סיכום: מדיניות הנאצים בפולין עד לתחילת ביצוע "הפתרון הסופי"

סיכום: מדיניות הנאצים בפולין עד לתחילת ביצוע "הפתרון הסופי", ספטמבר 39-יוני 41

ראה: סיכומים בהיסטוריה - עמוד ראשי

יחס הגרמנים ליהודיפולין עם הפלישה ב1 בספטמבר 1939.

הגדרה:

התעמולה הנאצית תיארה את ה"יהודי הטיפוסי" כאיש בעל פאות וזקן, לובש קפוטה, עפ"י מסורת הדימויים האנטישמיים המסורתיים. בגרמניה ובשטחים שסופחו אליה (אוסטריה וחבל הסודטים) לא היו יהודים רבים שענו לסטריאוטיפ זה, אך בפולין היו יהודים רבים שלבשו לבוש זה. בעיני החיילים הגרמנים, יהודי פולין ייצגו את ה"יהודי הטיפוסי" בדיוק כפי שתיארה התעמולה הנאצית והמפגש עם דמות זו גרם לחיילים לפרוק את יצריהם על יהודים אלה ללא קשר לפקודות או הנחיות שניתנו כעבור זמן קצר מברלין.

השפלה:

החיילים שהגיעו לפולין החלו לפרוק את הזעם שהיה בהם על היהודים, אותו זעם שטיפחה התעמולה הנאצית. יהודים הועבדו בעבודות פרך (למשל בפינוי ההריסות מהפצצות הגרמניות בוורשה) ובשעת העבודה הוכו באכזריות, הם הוכו ללא סיבה. יהודים בעלי זקן פחדו לצאת מבתיהם כיוון שקצינים גרמניים נהגו להחזיק מספריים בכיסיהם בכדי לגזור את זקניהם או שזקניהם נתלשו. בין השאר, נשים נדרשו לנקות בלבניהן את רחובות העיר. יהודים רבים נתלו בוורשה סתם בגלל היותם יהודים ולא בגלל הוראה מפורשת כלשהי.

ניתוק:

1. תקנות נאציות שהוצאו נועדו ליצור הפרדה בין היהודים לבין האוכלוסייה המקומית הפולנית. כל יהודי מגיל 10 חויב בסימון הבגד העליון בסרט עם מגן דוד כחול או בטלאי צהוב, השימוש ברכבות נאסרו על היהודים ללא קבלת היתר מיוחד וחופש התנועה שלהם הוגבל באופן קיצוני.

ניצול כלכלי:

2. מהבחינה הכלכלית, בתי עסק גדולים של יהודים הוחרמו ונסגרו (בנימוק של "חוסר יעילות"), חשבונות הבנק שלהם הוקפאו ומשיכת הכספים הוגבלה לסכומים מזעריים שלא אפשרו כל פעילות כלכלית. כתוצאה מכך נוצר מחסור ורעב שהתחיל עוד לפני הקמת הגטאות.
3. נעשה גם שימוש בכוח העבודה היהודי – יהודים רבים נלקחו לעבודות בכפייה במחנות עבודה והם הועסקו בוויסות נהרות, סלילת כבישים, חיזוק ביצור, בניין וחקלאות. התנאים במחנות אלו היו קשים מבחינת מזון, סניטציה ובריאות. תנאים אלו גרמו להתשת כוחות, לפריצת מגפות ולתמותה רבה.

 ערעור חיי היהודים:

4. מבחינה תרבותית, נסגרה מערכת החינוך היהודית. המורים, הילדים והנוער מצאו עצמם ללא מסגרת חינוכית שיכולה הייתה לשמש בסיס תמיכה ועוגן פיזי ונפשי. תקנה נוספת אסרה על התפילה בציבור.
5. נוצרה עמימות בחיי היהודים - חטיפות של יהודים לעבודות מזדמנות הפכו לעניין שבשגרה, אדם שיצא מפתח ביתו לא ידע אם ישוב. נוצר מצב שיהודי לא ידע מה מותר ומה אסור, כך למשל היה ידוע שיהודים צריכים להסיר את כובעם בפני חיילים גרמנים, אך חיילים גרמנים היכו יהודים כיוון שעשו כך והיכו יהודים שלא עשו כך.

איגרת הבזק של היידריך

במהלך שלושת השבועות הראשונים של הפלישה הגרמנית לפולין

 הסיבות להתעללות החריפה ביהודי פולין (שהייתה הרבה יותר חמורה מכל מה שנעשה ליהודי גרמניה עד אז):

1. אווירת מלחמה נוטה להצדיק דברים שאינם מקובלים בימי שלום
2. הדימוי הסטריאוטיפי של היהודים. יהודים עם זקנים ופאות ולובשי הבגדים המסורתיים של יהודי פולין. יהודים אלה כונו "היהודים האמיתיים", או "היהודים הגזעיים" בתעמולה הנאצית והם היו האבטיפוס של כל הדמויות היהודיות השטניות שהופיעו בתעמולה הנאצית.
3.  הגרמנים רכשו בוז לאוכלוסייה הסלאבית בפולין ולכן היו מוכנים לחשוף אותם לזוועות שהם לא היו מעלים על דעתם לבצע בנוכחות "אוכלוסייה ארית תרבותית" ממרכז ומערב אירופה.

איגרת הבזק הייתה מסמך שנועד להגדיר את המדיניות כלפי יהודי פולין. הוא נשלח ע"י ריינהארד היידריך, מפקד ה-S.D (משטרת הביטחון של הס"ס) והאיש מס' 2 בס"ס, למפקדי האייזנצגרופן ("יחידות למבצעים מיוחדים" של הS.D שהתלוו לצבא והופקדו על הטיפול ביסודות עוינים כמו הקומוניסטים, היהודים והצוענים) בפולין.

הסעיפים העיקריים במסמך היו:

1. יש להוציא את כל היהודים מהאזור הפולני העתיד להסתפח לרייך ולהעבירם לאזור הגנרל גוברנאמן.
2. יש לרכז את יהודי הגנרל גונברנמאן בערים גדולות הנמצאות סמוך למסילות ברזל.
3. יש להקים "יודנראטים" בכל הריכוזים היהודים. מוסדות אלה יורכבו מרבנים ויהודים אחרים בעלי השפעה.
4. על היודנראט למלא באופן מדויק כל פקודה שתינתן לו.
5. המשימות המיידיות של כל יודנראט הן לערוך מפקד מדויק של היהודים באותו ריכוז ולדאוג לקליטתם של היהודים שיפונו לריכוזים שלהם מיישובים קטנים ומהאזור שיסופח לרייך.
6. יש להתחיל ב"אריזציה" של מפעלים יהודיים – להעביר אותם לידיים אריות.

באיגרת זו היידריך מציין שיש להבחין בין "המטרה הסופית" שתמומש בעתיד ו"השלבים בביצוע המטרה הסופית" ומעיר שהאיגרת מתייחסת לשלבי הביצוע המוקדמים יותר. הוא גם דורש שכל אלה המקבלים את האיגרת ישמרו עליה בסוד.

החשיבות של איגרת הבזק:

1. האיגרת הכשירה את הקרקע להקמת הגטאות בכך שהיא הקימה את היודנראטים, הטילה עליהם חובות והביאה לידי ריכוז היהודים בערים גדולות ליד מסילות ברזל. היא לא הקימה את הגטאות בפועל, אך הם הוקמו מאוחר יותר. אולם כתוצאה מהאיגרת, ניתן היה להקים את הגטאות תוך זמן קצר ביותר.
2. ההנחיות באיגרת, יחד עם התקנות האנטישמיות של הנס פרנק, מושל הגנרל גוברנמאן, תרמו רבות לערעור בסיס הקיום היהודים בפולין וע"י החלישו באופן משמעותי את יכולת העמידה של היהודים.

התוכניות לריכוז היהודים

מספטמבר 1939 (פרוץ מלחה"ע השנייה) עד סוף 1940 נדונו תוכניות לפיתרון קבוע לבעיית היהודים:

1. תוכנית "לובלין-ניסקו": באוקטובר 1939 החל אדולף אייכמן, בכיר ב"רשות המרכזית של הרייך להגירת יהודים", בהעברת יהודים מווינה לכפר ניסקו ולסביבתו – ליד נהר הסאן שבאזור לובלין. יהודים נוספים הועברו עד 1940 משטחים נוספים מלבד פולין. מטרתה של התוכנית הייתה לפתור את הבעיה שבסיפוח מעל ל-3 מיליון יהודים לשטחי הרייך עם כיבוש פולין. התוכנית נתקלה בבעיות מנהליות רבות וסבלה מהיעדר תיכנון ממשי ולכן נכשלה ובוטלה בראשית 1940. למגורשים ללובלין נגרמו ייסורים רבים במהלך שהותם במקום – הם הובאו לאזור מבלי שהוכן עבורם מקום לגור וללא אספקת אמצעי קיום בסיסיים.
2. תוכנית "מדגסקר": לרכז את היהודים באי מדגסקר שנמצא ממזרח לדרום אפריקה. התוכנית הועלתה לאחר כיבוש צרפת והרעיון היה שלפי ההסכמים שיושגו עם צרפת האי מדגסקר (שהיה בשליטה צרפתית) יועבר לגרמנים. בתוכנית זו היה מעורב היטלר עצמו והכוונה הייתה להעביר למדגסקר יהודים ולהחזיק אותם שם בתנאי הסגר, תחת השלטון הנאצית, כדי שיוכחדו בצורה הדרגתית. עד מהרה נתברר שתוכנית זו כרוכה בתנועה ימית בתנאי מלחמה והעלות גבוהה מאד ולכן התוכנית נזנחה מבלי שנעשה צעד ממשי למימושה.

הגטאות:

 הגטאות היו תופעה מזרח-אירופאית בלעדית. היהודים במרכז ובמערב אירופה נשלחו למחנות מסוגים שונים, אך לא הוקמו גטאות בתוך הערים שלהם. ההסבר לשוני הזה היה כנראה הרצון שלא לחשוף את הארים במדינות מרכז ומערב אירופה לזוועות של גטו ליד בתיהם.

הסיבות להקמת הגטאות:

הגרמנים העלו נימוקים שונים להקמת הגטאות ובעיקר הטענה שהגטאות נועדו להגן על האוכלוסייה הארית מהשפעתם המזיקה של היהודים. זו הייתה המטרה המוצהרת של הגטאות, אך למעשה דברים אלו היו רק דברי תעמולה והסיבות האמיתיות היו אחרות:

1. הגורם האידיאולוגי: האידיאולוגיה הנאצית חייבה הפרדה בין יהודים לארים. יתר על זאת, התנאים הקשים בגטאות אפשרו לגרמנים לבצע דה-הומניזציה (להוריד מהאדם את האנושיות) כלפי היהודים ולהמחיש בכך קביעה מרכזית באידיאולוגיה שלהם – הקביעה שהיהודים הם גזע תת-אנוש.
2. הגטאות שימשו כמכשיר של ערעור בסיס חייהם של היהודים, מהלך שהקל מאוד על השליטה בהם.
3. הגטו שימש כשלב הכרחי – שלב הריכוז – בתהליך ההשמדה של היהודים.
4. הגטאות שימשו כמכשיר לגסיסתם האיטית של היהודים, בייחוד הגטאות הגדולים.

על אופיים של הגטאות השונים ניתן לעמוד מההבדלים והדמיון בין הגטאות השונים:

ההבדלים בין הגטאות השונים:

1. גודל הגטאות: הגטו הגדול ביותר, גטו וורשה, אכלס קרוב ל-450 אלף יהודים בשיאו וגטו לודג', השני בגודלו, אכלס קרוב ל-200 אלף יהודים. לעומתם, היו גם גטאות עם אלפים ספורים של יהודים ולפעמים אפילו פחות.
2. משטרים ומשקים שונים בגטאות: בגטו לודג' הוקם משטר טוטליטארי וכל הפעילות הכלכליות בגטו הייתה בשליטתו. היודנראט בלודג' אפילו הנפיק שטרות כסף, תלושי מזון ובולים עם תמונתו של ראש היודנראט, חיים רומקובסקי. לעומת זאת, בגטו וורשה שרר משק חופשי, בו כל אחד היה רשאי לייצר ולסחור כרצונו. לכן, בגטו וורשה היו אפילו בתי קפה ומסעדות ששירתו את ה"עשירים החדשים" של הגטו.

ארגון הגטו וניהולו ע"י היודנראט

היודנראטים (יודנראט = מועצת היהודים) התנהלו בסתירה. הגרמנים הקימו אותם כדי לשרת את מטרותיהם וחייבו אותם לשתף פעולה אפילו בשליחת היהודים מהגטאות למחנות ההשמדה. מצד שני, ניסה היודנראט לפעול למען האינטרסים של תושבי הגטו. הסתירה הזו באה לידי ביטוי בהבדלים בין התפקידים שהגרמנים הטילו עליהם ואלה שהם נטלו על עצמם בפועל.

תפקידי היודנראט בעיני הגרמנים:

1. ביצוע קפדני של כל ההוראות שניתנו לו, כולל המשימות המיוחדות הכלולות באיגרת הבזק. בכך ניסו הגרמנים להפוך את היודנראט למכשיר של שיתוף פעולה.
2. ניהול החיים השוטפים בגטו, כל עוד הגרמנים היו מעוניינים בקיומו.
3. תפקוד כחולייה המקשרת הבלעדית בין תושבי הגטו והגרמנים.
4. סיוע במלאכת ההטעיה, בין השאר ע"י הודעות מרגיעות לציבור בהזדמנויות שונות.

תפקידי היודנראט בעיני תושבי הגטו ובעיני עצמם:

1. ביצוע במידת האפשר של התפקידים המוטלים על רשות מוניציפאלית וגם חלק מהתפקידים המבוצעים בדרך כלל ע"י רשויות ממלכתיות. דוגמאות – הכשרה מקצועית, תברואה, אספקת דיור, אספקת מזון, בטחון פנים וכו'.
2. ביצוע תמרונים נואשים כדי להוכיח לגרמנים שכדאי להם לאפשר לגטו לשרוד ולהשאיר כמה שיותר אנשים בתוכו. הדוגמא הבולטת ביותר לכך הייתה היודנראט בגטו לודג' בראשות חיים רומקובסקי – הם הקימו תעשיית טקסטיל ענפה, תעשייה שייצרה מוצרים בשביל הצבא הגרמני, בתקווה שהגרמנים יחליטו שהאינטרס שלהם מחייב לאפשר לגטו לשרוד ולייצר.
3. עיסוק באמצעי שתדלנות (ניהול משא ומתן כאשר לצד אחד אין מה לתת) כדי להציל את חייהם של היהודים. המאמצים האלה חייבו מערכת של שיתוף פעולה הדוק עם הגרמנים ולא תמיד נשאו פרי.

דילמות מוסריות הקשורות ביודנראט ודמויות שהכריעו בעד ונגד:

1. האם להצטרף ליודנראט?

דמויות שהכריעו בעד:

-        הרב ליאו בק (רב רפורמי שעמד בראש הארגון הארצי של יהודי גרמניה) בגטו טרזינשטאט.

-        חיים רומקובסקי, גטו לודג'.

-        ד"ר אלחנן אלקס, גטו קובנה.

דמויות שהכריעו נגד:

-        שמואל זיגלבוים, חבר ה"בונד" בוורשה.

2. האם לשתף פעולה בבחירת המועמדים לטרנספורטים מזרחה (להשמדה) או לא?

דמויות שהכריעו בעד:

-        חיים רומקובסקי, גטו לודג' – הביטוי המחריד ביותר לכך הייתה החלטתו לשתף פעולה עם התכתיב הגרמני לשלוח 20 אלף ילדים וזקנים מזרחה. הוא החליט לשלוח את אלה שהסיכוי שלהם לשרוד היה קטן יחסית לאחרים – את החולים, את הילדים הקטנים ביותר, את האנשים הזקנים ביותר וכו'.

-        יעקב גנס, גטו וילנה.

דמויות שהכריעו נגד:

-        אדם צ'רניאקוב, גטו וורשה – כשקיבל את ההודעה הראשונה על משלוח, הוא התאבד ולא חתם על הדרישה לשלוח אנשים "מזרחה".

-        ד"א יוסף פרנס, גטו לבוב – סירב לשלוח אנשים לעבודה ולכן נרצח.

3. האם לשתף פעולה עם אנשי המחתרת בגטו?

דמויות שהכריעו בעד:

-        ד"ר אלחנן אלקס, גטו קובנה.

-        ראשי היודנראט בגטו ז'טל ברוסיה הלבנה – א. דבורצקי (ס.יו"ר היודנראט) היה הדמות המרכזית במחתרת.

-        בגטו לחווה, היודנראט מימן את המחתרת.

שיקולים נגד:

-        אם היודנראט ישתף פעולה עם המחתרת ודבר זה ייוודע לגרמנים, ראשי היודנראט יאבדו כל אפשרות להשפיע על הגרמנים כדי להציל חיי יהודים לאחר מכן.

-        כיוון שהיודנראט ייצג את הגטו באופן כללי בעיני הגרמנים, היה חשש שהגרמנים יגיבו בענישה קולקטיבית קשה מאוד ואולי אפילו בהרס מוחלט של הגטו.

דמויות שהכריעו נגד:

-        חיים רומקובסקי, גטו לודג'.

-        יעקב גנס, גטו וילנה.

4. האם להיטיב עם בני משפחתך על חשבון אחרים?
5. האם לומר לתושבי הגטו את האמת?

המשטרה היהודית בגטו:

המשטרה היהודית הייתה באופן רשמי תחת חסות היודנראט ועמדה לרשותה בשמירה על הסדר בגטו. אולם היא פעלה במקרים רבים ככלי שירות של הגסטאפו בתפקידים כמו:

1. חטיפת תושבים מהגטו לעבודות כפייה מחוץ לגטו.
2. ליווי עובדים אלה הלוך וחזור.
3. מילוי תפקיד פעיל בעת האקציות (העברת תושבי הגטו לתחנות איסוף לקראת גירושם).

אף על פי ששוטרים יהודים גילו אהדה וסיוע לחלק מיהודי הגטו בעתות מצוקה, רבים החלו לראות בגרמנים מודל לחיקוי בגינוניהם ואף באכזריותם.

הגרמנים היו מעוניים שראשי המשטרה היהודית יהיו אנשים ללא קשר רגשי מיוחד לתושבי הגטו ודרשו מהיודנראט בוורשה למשל, למנות את הקולונל שצ'רינסקי, יהודי מומר שגילה יחס מתנכר לתושבי הגטו, לראש המשטרה היהודית.

יש לציין שככל שהגטאות התרוקנו יותר ויותר, שוטרים ראו את הנולד וגילו ניסיונות לסייע ליהודים להינצל ואף לשתף פעולה עם המחתרת המקומית.