Wednesday, July 17, 2013

אנטיגונה - סיכום מפורט

אנטיגונה - סיכום מפורט

מבוא:
רקע לסיפור אנטיגונה: אדיפוס הוא אביה של אנטיגונה. אדיפוס, ללא ידיעתו, רצח את אביו והתחתן עם אמו איתה הוליד את ארבעת ילדיו: אנטיגונה, איסמנה, אתאוקלסופוליניקס.
כשגילה את האמת הוא ניקר את עיניו והגלה את עצמו לאי בודד ושם הוא מצא את מותו. כששמעה זו יוקסטה, אמו ואישתו, היא התאבדה. שני בניו של אדיפוס החליטו לחלק בינהם את המלכות ולשלוט ברוטציה, 7 שנים אח אחד ו-7 שנים האח השני, אלא שאז אתאוקלס לא נתן לפוליניקס את המלכות כשחלפו 7 השנים. פוליניקס אסף צבא גדול ויצא למלחמה על העיר ונגד אחיו.
קראון, המלך החדש, דודה של אנטיגונה, עלה לשלטון ומיד מוציא צו: את האח שבגד בעירו ויצא למלחמה על העיר והחריב אותה אסור להביא לקבורה אלא להשאירו בשדה שיהיה מאכל לחיות.

אנטיגונה ואיסמנה ניפגשות מחוץ לארמון המלך עוד בתרם שחר בתבאי. אנטיגונה מגלה לאיסמנה על הצו החדש שהוציא קראון: את פוליניקס אסור להביא לקבורה ואת אתאוקלס יביא לקבורה ראויה. אנטיגונה אומרת לאיסמנה שהיא מתכננת ללכת לקבור את אחיה בעצמה ושואלת את איסמנה אם היא תבוא לעזור לה. כששומעת זאת איסמנה היא מתנגדת לרעיון ומנסה להניא את אנטיגונה מהמעשה.
* פרטי הרקע מסופרים כדי שהצופים יבינו את הרקע למחזה, את מה שהתרחש בעבר.

1.     להגביר את המתח.
2.     המקהלה בדמות של מספר.
3.     היבט אסתטי, לשם היופי של ההצגה.
4.     הפוגה ברגע סוער.
5.     המקהלה היא דמות המייצגת את זקני העם.
6.     המקהלה תציג את דברי המוסר, המצפון והלקח- המסר של המחזה.
שירת המקהלה הראשונה מתארת את הקרב בין שני האחים ואת ההתערבות של האלים בקרב. המקהלה מציינת שזאוס (האבא של כל האלים) מתעב את היהירות המתרברבת. היוונים ראו ביהירות חטא גדול, הם כינו אותה היבריס.


נימוקים בעד/נגד קבורת פוליניקס:
אנטיגונה- בעד קבורתו:
·        ערכי האלים דורשים לקבור את המת.
·        "הוא אח, לכן אינני בוגדת בו"
·        אנטיגונה אומרת לאיסמנה שאם היא לא תעזור בקבורה, שנאת המת תרדוף אותה.
·        לקראון אין זכות להרחיק אותה מקרוביה- מאחיה.
·        אנטיגונה אומרת שלא אכפת לה למות, כי היא עתידה למות ביום מן הימים.
·        אנטיגונה תהיה גאה בקבורה ותהיה גאה אם תמות בשל כך.

איסמנה- נגד קבורתו:
·        קבורת האח תהיה בניגוד לצו- איסמנה שומרת חוק.
·        איסמנה חוששת לחייה, העונש הצפוי לעובר על הצו הוא עונש מוות.
·        איסמנה אומרת שרק היא ואנטיגונה נותרו בחיים והן נצר אחרון למשפחה, לכן הן צריכות לשמור על חייהן אחרת המשפחה תכחד.
·        הגלל היותן נשים הן חלשות יותר מבחינת מעמדן במדינה ולכן אסור להן להתנגד לחוק כי יהרגו אותן.

נאומו של קראון- מערכה ראשונה:
קראון נושא את נאומו מול זקני העם, החכמים. הוא פותח ומסביר איך הגיע לשלטון. הוא מזכיר שכל הסמכויות עברו לידיו. מכאן משתמע שהוא גם יכול לחוקק חוקים וחובה להישמע להם. בנוסף, קראון מתאר את הנאמנות של העם למשפחה: לאדיפוס ולבניו. מכאן שהעם צריך להישמע ולשמור אמונים גם לקראון (הוא בן אותה משפחה).
קראון מכין לעצמו את הקרקע כשליט, מכיוון שהוא לא שליט טבעי.
בעיני קראון שליט טוב הוא שליט שדבר בהחלטות שלו, שלא נכנע לפחד ולא סוטה מדרכו בגלל פחד, מדיף את המולדת על פני קרוביו, שלום אזרחיו הוא בראשית עיניו ושליט טוב בעיניו הוא שליט שרואה באויב המדינה אויב גם אם הוא איש קרוב.
בהמשך נאומו אומר קראון שהוא הוציא צו לקבור את פוליניקס כי הוא בגד במדינה. קראון מסביר גם את החלטותיו: פולינקס תקף את ארץ אבותיו ורצה למכור את התושבים לעבדים. קראון בנה נאום רטורי טוב מאוד-תחילה הוא דורש את הנאמנות  של העם, אח"כ מסביר שלפי עקרונותיו הוא רואה את טובת המדינה קודם כל ורק אח"כ את קרוביו העובדה שהבוגד בעם הוא אחיינו, לא גורמת לו לחבב אותו או לתת לו יחס טוב יותר מכל בוגד אחר.

ראש המקהלה שואל את קראון מה הוא מבקש מהחכמים וקראון משיב שהחכמים יעזרו לו לשכנע את העם לתמוך בחוק החדש. הוא חושש שהם לא יכבד את החוק כי החוק עומד בניגוד לנורמות המקובלות בעם- לקבור את המת. נראה שראש המקהלה לא מתלהב מהתפקיד שהטיל עליו קראון. רואים זאת כשראש המקהלה אומר שקראון יטיל את התפקיד על הצעירים יותר. החכמים לא תומכים בחוק.

מיד אחר כך נכנס השומר והודיע לקראון שמישהו הפר את הצו וערך טקס סמלי של קבורה- פיזר עפר על הגופה ושפך עליה שמן. השומר לא אומר מיד שהפרו את צו המלך, הוא קודם מסביר שהפילו פור מי יגיד למלך את הבשורה כי הם מפחדים שהמלך יתרגז ויוציא להורג את המבשר.

ראש המקהלה פונה לקראון ושואל אותו אולי האלים התערבו, אולי הם אלה שקברו את פוליניקס או סייעו לקבור אותו. השאלה מגלה את ההתנגדות של ראש המקהלה לצו החדש. הם רומזים שהחוק עומד בניגוד לחוקי האלים. קראון שולל בגסות ובתקיפות את האפשרות שהאלים תומכים במי שהפר את הצו, הרי לא יעלה על הדעת שהאלים יתמכו בבוגד שביקש לפרוץ את העיר ואת מקומות הקודש.  קראון בטוח שהאלים תומכים בו. קראון משוכנע שמישהו שיחד את השומרים והוא שולח את השומר לגלות את מי שיחדו. קראון מאמין שלכסף יש כוח כ"כ גדול והשומרים לא עמדו בפיתוי. השומר צריך לתפוס את מי שקבר, ואם לא, יענשו כל השומרים.

שירת המקהלה בעמודים 48-50:
המקהלה שרה שיר הלל לאדם מכיוון שהאדם הצליח להתגבר על הטבע, הוא מצליח לחצות את הים למרות הים הסוער בחורף. הוא מתגבר גם על האדמה, הוא כובש את האדמה וחורש בה ומשתמש בה לצרכיו.
אחר כך מסופר שהוא מתגבר על בעלי החיים, גם אלה שבשמיים ובים, הוא מצליח לצוד את הציפורים והדגים. הוא מאלף ומשתלט גם על בע"ח שביבשה. האדם גם מאוד שיפר את עצמו והוא יצא לו מדינה עם סדרים, הוא מתגבר על איתני הטבע ומתחמק מקור ומסופות. הוא אפילו גילה תרופות למחלות. החולשה של האדם היא בכך שהוא חובר אל הרע והנפשע כאשר הוא מתנהג בשחצנות, ההיבריס.

הפגישה בין אנטיגונה לקראון:
תחילה קראון שואל את אנטיגונה האם היא זו שעשתה את המעשה, האן היא ידעה על הצו החדש שאוסר על הקבורה ולמה עשתה זאת. קראון מוודא שאנטיגונה עברה על החוק והייתה מודעת לכך. קראון מופתע מכך שהיא העזה לקבור את אחיה בניגוד לצו, אבל הוא גם מאפשר לה להקל מחומרת הדין כי אולי היא לא ידעה על החוק החדש. קראון קיווה שאנטיגונה לא ידעה.

הדיאלוג בין אנטיגונה לקראון:
זהו הדיאלוג המרכזי במחזה, הוא למעשה הדיאלוג בין שני הכוחות המתעמתים במחזה: בין המלך שהוציא את הצו ומי שהפר אותו. שתי הדמויות הן החשובות במדינה. שתי הדמויות רמות מעלה ומבחינה אנושית הן אמורות להיות מוסריות, ערכיות וחכמות.
קראון נימצא בבעיה משום שהוא הכריז שמי שיפר את החוק מות יומת אך השומרים תפסו את אחייניתו. קראון מנסה להתחמק מהעונש והוא שואל שלות כדי למצוא איזו פירצה לא להעניש אותה.
התגובה של אנטיגונה היא תגובה של מרדנות ויציאה בגלוי נגד המלך.
אנטיגונה מתגרה במלך ואומר לו שהחוק שלו בטל מפני חוק האלים: הם חוקים חשובים יותר מחוגי המלך, הם לא כתובים אבל ידועים לכל והם היו לפני המלך וחוקיו.
היא מוסיפה שמבחינתה זה רק רווח למות כי עברה דברים קשים וכי במילא כולם צפויים למות וכך תמות מוקדם יותר מסיבה טובה. בשבילה חיים בלי לקבור את אחיה הם כואבים מידי. אנטיגונה גם רומזת לקראון שטיפש מי שמכנה אותה טיפשה. אנטיגונה לא רק מתגאה במעשה שעשתה אלא היא גם מתגרה בקראות ומזלזלת בו.

במקרה זה ראש המקהלה מייצג את זקני העם. ראש המקהלה לא מצדד באופן שאנטיגונה מתבטאת, הוא אומר שהיא חמת מזג ולא יודעת להשתלט על עצמה, הוא לא מעריך את תגובתה.

למול דברי אנטיגונה קראון מקשיח את עצמו וגם הוא מגיב בתוקפנות. קראון מאשים אותה ביהירות. הוא כועס עליה שהיא מתגאה בהפרת הצו. הוא מבטיח לדכא את שחצנותה. הוא אומר שהיא תענש למרות שהיא אחייניתו. זוהי מלחמה על כבוד, אנטיגונה לא הותירה לו ברירה.
קראון טוען שהוא יוכל להכניע ולשבור את רוחה של אנטיגונה דווקא בגלל שהיא קשה ועקשנית. הוא ממשיל זאת בעזרת ברזל שנשבר ברגע שיש בו סדק. קראון נותן דימוי נוסף מעולם החי: אפילו את הסוסים הכי פראיים ניתן לאלף כששמים עליהם את הרסן, כך גם את אנטיגונה יהיה אפשר לאלף ולרסן. מתוך הדימויים האלה עולה שקראון מתייחס אל אנטיגונה כאל בחורה עקשנית, פראית, שלא מוכנה להתיישר ולקבל את החוק ושהוא יצליח לחנך אותה.לבסוף קראון פוגע בגבודה והוא משווה אותה לעבד. הוא מתייחס אליה בהתנשאות והיא בתור אישה נחותה ממנו והוא יכול לעצב אותה כרצונו.

אנטיגונה אומרת למלך שכל העם תומך בה ובמעשיה והם היו מצדדים בה אילו לא פחדו. היא ממשיכה להתחצף ולהרגיז אותו והוא מנסה להנמיך אותו ואת מעמדו לעיני כל בפומבי.
קראון כועס עליה והוא עונה לה שרק היא חושבת שצריך לקבור את פוליניקס. לקראון נדמה שאין ברירה אלא להעניש אותה. היא מתחצפת אליו ופוגעת במעמדו בעיני השאר והיא לא מתחרטת על המעשה שלה. ואז אומר לה קראון: "אם כך כדי לקבר כל עוד אחיה, אישה לא תשתלט עלי".

הדיאלוג בין איסמנה לקראון:
קראון הזמין את איסמנה לבוא אליו משום שהוא חשד שאיסמנה שותפה לפשע יחד עם אנטיגונה, הוא משוכנע שאנטיגונה לא פעלה לבד. באופן מפתיע איסמנה לוקחת על עצמה את האשמה למרות שאנטיגונה קברה לבד ולמרות התנגדותה של איסמנה לעבור על צו האח. איסמנה פחדה למצוא את מותה אך אחרי שאנטיגונה נתפסה, איסמנה מציגה את עצמה כשותפה לפשע.
אנטיגונה מגיבה בכעס, היא לא מוכנה לחלוק עם איסמנה את הכבוד על קבורת האח, היא גאה במעשה שלה והיא כועסת על איסמנה שלא רצתה לשתף איתה פעולה בעבר. בנוסף לזה, היא גם אוהבת את איסמנה ולא רוצה שגם אותה קראון יוציא להורג. בסופו של דבר קראון מבין שאיסמנה לא שותפה לפשע ואין לו רצון להרוג גם אותה.
איסמנה היא מתחננת שקראון יקל את העונש ולא ישלח את אנטיגונה למוות. היא מנמקת את דבריה בין השאר בכך שאנטיגונה ארוסתו של היימון, בנו של קראון, ולמרות זאת קראון לא מתרכך ולא משנה את החלטתו.
·        איסמנה היא דמות משנית במחזה שמטרתה להאיר את התכונות של אנטיגונה.
הדיאלוג בין השתים מדגיש את האומץ של אנטיגונה ואת ההיבריס שלה. הוא גם מלמד אותנו פרט נוסף על אנטיגונה כי עד עתה אנטיגונה לא הזכירה את היימון כי הוא היה פחות חשוב מהעקרונות שלה ומהמשפחה הקרובה שלה.

הדיאלוג בין היימון לקראון:
קראון מתעמת גם עם בנו, היימון, כי הוא פגע בו. הדיאלוג נפתח בצורה נינוחה. היימון מודיע לאביו שהסמכות שלו היא החשובה ביותר בעיניו והנישואים לאנטיגונה במעמד נמוך יותר. דברים אלה מפתיעים גם את קראון כי הוא חשש שהיימון ייצא נגדו, הוא לא ידע מה תהיה עמדתו. כשקראון שומע זאת הוא שבע רצון והוא מסביר איך הוא רואה את התפקיד של הבן ביחד לאביו. הבנים צריכים להתייצב לצד אביהם, הבן צריך לציית לאב כי אם הבן לא יציית לאביו קל וחומר שאחרים לא יצייתו לו.
היימון מתחיל לרמוז לקראון שהדרך שלו וההחלטה שלו זו אינה הדרך הנכונה. הוא אומר לו שהוא שמע את רחשי ליבם של התושבים והם דווקא מצדדים באנטיגונה. כשקראון שומע זאת הוא מתרגז כולו, הוא לא מוכן לקבל את דבריו של היימון. היימון גם משתמש בשני משלים כדי לשכנע את אביו להתגמש ולנהוג עפ"י רצון הרוב:
·        משל העץ: העץ הנוקשה יישבר בשעת סערה חזרה ואילו העץ הגמיש ישרוד בזכות גמישותו.
נמשל: קראון צריך להבין שהוא צריך לחזור בו מהחלטתו להרוג את אנטיגונה ועליו להגמיש את דעותיו בהתאם לרצון העם.
·        משל הסירה: בשעת סערה, אם המפרש מתוח, הרוח תפיל ותהפוך את הסירה אבל אם יורידו את המפרש הסירה תשרוד.
למרות המשלים וההיגיון שלהם קראון לא משתכנע והוא לא מוכן לסגת מהחלטתו. קראון לא מרוצה מהעובדה שבנו הצעיר מבקש ללמדו בעוד הוא המלך המבוגר והחכם. היימון מסביר לו שהוא יכול ללמוד גם מהצעירים ושעליו להתעלם מגילו. קראון לא מסכים להקשיב להלך הרוח בעם והוא אומר "האם העיר תכתיב לי איך עלי למשול" ועוד שואל " האין מדינה שייכת לשליט?" מכאן באה התפישה השל קראון שהוא המלך השליט ושהוא החשוב ביותר במדינה. כאן מתבטאת התפישה העריצה שלו. מרגע זה שני הצדדים יוצאים למלחמה אחד נגד השני ומתוך כעס הגדול של קראון הוא מודיע להיימון שהוא ישלח את אנטיגונה למקום נידח ויכלא אותה בתור גומחה עם מעט אוכל וכך היא תמות ואם האלים ירצו הם יצילו אותה.קראון נמנע מלהרוג את אנטיגונה פיזית בעצמו כדי שידיו ישארו נקיות אבל הוא שולח אותה למוות וודאי. כששומע זאת היימון הוא יוצא מהארמון.

המונולוג של אנטיגונה:
אנטיגונה מובלת אל מותה ולמרבה הפלא דבריה שונים לחלוטין מהאופן בו התבטאה עד כה. ניראה שאנטיגונה מבינה שהיא הולכת אל מותה ולפתע מתערער ביטחונה העצמי והיא מרחמת על עצמה. אנטיגונה מרגישה אומללה שהיא הולכת למותה בטרם נישאה לאיש, בטרם חוותה את מה שהציעו לה החיים והיא מתאבלת על כך. אנטיגונה מרגישה בגידה, שהאזרחים נטשו אותה ואיש לא מזדהה על האבל שנגרם לה, איש לא נחלץ לעזרתה.
גם בשעה זו אנטיגונה נשארת נאמנה לפוליניקס, היא לא מרגישה חרטה על מה שעשתה אבלה יא כבר מצטערת על החיים שאיבדה. בשלב זה הגאווה שאפיינה אותה נסתלקה לה.

דיאלוג בין קראון וטירסיאס:
טירסיאס הוא נביא עיוור, הוא החוזה שהמלכים שאלו את פיו במקרים של חוסר ודאות. טירסיאס
 מגיע מלווה בנער. טירסיאס מספר שהוא מגיע אל המלך בלי הזמנה כי אירע דבר. טירסיאס קיבל סימנים שחטא רובץ בממלכה. הוא ראה את עופות השמיים נאבקים אלו באלו וכאשר הוא ביקש להקריב קורבן האש לא נדלקה. העופות אכלו מהנבלה ופיזרו אותם בעיר  וגם את החטא הם פיזרו בעיר והאלים כועסים עד כדי כך שהם לא מוכנים לקבל את הזבח. כלומר, האלים מסמנים שאי קבורתו של פוליניקס הייתה חטא.
קראון לא מאמין לטירסיאס, הוא חושב שגם טירסיאס אומר דברים אלו כי מישהו שילם לו. ניראה שקראון אינו נותן אמון באיש, הוא מרגיש שכולם חוברים נגדו בשביל האינטרס שלהם.
טירסיאס כועס מאוד על ההאשמה של קראון שהוא לקח שוחד. קראון פקפק באמינותו והעליל עליו שהוא אומר את הדברים רק מתוך אינטרס אישי, שגם הוא מסונוור מהכסף ומהשוחד ולכן הוא פותח בנבואה שממנה הוא ניסה להימנע קודם ואומר לקראון שתוך זמן קצר ימות אחד מצאצאיו והמוות ישרה בביתו, ויקוננו על מות נשים ובחורים כי הגופה של פוליניקס טימאה את כל העיר. טירסיאס יורה את האמת כמו חץ בליבו של קראון ועוזב אותו.

ראש המקהלה שמייצג את זקן החכמים אומר לקראון שמימיו טירסיאס לא טעה והוא פוחד מאוד מהנבואה הזו. בפעם הראשונה קראון פתרום משנה את דעתו ומקשיב למישהו אחר. הפחד מהנבואה מערער את בטחונו והוא מוכן להקשיב לעצת אחרים. ראש המקהלה מייעץ לו ללכת לשחרר את אנטיגונה ואז לקבור את פוליניקסומייד קראון מורה למשרתיו לעשות זאת.
*ככל הניראה קראון סרב להקשיב לטעוני אנטיגונה בגלל ההיבריס שלו. תחילה הוא לא הקשיב לאנטיגונה, הוא דחה את דבריו של היימון ולבסוף האשים את טירסיאס בשוחד.
פתאום הדעה של קראון נסדקת ונדמה שהוא מבין שהוא טעה ושהוא צריך לסגת ושהעולם שלו בסכנה.

השליח ואורדיקה:
לבמה מגיע השליח אשר מדווח על ההתאבדות של אנטיגונה ועל אסון נוסף. למעשה, השליח מדווח על כל מה שקרה מחוץ לבמה. המחזה כולו מתרחש במקום אחד- מחוץ לארמון המלך, וכך הוא שומר על אחדות המקום וכל מה שקורה במקום אחר מדווח על הבמה.
אחרי הדיווח של השלחיאורדיקה לא מגיבה דבר והיא עוזבת את המקום.
השליח מבשר בשורה מרה נוספת על אסון נוסף. בארמון, מחוץ לבמה, התאבדה גם אורידיקה. קראון מייחל בשעה זו למותו, אין לו עוד טעם בחיים אחרי שהיקרים לו התאבדו.





1.     אחדות המקום- המחזה כולו מתרחש לפני ארמון המלך בתבאי.
2.     אחדות הזמן- כל האירועים מתרחשים באותה יממה.
מהתכנון לקבור את פוליניקס ועד התאבדותם של המשפחה של קראון.
3.     אחדות העלילה- כל האירועים והדיאלוגים קשורים לאותו נושא, לאותה עלילה.
הפרת הצו שאסר על קבורת פוליניקס והעונש על כך.

גיבור טראגי:
·        ייצוג- מייצג בהתנהגות שלו את העם (לא אל) ולכן הקהל יכול להזדהות איתו.
·        תכונות קיצוניות- הגיבור הטראגי איש מוסרי מאוד, עם אידיאולוגיה ברורה, דבקות במטרה, עקשנות והיבריס. התכונות הקיצוניות מביאות למפלתו.
·        חטא ההיבריס- גאוות יתר, ההרגשה שרק הם צודקים.
·        מודעות לסבל- הגיבור מודע לסבל ואף הביא את הסבל על עצמו.
·        בעל מעמד חברתי גבוה- הגיבור הטראגי נמנה על המעמד הגבוה, על המנהיגים. אנשים בעל חוכמה.
במחזה שלנו קראון ואנטיגונה הם הגיבורים הטראגים.

8 comments: