סיכום: הלאומיות ותופעת הלאומיות באירופה

סיכום: הלאומיות ותופעת הלאומיות באירופה

מתוך: סיכומים בהיסטוריה א

רקע: מראשית הציוויליזציה חיו בני האדם בקבוצות: משפחות, שבטים, עמים, קהילות, כפרים וכו'. לבני הקבוצות השונות היו מאפיינים משותפים וזיקה אלו לאלו. בסוף המאה  ה-18 נוצר דפוס התארגנות חדש: הלאומיות. הלאומיות נולדה במערב אירופה ובצפון אמריקה, ובמאה ה-19 התפשטה ברחבי אירופה ובמאה ה-20 ברחבי העולם כולו.

הלאומיות - הגדרות

ללאומיות ישנן הגדרות רבות. הלאומיות נגזרת מהגדרת הלאום. לפניכם הגדרות מקובלות מרכזיות לתופעת הלאומיות.

לאום: קבוצת אנשים בעלי מאפיינים משותפים: שפה, מוצא, מולדת (לא בהכרח כולם) ולחבריה ישנו זיכרון היסטוריה משותף, תרבות ציבורית המונית, כלכלה משותפת, זכויות וחובות משותפים (לא כל המאפיינים מתקיים בהכרח במקביל). המימד החשוב ביותר הוא העובדה שבני הלאום מרגישים זיקה זה לזה ומגדירים עצמם כלאום אחד. בני הלאום גם רואים את עתידם באופן משותף.

לאומיות: הלאומיות היא אידיאולוגיה (מערכת רעיונות) שגורסת כי יש להקים מסגרת מדינית-פוליטית אוטונומית של קבוצה המגדירה את עצמה כלאום. הלאומיות מבקשת לאחד את בני הלאום תחת שלטון עצמי וכך יוכל העם לממש את יחודו לעצב את אופיו ועתידו (הגדרה עצמית).

תנועה לאומית: תנועה פוליטית המבקשת לממש את עקרונות הלאומיות. התנועה הלאומית מבקשת ליצור מדינה או אוטונומיה של הלאום, בהן תתקיים התאמה בין המקום שבו חיים בני הלאום ובין המסגרת הפוליטית השלטת, כלומר להקים מדינה שבה רוב האזרחים יהיו בני הלאום.

לאומנות: זוהי לאומיות קיצונית שבה הלאום נתפס כערך עליון אשר לשם מימוש זכויותיו והאינטרסים שלו ניתן לפגוע באינטרסים של אומות אחרות או של מיעוטים לאומיים וכן להתעלם מזכויות האדם. אחד הנושאים הגורמים לגילויי לאומנות הוא המאבק בין לאומים על אותה טריטוריה.

גזענות: הלאומנות עלולה להוביל לגזענות המדרגת את הלאומים לעליונים ולנחותים על פי תכונות גנטיות של הקבוצות הנתפסות כבלתי ניתנות לשינוי. הגזענות נשענת על עובדות מדעיות כביכול. במחצית המאה ה-19 התפתחה באירופה "תורת הגזע" שראתה בעמים האירופים הלבנים עליונים על פני העמים הכהים, וראתה ביהודים גזע נחות.

מדינת לאום: רוב המדינות המודרניות הן מדינות לאום. רוב תושביהן משתייכים ללאום אחד. המדינה מקיימת שלטון שמביא לידי ביטוי את אופיו של הלאום ושל התנועה הלאומית המיוחדת ללאום זה.

מדינה רב לאומית: כאשר החלו עמים להגדיר את עצמם באופן לאומי נוצרו מדינות רב לאומיות. מדינות אלו שלטו על לאומים רבים. השלטון במדינה היה בדרך כלל בידי הלאום הגדול והחזק ביותר. הלאומים השונים ביקשו להשתלט משלטון המדינה הרב לאומית ולהקים מדינת לאום משלהם.

 מיעוט לאומי: במדינות לאום מתקיימים לעיתים קרובות מיעוט לאומי – אזרחים במדינה המגדירים את עצמם כבני לאומיות אחרת. לעיתים המיעוט הלאומי הינו חלק מלאום שיש לו מדינת לאום משלום (לדוגמה הרוסים החיים באוקראינה), ולעיתים המיעוט הלאומי הינו חסר מדינת לאום (לדוגמה הכורדים בעיראק).

סוגים של לאומיות

הלאומיות הפוליטית: לאומיות זו מבוססת על עקרונות מדיניים וערכים פוליטיים מוסריים. גישה זו רווחה בעיקר במערבה של אירופה ובאמריקה. גישה זו מדגישה את המדינה כהתארגנות פוליטית של האזרחים כדי להבטיח את זכויותיהם וכדי ליצור ממשל הוגן ויעיל. ההנחה היא שאדם המקבל על עצמו את עקרונותיה של התנועה הלאומית יכול להצטרף ללאום. כלומר, הלאומיות הפוליטית מבוססת על יסודות שהם פרי בחירה.

הלאומיות האתנית: לאומיות זו מבוססת על המוצא המשותף של בני הלאום. גישה זו רווחה בעיקר במזרח ובמרכז אירופה. גישה זו מדגישה את אופיו האתני והתרבותי של הלאום. ההשתייכות לאום המבוסס על אתניות היא אוטומטית והיא כוללת גם את בני הלאום שחיים מחוץ למדינת הלאום. מדינת לאום אתנית דוחה השתלבות של בני לאומים אחרים לתוכה. כלומר, הלאומיות האתנית מבוססת על יסודות שאינם פרי בחירה.

מרכיביה העיקריים של תופעת הלאומיות

למרות שלאומים והתנועות הלאומיות שונות אלו מאלו נתן להבחין במספר מרכיבים עיקריים של תופעת הלאומיות. לא בכל תנועה לאומית או בכל לאום מתקיימים כל המרכיבים, אך ברוב הלאומים רובם מופיעים. מרכיבים אלו מתגבשים לשאיפה לאחד את העם תחת מסגרת פוליטית ריבונית.

סולידריות קבוצתית: המרכיב העיקרי של תופעת הלאומיות היא הסולידריות בין הפרטים המשתייכים ללאום. בני הלאום חשים זיקה זה לזה ורואים בעצמם שותפים לחברה לקהילה פוליטית אחת. הלאומיות מגדירה את קבוצת ההשתייכות (אנחנו) ואת "האחר". ברוב המקרים הסולידריות הלאומית גוברת על המבדיל בין בני הלאום (לדוגמה: מעמד חברתי).

תרבות משותפת: בני הלאום חולקים ביניהם לרוב תרבות משותפת. תרבות זו נשענת ברוב המקרים על שפה המאחדת את בני העם. בנוסף, התנועות הלאומיות מדגישות תרבות לאומית ואופי לאומי מובחן. לאומים מעניקים משמעות לרכיבים תרבותיים ייחודיים כגון: לבוש, מוסיקה, יצירות ספרותיות מכוננות וכו'. בקרב לאומים רבים ישנה משמעות לאחדות הדתית של בני הלאום.

טריטוריה: רוב התנועות הלאומיות מתייחסות לטריטוריה מסוימת וקושרות את גורלו הפוליטי של הלאום לטריטוריה זו. בדרך כלל טריטוריה זו נחשבת כמולדת של עם זה. במקרים רבים הלאום הוא הרוב בטריטוריה או שרוב העם שוכן, או שכן בטריטוריה זו. שאיפת התנועה הלאומית לרוב היא ליצור ריבונות של הלאום על הטריטוריה. התנועות הלאומיות מדגישות את ערכי אהבת המולדת.

היסטוריה משותפת: לרוב בני הלאום מייחסים לעצמם היסטוריה משותפת. במהלך היסטוריה זו עוצבו אופיו דמותו של הלאום ונקבעו החגים הלאומים. במהלך ההיסטוריה עלו פעלו הגיבורים הלאומיים ובדרך כלל התקיימה תקופה של גדולה (אמיתית או מדומה). הזיכרון הקולקטיבי משמש כלי בידי התנועה הלאומית לאיחודו של העם.

סמלים לאומיים: התנועות הלאומיות משתמשות בסמלים שונים כדי לבטא את אחדותו של העם ואת מרכיבי הלאומיות. באמצעות דגלים, סמלים, המנונים וכו' מבקשות התנועות הלאומיות להנחיל את התודעה הלאומית ואת הסולידריות הלאומית.

מאפיינים שלהתנועות הלאומיות שהתגבשו באירופה במאה ה-19

·        מטרות: התנועות הלאומיות נאבקות לשחרור העמים מעול כובש זר ובמטרה להוביל את העמים להקמת מדינת לאום עצמאית וריבונית בחבל הארץ שאליו היה לבני הלאום קשר ממושך במהלך הדורות. בד"כ נאבקה התנועה הלאומית להשגת היעדים הבאים: סילוקו של שלטון זר מאדמת המולדת של בני הלאום, קביעת שפה רשמית למדינה, הנהגת מטבע אחיד, וכן איחוד כל חלקי המדינה תחת שלטון אחד (במקרים שבהם הייתה הטריטוריה שבה ישב העם מחולקת מבחינה שלטונית. למשל: איטליה, גרמניה).

·        דרכי התגבשות: רוב התנועות הלאומיות מתגבשות בשלבים, כאשר בשלב הראשון מוקמות אגודות שמאורגנות על ידי מספר קטן של משכילים ורק בהדרגה מתגייסים ההמונים.

·        הנהגה: המנהיגים של התנועות הלאומיות היו, בד"כ, טיפוסי מנהיגים מודרניים, חילוניים ומשכילים.הם האמינו בכוחם לשנות את המציאות וגיבשו תוכניות לשינוי המציאות בהתאם להשקפת עולמם. המנהיגים נשענו במאבקם בעיקר אל הבורגנות, שהייתה מעמד חברתי וכלכלי שהתחזק מהשינויים שהתרחשו באירופה במאה ה-19.

·        דרכי המאבק: התנועות הלאומיות  ניהלו מאבקים בדרכים שונות כלפי גורמים חיצוניים ונגד כוחות בארצם שרצו לעכב את השגת יעדיהם. בדרך כלל מאבקן של התנועות הלאומיות היה שילוב של פעולות דיפלומטיות ושל מאבק אלים (למשל: קאבור, ראש ממשלת פיימונט-סרדיניה כרת ברית עם נפוליון השלישי מלך צרפת, נגד אוסטריה.

·        אופי המאבק: עד 1848 ("אביב העמים") התנועות הלאומיות הן תנועות עממיות והמאבק מתנהל על ידי האזרחים ("מאבק מלמטה"). למשל : תנועת "איטליה הצעירה". המאבק התנהל בדרכים שונות נגד הגורמים שנתפסו כמעכבים את השגת יעדיהם, בעיקר כוחות המשטר הישן – המלוכה, האצולה, הכנסייה והצבא. לאחר כשלון הפיכות הללו הוא עובר למאבק שמתנהל על ידי השליטים ("מאבק מלמעלה"). למשל: קאבור , ראש ממשלת פיימונט - סרדיניה באיטליה, ביסמרק הקנצלר (ראש ממשלה) של פרוסיה בגרמניה.

·        פעילות חינוכית:  המנהיגים של התנועות הלאומיות שקדו על טיפוח תודעה לאומית בקרב בני הלאום. הם דאגו להאדיר את מורשת העבר המשותף בדרכים מגוונות עוררו את הרצון להלחם נגד אויבי הלאום המנסים לעכב את הגשמת יעדי התנועה הלאומית. הם שקדו על טיפוח החינוך הלאומי, שאמור היה לחזק ולטפח את הלכידות בין כל בני הלאום (טיפוח המסורות העממיות: פולקלור על תחומיו השונים, טקסים, לשון, אהבת המולדת, שירות צבאי כביטוי לנאמנות ללאום).