סיכום: שחי לאל / שלמה אבן גבירול

סוג השיר: שחי לאל הוא פיוט לפולחן דתי. ß "רשות" לתפילת "נשמת כל חי".

 

"רשויות" הם פיוטים המשמשים כפתיחות קצרות לתפילות מסוימות. רוב פיוטי הרשות בעלי ייעוד דתי (ליטורגי) מבחינת תוכנם וסיומם. מקור המילה "רשויות" הוא מן המילה "רשות", רשות שהחזן נוטל כביכול מהציבור  להיות להם לשלוח בפני המקום ולשאת תפילה. "נשמת" הוא קיצור לתפילת "נשמת כל חי" הנאמרת בשחרית של שבת ויום טוב ועניינה סיפור שבחו של הבורא. לרשויות צורה קצרה, רק 4-5 בתים בהם נדרש המשורר לריכוז המחשבה והביטוי.

 

תקופה: ימי הביניים.

ישנו קשר בין הפיוט לבין הקטע בתפילה:

1.      קשר בתוכן – תוכן מתוך התפילה לפיוט.

2.      קשר מילולי – מילים מתוך התפילה לפיוט.

3.      מטבע גלישה – בשורות האחרונות של הפיוט, יש ביטוי לשוני המחבר את הפיוט להמשך התפילה.

 

מבנה:

o       שבעה בתים.

o       תפארת הפתיחה: יש ß במילה "החכמה".

o       חרוז מבריח: Xמָה.

 

בשירת הקודש מקובל לתת בה סימן זיכרון. בתחילת כל בית מופיעה אות. כאשר מחברים את כל אותיות ראשי הבתים, נוצרת חתימה. תופעה זו נקראת בשם אקרוסטיכון.

בשיר שלנו ישנו גם אקרוסטיכון ß "שלמה חזק".

 

תוכן השיר:

מוקד הפיוט 'שחי לאל' לר' שלמה אבן גבירול עומדת פנייתו של הדובר לנפשו, ובקשתו ממנה לשוב אל מקורה האלוהי, ולא להימשך אחר ההבל והשווא. הנימוק העיקרי בו עושה הדובר שימוש הוא הקִרבה בין נפש האדם והאל, קרבה המשתלבת היטב בעולמו הפילוסופי של רשב"ג; אלא שלקראת סוף הפיוט הנימוק משנה מעט את אופיו הראשוני, ולובש צורה חדשה: במהלך רטורי מורכב כורך הדובר את שבח הנשמה יחד עם דברי הכנעה.

 

אמצעים ספרותיים ב"שחי לאל"

1.      אפוסטרופה: צורות של פניה בגוף מסוים כדי ליצור קרבה, דו שיח, קשים בין הפונה ליצירת דיאלוג. בשירנו: המשורר פונה לנשמתו: "שחי, רוצי, פני, קדמי, משולה את" וכו'.

2.      דימוי: המשורר מדמה את נשמתו לתכונות הבורא. לדוגמא: "משולה את, כמו, כי כן".

3.      שאלה רטורית: "ולמה תרדפי הבל ולמה?", "הלא אם יוצרך..?".

4.      אליטרציה: לשון נופל על לשון (מצלול). לדוגמא: "חסין ישא שחקים על זרועו".

5.      חרוז פנימי: חרוז ביניים. "לעולמך, בחיותך, לילך, דמותך".

6.      צימוד: שתי מילים או יותר שנכתבות אותו דבר, ונשמעות אותו דבר, אך המשמעות שונה. ישנם כמה סוגים של צימודים:

                          א.       צימוד שלם (=הומונימיה): לדוגמא: "ולמה [מדוע] תרדפי הבדל ולמה [ריק, שווא]".

                          ב.       צימוד שונה עיצור: צמד מילים שנכתב אותו דבר וכל תנועותיו שוות, אולם שונה באות אחת. לדוגמא: "נעלמה" <-> "נאלמה".

                          ג.        צימוד שונה תנועה: צמד מילים שכל אותיותיו זהות, או שונות בתנועה אחת.

                          ד.        צימוד מורכב: דומה לצימוד שלם, אלא מילה אחת שבו, מורכבת משתי מילים.

                         ה.       צימוד גזרי: שתי מילים או יותר הגזורות משורש אחד, או משורשים דומים אבל המשמעות שונה. \

                          ו.        צימוד נוסף: במילה השנייה יש תוספת של אות אחת או יותר על אותיות המילה הראשונה.

7.      כינוי: קישוט ספרותי. במקום לומר את השם הידוע, אומרים אותו בעזרת מילה אחרת הרומזת אליו. לדוגמא: "יחידה" = כינוי לנשמה.

 

קשרים בין הפיוט "שחי לאל" לבין "נשמת כל חי":

כידוע, הרשות ל"נשמת כל חי" מקושרת לתפילה דומה מאוד שנקראת "נשמת כל חי". ישנם כמה סוגי קשרים:

        א.       קשרים מילוליים (לקסיקאליים): מילים דומות בין הרשות לתפילת "נשמת כל חי". מילים זהות, דומות ונרדפות.

        ב.       קשר תוכני (רעיוני): כשמו כן הוא. תוכן הרשות דומה לתוכן תפילת "נשמת".

        ג.        מטבע גלישה: סוף הפיוט מזכיר מילים של הקטע שבתפילה.

 

נדגים את הקשרים:

·       "שחי לאל" ß תשתחווי לאל. וב"נשמת" נאמר "כי לך תכרע כל ברך" ß קשר מילולי\רעיוני.

·       מטבע גלישה ß ברשות: "אשר לשמו תהלל כל נשמה". בתפילה: "נשמת כל חי תברך את שמך".

 

לעיתים צליל חרוז המבריח משתתף במשמעותו של השיר, ומהווה חלק בלתי נפרד מתוכן השיר. למשל: שמואל הנגיד נוהג לחרוז עם המילה "דם", דבר שמקף את תפקידו כשר צבא. המשורר שלנו (רשב"ג) בני פיוטי "נשמת" שלו, החרוז משתתף בתוכן השיר. בשיר שלנו, החרוז המבריח הוא "מה". הוא אומר "דורשני", כאילו המשורר פונה לנשמתו: "מה עוד את רוצה? מה מה מה?".

 

שיבוץ מן התלמוד: ברכות י', ע"א:

המאמר התלמודי (קיומה הנצחי של הנשמה הוא כבורא) הופך להיות תשתית לכתיבת השיר. השיר שלנו, נשען על המאמר התלמוד.

נאמר בברכות: מה הקב"ה מלא כל העולם – אף נשמה מלאה את כל הגוף... מה בהקב"ה טהור – אף נשמה טהורה.

המאמר התלמוד משווה בין נצחיות הנשמה לנצחיות הבורא.

 

ההבדלים בין הקשרים לתפילת "נשמת":

 

	"נשמת כל חי"	"שחי לאל"
לשון	רבים	יחיד מול בוראו
תוכן	מהעבר אל הווה. כמו שנאמר: "מבית עבדים פדיתנו, ברעב זנתנו..". ואז להווה: "הנה" ß מהעבר להווה. "אתה.. אתה".	שיר של פרט העוסק בהווה בלבד – הווה מתמשך. אין בשירנו ניסי העבר ודברים השייכים לכלל. הכול שייך לאיש האמונה הבודד, המשכנע את נפשו לעבוד את הבורא בצורה מסיבית.
כינויים – לאל	"אלוקינו, מלכנו".	"צור, אל, חסין, יוצר, אל-חי".
כינויים – לנשמה	"רוח, נשמה"	"יחידה, נפש, נשמה, חיה".
חריזה	אין כל כך.	חרוז מבריח, שירה מתוכננת, בנויה. החרוז הוא חלק בלתי נפרד מן התוכן!
משך התיאור	ארוכה ומפרטת. תיאור איברים מפורט.	תמציתי, באמצעות המילה "קרבי"!! לעומת זאת, הפירוט המורחב אצלנו הוא בשמות הנשמה.

 

שאלות בגרות:

א. מהו ייעודו של השיר? בסס את דבריך על מילות השיר.

ב. מהי עמדת הדובר כלפי האל בשיר? הסבר כיצד תורמת הלשון הציורית להבנת עמדה זו.

סיכום נוסף של שחי לאל / שלמה אבן גבירול