סיכום בהיסטוריה: עזרא הסופר

סיכום:עזרא הסופר – תקופת עליית עזרא ופעולותיו לגיבוש שבי ציון

מתוך: סיכומים בהיסטוריה א

עזרא הסוֹפר, בן למשפחת כהונה גדולה, משפחת צדוק, בעל תואר סופר - חכם הבקיא בתורת משה, ואולי אף בעל תפקיד רשמי בכיר במנהל הפרסי. עלה לארץ עם כ-1500 יהודים מבבל בשנת 458 לפנה"ס לערך, כ-80 שנה לאחר גלי העלייה הראשונים. עלייתו מעידה על קיומו של קשר רציף בין היהודים ביהודה ובין התפוצה בבבל ובפרס.

עלייתו של עזרא הסופר התאפשרה לאחר שקיבל כתב הסמכות רשמי/ אגרת מטעם המלך הפרסי (נשתון בפרסית), ארתחשסתא ה-1, שבו המלך נותן לעזרא סמכויות רבות וייחודיות על יהודה:

1. חוקי התורה הוכרו כחוקי המלך בפחוות יהודה – ההיתר שניתן לעזרא מהווה הכרה בתורה כספר החוקים של יהודה (אזרחית). זו הפעם הראשונה שבה יהודה נמצאת תחת שלטון זר, והוא מאפשר ליהודים להנהיג את חוקי התורה כחוקי המקום, בחיי היום-יום.

2. סמכויות בתחום המשפט – עזרא קיבל סמכויות ביצוע ואכיפה רבות כגון: היתר למנות שופטים ודיינים שישפטו על-פי חוקי התורה שהוכרו כחוקי המלך. עזרא הוכר באגרת זו כשליחו של המלך והשופט העליון של כל היהודים בארץ ישראל כולה. בנוסף, עזרא קיבל סמכויות כמו הוצאה להורג, הגליה של פושעים, מאסר והחרמת רכוש.

3. גיוס עולים ותרומות לבית המקדש – עזרא הוסמך לגייס עולים מקרב גולי בבל ולאסוף תרומות של כלי כסף וזהב. בנוסף, עזרא קיבל תרומות מאוצר השלטון הפרסי.

4. פטור ממסים לכוהנים וללוויים – עזרא קיבל סמכות לפטור את הכוהנים והלוויים שעבדו בבית המקדש מתשלום מיסים, כחלק מנוהג קבוע של האימפריה הפרסית (רכישת הנאמנות של כוהני העם הנכבש).

המניעים (גורמים/ סיבות/ מטרות) לעליית עזרא –

לעליית עזרא מניעים לאומיים, דתיים וחברתיים:

1. מניע לאומי – עליית עזרא התרחשה כ-80 שנים לאחר גל העלייה הראשון של שבי ציון. המפגש עם תושבי הארץ, הביא חלק משבי ציון שחזרו בגל העלייה הראשון, להתבולל ולהינשא בנישואי תערובת. תופעה זו הפכה לנפוצה מאוד גם בקרב בני מעמד הכהונה הגדולה, והתפשטה במיוחד לאחר בניית בית המקדש השני. תופעה זו מבטאת את התרופפות הזהות האתנית של היהודים ואת תהליך ההיטמעות של העם ביהודה בתוך העמים הזרים שישבו בה (הגישה האוניברסלית שראתה בפוליתאיסטים זרים שעבדו את ה' כיהודים).

הידיעות על ההתבוללות האתנית הגיעו לגולי בבל, שבמהלך גלותם התחזקו באמונה בה' ושמרו על רשימות יוחסין המעידות על מוצאם היהודי בצורה קנאית.

לכן, משוער שעזרא עלה לארץ מתוך מטרה להפסיק את מנהג ההתבוללות, לחזק את הזהות האתנית היהודית ולהרחיק את העמים הזרים מיהודה.       

-        התחזקות הכמיהה לציון: כמו כן, למרות ההצלחה החומרית של גולי בבל, התחזקה הכמיהה לציון בקרב רבים מהם, ובנוסף הם שאפו לחדש את העצמאות המדינית של העם היהודי ביהודה.

-        אינטרס פוליטי של מלך פרס: באותה תקופה התחוללו מרידות רבות ברחבי הממלכה הפרסית, בעיקר המצרים. משערים שהמלך הפרסי שאף לחזק את שלטונו באזור ע"י חיזוק היסוד היהודי שנאמן לו וישב בשטחי יהודה, על גבול מצרים.

2. מניע דתי (רוחני) – ההתבוללות בעמים הזרים שישבו ביהודה, הביאה בנוסף להתרופפות הזהות האתנית גם לרפיון רוחני, התקרבות ואימוץ של מנהגים ופולחנים מתרבויות זרות. באותה תקופה מעמדו של הכוהן הגדול היה חזק מאוד ביהודה, לאחר שלא מונה פחה ליהודה עם מותו של זרובבל (מבית דוד). הכוהן הגדול הפך להיות הנציג של העם מבחינה רוחנית, ניהל את ענייני המקדש וייצג את העם מול הפחה של שומרון בענייני השלטון. התופעה של ההתקרבות לתרבויות זרות נפוצה גם בקרב מעמד הכהונה הגדולה ועזרא ששמע על כך שאף להפיץ את התורה בעם היהודי ולחזק את מעמדה כספר החוקים הרשמי של יהודה (אורח החיים נקבע על-פי חוקי התורה). עזרא הביא עימו כוהנים ולוויים מ"זרע הקודש" שבבל לשרת בבית המקדש ולחזק את עבודת ה' בקרב העם.

3. מניע חברתי – עזרא רצה לבטל מנהג שהיה מנוגד למצוות התורה והיה נהוג באותה התקופה: הלוואה תמורת משכון בני המשפחה של הלווה כערבות. במידה והלווה לא השיב את הכסף, ניתן היה למכור את ילדיו. כאמור, עזרא רצה להפסיק מנהג זה שהיה מנוגד לרוח התורה ועלול היה להוביל לפגיעה חברתית קשה בעם.

פעולותיו של עזרא לגיבוש שבי ציון ומטרתו בכל פעולה – 1. גירוש הנשים הנוכריות 2. הקריאה בתורה.

1. גירוש הנשים הנוכריות: תופעת ההתבוללות ונישואי התערובת היתה תופעה נפוצה בתקופה שלאחר חורבן בית המקדש הראשון. עמים זרים הוגלו לשטחי ישראל ויהודה ויחסי גומלין נוצרו בין היהודים לבין העמים הזרים כמו: קבלה ואימוץ של מנהגים ותרבויות זרות, התבוללות ונישואי תערובת. גם בקרב שבי ציוןשהתחזקו באמונתם בה' בגלות, החלו לגלות רפיון רוחני וחלק מבני העם ובני מעמד הכהונה התבוללו בקרב העמים הזרים ונישאו בנישואי תערובת.

לעומתם, היהודים שנשארו בבבל, החזיקו בתפישה דתית מנוגדת ליהודים שישבו בארץ והקפידו על התבדלות תרבותית (מנהגים, דת) מהעם שחיו בקרבו, למרות שהשתלבו בהצלחה מבחינה כלכלית, דיברו בשפת המקום שהיתה ארמית וקיימו קשרים חברתיים עם אותו עם. לכן גם שמרו על רשימות יוחסין שהעידו על המוצא היהודי שלהם וראו בעצמם "זרע הקודש". עזרא ראה בתופעת נישואי התערובת סכנה אמיתית על המשך קיומו של העם היהודי כ"זרע הקודש" ותמך בהיבדלות מהעמים הזרים. גישה זו נקראת הגישה הבדלנית.  

בשל סכנה זו, עזרא נקט במספר פעולות:

א. עזרא קרא לעם להתאסף בחצר בית המקדש תוך כדי שהוא מפגין מנהגי אבלות כמו קריעת בגדיו, צום ומריטת שערות ראשו כדי להמחיש את חומרת הסכנה של ההתבוללות בעיניו. עזרא נאם בפני העם וטען שהאסונות שפקדו את העם כמו חורבן בית המקדש הראשון ואיבוד העצמאות של העם היהודי על הארץ, הם תוצאה של החטאים שלהם ועל כך שהעם לא שמר כראוי על מצוות התורה. עזרא הציג בפני העם איום וטען שאם ימשיכו לחטוא ולעבור על המצוות ייענשו בשנית על ידי ה'.

ב. עזרא השביע את הכוהנים והלוויים ולאחר מכן את העם, לגרש את כל הנשים הנוכריות ואת ילדיהן. הדרישה של עזרא נבעה כתוצאה מהחשש שהנשים הנוכריות מחנכות את ילדיהן לקבלת מנהגי תרבויות זרות. כדי לשמש כדוגמא לבני העם, עזרא הורה לגרש תחילה את הנשים הנוכריות של הכוהנים והלוויים שהתבוללו, ואף פרסם רשימה של שמותיהם לצורך דוגמא אישית זו.

מטרות פעולותיו של עזרא בתחום נישואי התערובת: הבדלות מ"עמי הארצות" והימנעות מנישואי תערובת בעתיד. זוהי הימנעות מהתבוללות של יהודים (זרע קודש) בעמי הסביבה. מימוש ההשקפה הבדלנית.

הקשיים בביצוע הגזרה:

א. טענות הלכתיות של מתנגדי הגישה הבדלנית: מול גישתו הבדלנית של עזרא, שתמך בהבדלות מהעמים הזרים ושמירה על הייחוד של העם היהודי כ"זרע הקודש", קמו מתנגדים שהחזיקו בתפישה דתית שונה לחלוטין. רבים מבני העם ונכבדיו, האמינו שהאיסור על נישואי התערובת שניתן בתורה תקף ומתייחס רק אל שבעת עמי כנען, כמו החיתי והיבוסי. לטענתם, עמים אלו אינם קיימים עוד ולכן האיסור אינו תקף לגבי נישואין לבני עמים אחרים. עזרא טען מנגד שהעמים הללו התערבבו עם שבעת עמי כנען עם השנים, כבר לא ניתן להבחין ביניהם, ולכן יש לאסור נישואי תערובת באופן כללי.

ב. בעיה חברתית: גירוש הנשים הנוכריות הביא לפירוק של מסגרות משפחתיות, ובנוסף הנשים נותרו ללא ביטחון כלכלי או הגנה ותמיכה חברתית. בעיה זו גרמה להתמרמרות והתנגדות בקרב רבים מהיהודים שהיו נשואים לנשים נוכריות. לצורך פיתרון הבעיה, עזרא הקים ועדה שתבדוק את מוצאן של הנשים בתהליך שארך זמן רב ולמעשה עיכב את הגירוש.

ג. בעיה מדינית: גירוש הנשים הנוכריות עם ילדיהן עורר זעם והתמרמרות בקרב העמים הנוכרים שישבו ביהודה ובישראל. היה חשש שהעמים הנוכרים יכרתו ברית עם עמים אחרים ויצאו למלחמה כנגד יהודה.

עמדתו של עזרא מול התסיסה של העמים הזרים: עזרה טען שהעמים הזרים ניצלו את הגליית עם ישראל (עשרת השבטים בגלות אשור) כדי להתיישב בא"י, בנחלות שהיו שייכות ליהודים שגלו. עזרא ראה בעמים אלו כעמים שמטמאים את א"י. עזרא האמין שכעת שעם ישראל שב לארצו הוא אמור לרשת את כל הארץ.

על-פי עזרא עם ישראל הוא "זרע הקודש" וארץ ישראל היא "אדמת קודש", ולכן עם ישראל נדרש לטהר את א"י מהטומאה. עזרא הזהיר את העם שה' יעניש אותו שוב והוא לא יזכה לרשת את הארץ, אם לא תישמר קדושת הארץ.

המשמעות המעשית של גישה זו של עזרא על טיהור אדמת הארץ מן הטומאה היא שיש להיאבק בעמים שהשתלטו על ישראל ויש להרחיק אותם מעם ישראל.

תוצאות פעולתו של עזרא: הצלחה חלקית. עזרא לא הצליח ליישם את דרישתו לגירוש הנשים הנוכריות והיא לא נענתה במלואה. הייתה זו דרישה מהפכנית, שמנהיג כמו עזרא, שהשתמש בדרכי נועם כמו ניסיונות שכנוע ולא באמצעי אכיפה, לא הצליח להביא למימושה.

2. קריאת התורה בציבור: מטרה שנייה של עזרה הייתה חיזוק מעמדה של הדת היהודית בא"י. לאחר שעלה ליהודה, גילה עזרא שרבים מתושבי הארץ אינם מקיימים את מצוות התורה. מרבית העם שכח את הלכות הדת והמצוות ששכחו בזמן שהיו בגלות או בעקבות ההתבוללות שעברו בארץ. בנוסף, באותה תקופה רווחה התפישה שעבודת האל מתקיימת במקדש ובהקרבת קורבנות על ידי כוהנים בלבד. תפישה זו הרחיקה עוד יותר את היהודים משמירה על מצוות התורה ועזרה לבסס את אימוץ המנהגים של העמים הזרים.

לצורך מימוש מטרתו, עזרא נקט בגישה של לימוד ושכנוע. עזרא כינס את העם לאספה גדולה, שבה עזרא הקריא בפניו את התורה בנוסח שהיה נהוג בבל, שהיה שונה מנוסח התורה שהתגבש בא"י. הלוויים תרגמו את דברי עזרא והוסיפו פרשנויות כדי לקרב את ציבור השומעים. עזרא והלוויים לימדו את העם את ההלכות והמצוות שנשכחו ועזרו לחבר את העם למנהגי החגים היהודיים. כמו-כן, לעזרא מיוחסות שלוש פעולות נוספות לחיזוק מעמד התורה בקרב העם:

א. קביעת תקנות לקריאת התורה בציבור בימים נוספים מלבד יום שבת ובתפילות נוספות מכפי שהיה נהוג עד אז.

ב. הנהגת טעמי המקרא, שמשמשים כניקוד ופיסוק של ספרי התורה.

ג. חתימת התורה – לעזרא מיוחסת הפעולה של קביעת הספרים שייחשבו לספרי הקודש וייכנסו לספר התנ"ך. בימי עזרא נוצר מפגש בין הנוסח הבבלי של התורה ובין הנוסח שהתגבש בא"י, ובעקבות מפגש זה התגבש הנוסח הסופי של התנ"ך. ראוי להדגיש כי חלק מהחוקרים סבורים שתהליך זה התרחש לאחר ימי עזרא, ובימיו רק נוצר המפגש שהביא לניסוח הסופי.

חשיבות קריאת התורה בציבור (חשיבות פעולתו של עזרא) –

לקריאת התורה בציבור הייתה חשיבות רבה בכמה תחומים, והיא עזרה לממש את מטרותיו של עזרא:

1. התורה מתקבלת כחוקה של יהודה: התורה התקבלה כספר החוקים של יהודה ועל-פי יתנהלו החיים הציבוריים.

2. גיבוש נוסח אחיד לתורה: קריאת התורה בנוסח הבבלי ודברי הפרשנות שניתנו לה ע"י הלוויים, תרמו לקביעת נוסח אחיד ומשותף לספר התורה, ליהודים בא"י ובגולה.

3. התגבשות לאומית- יהודית: קריאת התורה בציבור עזרה לגבש את החברה היהודית ביהודה סביב ערכים לאומיים דתיים, והחברה ביהודה התאפיינה במנהגים יהודיים ייחודיים.

4. הפצתה של התורה: עזרא שלח לוויים וסופרים ללמד את העם את התורה בכפרים וביישובים. פעולה זו של עזרא עזרה

    להפיץ את חוכמת התורה, את ההלכות ואת מצוותיה בקרב כל בני העם ולא רק בקרב מעמד הכהונה.  

פעולותיו של עזרא עזרה לקרב בין העם לתורה ולימוד התורה הפך למצווה שמאפשרת לכל אדם לעבוד את ה', ע"י קריאת התורה ושינון המצוות וההלכות. פעולות אלו עזרו לעצב את העם היהודי כ"עם הספר", עם שספר התורה המקודש בעיניו, מנחה את חייו ויוצר הבחנה בינו ובין עמים בעלי אמונות אחרות.