Wednesday, July 17, 2013

כתמר את בקומתך\ רבי שלמה אבן גבירול - סיכום

כתמר את בקומתך\ רבי שלמה אבן גבירול

סיכום משמעות השיר "כתמר את בקומתך" של רבי שלמה אבן גבירול:

מאפיינים של עץ התמר-גבוה, חזק, יש  לו פרי מאוד מתוק.

"כתמר את בקומתך / וכשמש ביפיתך"
הדובר פונה אל אישה ואומר לה את הדברים: " כתמר את בקומתך " – השיר פותח בדימוי. הדובר משווה את האהובה לעץ התמר. כמו עץ התמר גם מראה האישה מרשים, יפה, גבוה ותמיר. בהמשך מדמה הדובר את האישה לשמש. הוא מייחס לה תכונות של יופי וחום. השמש חמה, קורנת, זוהרת, יפה, אין חיים בלעדיה. כך גם לא אין חיים בלי הנמענת.

"חשבתיך בעלת צדק / אביגיל בצדקתך"
בבית השני הוא משווה אותה לאביגיל. אביגיל הייתה אשתו של נבל הכרמלי. נבל היה איש עשיר והיו לו שדות ופועלים רבים. דויד, לפני שהיה מלך, ביקש מנבל דמי חסות תמורת שמירה על שדותיו. דויד אסף חבורה כדיל לצאת למלחמה נגד נבל. אביגיל שמעה את מה שעתיד לקרות ואספה מזון רב וכסף והעלי חיים. עם כל אלה יצאה לקראת דויד כדי לפגוש אותו בדרך. כשנפגשה בדויד היא שידלה אותו לקבל את כל מה שהביאה ודויד התרשם מאוד מיופייה ומחכמתה וויתר לבעלה ולא מימש את תוכניתו. לאחר ימים כשנבל חזר מן השדות סיפרה לא אביגיל את מה שאירע והוא כנראה לקה בליבו ומת. כששמע דויד על מותו של נבל הוא לקח את אביגיל לאישה. בשיר הדובר משווה את האהובה לאביגיל. הדובר מרמז על יופייה ועל חכמתה של האהובה. אביגיל היא הדמות השנייה המוזכרת מן התנ"ך. הראשונה היא תמר- שהייתה כלתו של יהודה הבן של יעקב. ליהודה היו שלושה בנים ותמר נשאה לאחד מהם. תמר הייתה נשואה לאחד הבנים והוא נפטר מהר. יהודה נתן לה את הבן השני. לרוע המזל גם הבן השני נפטר. ויהודה כבר לא הסכים לתת לה את הבן השלישי הצעיר. תמר תכננה מזימה. היא התחפשה לזונה וחיכתה באם הדרך. יהודה עבר והיא פיתתה אותו לבוא איתה ובהסתר לקחה לו את סמלי ההיכר שלו: החותם והמטה שלו. כעבור זמן נודע ליהודה שתמר הרתה והוא רצה להוציאה להורג, אבל אז שלחה אליו תמר את הסימנים והוא הבין את אשר קרה ואמר :" צדקה ממני ".
מתוך הקונוטציה המקראית הזו למדים על האהובה שגם היא חכמה.

" מצאתיך כי הרגתני\ כאיזבל ברשעתך "
איזבל הייתה אשתו של המלך אחאב ומשכה אותו לעשות את הרע. הסיפור של השניים קשור בעיקר לנבות ולכרמו. אחאב מאוד התרשם מכרם נבות וביקש את הכרם מנבות   ( גם תמורת כסף ). נבות סירב כי הכרם היה בבעלות משפחת נבות שנים רבות. איזבל מצאה פיתרון לבעיה. היא האשימה באשמת שווא את נבות שקילל את אלוהים. העמידו את נבות למשפט והפלילו אותו בקללת האל. נבות הוצא להורג וכך התפנתה הדרך לאחאב לשים ידו על הכרם ולקחת אותו לעצמו. איזבל הייתה אישה רעה לא מוסרית שקרנית כוחנית ובעלת כח. המפתיע הוא שהדובר בשיר משווה פתאום את אהובתו לאיזבל. עד עתה האדיר אותה והשווה אותה לנשים חכמות ויפות משכמן ומעלה שפעלו בצדק.

הדובר משווה אותה לדמות שלילית בגלל שהיא לא השיבה לו אהבה. הדובר מרגיש שהנמענת הביאה למותו. הוא מרגיש חולה מרוב אהבה עד כדי כך שהוא מצא את מותו משברון לב. הדובר משתמש במטאפורה קיצונית כדי לתאר את רגשותיו.

"כלילת הוד, יפת מראה / אני חולה באהבתך".
הדובר פונה אל אהובתו, מכנה אותה כבעלת יופי מושלם ומצהיר על היותו חולה אהבה.

"והעלי משאול נפשי / ואל אמות לעומתך!"
בבית האחרון הדובר מבקש מהנמענת שתעלה את נפשו מהשאול, מהגהנום. שתחיה אותו. רק בידיה הכוח להציל אותו ממות. היא יכולה לעשות זאת אם תשיב לו אהבה. הוא מסיים בתחינה שהנמענת לא תיתן לו למות לנגדה. הדובר מציג את עצמו בשיר כבחור מאהב, חלש כאילו הוא הקורבן ביחסים ביניהם. הוא מייחס לאהובה את כל הכוח כאילו היא שולטת בו. יחסים אלה אופייניים לשירי חשק שבהם הדובר מעמיד עצמו כנחות לאישה והאישה מצד אחד נפלאה בתכונותיה אבל מצד דני היא גם המרשעת.

No comments:

Post a Comment