סיכום בהיסטוריה: מרד החשמונאים – רקע וסיבות

סיכום בהיסטוריה: מרד החשמונאים – רקע וסיבות

מתוך: סיכומים בהיסטוריה א

רקע

לאחר שהדיח יאסון את אחיו חוניו ה-3 והשתלט על תפקיד הכהן הגדול (שנת 175 לפנה"ס), הוא פעל יחד עם שכבת המתייוונים שתמכה בו, להפיכת ירושלים לפוליס הלניסטית.
המהלכים שלו עוררו חששות ודאגות מצד הזרם החסידי-הבדלני, אבל הדברים לא באו לידי התנגדות בכוח, כי, יאסון עצמו היה מזרע הכהונה הגדולה ולמרות מעשיו הבעייתיים, הוא המשיך להפגין נאמנות לתורת ישראל המהלך שלו הוצג לעם כ"רפורמה חברתית", שמיועדת לשלב את היהודים באימפריה ההלניסטית ללא עקירת חוקי התורה או פגיעה בדת ישראל. פרט לקבוצת קנאי הדת, הרוב "הדומם" של הציבור לא ראה בו ופעולותיו, איום משמעותי.

אבל קבוצת מתייוונים קיצונית יותר שבראשה עמדו בית טוביה וכהני בית בילגה רצו להעמיק את ההלניזם ביהודה. הם הדיחו את יאסון המתון, לאחר שלוש שנות כהונה, והעלו איש כלבבם, מנלאוס, לתפקיד הכהן הגדול (שנת 172 לפנה"ס). החבורה הזו נהגה בקודשי ישראל ובמסורת, בגסות ובזלזול: מינוי כהן גדול שלא מבית צדוק, שוד אוצרות בית-המקדש, הטלת מיסוי כבד על הציבור ללא חמלה וניהול אורח חיים הלניסטי-ראוותני מול העם המתרושש. עכשיו הצטרף "הרוב הדומם" למאבק הקנאים כנגד המתייוונים, כנגד פעולות השלטון הסלבקי לשמירה עליהם וכנגד גזרות הדת החמורות. (ראו בספר הלימוד עמ' 95 - 96: אבדן שלטון המתייוונים, הרס ירושלים בשנת 168 לפנה"ס וגזרות הדת)

מרד החשמונאים פרץ כמתואר במסורת היהודית במודיעין, בשנת 167 לפנה"ס, לאחר פעולת קנאות דתית מצד מתתיהו, אבל השורשים והסיבות של המרד עמוקים יותר. 

הסיבות למרד החשמונאים

א.      מאבק לסילוק ההתייוונות והחזרת האוטונומיה הדתית. החשמונאים ראו בתהליכי ההתייוונות ובקבוצות השונות של המתייוונים שרבו ביניהן,אסון דתי. הם רצו לסלק את האליטות הללו ואת השפעת התרבות ההלניסטית, שלדעתם השחיתה את המידות הטובות של תורת ישראל, העמיקה את האלילות, גרמה לגזרות הדת  ולאבדן החירות הדתית. רוב ההיסטוריונים סבורים שהמרד לא התכוון להתעמת עם השלטון הסלבקי, אלא ביקש להתמקד במתייוונים ובנזק שגרמו לאופייה היהודי של ירושלים וארץ יהודה. חוקרים אחרים, סבורים שהמרד היה מכוון גם נגד השלטון הסלבקי שרצה להשליט את התרבות ההלניסטית בארץ, במקום חוקי התורה היהדות, ותמך במתייוונים עושי דברו.

ב.      מאבק כלכלי כנגד העושק של השיטה ההלניסטית . הכלכלה והתרבות ההלניסטית בימי הסלבקים, הגדילה את הפערים החברתיים והכלכליים בארץ. השיטה המריצה את האליטה של המתייוונים להעמיק את גביית המיסים שהלכו וגדלו ככל שהסלבקים נזקקו לכסף רב יותר, במלחמות האימפריה. השכבות העממיות והאיכרים, נרמסו תחת מכבש המסים, אדמותיהם ורכושם נשדדו, הם הפכו להיות אריסים ואפילו עבדים בשל החובות, ומצבם החברתי-כלכלי היה כלאחר ייאוש. בנוסף, המלך הסלבקי היה על-פי חוק "אדון כל הארץ", שליחיו השתלטו על אדמות ורכוש בשרירות רבה ורק שכבת המתייוונים המתעשרת, הייתה מוגנת, זכתה למתנות רכוש מאת המלך ונהנתה מהמצב.

ג.       ניצול מצוקת האימפריה הסלבקית למאבק  לאומי. החשמונאים העריכו שלמרד שלהם יש סיכוי להצליח בשל הנסיבות המדיניות של אותה תקופה. האימפריה הסלבקית הייתה עסוקה במלחמות אין סופיות בגבולותיה ובסכסוכים פנימיים על השליטה והכתר. בנוסף הכוח הצבאי של הסלבקים בארץ היה קטן ולא משובח במיוחד. החשמונאים האמינו שלפניהם הזדמנות היסטורית למרוד, להשיג יתרונות בשדה הקרב ולזכות בשל כך בעצמאות, בחסות ובתמיכת האימפריה הרומאית, שהייתה מעוניינת בנפילת הסלבקים והסכימה לכרות בריתות "נדיבות" עם עמים שיסייעו לפורר ולהחליש אותה.

הערה

שימו לב שהסיבות למרד יובילו בהמשך, למחלוקת בתוך העם היהודי: האם לצמצם את המרד להישג הדתי ולסילוק ההשפעה החוגים המתייוונים או להמשיך ולהרחיב אותו להשגת מטרות לאומיות. מי שלא האמינו במאבק נגד האימפריה הסלבקית (שעם כל חולשותיה עדיין בעלת כוח עצום כנגד יהודה הקטנה) וראו בהמשך המרד התגרות מסוכנת, הסתפקו בביטול הגזרות, סילוק השפעת המתייוונים וחזרה לשגרת המציאות הקודמת - חיים במסגרת האימפריה עם אוטונומיה דתית וחוקת התורה.

מי שראו במאבק הזדמנות לשחרור לאומי בחסות רומא, רצו להרחיב את המאבק ולזכות (אולי) בעצמאות מדינית.