סיכום בהיסטוריה: מדיניות הנאצים כלפי היהודים בגרמניה 1933-1939

סיכום בהיסטוריה: מדיניות הנאצים כלפי היהודים בגרמניה 1933-1939

ראה: סיכומים בהיסטוריה - עמוד ראשי

עקרונות האידיאולוגיה הנאצית שמנחים את המדיניות הנאצית כלפי היהודים היו האנטישמיות ותורת הגזע. רעיונות אלו באו לידי ביטוי במצע המפלגה הנאצית, ב"מיין קאמפף", בנאומים, במאמרים ובקריקטורות. האידיאולוגיה עוררה את השנאה ליהודים ושנאה זו היתה הדבק שליכד את העם הגרמני. שנאה לאויב שרצה להשמיד את העם הגרמני. הנאצים לא המציאו את האנטישמיות, אך הם נתנו לאנטישמיות הבט ממלכתי יחד עם פיתוח מנגנון תעמולה משוכלל ויישום מלא של האנטישמיות במשטר.

ההנהגה הנאצית חיפשה באופן כפייתי פתרון לבעייה היהודית. סוגי הפתרונות השתנו בשלבים השונים של הרייך השלישי.

בגרמניה בשנות השלושים היו כחצי מיליון יהודים, פחות מחצי אחוז מהאוכלוסיה הכללית שמנתה כ- 67 מליון נפש. היהודים בגרמניה ראו את עצמם כגרמנים לכל דבר. הם היו ברובם יהודים משתלבים והייתה להם השפעה רבה מבחינה כלכלית, רוחנית ותרבותית. להיטלר היה ברור שעל מנת להחדיר את האידיאולוגיה יש לסלק את היהודים מתפקידיהם ומיכולתם להשפיע.

חשוב לציין שדרך מימוש המדיניות היתה לא רציפה מתח ופגיעות ולאחריהן הרפיה ורגיעה. לא היתה מדיניות אחידה בכל חלקי המדינה, היה פער בין ההכרזות לבין מימושן והיו הבדלים באופן מימוש המדיניות כלפי קבוצות יהודים מסוימות: חיילים יהודים ממלחמת העולם הראשונה או לחילופין רופאים וכד.

מטרות המדיניות הנאצית כלפי היהודים

1. איתור היהודים, השפלתם והוצאתם ממעגלי החיים השונים בגרמניה. לצורך כך יש להגדיר מיהו יהודי.
2. הוצאת היהודים מגרמניה, עידוד הגירתם- המטרה היא גרמניה נקייה מיהודים.
3. גיבוש העם הגרמני סביב המדיניות הגזעית.

לשם מימוש מטרותיהם נקטו הגרמנים בצעדים בשלושה תחומים: חקיקה, תעמולה וטרור.

הצעדים שנקטו הנאצים

יום החרם- שבת 1.4.33

הפעולה האנטי יהודית המאורגנת הראשונה. ביום זה הכריז היטלר על חרם ליום אחד על יהודי גרמניה. משמרות האס.אס. ניצבו בפתחי חנויות ובתי עסק יהודים ומנעו כניסה אליהם. החנויות סומנו במגיני דוד ובסיסמאות. היטלר טען שיום החרם הוא תגובה על תעמולה של יהודים מחוץ לגרמניה ופגיעה בשמה הטוב של גרמניה ובפעילותה הכלכלית. החרם מתקיים דווקא בשבת בגלל המשמעות הסמלית של השפלה ופגיעה בערכים יהודיים. הסיבות האמיתיות ליום החרם היו:

1. להרגיע את הרוחות בגרמניה ולהשתלט על האנשים שהחלו לפגוע ביהודים. היטלר לא רצה לאבד את השליטה ולהצטייר כראש מדינה שאין בה חוק.
2. החרם היה אמצעי תעמולה כדי להוכיח לעם שהמדיניות האנטי יהודית היא לא רק בתיאוריה אלא גם במעשים.

החרם נמשך יום אחד בלבד משום שחרם ממושך היה פוגע בכלכלת גרמניה. הבעיות שהתעוררו היו מיהו יהודי? מהו עסק יהודי?

חקיקה

במסגרת השלב הראשון בו רצו הגרמנים לדחוק את היהודים מחיי החברה והכלכלה התבצעה בשנים אלה (1933-34) פעילות חקיקה נרחבת כנגד היהודים.להלן חלק מחוקים אלה:

1. החוק להחזרת הפקידות המקצועית על כנה- הרחקת יהודים מהשירות הציבורי.
2. החוק לרישוי רופאים בקופות החולים- פיטורי רופאים יהודים וקומוניסטים.
3. חוק נגד צפיפות בבתי הספר ובמוסדות להשכלה גבוהה.
4. שריפת הספרים ורדיפת אנשי רוח יהודים.
5. בתקנון של לשכת התרבות של הרייך נקבע שיהודים לא יכולים להשתתף בפעילות תרבותית בגרמניה.

יחד עם החקיקה האנטי יהודית התרחש גם תהליך של בידוד חברתי והוקעה תרבותית- איסור כניסה לקולנוע, איסור ישיבה בגנים ציבוריים, במסעדות וכד'.

בשנים 35-36 מתחיל השלב השני במדיניות הנאצית. שלב שמתחיל בחקיקה שמנשלת את היהודים ממעמדם המשפטי והאזרחי. ב- 15 לספטמבר 1935 נחקקו חוקי נירנברג ותורת הזגע והאנטישמיות הפכו לחוק מדינה.

חוקי נירנברג (ספטמבר 1935)

חוק דגל המדינה-קבע שיש להחליף את דגל המדינה בדגל צלב הקרס.

חוק אזרחות הרייך-אזרח הרייך הוא מי שהוא בעל דם גרמני או דם קרוב לו ובתנאי שהוא נאמן לשלטון הנאצי. רק אזרח הרייך הוא בעל זכויות פוליטיות.

החוק להגנת הדם והכבוד הגרמני-חוק שבא להבטיח את טוהר הגזע הארי.

א.     חל איסור נישואים בין ארים לבין יהודים.

ב.      יחסי מין בין ארים לשאינם ארים אסורים.

ג.      נאסר על יהודים להעסיק עוזרות בית שגילן מתחת ל- 45.

ד.      נאסר על יהודים להניף את דגל הרייך מותר להניף דגל כחול לבן.

התקנה הראשונה לחוק האזרחות- בנובמבר 1935 (חודשיים מאוחר יותר) מותקנת תקנה  שמגדירה מיהו יהודי. יהודי הוא מי שמוצאו משלושה סבים יהודים, או אם שניים הם יהודים, או אם הוא נשוי ליהודיה או משתייך לקהילה היהודית.

משמעויות החוקים

• חוקי נירנברג שללו את האזרחות הגרמנית מכל היהודים ובכך נשללו מהם גם מעמדם האזרחי וההגנה החוקית והמשפטית שלהם.
• חוקי נירנברג הם הבסיס להמשך החקיקה הגזעית האנטי יהודית. כל חקיקה בהמשך תהייה השלמה לחוקים אלה.
• חוקי נירנברג שוללים את הזכויות שניתנו ליהודים באמנסיפציה והם שוללים את הזכויות בנימוק הגזעי בשונה מנימוקים קודמים שהיו דתיים, כלכליים ולאומיים.
• חוקי נירנברג לא פגעו פיסית ביהודים, אבל הם היו שלב מהותי בבידודם של היהודים ובהרחקתם מהחברה הגרמנית.

השנים 1936-1937 היו שנות רגיעה בעקבות האולימפיאדה. הכלכלה יוצבה המשטר הנאצי התבסס וחרפת ורסאי הוסרה.

שנת 1938 היתה שנת מפנה

המדיניות הנאצית כלפי היהודים הוחרפה. חוקים אנטי יהודים רבים פורסמו והתגבר נישולם של היהודים מהחברה ומהכלכלה. לדוג' בוטל המעמד המשפטי של הקהילה היהודית, יהודים חוייבו להוסיף לשמם את השם ישראל ושרה, הדרכונים היהודיים סומנו באות J, פעילותם המקצועית של רופאים יהודיים ועורכי דין הופסקה ועוד.

בשנת 1938 מתגבר תהליך האריזציה, התגברה ההגירה הכפוייה והחלו להיפגע גם יהודי אוסטריה בעקבות האיחוד (ה"אנשלוס"). אייכמן יצר באוסטריה באמצעות המשרד לעיניני ההגירה שהקיםדגם פעולה שיתרחב בהמשך- מאסרים, גירושים ועבודות כפייה.

השיא היה ב"ליל הבדולח".

אריזציה

במסגרת המדיניות נגד היהודים שאפו הנאצים להעביר בהדרגה את רכושם של היהודים ליידים גרמניות תוך שימוש ביהודים לטובת המשק הגרמני. תהליך נישול היהודים מרכושם והעברתו לידיים גרמניות מכונה "אריזציה". מטרת האריזציה היתה להעמיק את תחושת הבידוד של היהודים ולאלצם להגר מגרמניה.

בשלב הראשון הופעל לחץ על היהודים למכור את עסקיהם ללא יהודים תוך איומים על קונים וסוחרים. היהודים התבקשו למכור "מרצון" את רכושם. בשלב השני מ- 1938 נושלו כל היהודים מרכושם על פי חוק. לא ניתנו הלוואות ליהודים, היהודים נתחייבו לתת הצהרת רכוש  וכד'. ברור שהיהודים מכרו את רכושם במכירי הפסד.

"ליל הבדולח"

רקע- באוקטובר 1938 גורשו מגרמניה יהודים בעלי אזרחות פולנית לפולין אך ממשלת פולין לא היתה מוכנה לקבלם לשטחה והם התרכזו בעיירת הגבול זבונשיין חסרי כל. בין המגורשים היתה משפחת גרינשפן שבנה הרשל, ששהה באותו הזמן בפריס, התנקש בחייו של נספח התרבות הגרמני בצרפת. כתגובה לרצח החל ליל הבדולח. חשוב לציין שהרצח שימש כנראה רק עילה לפרוץ הפוגרומים נגד היהודים והם היו מתוכננים מראש.

בלילה שבין ה- 9 וה- 10 בנובמבר החלו התפרעויות בגרמניה בהשתתפות יחידות נאציות והמון רב. בלילה זה נהרסו ונשרפו כאלף בתי כנסת, נשדדו ונשרפו כשמונה מאות חנויות של יהודים ונרצחו 91 יהודים. כ- 30 אלף יהודים נשלחו למחנות ריכוז ושיחרורם התאפשר רק לאחר שהוכיחו שהם עוזבים את גרמניה. השלטונות גם הטילו קנס קיבוצי של מליארד מרק על היהודים בטענה שהם אחראים לנזקים.

בפעם הראשונה אירגן השלטון הגרמני אלימות פיסית מכוונת נגד היהודים בכל רחבי גרמניה בעת ובעונה אחת. מ"ליל הבדולח" מתחילה האלימות הפיסית נגד היהודים.

ב-12.11 התקיימה ישיבה אצל גרינג בה נידונו הגישות השונות לטיפול ביהודים. הגישה המשטרתית בראשות היינריך היידריך (ראש האס. דה. – שרותי הביטחון) נקבעה כגישה הדומיננטית ומבחינת היהודים המשמעות הייתה פגיעה קשה ונוקשה- מאסרים, עבודות כפייה ומחנות ריכוז.

כך עד תחילת המלחמה כמעט והושלם תהליך איתור היהודים, ניתוקם ובידודם מהחברה, מהתרבות וממסגרות המדינה. שלב זה ניתן לכנות "מוות אזרחי"- אמנם היהודים היו בגרמניה אך היו מנותקים מקשר כלשהו עם הגרמנים.