סיכום: פעילותו הדיפלומטית של הרצל

סיכום: פעילותו הדיפלומטית של הרצל 

מתוך: סיכומים בהיסטוריה א

(יש לדעת מדוע פנה הרצל לכל אחת מהמדינות,מה הציע להן בתמורה לצ'רטר ומדוע נכשל המשא ומתן).

הפעילות הדיפלומטית של הרצל (הניסיונות לקדם את השגת הצ'רטר): לאחר שבספרו הציג הרצל את בעיית היהודים ובקונגרס הציוני הראשון נקבעה מטרת הציונות והוצגו האמצעים להשגת המטרה, החל הרצל בפעילות המדינית בה ראה את הדרך המרכזית להשגת המטרה, כדי לפרוץ את דעת הקהל היהודי והלא יהודי. הוא ניהל משא ומתן ופעילות דיפלומטית להשגת הצ'רטר ולכל מדינה היציע תמורה בעד קבלת הצ'רטר.

צ'רטר-אישור שיתקבל מהשלטון העות'מני ויאפשר ליהודים לעלות לא"י,להקים יישובים ולקיים חיים אוטונומיים-עצמאיים באופן חוקי.

חשיבות הצ'רטר בתפיסה הציונית של הרצל:

           -הענקת הצ'רטר מבטאת הכרה רשמית בתנועה הציונית כנציגת העם היהודי והכרת המעצמות שהיהודים זכאים בטריטוריה משלהם.

           - בעקבות מתן הצ'רטר יותר ליהודים לצאת מהמדינות ולעלות לא"י באופן חוקי.

           -הצ'רטר הוא ביטוי לתורתו של הרצל שהתנגד לפעילות המעשית בא"י כיון שעליה להעשות בדרך חוקית כראוי לתנועה לאומית.

המשא ומתן עם גרמניה (1898)
אמנם הכתובת העיקרית למשא ומתן אמורה להיות האימפריה העותומאנית,שכן היא זו שלטה על ארץ-ישראל, אך בשל ההשפעה החזקה שהייתה לגרמניה על הסולטאן התורכי פנה הרצל לקיסר הגרמני וילהלם השני, עמו נפגש שלוש פעמים (פעם אחת בטורקיה ופעמיים בארץ-ישראל). בשיחות הללו הרצל ניסה לשכנע את הקיסר להשפיע על הסולטאן להעניק ליהודים את הצ'רטר ובתמורה:

       א.   בארץ ישראל יקנו סחורות גרמניות-גרמניה הייתה מדינה מתועשת והייתה מעוניינת בשווקים חדשים.

ב.     הקיסר יקבל את תמיכת הישוב היהודי בארץ-ישראל-יישוב נאמן לגרמניה.

ג.     גרמניה תפטר מן היהודים שבשטחה ומהאנטישמיות, שכן הם יעלו לארץ-ישראל.

המשא ומתן הסתיים לדברי הרצל בכך שהקיסר הגרמני לא הביע תמיכה ולא הביע סירוב.הקיסר לא הסכים לפעול בניגוד לרצונו של הסולטאן.
המשא ומתן עם האימפריה העותומאנית (1901)
לאחר שהרצל נחל אכזבה מן המשא ומתן עם גרמניה פנה ישירות לסולטאן התורכי עבדול חמיד וניסה לשכנעו להעניק את הצ'רטר ליהודים ותמורתו הבטיח:

א.     מתן סיוע כספי לאימפריה העותומאנית השקועה בחובות.הכסף יילקח מיהודים עשירים ונדבנים.

ב.     ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל תתרום לפיתוחה הכלכלי והפרחת השממה של ארץ-ישראל שהייתה עזובה,שוממה ומוזנחת.

להרצל הייתה תחושה שהסולטאן נענה להצעה, אך כאשר ניסה לגייס את הכסף מנדבנים יהודיים, נתקל בסירוב מצידם.  כשנודע לסולטאן שהרצל לא הצליח להשיג את הכסף, נמסר לו על ידי יועצי הסולטאן שהאימפריה העותומאנית תאפשר ליהודים להתיישב ברחבי האימפריה אך לא בשטחה של ארץ-ישראל.

המשא ומתן נכשל גם כי הסולטאן  לא היה מוכן לתת שטחים בא"י וגם כי חשש מהתרבותם והתחזקותם של היהודים שימרדו וישאפו לעצמאות.

המשא ומתן עם בריטניה (1902-1903)
בעקבות הכישלון של הרצל במשא ומתן עם הסולטאן התורכי, החל הרצל לנהל משא ומתן עם נציגי השלטון הבריטי ונפגש עם שר המושבות הבריטי צ'מברליין.

בריטניה הייתה מעצמה חזקה שיכלה לדעתו להשפיע על התורכים ובנוסף כמעצמה אימפריאליסטית היו לה שטחים רבים בשליטתה בהם יכלה לתת ליהודים חבל ארץ.

 הרצל ביקש ממנו לאפשר התיישבות יהודית באי קפריסין (שהיה תחת שלטון בריטי)וכאשר השר הבריטי סרב להצעה,העלה הרצל את הצעה לאפשר התיישבות יהודית באזור אל-עריש שבחבל סיני.

בתמורה להתיישבות בא"י הציע הרצל:

א.     הבריטים יפטרו מן היהודים שהיגרו לבריטניה ממזרח אירופה, שהרי הללו יעברו לטריטוריה משלהם.

ב.     המתיישבים היהודיים יפריחו את אותם שטחים  שיישארו בתחומי האימפריה הבריטית-בריטניה שאפה לשלוט על א"י בשל חשיבותה האסטרטגית וקרבתה למקורות הנפט.

במקום א"י הציעו בריטים שטחים באזורים בשליטתם.בתחילה הוצע אל-עריש בסיני
אך הצעה זו נדחתה בשל התנגדות התושבים המקומיים ובשל בעיית המים באזור.