סיכום:מאפייני התרבות ההלניסטית והשפעתה על החברה ביהודה

סיכום:מאפייני התרבות ההלניסטית והשפעתה על החברה ביהודה

מתוך: סיכומים בהיסטוריה א

השליטים ההלניסטים פעלו כדי למזג את תרבויות המזרח עם תרבות המערב בכדי ליצור תרבות משולבת, התרבות ההלניסטית.

הבסיס להפצת התרבות ההלניסטית הייתה העיר ההלניסטית, שם הוקמו מרכזיים בתחומים תרבותיים שונים, כמו: השכלה, אומנות, דת, ספורט ועוד, שהשפיעו על התושבים בכל האימפריה.

שלטון

בניגוד לדמוקרטיה בפוליס היווני, גיבשו השליטים ההלניסטים במזרח את שלטון המלכות האבסולוטית.  המלך נחשב לראש ועליון - לאל, דבריו הם קודש ויש גם פולחן דתי לכבודו. כל הממלכה היא רכושו ודברו הוא חוק.  ענפי ייצור ומסחר מסויימים היו מונופול  הממלכה ( שמן, מלחים, תעשיית אריג).

חינוך

החינוך התחלק ל-3 חלקים:

1. מ- 7-15: למדו קרוא וכתוב, חשבון, ספרות ונגינה.

2. מ- 16-18: המוסד נקרא גימנסיון. הם עסקו בתרבות הגוף ובספורט.

3. מ- 18-20: המוסד נקרא אפביון. כאן למדו חינוך רוחני, שירה, מוזיקה, והכשרה צבאית.

ספרות, שירה ומדע

המעבר מפוליס דמוקרטי ביוון לשלטון האבסולוטי ההלניסטי במזרח הביא שינוי בדפוסי היצירה הספרותית והשירה. הקומדיה והשירה הפוליטית, שאפיינו חלק מהיוצרים ביוון נעלמו. בעידן המלכות האבסולוטית לא היה מקום לסטירה וביקורת על הממשל.  במקומם, התפתחו יצירות דתיות, כתיבת היסטוריה, יצירות של רטוריקה ויצירות שהתבססו על מיתוסים מקומיים וסאטירות לא מזיקות לשלטון.

אלכסנדריה הפכה למרכז המדעי המוביל בעולם העתיק. נערכו בה ניסויים בתחומי מדעי הטבע, פיזיקה ואסטרונומיה.

כלכלה

המלוכה האבסולוטית של האימפריה ההלניסטית באה לידי ביטוי גם בכלכלה.

המלכים נהגו בקרקעות כרכושם הפרטי, השתלטו עליהם וחילקו למי שרק רצו. בנוסף לשליטתם בקרקעות, גם ענפי המסחר והמלאכה, כמו מלח, אריגים ובשמים, היו מונופול של המלכים.

באותה תקופה הדרישה למוצרי מזון וצריכה גדלה מאוד בגלל הצמיחה של הערים, הגידול במספר החיילים והמתיישבים היוונים ועוד. גדילת דרישה זו גרמה לשיפורים בתחופ עיבוד הקרקעות והגידול החקלאי, במלאכה ובמסחר.

דת

במרחב ההלניסטי חל תהליך של מיזוג דתות, "סינקריטיזם". אלים מקומיים קיבלו כפל שמות ומוזגו עם אלים יוונים. אמונות ומסורות חדשות וישנות מוזגו ונוצרה שלמות דתית חדשה. יחד עם זאת, היו מספר הבדלים בסגולות ובתכונות  של האלים השונים.

הדת הייתה חלק חשוב בחיי הפוליס ההלניסטי. חובה היה על האזרחים להשתתף בחגיגות הדתיות.

השפעת התרבות ההלניסטית על החברה ביהודה

דתותרבות: במפגש התרבות היהודית עם התרבות ההלניסטית הייתה דחייה והסתגלות. החברה היהודית, הייתה בעלת תודעה עצמית והתנהלה על פי הדת ועל בסיס מוסדות ללא התערבות נוכרית. אך כאשר הגיעה האימפריה ההלניסטית וכבשה את האזור התפשטה התרבות שלה ביהודה.

המעמד הגבוה אצל היהודים נחשף יותר מכל לדת ולפולחן היווני מכמה סיבות: רצון למגע עם השלטון לצורכי מסחר, והרצון להשתלב בתרבות היוקרתית של בני המעמד הגבוה באזור.

כמו כן, הרבה יהודים אימצו שמות יוונית שחדרו גם למעמד הכהונה.

בנוסף לכך, היהודים הושפעו מהאדריכלות היוונית, צורות גיאומטריות, צורות מעולם הצומח. עם כל ההשפעה מהבניין היווני היהודים לא בנו פסלים ותמונות (עבודת אלילים)

שינויים באופייה של ההנהגה היהודית:  תפקיד הכוהן הגדול עבר בירושה מתקופת בית ראשון ועד התערבותו של המלך הסלווקי, אנטיוכוס הרביעי. אנטיוכוס הרביעי הדיח מתפקיד הכוהן הגדול את חוניו השלישי ומינה את אחיו (של חוניו). לראשונה התערב גורם זר מחוץ לעם ומינה בעל משרה חשובה ליהדות- מכאן הופכת המשרה לפקידותית והכוהן הגדול חייב לציית למלך. לכן המלך גם יכול להדיחו. בנוסף, המשרה ניתנה בתמורה לתשלום ובכך נפגעה קדושתה.

השינויים העוברים על מעמד הכהונה הגדולה מיאסון ואילך

מימי שלמה המלך הועברה הכהונה הגדולה בירושה מאב לבן במשפחת צדוק בלבד. סדר קדוש זה התקיים עד להתערבותו של אנטיוכוס הרביעי, שהיה הראשון שהעז למנות כוהן גדול על פי דעתו ולא על פי הירושה.

קצת לאחר עלייתו של אנטיוכוס לשלטון, הוא מדיח את חוניו השלישי מהכהונה הגדולה וממנה את ישוע-יאסון אחיו של חוניו. בפעולה זו היה יותר מאשר הדחה והחלפת הכהן הגדול,  לראשונה גורם זר ממנה את התפקיד החשוב ביותר ליהודים, ובכך נעשה התפקיד לפקידותי ושהנושא בו חייב לציית למלך. בנוסף לכך, המשרה ניתנה גם בשביל כסף וזה פגם עוד יותר בקדושתה.

הסיבות למינוי של יאסון: א) יאסון הבטיח כסף והגדלה של המיסים, אנטיוכוס היה צריך את הכסף.

ב) חשד שחוניו תומך בתלמיים, אוייבי הסלווקים , אנטיוכוס רצה מנהיג נאמן בראש יהודה, שהייתה אזור ספר בין הסלווקים לתלמים.

ג) חוניו רצה לרכז את חיי היהודים סביב בית המקדש ולבססם על חוקי התורה, והתנגד להשפעת ההלניזם. יאסון לעומתו היה מתייוון שרצה להקים בירושלים פוליס, דבר שגם אנטיוכוס שאף לו.

לאחר יאסון, חלה התדרדרות אדירה במשרת הכהונה, יאסון אומנם לא מונה כראוי והיה מתייוון מתון, אך הוא היה ממשפחת הכהונה הגדולה. אחריו ממנה אנטיוכוס את מנלאוס שלא היה ממשפחת הכהונה והיה מתייוון קיצוני שקנה את המשרה.

הניסיונות להקמת פוליס "אנטיוכיה" בירושלים

יאסון שתמנה לכוהן גדול בחסות אנטיוכוס, קיבל אישור להפוך את ירושלים לפוליס, כמחווה לאנטיוכוס, שתקרא "אנטיוכיה דירושלים", ולהקים בה מוסדות הלניסטים ולאזרח רק מתייוונים.

כ-3000 מתייוונים נרשמו כאזרחי הפוליס החדשה שקה ב175 לפנה"ס ובוטל שלטונם הבלעדי על התורה ואורח החיים היהודי בעיר בקדושה.

הקמת הפוליס בירושלים גרמה להצטרפותה למעגל הערים ההלניסטיות באזור, להרחבת קשרי המספר ולהשתתפותה במפעלים הלניסטים חשובים.

החסידים כמובילים את ההתנהגדות לתהליך ההתייוונות

בעקבות תהליך ההתייוונות שצבר תאוצה ביהודה, קמו החסידים והובילו את המאבד נגד המתייוונים. החסידים היו נאמני תורת ישראל, שמרו על מצוות התורה והראו בה כדבר עליון. החסידים החלו להתלכד כאשר ירושלים הפכה לפוליס הלניסטית, דבר שלא הסכימו איתו.

מקורם של החסידים הוא כנראה מן הסופרים, הם נפגעו קשה מהפגיעה בחוקי התורה. כתוצאה מכך הם פעלו והתסיסו למרד עממי נגד היוונים, וכנגד אכזריותו של אנטיוכוס הרביעי.