ישנה בחיק ילדות / ריה"ל - סיכום

ישנה בחיק ילדות / רבי יהודה הלוי - סיכום

השיר "ישנה בחיק ילדות" של רבי יהודה הלוי מתאר פעולות שמכינות לחזרה בתשובה והוא משלב פעלים עם מילים מהדה הסמנטי של זמן. הפעלים מצביעים על התהליך. בהתחלה הנשמה ישנה והדובר קורא לה להתעורר, להיות מודעת, להתנער מהדברים שעוצרים אותה ולהתרומם ולבסוף לרדוף אחרי האלוהים. הבית האחרון מזכיר את המילה "נשמות"- זאת משום שהשיר הזה בא לפני תפילה, כלומר זהו שיר קודש שעוסק באמונה. התפילה שלפניה בא השיר נקראת " נשמת כל חיי חברך ". השיר מכין לקראת התפילה. המילה נשמות מרמזת על התפילה שתבוא אחר כך. לשיר מסוג זה קוראים " רשות לנשמת ".

" יְשֵׁנָה בְחֵיק יַלְדוּת, לְמָתַי תִּשְׁכְּבִי! "

הדובר פונה אל נפשו בשאלה. הוא אומר לה שנפשו עדיין ישנה בחיק הילדות, כלומר היא נשארת תלויה במקום הבטוח. היא בוחרת בנוחות ומעדיפה להישאר קטנה ולא לגדול בלי דאגות. המקום הזה הוא מקום נעים והאדם תמיד נמשך להיות במקום הנעים, הנח, הקל והמוכר. הדובר מבקש לעורר את נפשו שלו ומבקש ממנה לגדול ולהתגבר.

"דְעִי כִּי נְעוּרִים כַּנְעוֹרֶת נִנְעֲרוּ!"

נעורת- החלק היבש שעל הפשתן שעף בקלות ברוח. תקופת הנעורים היא תקופה שחולפת מהר וכמו הנעורת היא החלק הפחות משמעותי בחיים. הנעורים הם כמו קליפה חסרת חשיבות. הדובר מתייחס כעת לתקופה הבאה, לתקופת הנעורים, אבל גם אליה הוא מתייחס בביטול. בעיניו תקופה זו היא תקופה קלת ערך.

"הֲלָעַד יְמֵי השַׁחֲרוּת? קוּמִי צְאִי,
רְאִי מַלְאֲכֵי שֵׂיבָה בְּמוּסָר שִׁחֲרוּ,"

הדובר אומר שהוא צריך להסתכל על עצמו ולראות שיש כבר ניצנים ראשונים לבגרות ולזקנה. שער השיבה מלמד שהשנים חולפות והאדם לא ישאר לעד ילד. יש ניגוד בצבעים בין שיער השיבה ( לבן- אפור ) לבין השחור שמסתתר במילה שחרית.

"וְהִתְנַעֲרִי מִן הַזְמָן כַּצִפֳּרִים
אֲשֶׁר מֵרְסִיסֵי לַיְלָה יִתְנַעֲרוּ."

הציפורים מתנערות בבוקר מרסיסי הלילה ( טל ) כדי להצליח לעוף. הנפש צריכה להשתחרר מהדברים שכובלים אותה ושלא נותנים לה להתפתח. הדובר בשיר קורא לנפש להתנער מן הזמן. הכוונה היא להתנער מאותם הדברים שתלויים בזמן, ולכן הם בני חלוף ואינם חשובים. מכאן לומדים שצריך להתמקד או לדבוק בדברים שהם אינם ברי חלוף וילוו את האדם עד סופו. הלילה שמופיע בבית זה מסמל את התקופה הפחות טובה שהדובר רוצה להתנער ממנה.

"דְאִי כַדְרוֹר לִמְצֹא דְרוֹר מִמַעֲלֵךְ"

"וּמִתוֹלְדוֹת יָמִים כְּיַמִים יִסְעֲרוּ.""

הדובר קורא לנפשו לדאות, להתעלות ולהשתחרר מחטאיה, כמו הדרור שהיא ציפור חופשייה. הדובר אומר לנפשו שהוא צריך להתרומם מעל הדברים החולפים. האירועים וההתרחשויות שמעסיקים אותו ביום יום אבל הם גם חולפים והופכים לחסרי משמעות וחשיבות. ציפור שדואה מעל הים ורואה את הים שסוער אבל היא עצמה נמצאת רחוק מעליו ואינה נפגעת מהסערות. כך גם הדובר קורא לנפשו להתעלות מעל הבלי הזמן וטרדות היום יום ולא להיפגע ולהתעקב על אותם דברים שהם חסרי חשיבות.

"הֲיִי אַחֲרֵי מַלְכֵּך מְרַדֶּפֶת, בְּסוֹד

 נְשָׁמוֹת אֲשֶׁר אֶל טוּב ה' נָהֲרוּ!"

הבית האחרון מתאר את המטרה הנעלה ביותר בעיני הדובר שהיא להתקרב אל האמת הנצחית, הטוב הנצחי, האלוהים. כלומר השאיפה הגדולה ביותר והקשה ביותר היא לבחור בדרך האמונה ואז גם להתקרב אל המוסר הנצחי.