סיכום: מצבם של יהודי גרמניה לאחר חוקי נירנברג

סיכום: מצבם של יהודי גרמניה לאחר חוקי נירנברג

ראה: סיכומים בהיסטוריה - עמוד ראשי

חוקי נירנברג והשפעתם על יהודי גרמניה

"חוק אזרחות הרייך": עפ"י חוק זה, נקבע כי אזרחי הרייך הגרמני הם רק מי שיש להם דם גרמני או שהם בעלי דם קרוב לגרמנים. רק לאזרחי הרייך מגיעות זכויות פוליטיות מלאות. בתקנה שפורסמה ב-14.11.1935, נאמר במפורש כי יהודים אינם יכולים להיות אזרחי הרייך, אין להם כל זכויות פוליטיות והם אינם יכולים לכהן במשרות ציבוריות. בתקנה זו הוגדרו כ"יהודי":

1. מי ששלושה או שני סבים שלו הם יהודים.
2. מי שמשתייך לקהילה היהודית.
3. מי שנשוי ליהודי או בעל יחסים עם יהודי מחוץ לנישואין ונולד מחוץ לנישואין.

"החוק להגנת הדם והכבוד הגרמניים": חוק זה אסר על נישואים בין יהודים לבין "בעלי דם גרמני". החוק גם לא הכיר בנישואין מסוג זה שנערכו מחוץ לגרמניה. כמו כן בחוק זה נאסר על יהודים להעסיק במשק ביתם נשים בעלות דם גרמני שהן למטה מגיל 45, נאסר על יהודים להציג את דגל גרמניה אך הותר להם להציג את "הצבעים היהודיים".

חוקי נירנברג הגדירו גם דרגות שונות של בעלי גזע מעורב ואלה קיבלו זכויות וחובות שונות. יהודים ולא-יהודים רבים קיוו שחקיקת חוקים אלו תביא לסיומו של תהליך ההסלמה במדיניות האנטי יהודית של המשטר הנאצי ואולי אף מתן אוטונומיה ליהודים בגרמניה.

ההפוגה של שנת 1936 במדיניות הנאצית

כתוצאה מההכנות לקראת האולימפיאדה ה-16 שהתקיימה בברלין בשנת 1936, חלה הפוגה במדיניות האנטי-היהודית של הנאצים. היטלר ייחס חשיבות רבה לאולימפיאדה וביקש להשיג באמצעותה שני יעדים:

1. להציג לעולם את גרמניה המתפתחת והמלוכדת בנאמנותה לשלטון.
2. להבליט את הישגי הספורטאים הגרמניים ולקדם את הספורט וטיפוח הכושר הפיזי בגרמניה.

 אך במקביל החלה "אריזציה" (הפיכה לארי) מואצת של בתי עסק יהודיים, מאמצים גוברים לכפות על היהודים הגירה מגרמניה ופעילות תעמולתית קדחתנית במטרה להדגיש את האיום היהודי וחתרנות היהודים.

שנת 1938 – שנת המפנה, ליל הבדולח

בשנת 1938 הפכה המדיניות הנאצית לתוקפנית יותר וגרמניה סיפחה לשטחה מדינות אחרות ללא התנגדות:

1. האנשלוס – סיפוח אוסטריה בשנת 1938.
2. בעקבות ועידת מינכן, שבה נכנעו מנהיגי בריטניה וצרפת לתכתיבו של היטלר מתוך אמונה שכך "יצלו את השלום", עבר חבל הסודטים מצ'כוסלובקיה לגרמניה.

מיד עם ההשתלטות על שטחים אלו, החלו הנאצים לרדוף את יהודי אוסטריה, שחלקם המכריע היה מרוכז בוינה. החקיקה הנאצית הועתקה כעת גם לאוסטריה והיהודים סבלו השפלה ושיסוי פומביים, הורחקו מהחברה ונושלו מהכלכלה. בנוסף לכך, הופעלה באוסטריה ובגרמניה מדיניות של הגירה כפויה של יהודים אל מחוץ לשטחי הרייך

ליל הבדולח

במהלך 1937-1938 היהודים הוכרחו לצרף שם יהודי (ישראל, שרה וכו') לשמם, דרכוני היהודים סומנו באות J והמעמד המוכר של המסגרות הקהילתיות היהודיות בוטל.

באוקטובר 1938 גורשו באלימות ברוטאלית כ-17 אלף יהודים בעלי אזרחות פולנית שחיו זמן רב בגרמניה. יהודים אלו נותרו חסרי כל בעיירה על גבול גרמניה-פולין כאשר שתי המדינות לא נתנו להן להיכנס. בין המגורשים הייתה משפחת גרינשפן, שבנה בן ה-17 שהה באותה העת בפאריז. כששמע על הגירוש, התנקש במזכיר השלישי של שגרירות גרמניה בצרפת ופצע אותו פצעי מוות.

מעשה זה שימש עילה לפוגרום שיזם שר התעמולה הגרמני, יוזף גבלס, בהסכמתו של היטלר. בלילה שבין ה-9 ל-10 בנובמבר 1938, תקפו יחידות נאציות יחד עם המון רב יהודים ומבנים יהודיים. הוצתו קרוב לאלף בתי כנסת, נשרפו ונשדדו למעלה מ-800 חנויות, 91 יהודים נרצחו וכ-30 אלף נעצרו ונשלחו למחנות ריכוז (הם שוחררו רק לאחר שסופקו הוכחות שהם מתכוונים לעזוב את הרייך). הזכוכיות השבורות של בתי הכנסת והחנויות הקנו לפוגרום זה את השם "ליל הבדולח".

רכוש רב שנהרס בפוגרום היה מבוטח והדבר היה למעמסה על האוצר הגרמני. בתגובה, החליט האוצר הגרמני להטיל כנס של כמיליארד מארק (כרבע מהרכוש של יהודי גרמניה) והמדינה נטלה לעצמה את תשלומי הביטוח. לאחר ליל הבדולח נחקקו חוקים נוספים שמטרתם הייתם לדחוק סופית את היהודים אל מחוץ לחברה הגרמנית.