סיכום: תרומתו של בנימין זאב הרצל לבניית התנועה הציונית ולארגונה

תרומתו של בנימין זאב הרצל לבניית התנועה הציונית ולארגונה :

מתוך: סיכומים בהיסטוריה א

           התנועה הלאומית היהודית, היא התנועה הציונית, התגבשה בשלבים החל מפעולתה באגודות מקומיות במזרח אירופה (חובבי ציון)  ועד להפיכתה לתנועה פוליטית במערב (פעילותו של הרצל).

הרצל-תחנות בחייו.

1860 2 במאי (י' באייר תר"כ) - נולד בבודפסט  בקיסרות האוסטרו-הונגרית.

4-1873  בגיל 13 כתב הרצל שירים וסיפורים ובהיותו בן 14 ייסד והנהיג אגודה ספרותית.
1878 הרצל סיים את לימודיו התיכוניים בבודפסט ומשפחתו עוברת  לווינה. בווינה הוא
         מתחיל את לימודי המשפטים באוניברסיטה.

1881 הצטרף לאגודת הסטודנטים הגרמנית.

1883 פרש מאגודת הסטודנטים של וינה  כאות מחאה על התבטאויות  אנטישמיות
         של אחד מחבריה. המקרה  גרם להרצל להרהר ביתר שאת במשמעות הזהות
         היהודית של יהודי אירופה בני תקופתו.

1884 הוכתר כ"דוקטור למשפטים".

1885 פרש ממקצוע המשפט והחל לפרסם פיליטונים, סיפורים ומחזות.

1889 נשא לאישה את יוליה נאשאואר.  בשנים הבאות נולדו להם שלושה ילדים.

1891 נתמנה לכתב העיתון הווינאי "נויה פרייה פרסה" והיה לשליחו המיוחד בפריז.

1895 (ינואר) נכח בטקס שלילת הדרגות של אלפרד דרייפוס;

        (מאי) נפגש עם הברון מוריס דה הירש בתקווה לקבל סיוע כספי למימוש תוכניותיו
        הציונית, אבל הפגישה ביניהם לא הוכתרה בהצלחה.

           (יוני) נפגש עם משפחת רוטשילד, ולצורך זה חיבר את "הנאום אל הרוטשילדים"
           בתקווה שאלה יסיעו לו ברכישת קרקעות להקמת מושבות בארץ ישראל. בסופו של
           דבר הנאום לא הוצג. 

הרצל נולד בבודפשט, הונגריה, ב-‎1860 ונפטר ב-‎1904 באוסטריה. חוזה מדינת היהודים, אבי הציונות המדינית

ומייסדה של ההסתדרות הציונית העולמית.

הוא נולד למשפחה בעלת זיקה ליהדות והתחנך ברוח ה"השכלה" היהודית-גרמנית של זמנו. ב-‎1878 עבר עם משפחתו לווינה ושם סיים את לימודיו בפקולטה למשפטים. לאחר שנה אחת נטש את מקצוע המשפטים ועבד כעתונאי. ב-‎1885 החל לפרסם פיליטונים, סיפורים פילוסופיים ומחזות, וכמה מהם הוצגו בהצלחה באוסטריה ובגרמניה.

הביוגרפיה של הרצל מייצגת את סיפור חייהם של יהודים מתבוללים רבים במרכז ומערב אירופה באותה תקופה.

  דרייפוס,קצין צרפתי יהודי,הואשם בבגידה-העברת ידיעות לגרמניה. בשל כך היו הכל רחבי צרפת גילויי אנטישמיות כנגד כל היהודים מה שגרם להרצל להבין שליהודים לא יהיה עתיה בגולה.כעתונאי שנישלח לפריז היה עד לארועים והושפע מהם מאד.

בשנת 1896 פרסם את הספר "מדינת היהודים" בגרמנית, ובשנת 1897 כינס את הקונגרס הציוני הראשון בבאזל. שני אירועים אלה תרמו לביסוסה וארגונה של התנועה הציונית.

מבוא:

הציונות היא התנועה לשיבה לציון-התנועה לשחרור לאומי של העם היהודי, ותפקידה להפוך את העם היהודי

 מקבוצה אתנית ללאום, כלומר לקבוצה המבקשת להגשים את זכותה להגדרה עצמית במסגרת מדינה עצמאית ולהגשים את הקמת הבית הלאומי.

במזרח אירופה, בעיקר ברוסיה, הוקמו אגודות של "חובבי ציון", כשאחת המפורסמות שבהן היא ביל"ו (בית יעקב לכו ונלכה). המטרה המשותפת לכל האגודות הייתה לעודד עלייה לארץ ישראל ולהתיישב בה. אחד ממנהיגיה היה יהודה לייב פינסקר. גישה זו מכונה "ציונות מעשית" -ציונות ששמה דגש על המעשה: עלייה וההתיישבות.

במערב ובמרכז אירופה, החל לפעול בנימין זאב הרצל כדי להביא להקמת מדינה לעם היהודי. לצורך המטרה החל בפעילות מדינית, כדי להשיג את תמיכת המעצמות להשגת המטרה (הצ'רטר = זיכיון להתיישבות יהודית בארץ ישראל). גישה זו מכונה "ציונות מדינית"-ציונות ששמה דגש על הקמת תנועה ומוסדות פוליטיים ופעילות מדינית לשם הגשמ הרעיון הציוני-הקמת המדינה היהודית. הרצל אומנם לא השיג את מטרתו במהלך חייו, אך ממשיכי דרכו המשיכו בפעילותו.

לאחר מותו התפתח זרם המכונה "ציונות סינתטית" שמטרתו הייתה לשלב את שתי הדרכים: הציונות המעשית והמדינית.

ככל שהתנועה הציונית התרחבה, התפתחו בה זרמים נוספים .

  הרצל פעל בשלושה תחומים:

-במישור הכתיבה וההגות-כתב ספרים-"מדינת היהודים" ו"אלטנוילנד"- והוציא עתון-"די וולט"-העולם- שהיה שבועון מיסודו של תיאודור הרצל, שיצא לאור  1987 ועד שנת 1914 .החל משנת  1903 שימש כביטאון התנועה הציונית שעסק בענייני היהודים.

-במישור הארגוני-בניית וארגון התנועה הציונית והקמת מוסדותיה המנהלים,המבצעים והכספיים.

-במישור הפוליטי-ניהל משא ומתן להשגת הצ'רטר.

צ'רטר-זכיון-זכות,אישור או רשות שמעניקה ממשלה- השלטון העות'מאני-לצורך התיישבות יהודית בארץ ישראל וקבלת שלטון יהודי אוטונומי-מ1896 היה הצ'רטר למטרתו המדינית המרכזית של הרצל.

כתיבה והגות-"מדינת היהודים" (1896) – (הספר של הרצל)-כתיבה והגות.

מדינת היהודים-בספרו "מדינת היהודים" מציג הרצל בצורה תמציתית, בהירה ומעשית את בעיית היהודים – ומציע פתרון דשני ומהפכני לבעיה זו את תהליך הכתיבה הקדחתני של "מדינת היהודים" תיאר הרצל באחד מן הפתקים שהשאיר אחריו, ובו הוא מעיד כי הספר נכתב "בהליכה, בעמידה, בשכיבה; ברחוב ובשעת האכילה; ועל משכבי בלילה".

הספר כולל את עיקרי תפיסתו המדינית של הרצל-בעיית היהודים ופתרונה:

הבעיה:

- האנטישמיות באירופה קיימת בכל מקום שם חיים יהודים,היא תלך ותיגבר וליהודים לא יהיה עתיד בגולה.

-לאחר קבלת האמנסיפציה עשו היהודים מאמצים להשתלב בחברה הנוכרית אך הם נידחו שוב ושוב.

--היהודים הם לאום,הבעייה היא בעייה לאומית ולכן הפתרון הוא לאומי-הקמת מדינה ליהודים בחבל ארץ מסויים (רצוי א"י).

-היהודים הם לאום זר שאינו יכול להמשיך לחיות בקרב לאומים  אחרים,מצב שמוליד אנטישמיות.

הפתרון:

הוא אינטרס משותף  לכל המדינות בהן חיים יהודים-תיפתר בעיית האנטישמיות ויתפנו מקומות עבודה.

 - המדינה תוקם בטריטוריה מוסכמת שתקבל אישור בינלאומי ולפיכך לדעתו, על היהודים לפעול בגלוי לצורך השגת

   הצ'רטר- ולצורך קבלת עזרה מאומות העולם.הצ'רטר יתן ליהודים בטחון כלכלי ומדיני.

צ'רטר-אישור שינתן ע"י האימפריה העות'מנית ובידיעת והסכמת כול מהמדינות,כדי שהיהודים יוכלו לעלות לארצם ולהתיישב בה.

-המדינה שתקום תהיה מערבית,חילונית,מודרנית,דמוקרטית ומתועשת והחיים בה יהיו חיי שיוויון וצדק.המדינה תתמוך בפועלים,תיזום יזמות עסקית ותעשייתית ותחזור לעבודת כפיים.

-הוא הציע להקים שני ארגונים שיסייעו בהקמת המדינה: "אגודת היהודים"-הגוף שייצג את העם היהודי,יקבל החלטות ויהל משא ומתן עם המעצמות ו"חברת היהודים"-הגוף שיבצע ויוציא לפועל את ההחלטות והתוכניות.

לדעתו בשלב הראשון יגיעו בעיקר היהודים הנזקקים בצורה דחופה למקלט, ורק בהדרגה יגיעו ההמונים.

בספרו השני-"אלטנוילנד" תיאר הרצל את מדינת היהודים.

אלטנוילנד -ארץ ישנה-חדשה, וכפי שתורגם לעברית-תל אביב.

"אלטנוילנד-"ארץ ישנה חדשה-ספר נוסף שכתב הרצל, זהו סיפור בדוי שהרצל פרסם בשנת1902.

 תחילת הסיפור בשני אנשים, קצין גרמני לשעבר ויהודי מתבולל, שיוצאים לאי בודד באוקיינוס השקט. בדרכם הם עוברים דרך א"י אותה הם רואים כארץ שוממה ונידחת. בשובם, כעבור 20, שנה מהאי בו התבודדו לא"י, נדהמו לראות לפניהם ארץ פורחת, מפותחת, בעלת תעשייה וחקלאות, תחנות כוח לחשמל, ערים וכפרים. חברה בעלת תנאים סוציאליים מתקדמים, חינוך ברמה גבוהה ועוד.
הרצל רצה להביע בסיפורו הדמיוני את חזונו ואת עומק האמונה שלו במימוש המטרות של התנועה הציונית, וכתב על כך בפתחו של הסיפור: "אם תרצו אין זו אגדה".
בספרו מגלה הרצל חוסר יחס כלפי תרבותו של העם היהודי וכלפי דתו. חופש הדת מודגש בספר וכך גם יחסי שלום ואחווה עם הערבים. השפה המדוברת היא גרמנית והתרבות אירופאית.
כמו כן הוציא לאור עתון שעסק אך ורק ביהודים-"די וולט"(העולם).

במישור האירגוני-הקונגרס הציוני הראשון ותכנית באזל-1897.

בשנת 1897 כונס הקונגרס הציוני הראשון בבאזל שבשוויץ. הגיעו אליו כמאתיים נציגים יהודים מכל רחבי העולם.

המטרות לכינוס הקונגרס היו:

 -לקבוע את דרכה של התנועה הציונית, רעיונותיה ומטרותיה וקווי הפעולה משותפים שלה.

-הקונגרס איחד את כל יהודי העולם באשר הם וייצג אות בפני העולם.

-היה זה אירגון שסייע להפצת ופירסום הרעיון של הציונות המדינית בקרב היהודים והעמים כולם ולארגן תעמולה בקרב הקהילות היהודיות.

 - להפיכת הציונות לתנועה כלל יהודית שהובילה וייצגה את העם היהודי.

 -התקבלו בו החלטות על הקמת מוסדותיה של התנועה ונבחרה הנהגתה הלאומית המוסכמת.

-הקונגרס היה ביטוי לאופיה הדמוקרטי של התנועה הציונית:ביטוי לזרמים השונים,כל ההחלטות נעשו בבחירות חופשיות והצבעה וההשתתפות בו היתה על בסיס החלטה חופשית  של שוקלי השקל כולל נשים.

-הרצל חדל לפעול כאדם פרטי והיה למנהיגה של תנועת היהודים.

התוכנית שהתקבלה כונתה "תוכנית באזל", שכללה את הגדרת המטרה הציונית והדרכים למימושה: