהצהרת כורש, דרך החזרה לארץ ישראל והקמת בית המקדש ועד הנהגתם של עזרא הסופר ונחמיה. כמו כן כוללים הסיכומים בהיסטוריה א' את הנושא של ההלניזם בארץ ישראל והשפעותיו על החברה הישראלית עד לגזרות אנטיוכוס, פרוץ מרד החשמונאים, המרד הגדול ובסופו של דבר חורבן בית המקדש השני.

החלק השני של הסיכומים בהיסטוריה א' עוסק במאה העשרים עם הנושא של צמיחת הלאומיות והתנועות הלאומיות באירופה. מקום מיוחד בחלק זה מוקדש לתנועה הלאומיות היהודית המודרנית, היא הציונות, וקורותיה החל מהקונגרס הציוני הראשון ועד הצהרת בלפור. 
  
הסיכומים בהיסטוריה ב' מתחילים עם הנושא של גרמניה הנאצית, עליית הנאצים לשלטון והדרכים בהם התבסס השלטון הנאצי בגרמניה. כל זה הוא רק הקדמה לדיון בגורלם של היהודים תחת השלטון הנאצי ובמהלך מלחמת העולם השנייה והשואה עם סיכומים בנושאים כמו הגטאות, מחנות ההשמדה, ההתנגדות היהודית ועמדת העולם כלפי מנגנון ההשמדה הנאצי. הסיכומים ממשיכים עם עמודי סיכום בנושא מאבק היישוב היהודי בארץ והתנועה הציונית להקמת מדינת יהודית בארץ ישראל, מלחמת העצמאות ועיצוב זיכרון השואה בחברה הישראלית.

חשוב מאוד לציין כי סיכומים לא יכולים להיות תחליף ללמידה של החומר עצמו. הסיכומים בהיסטוריה כאן באים להעשיר אתכם ולסייע לכם לחזור על החומר בצורה נוחה לאחר שאתם כבר מכירים אותו שכן סיכומים מטבעם הם בעלי אופי תמציתי ואינם יכולים לבדם להקנות הבנה מלאה של מציאות היסטורית מורכבת. עוד חשוב לציין כי האחריות על השימוש בסיכומים והלמידה היא באופן בלעדי של התלמיד. כאן בעמודה מצד ימין תוכלו למצוא עוד סיכומים לבחינות בגרות שונות או קורסים אקדמיים שיוכלו להעשיר את הידע והעניין שלכם. בהצלחה!

Thursday, July 25, 2013

השוואה בין התנועה הציונית בראשית דרכה ובין תנועות לאומיות של עמים אחרים באירופה


השוואה בין התנועה הציונית בראשית דרכה ובין תנועות לאומיות של עמים אחרים באירופה, במאה ה-19-נקודות דמיון ושוני.


הגורמים להתעוררות התנועות הלאומיות, המטרות, דפוסי הנהגה, הדרכים שננקטו לקידום מטרות התנועות הלאומיות, הקשיים שעמדו בדרכן.
   התנועה הלאומית היהודית, הציונות, צמחה במהלך המאה ה-19 במקביל לתנועות לאומיות אחרות באירופה.
   אפשר לזהות נקודות דמיון ונקודות שוני בין הציונות לתנועות לאומיות אחרות.
           נקודות דמיון:
א.הגורמים להתעוררות התנועות הלאומיות- ההתעוררות הלאומית האירופית וההתעוררות הלאומית היהודית הושפעו מהתהליכים הדומים הבאים:
       מודרניזציה,תנועת ההשכלה  והחילון,המהפכה התעשייתית ותוצאותיה שיצרו מצב חברתי חדש וסייעו להפצת הרעיונות הלאומיים ע"י:עתונות,ספרות,תקשורת ותעבורה.
העיור- שהגביר את תחושות הניכור והניתוק בסביבה החדשה והגביר את הצורך למסגרות חדשות שיעניקו תחושת בטחון·
        החילון-שבירת המסגרות המסורתיות והשאיפה להקים מסגרות חדשות,לאחר ההתרחקות מהדת, מתוך תחושה של שייכות.                       הזהות שתעניק תשובה לשאלות והבעיות המעיקות.
   תנועת הרומנטיקה-השיבה אל העבר,אל ההסטוריה,הסיפורים וגבורי העם.
הלאומיות היהודית הושפעה רבות גם מהקמתן ופעילותן של התנועות הלאומיות האחרות והאידיאולוגיות שלהן. רעיונות המהפכה הצרפתית: חופש,שוויון ואחווה  השפיעו גם על התנועה היהודית שרצתה לממש את הרעיונות במסגרת מדינת הלאום.       
.       רעיונות ההשכלה תרמו גם לצמיחת מנהיגי התנועה הלאומיות האחרות והיהודית.
        ב.דפוסי פעילות:
     דבר נוסף שהיה משותף בין התנועות הלאומיות באירופה לבין התנועה הלאומית היהודית היה, שרוב התנועות הלאומיות                 הבינו כי תמיכה של כוחות חיצוניים ובעיקר משטרים של מעצמות גדולות יש בהם כדי לסייע. כך נעזרו הלאומנים ביוון
       באימפריה הבריטית והאיטלקים הסתייעו ברפובליקה הצרפתית.
  היהודים הבינו שהם זקוקים להכרת המעצמות במטרה להגשים את מטרותיהן. הפעילות הדיפלומטית היוותה כלי מרכזי           בהשגת יעדי התנועה הלאומית הציונית. כך במאבקו של הרצל לקבלת הכרה להתיישבות היהודית בארץ ישראל (הצ'ארטר), כך בפעילות של גורמים יהודים רבי השפעה לקבלתה של הכרזת בלפור מבריטניה.
   כמו כן ניסתה התנועה הציונית לבנות תדמית בינלאומית חוקית ומסודרת ומימשה זאת על ידי הקמת מוסדות, על ידי יצירת סמלים שעזרו לה להפיץ את האידיאולוגיה ועל ידי כינוסם של הקונגרסים הציוניים.
               דבר נוסף משותף היה הצורך בטיפוח תודעה לאומית והדרך שבה טופחה התודעה הלאומית:תוך הדגשת העבר ותפארתו והעלאת מיתוסים וזכרונות.התנועה הציונית פעלה בדרכים רבות לטיפוח הרגש הלאומי.
  ג.היעדים של התנועה הלאומית:
הלאום היהודי,בדומה ללאומים האחרים באירופה ,היה מבוסס על קבוצה אתנית ומטרתו,בדומה לתנועות האחרות,הייתה להקים מדינת לאום בשטחי המולדת.
  ד.טיפוסי המנהיגים:
הם היו, בד"כ, טיפוסי מנהיגים מודרניים,ממעמד גבוה כמו מלכים,קיסרים וראשי ממשלה, שמקור סמכותם לא נבע מהעולם המסורתי.הם היו מנהיגים כריזמאטיים, אשר האמינו בכוחם לשנות את המציאות וגבשו תוכניות לשינוי המציאות בהתאם להשקפת עולמם,תוך גיוס ההמונים.
המנהיגים נשענו במאבקם הלאומי בעיקר על הבורגנות, שהייתה מעמד חברתי וכלכלי, שהתחזק מהשינויים שהתרחשו באירופה במאה הי"ט.
המנהיגים האמינו בכוחם לשנות את הסדר החברתי-פוליטי הקיים וניהלו מאבקים בדרכים שונות.
         נקודות שוני: 
          א.התנועה הציונית נשענה על כך שהיהודים תפסו את  עצמם כעם ועל שאיפתם לחזור לציון.כך העניקו לעצמם משמעות לאומית מודרנית.
         ב.האתגרים שעמדו בפני התנועה הציונית:
-טריטוריה-בעוד שתנועות לאומיות באירופה ריכזו מאמציהן במימוש שאיפותיהם על הטריטוריה אשר בה ישב הרוב הלאומי, הרי שכאשר התעוררה הלאומיות היהודית, היהודים היו מפוזרים בארצות שונות ללא טריטוריה משותפת.ארץ ישראל                 הייתה רחוקה.
-השפה הייתה מרכיב חשוב בלאומיות, בעזרתה ניתן להנחיל תרבות, אידיאולוגיה ומסורת. בפועל, לא כל יהודי התפוצות                      דברו אותה שפה. במאה ה-19 יהודי אשכנז דיברו את שפת (או שפות) מקום מושבם ויידיש; יהודי צפון אפריקה דיבורו         את שפת המקום ובמדינות ערב האחרות דיברו בעיקר ערבית בניב המקומי. העברית נחשבה באותה עת לשפת                  התפילה, ושפת הקודש. היה גם פיצול תרבותי בקרב היהודים,בקהילות השונות בהן חיו.
-היהודים היו תלויים בשליט החוקי על ארץ ישראל-האימפריה העות'מנית או המנדט הבריטי,כמו כן,בהסכמה                                  לפעילות ציונית שהייתה תלויה בשלטונות המקומיים, בארצות השונות בהן חיו.          
 ג.ריבוי המתנגדים לתנועה הציונית בתוך החברה היהודית:
                האורתודוכסים אשר ראו בהקמת המדינה חטא וחיכו לבוא המשיח.
                היהודים המשתלבים אשר חששו למצבם ומעמדם בגולה.חששם היה מהתגברות האנטישמיות שעלולה הייתה
                להביא לגירושם לא"י.          
                חברי תנועת הבונד שלא היו ציונים והתנגדו לעלייה וכול מאמצם היה לשיפור מצבם של הפועלים היהודים בגולה.

            

    

סיכום בהיסטוריה: הצהרת בלפור - תוכנה, הקשיים הנובעים מנוסח, האינטסים של בריטניה וקבלתה

הצהרת בלפור (1917):תוכנה,הקשיים הנובעים מנוסח ההצהרה,האינטרסים של בריטניה במתן ההצהרה,כיצד  קבלו אותה הציונים,היהודים המשתלבים והערבים.



הרקע להצהרת בלפור: עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ניסו מנהיגי התנועה הציונית, ובהם ד"ר חיים ויצמן ונחום סוקולוב, לגייס את בריטניה לקדם את רעיון הקמת המדינה היהודית בארץ-ישראל.
לפרסום הצהרת בלפור קדמה התכתבות בין מנהיגי התנועה הציונית לבין הבריטים באשר לתוכנה.היו הבדלים בין ההצהרה לבין הטיוטה הציונית,כלומר לבין הניסוח אותו רצו הציונים.
תוכנה של ההצהרה
ניתן להבחין בשני חלקים עיקריים בהכרזה:
א.     החלק הכולל את ההבטחה להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל
ב.     החלק הכולל את התנאים למימוש ההבטחה: שלא יפגעו זכויות הלא יהודים בארץ ישראל ושלא יפגעו זכויות היהודים בכל מקום אחר בעולם.
הצהרת בלפור:"ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה יסוד בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ותעשה כמיטב מאמציה להקל על הגשמת מטרה זו, בתנאי ברור שלא יעשה דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות או הדתיות של העדות הלא יהודיות הקיימות בארץ ישראל או בזכויותיהם ובמעמדם המדיני של היהודים בכל ארץ אחרת".
נוסח ההצעה הציונית (הטיוטה)
נוסח ההצהרה הבריטית
משמעויות ופרשנות


ממשלת הוד מלכותו מקבלת את העיקרון, שעל ארץ-ישראל להיכון מחדש, כבית לעם היהודי.
ממשלת הוד מלכותו תעשה מיטב מאמציה להבטיח השגת מטרה זו ותדון בדרכים ובאמצעים הדרושים לכך, עם ההסתדרות הציונית.
ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה, ייסוד בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ותעשה, מיטב מאמציה להקל הגשמת מטרה זו, תוך הכרה ברורה שלא ייעשה דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות או הדתיות, של העדות הלא יהודיות הקיימות בא"י, או בזכויות ובמעמד המדיני מהם נהנים יהודים בכל ארץ אחרת. 
הנוסח הבריטי של ההצהרה מעורפל. אין בו התחייבות חד-משמעית לציונות ונכנסו בו משפטים מגבילים להגנת האוכלוסייה הלא-יהודית שבארץ.
לבית הלאומי היהודי בא"י, אין שטח מוגדר ולא צורפה מפה לגבולות. אין גם הכרה במעמד ההיסטורי-מדיני של היהודים בארץ-ישראל.

מקבלת את העיקרון
רואה בעין יפה
קבלת עיקרון מול חובה מעורפלת


ארץ ישראל כ"בית לאומי"
בית לאומי "בארץ ישראל"
כל הארץ ליהודים או רק חלק ממנה?

להבטיח השגת..
להקל הגשמת..
התחייבות ברורה מול נוסח כללי יותר.

ותדון... עם ההסתדרות הציונית.
ההסתדרות לא נזכרת בנוסח ההצהרה המלכותית
מדוע לתנועה הציונית אין כאן מעמד?



הקשיים בניסוחה של הצהרת בלפור:
כאמור, הנוסח הסופי של הצהרת בלפור היה שונה מנוסח הטיוטה הציונית והוא עורר מספר בעיות הקשורות בניסוח של ההצהרה-הוא היה ניסוח לא ברור,מעורפל ולא מחייב:
        השימוש במושג "בית לאומי", שהוא בעצם מושג מעורפל, כתחליף למושג "מדינה", שכן בית לאומי איננו נוסח משפטי ברור ומוגדר.
        ההתחייבות הייתה להקמת בית לאומי "בארץ ישראל" ולא על א"י. אין כאן ציון מוגדר של גבולות, כך שניתן היה לפרש את ההתחייבות בצורות שונות (למשל שמדובר רק בחלק מארץ ישראל).
        השימוש במשפט "ממשלת בריטניה רואה בעין יפה ובמיטב מאמציה... תפעל להקל על הגשמת המטרה" גם משפט זה מעומעם ולא חד משמעי לגבי מידת המחוייבות של בריטניה.
        ביחס להסתייגות (תנאי) של בריטניה "שלא יעשה דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות או הדתיות של העדות הלא יהודיות..." גם היא לא חד משמעית, כי לא ברור אם זה כולל גם זכויות לאומיות או לא.
        ביחס להסתייגות (תנאי) של הבריטים " שלא יפגעו גם זכויותיהם ומעמדם של היהודים בכל ארץ אחרת" גם לגבי התחייבות זו, אין זה ברור איך בריטניה מסוגלת לפעול למימושה.
הגורמים לפרסום ההצהרה:
שאלה מרכזית העולה בהקשר להצהרה היא: מדוע החליטה בריטניה לפרסם את ההצהרה, שיש בה תמיכה בהקמת בית לאומי לעם היהודי, מה שעלול היה לפגוע ביחסים של בריטניה עם העולם הערבי?
מדובר בשילוב של גורמים הכוללים אינטרסים ורגשות.
א. האינטרסים של בריטניה (פוליטיים, מדיניים וכלכליים):
        הבריטים רצו לשלוט על א"י לאחר שיעזבו התורכים בתום המלחמה,ההבנה שתמיכה בציונות תסייע לבריטניה בשמירה על האינטרסים שלה בתעלת-סואץ. כלומר, שהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל בחסות בריטניה עשויה לעזור לה להגן על האינטרסים הבריטיים בא"י בסמוך לתעלה כנתיב תחבורה חופשי להודו.
        אמונה כי פרסום הצהרה אוהדת לציונות תשפיע על יהודי העולם לפעול במהלך מלחמת העולם הראשונה לטובת בריטניה ומדינות ההסכמה. במיוחד מדובר היה ביהודי ארצות-הברית בהם תלו תקווה שיוכלו להשפיע על הממשל האמריקאי שיזדרז להצטרף למלחמה לצד מדינות ההסכמה וכך יסייע להן לנצח במלחמה.
        החשש מהתבססות השלטון הקומוניסטי ברוסיה שעלול להוביל לפרישתה מהמלחמה ולחתימת הסכם שלום נפרד בין רוסיה לגרמניה ובכך לאפשר לגרמנים להעביר את כל הכוח שלהם נגר בריטניה. מאחר ורווחה הדעה שליהודים ברוסיה יש חלק מרכזי במהפכה הקומוניסטית – האמינו שהיהודים יוכלו להשפיע על המדיניות של השלטון הקומוניסטי החדש,למנוע את פרישתם מהמלחמה ולתמוך בבריטניה ולא בגרמניה.
        החשד שהתעורר בקרב הבריטים בעקבות שמועה שנפוצה שגם ממשלת גרמניה מתכוונת לפרסם הצהרת תמיכה בציונות כדי שגרמניה תזכה בתמיכה של היהדות העולמית. חשד זה עודד את הבריטים להזדרז ולהקדים את גרמניה כדי שבריטניה תקבל את התמיכה של יהדות העולם ולא גרמניה.
                  ב. רגשות אישיים ודתיים:
        חלק מראשי הממשל בבריטניה, כולל ראש הממשלה לויד ג'ורג' ושר החוץ בלפור אהדו את הרעיון הציוני.הם היו בעלי אמונה דתית-נוצרית שעל פיה מחובתם לתמוך ברעיון של שיבת היהודים לציון, כי זו מולדתם לפי התנ"ך.
        חלק מראשי הממשל בבריטניה, כולל שר החוץ הבריטי הלורד בלפור, סברו שמאחר ובמשך דורות העולם עשה עוול ליהודים הגיע הזמן לפצות את היהודים ולתקן את העוול.
      התגובות השונות לפרסום ההצהרה:
        הציונים: הם ראו בפרסום ההצהרה הישג גדול לתנועה הציונית, שכן היא הביאה לידי ביטוי את ההכרה של העולם בזכותו של העם היהודי להקים לעצמו מסגרת מדינית. מדובר בשלב חשוב במימוש הציונות המדינית של הרצל. ההצהרה גם הובילה לעידוד העלייה לארץ ישראל בשנות העשרים של המאה הקודמת.
        היהודים המתבוללים (הלא-ציוניים): התנגדו לרעיון ההצהרה כיוון שחששו לפגיעה במעמדם כאזרחים במדינות השונות. כן חששו להתגברות האנטישמיות שעלולה להביא לסילוק היהודים ממדינותיהם וגירושם לארץ-ישראל.
        הערבים: התנגדו התנגדות נחרצת להצהרת בלפור. ערביי ארץ-ישראל והתנועה הלאומית הערבית המתגבשת החלו לפעול לביטול ההצהרה ובארץ ישראל החלו "מאורעות תר"פ/תרפ"א" (1920/1921) – פעולות אלימות נגד היישוב היהודי.
 חשיבות ההצהרה ומשמעותה:
סיבות נתינת ההצהרה וניסוחה מרובים בסתירות ובבעיות. אף-על-פי-כן, הצהרת בלפור מהווה הישג ברור לציונות ולדרכה:
1. מבחינה ציונית-מדינית. מדובר בהישג המדיני המשמעותי הראשון של התנועה הציונית. בפעם
    הראשונה הכירה מעצמה זרה וחשובה במסמך רשמי בזכויותיהם של היהודים לבית לאומי בא"י.
2.  במישור ההנהגה הלאומית- ההצהרה נתנה לתנועה הציונית יוקרה רבה, חיזקה את מעמדו של
     ד"ר חיים וייצמן בתנועה הציונית והפכה אותו למנהיגה הנערץ של ההסתדרות הציונית.
3.  במישור היהודי-לאומי. ההצהרה ליכדה את שורות העולם היהודי-ציוני בהעמידה אתגר משותף לכל
     יהודי העולם. היא העלתה את מורל היהודים ברחבי הגולה, הפיחה בהם תקווה להתחדשות עם ישראל
     בארצו ועזרה להגביר את העלייה ארצה.
4.  במישור היחסים עם הערבים-ההצהרה סיפקה חומר בערה לתנועה הלאומית הערבית, שהתגבשה
     באותן שנים וראתה בחומרה רבה את מתן ההצהרה. ההצהרה שימשה לה צידוק לצאת למאבק גלוי
     בתנועה הציונית-ראשיתו של הסכסוך הערבי ישראלי.
5.  במישור היחסים עם בריטניה- ההצהרה תהווה בסיס להתמקחות עתידית של היהודים מול הבריטים
     (והערבים) על עתידו של היישוב היהודי בארץ.
6.  במישור הבינלאומי- ההצהרה זכתה לתמיכה בינלאומית נרחבת. חבר הלאומים אימץ את ההצהרה
     ובהתבסס עליה העניק לבריטניה מנדט על א"י.
משמעותה העיקרית של הצהרת בלפור היא בכך שתוכנה הובן על ידי העולם היהודי והלא יהודי כהבטחה להקמת "מדינה יהודית". על גבולות "הבית הלאומי" או "המדינה היהודית" לא נאמר דבר מפורש, ועל כך המשיכו הצדדים
 להתווכח. בלפור עצמו קבע, שבועיים אחר מתן ההצהרה, כי ארץ ישראל צריכה להיות "המולדת היהודית". אחד
 ממשפטיו הידועים היה: "הציונות צודקת או לא צודקת, רעה או טובה, היא יונקת ממסורת של דורות, מצרכים
בהווה ומתקוות לעתיד, והיא בעלת חשיבות עמוקה פי כמה משאיפותיהם ומדעותיהם הקדומות של 700,000 הערבים היושבים בארץ עתיקה זו".
        










        





התנועה הציונית והיישוב היהודי בא"י בזמן מלחמת העולם הראשונה

התנועה הציונית והיישוב היהודי בא"י בזמן מלחמת העולם הראשונה:


1.עמדת מנהיגי התנועה הציונית כלפי הצדדים הלוחמים בזמן מלחמת העולם הראשונה והשיקולים לכל אחת מן העמדות:
רקע - מלחמת העולם הראשונה התחרשה באירופה בשנים 1914-1918. זו הייתה מלחמה קשה וזוועתית , מיליוני אנשים נהרגו ונפצעו. במלחמה נלחמו שני צדדים:
מדינות המרכז – גרמניה, הקיסרות האוסטרו-הנגרית (אוסטריה ומדינות רבות במזרח אירופה) והאימפריה העות'מנית.
מדינות ההסכמה – בריטניה (=אנגליה), צרפת, רוסיה (פורשת מהמלחמה ב-1917 בעקבות המהפכה הקומוניטסית), ארה"ב (מצטרפת ב-1917).
ההנהגה הציונית עמדה בפני דילמה (התלבטות) במי עליה לתמוך?
לאורך המלחמה התנועה הציונית שמרה על עמדה ניטראלית ולא תמכה באופן רשמי באף צד. המלחמה העמידה את היהודים במצב קשה: יהודים חיו גם במדינות ההסכמה וגם במדינות המרכז. רבים מהם התגייסו לצבאות של מדינותיהם, היו מקרים שיהודים נלחמו זה בזה. בנוסף, מצבם של היהודים בארץ ישראל נעשה קשה יותר בשל הגזרות שהוטלו עליהם. לכן הוחלט לשמור על נייטרליות לאורך המלחמה.
למרות זאת היו ויכוחים בתוך התנועה: היו שרצו לשתף פעולה עם מדינות המרכז וכאלה שרצו לתמוך במדינות ההסכמה.
התומכים במדינות המרכז
האימפריה העות'מנית שלטה בארץ-ישראל והשפיעה באופן ישיר על מצבם וחייהם של היהודים בארץ. כל עוד לא נסתיימה המלחמה בתבוסת האימפריה העות'מנית חששו רוב תושבי הארץ לגלות סימני מרידה כלפיה, בייחוד לאור גזרותיה הקשות על המתיישבים ואיומיה על האוכלוסייה המקומית. לכן, היו מנהיגים ציוניים שחשבו שיש לתמוך בגרמניה שהיתה בת בריתה של אימפריה העות'מנית.
התומכים במדינות ההסכמה
אחרים בתנועה הציונית, בינהם חיים ויצמן, חשבו שכדאי לשתף פעולה עם בריטניה. הם טענו שהשלטון של האימפריה העות'מנית תמיד יתנגד להתיישבות היהודית בארץ-ישראל. לכן צריך לקוות שארץ-ישראל תעבור לידי הבריטים במהלך המלחמה והם יתמכו בהתיישבות היהודית בארץ-ישראל ובמפעל הציוני.
הקו שהכריע את עמדתה הרשמית של התנועה היה הקו הניטראלי. זאת, בשל אופייה הבינלאומי של התנועה וחשש מפני פגיעה ביהודים החיים במדינות הלוחמות. עמדה ניטראלית זו הביאה את ההסתדרות הציונית להקים משרד קישור בקופנהגן שבמדינת דנמרק הניטראלית. מטרתו של משרד זה הייתה לתאם ולקשר בין סניפי התנועה הציונית העולמית, תוך ניסיון לשמור על הניטראליות של הקהילות היהודיות ברחבי העולם. למעשה, התנועה הציונית נקטה בעמדה ניטראלית אך עם התקדמות המלחמה וניצחונן של מדינות ההסכמה, התנועה התקרבה יותר לבריטניה ובנות בריתה.

אישים וארגונים שסייעו לפעילות הציונית

         אישים וארגונים שסייעו לפעילות הציונית:
                 

מספר אישים וארגונים סייעו לפעילות הציונית בארץ ישראל בראשית דרכה:      

בעלייה ראשונה-הברון רוטשילד
         ג'יימס אדמונד (אברהם בנימין) הברון דה רוטשילד (1845 - 1934),  מאבות היישוב העברי בארץ ישראל. נודע בכינויים: "הנדיב הידוע" ו"אבי היישוב היהודי החדש". בעזרת הונו המשפחתי סייע רבות למושבות שהוקמו בא"י בתקופת העלייה הראשונה.
 בשנת 1882 פנתה משלחת ממייסדי ראשון לציון לברון היהודי הצרפתי - אדמונד דה רוטשילד. המתיישבים בראשון לציון ביקשו את עזרתו הכספית לחפירת באר מים למושבה החדשה. רוטשילד הסכים לסייע, אך התנה זאת בכך ששמו לא יתפרסם בציבור. לכן נודע בכינוי "הנדיב הידוע".רוטשילד סרב להיות מזוהה עם התנועה הציונית פן יפגעו עסקיו באירופה.
במהרה התחיל לסייע בסכומים רבים למטרות שונות לראשון לציון ובהמשך  למושבות נוספות.
כדי להפוך את הסיוע ליעיל שלח לארץ פקידים לארגן ולתאם את הסיוע הכספי ולנהל את המושבות, גננים ללמד את המתיישבים לעבוד בחקלאות ואף שילם לבעלי מקצוע שונים כמו רוקחים, רופאים ועוד.  מערך הסיוע שהוקם בכספי הברון רוטשילד בארץ נקרא שיטת החסות,שיטת האפוטרופסות או שיטת הפקידים.
פעולותיו:
-הוא מימן קניית אדמות להתיישבות.
-מימן את ההוצאות של המושבות והציל  אותן מקריסה.
-תשלום של שכר חודשי לאיכרים ומימון הוצאות הייצור.
-ייסוד מוסדות כלכליים חדשים כמו יקבים בראשון לציון וזיכרון יעקב ומימון ניסויים חקלאיים ותעשייתיים.
-ייסוד תעשיות חדשות כמו תעשיית משי או תעשיית הבשמים.
-לימד אותם שיטות ניהול מודרני.
-דאג לשרותי רפואה ע"י העסקת רופאים ורוקחים.
-עזר למתיישבים מול הקשיים שהערים השלטון העות'מני ולעיתים  שילם שוחד לפקידי השלטון כדי לעזור ליהודים.
מאידך,נשמעה ביקורת רבה על מערך הפקידים-חסרונות השיטה:
א. הניכור העמוק שנוצר בין הפקידים הצרפתיים לבין איכרי המושבות. היה זה שוני תרבותי ואידיאולוגי. הפקיד הצרפתי חונך על ברכי התרבות המערבית,הצרפתית והביט בלעג והתנשאות על האיכר "הפרימיטיבי". הפקיד היה אמנם יהודי, אך לא היה ציוני. הוא היה מעוניין בדבר אחד - ניהול תקין של המושבה לשביעות רצונו של הברון.
ב. האיכרים היו משוללי יוזמה עצמאית משום שקיבלו הכנסה חודשית קבועה והיו תלויים בפקידים שקבעו והחליטו בכול עניין. התוצאה הייתה חמורה - האיכר פסק מלעבוד. את העבודה מסר לפועלים ערביים .
ג. מנגנון הפקידים היה מנופח ביותר-מספר הפקידים היה רב בהשוואה למספר התושבים במושבות,לעיתים היו מושחתים.
          ד.המתיישבים אימצו אורחות חיים של התרבות הצרפתית. הפקידים הצרפתים עודדו את התרבות המערבית,הצרפתית ואת אורחות החיים של צרפת מה שגרם לחוסר שביעות רצון של האיכרים שומרי המסורת מצד אחד ומאידך לעזיבת הארץ ע"י חלק מאנשי המושבות הצעירים שרצו להשתלב באורח החיים של הפקידים ולשם כך עזבו לצרפת.
לסיכום: למרות כל הביקורת על מערך הפקידים ושיטת הטיפול במושבות, תמיכת הברון במושבות העבריות בארץ ישראל במתכונת האפוטרופסות נמשכה 17 שנה והסתיימה בשנת 1900.מעשיו ופעולותיו של רוטשילד  במשך השנים ומימון ההתיישבות היהודית החדשה בארץ ישראל ,הצילו את המושבות מקריסה וסייעו להתפתחותן הכלכלית.
בכול התקופה הברון השקיע יותר מ- 5 מיליון לירות סטרלינג בפיתוח היישובים, והוא רכש כ - 50 אלף דונם של אדמה בארץ ישראל, עליהם נבנו כ- 30 יישובים, הוקמו מפעלים, יקבים ובתי חרושת
מהמושבות שהקים:זכרון יעקוב-ע"ש אביו,מזכרת בתיה-ע"ש אימו,גבעת עדה-ע"ש אשתו,פרדס חנה-ע"ש אחותו,בנימינה-על שמו ועוד.
                         בשנת 1900 הפסיק הברון לנהל את המושבות והעבירן לחברת יק"א (מאנגלית: Jewish Colonization Association J.C.A) "חברת התיישבות יהודים", מיסודו של הברון מוריס הירש בשנת 1891.
בעלייה שנייה-המשרד הארצישראלי- בראש המשרד הארצישראלי עמד ד"ר ארתור רופין שעלה לישראל בשנת 1908 מגרמניה והקים את המשרד הארצישראלי של ההסתדרות הציונית ביפו.
היעד היה ליזום פרויקטים בתחום ההתיישבות, במטרה לעודד עלייה והתיישבות.
הקמת המשרד הייתה ביטוי לקשר שנוצר בין הפעילות הציונית המדינית בגולה לבין הפעילות הציונית המעשית בא"י-בין התנועה הציונית לבין החלוצים-ביטוי לציונות הסינתטית.
המשרד עשה שימוש בהון לאומי למען הגשמת הציונות.
חברת הכשרת היישוב הייתה המוסד הכספי והמיישב של המשרד הארצישראלי.בין הפעולות של המשרד:
                                 א. הענקת סיוע להתיישבות העירונית והקמת שכונות.
                                ב. רכישת אדמות ברחבי הארץ באמצעות הקרן הקיימת לישראל (קק"ל - ארגון ציוני שנוסד ב־1903, כאמצעי לאיסוף כספים מיהודים לשם קניית קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית) וחברת הכשרת הישוב (נוסדה בשנת 1909 על ידי ד"ר ארתור רופין ופרופסור אוטו ורבורג, במטרה לרכוש קרקעות בארץ ישראל ולהכשירן להתיישבות יהודית).
                                 ג.הענקת עזרה למתיישבים בישובים חקלאיים
                ד.פיתוח משקי לימוד להכשרה חקלאית-חוות הכשרה לאומיות-למשל בבן שמן,כנרת וחולדה.
                                 ה.תקצוב מוסדות חינוך כמו: הגימנסיה הרצליה ובית הספר בצלאל.
              ו.הקמת מפעלים שונים בעיקר בתחום החקלאות (למשל מפעלי אספקת מים).
             ז.המשרד תמך בהקמתן של צורות התיישבות חדשות כמו מושב הפועלים והקבוצה הקטנה.
             ח.המשרד תמך בהקמת שכונות בערים ע"י מתן הלוואות לבעלי ההון הפרטי לשם רכישת קרקעות.
            עם פרוץ המלחמה הסתיימה פעילותו של המשרד.
ד"ר רופין-על האדם ורעיונותיו:
היה כלכלן, סוציולוג ומנהיג ציוני. לימד באוניברסיטה העברית סוציולוגיה של היהודים, והיה ממקימי "ברית
 שלום" (1925) - אגודה שהציעה כי ארץ ישראל תהיה מדינה דו-לאומית. היישוב כפר רופין ומדרשת רופין
 נקראים על שמו.
 רופין טען כי יש ליצור רוב יהודי בחלקים מארץ ישראל; בחלקים אלה יש לרכוש קרקעות ולהקים יישובים, ואלה
 יהיו הבסיס להשגת אוטונומיה יהודית, להקים רצף התיישבותי-שיהיו יישובים יהודים ברצף.להקים חברה יהודית
הנפרדת במידת האפשר מן החברה הערבית, ומספקת במידת האפשר את כל צרכיה. רופין טען גם כי בצד
 ההתיישבות הכפרית יש לפתח גם את ההתיישבות העירונית ואת המסחר והתעשייה.