Monday, April 25, 2022

ציונות - סיכום בהיסטוריה

הציונות - רקע

עם ישראל נמצא בגלות מתקופת בית שני, ועד כה חשב כי יש לחכות שהמשיח יבוא ויעלה את העם לארץ ישראל. במחצית השנייה של המאה ה-19 מתחילה התעוררות ציונית – אנשים מתחילים לחשוב על עליה לא"י, שגם לעמ"י מדיע מדינה משלו. ההתעוררות הזו מתחלקת ל-3 תקופות:

תקופה ראשונה – בשנות ה-60 מתחילה ההתעוררות ע"י מבשרי הציונות.

תקופה שנייה – בשנות ה-80 הוקמה תנועת "חיבת ציון" ("חובבי ציון") במזרח אירופה.

תקופה שלישית – בשנות ה-90 הגיע הרצל לתנועת הציונות במערב אירופה.


מבשרי הציונות

מבשרי הציונות הינו כינוי לאנשים יהודים שמעלים לראשונה את רעיונות הציונות הלאומית במאה ה-19. הם הדגישו את רעיון השיבה לציון – שיבת העם היהודי לארצו, לציון. בתקופת מבשרי הציונות ישנם 3 אנשים חשובים במיוחד: הרב קלישר – רב גרמני ממוצא פולני, הרב אלקלעי – רב ספרדי מהבלקן, ומשה הס.

הגורמים להופעתם היו: ההתעוררות הלאומית באירופה – עמים רבים זכו לעצמאות בתקופת הלאומיות, האמנציפציה – למרות שליהודים באירופה הייתה אמנציפציה, עדיין קיימת השנאה כלפיהם והפיתרון הוא קבלת ארץ מיוחדת לעם היהודי, התגברות האנטישמיות – התעצמות האנטישמיות בתקופת האמנציפציה, והתגברות ההתבוללות – האמנציפציה הגבירה את ההתבוללות, ובכך העם מאבד את זהותו היהודית והדרך היחידה לשמירה עליה היא הקמת מדינה יהודית.

הרב קלישר – חיבור חשוב: "דרישת ציון". רעיונותיו: הגאולה תבוא קודם כל בדרך טבעית ורק אח"כ בדרך ניסית, הפיתרון לעם היהודי הוא רק בא"י ויש צורך בעצמאות מדינית. הצעותיו: הקמת קרן לרכישת אדמות בא"י הממומנת ע"י העשירים היהודים, הכשרת שומרים יהודים בא"י והקמת בי"ס לחקלאות בארץ. היה מבשר הציונות הדתית מעשית.

הרב אלקלעי – חיבור חשוב: "מנחת יהודה". רעיונותיו: הגאולה תבוא קודם כל בדרך טבעית ואח"כ בדרך ניסית, האמנציפציה לא תפתור את בעיות העם היהודי, והקמת קרן למימון רכישת קרקעות בא"י. הצעותיו: שימוש מוגבר בשפה העברית, פנייה למעצמות אירופה עם רעיון הקמת המדינה וארגון אסיפה כללית של העם בו ייבחרו מנהיגי העם. היה מבשר הציונות הדתית מדינית.

משה הס – חיבור חשוב: "רומי וירושלים". רעיונותיו: פיתרון העם היהודי הוא רק בא"י, צריך אחדות כדי לשוב לארץ, וצריך עצמאות מדינית שתבוא בעזרת המעצמות. הצעותיו: הקמת קרן לרכישת אדמות בא"י, הקמת מדינה יהודית סוציאליסטית, ופנייה למעצמות אירופה כדי לפעול למען פיתרון לעם היהודי. היה מבשר הציונות הסוציאליסטית.

מבשרי הציונות – הצלחה או כישלון? חשיבותם של מבשרי הציונות: היו פורצי הדרך והראשונים ברעיונם ובעקבותיהם באו חובבי ציון, הרצל וכו'. הם גיבשו את השיטה לפיה תהליך הגאולה הוא תהליך שצריך לבוא מהעם עצמו. ככשלונותיהם של מבשרי הציונות: היהודים לא היו בשלים לרעיונותינם ולא עיקלו אותם עדיין, החרדים לא קיבלו את רעיונם כיוון שהם מאמינים שהגאולה תבוא רק בדרך ניסית, המעצמות הגדולות לא הגישו עזרה וא"י לא היוותה מוקד משיכה עקב תנאיה הרעים דאז.


תנועת "חובבי ציון"

תנועת "חובבי ציון" היא תנועה שקמה במזרח אירופה כ-20 שנה לאחר הופעת מבשרי הציונות ומטרתה היא להשיב את העם היהודי לארצו וכדומה. מנהיגיה היו מחולקים לשניים: הנהגה דתית – הנצי"ב, ר' נפתלי צבי יהודה ברלין והרב שמואל מוהליבר. הנהגה חילונית – יהודה פינסקר (רופא יהודי מתבולל שכתב ספר על הבעיה היהודית והפתרון אליה) ומשב לייב לילינבלום. ועידת קטוביץ היא ועידה שמטרתה איגוד ואיחוד של כל אגודות חובבי ציון. הועידה קבעה ועד מרכזי לכל אגודות חובבי ציון שבראשו יעמוד פינסר והמזכיר יהיה לילינבלום. לסיכום, תנועת "חיבת ציון" כשלה כיוון שלא הפכה לתנועת יהודים המונית ולא הגיעה רחוק.


העלייה הראשונה

בעקבות הפרעות ברוסיה, הפוגרומים, רעיון הלאומיות ואגודות חובבי ציון קמה קבוצה ראשונה, גדולה ומאורגנת שבה עולים לארץ ישראל (העולים היו מארצות מזרח אירופה) – כ-25 אלף איש. זו הייתה הפעם הראשונה בה עלו מסיבות לאומיות ולא מסיבות דתיות ומשיחיות. העולים תיכננו לעלות לא"י לא רק בשביל קיום המצוות אלא גם כדי להפוך את א"י לבית היהודי של העם, לעבוד את האדמה, לקנות חקלאות וכו'. 

אנשי העלייה הראשונה נתקלו בקשיים רבים:

קשיים כלכליים – העולים השקיעו את כספם בשיחוד התורכים ובקניית אדמות ולא נותר להם כסף למשפחותיהם.

חוסר ידע בחקלאות – האיכרים (עולי העלייה הראשונה) לא רגילים לעבודת אדמה ולכן האדמה לא הופרתה.

בעיות ביטחוניות – התנקלות של ערביי הסביבה – הערבים שדדו אותם ואת המושבות.

התנכרות "היישוב הישן" – עימותים על רקעים דתיים עם התושבים הנמצאים כבר בארץ.

הפתרונות לקשיים בהם נתקלו עולי העלייה הראשונה:

פתרון בעיית הכלכלה – פנייה לחובבי ציון (עזרה מועטה), ופנייה לברון רוטשילד.

פתרון בעיית הידע בחקלאות – הברון רוטשילד שלח פקידים שילמדו את העולים על עבודת האדמה.

פתרון בעיית הביטחון – מינו שומר ערבי לשמירה על המושבות.

פתרון הסיכסוך עם "היישוב הישן" – פולמוס גדרה – כיוון שעולי העלייה הראשונה היו מסורתיים, התושבים שכבר נמצאים בארץ אמרו שעדיף שלא יעלו מאשר שיעלו ויחללו את הארץ. הפתרון היה מינוי ממונה שישגיח שלא יהיה חילול שבת בפרהסיה בארץ. פולמוס השמיטה – השנה הייתה שנת שמיטה וכעת יש לברר מה לעשות בנוגע למצווה הזו וקיומה בארץ ישראל. הרבנים קבעו היתר שיש למכור את האדמה לגוי כדי שיוכלו להמשיך לעבוד אותה בשנת השמיטה ובכך להמשיך לפרנס את המשפחה.


העלייה השניה

אנשי העלייה השניה (שהתקיימה בתקופת מלחמת העולם הראשונה) היו דומים לאנשי העלייה הראשונה ובאו גם הם מארצות מזרח אירופה. סה"כ בעלייה השניה היו כ-30 אלף איש. גורמי העלייה היו הפוגרומים ברוסיה, כישלון המהפכה הסוציאליסטית ברוסיה, משבר אוגנדה, והשמועות על מצבם הטוב של אנשי העלייה הראשונה.

קשיי אנשי העלייה השניה:

קשיי הסתגלות לאקלים ולעבודה –התקשו להסתגל לאקלים החם והיבש בארץ ולעבודת האדמה.

התחרות עם הפועל הערבי – הערבים שלטו בעבודות ב

Sunday, April 3, 2022

עקרון הגבלת השלטון

 עקרון הגבלת השלטון – הגדרה: עקרון הגבלת השלטון פירושו שלרשויות השלטון השונות יש כוח עצום, כמו למשל שליטה על אמצעי הפעלת הכוח במדינה ושליטה על תקציב המדינה. צריך להגביל את הכוח הזה במידה מסוימת, כדי שהשלטון לא יעשה בו שימוש לרעה. האמצעים המרכזיים להגבלת כוחו של השלטון הם הפרדת רשויות, מנגנוני פיקוח וביקורת, חוקה ובחירות.

 

לטובת הגבלת השלטון ושמירה על העקרונות הדמוקרטיים קיימים מספר מנגנונים:

1.     הפרדת רשויות.

2.     מנגנוני פיקוח וביקורת.

3.     חוקה.

4.     בחירות (נושא הבחירות יילמד בפרק של עקרון שלטון העם).

 

1.  הפרדת רשויות

   עקרון הפרדת הרשויותהגדרה

הפרדת רשויות פירושה הפרדה של סמכויות החקיקה, הביצוע והשפיטה בין שלוש רשויות נפרדות: מחוקקת, מבצעת ושופטת.

זאת כדי למנוע את ריכוז הכוח והעוצמה בידי רשות אחת, וכדי שהסמכות של כל רשות תהיה מוגבלת במידה מסוימת.

לכל רשות יש סמכות רחבה בתחומה, אך הסמכות לא מוחלטת, וכל רשות מפקחת על הרשויות האחרות ומאזנת ובולמת אותן.

 

הערה

עקרון הפרדת הרשויות ועיקרון הגבלת השלטון נחשבים שניהם כתשובה אפשרית בשאלת אירוע שבה מבקשים לציין עקרון דמוקרטי. רשימת העקרונות המלאה מופיעה בטבלה בפרק של זכויות האדם והאזרח.

 

הרשות המחוקקת

הרשות המחוקקת מחוקקת חוקים שלפיהם הרשות המבצעת צריכה לפעול.

בנוסף, היא יכולה להפיל את הממשלה בהצבעת אי אמון (בשיטת ממשל פרלמנטרית).

 

הרשות השופטת

הרשות השופטת שופטת אנשים שלפי החשד עברו על החוק.

היא גם מטפלת בפניות של תושבים נגד המדינה.

היא יכולה לפסול חוקים של הרשות המחוקקת, או לדרוש לשנותם. בנוסף, היא יכולה לבטל החלטת ממשלה, או לדרוש לשנותה.

 

הרשות המבצעת

הרשות המבצעת היא מנהלת המדינה - הרשות המבצעת מטפלת בכל העניינים המעשיים הדרושים להפעלת המדינה.

כמו כן, היא יכולה לחוקק חקיקת משנה, שזוהי תוספת לחוקים קיימים מבלי לשנות את החוק.

בנוסף, יש לה השפעה על מינויים של שופטים.

 

2.  חוקה

 

חוקה היא מסמך אחד לא ארוך שכולל מספר פרקים, והוא מהווה את הבסיס לחוקי המדינה.

לחוקה יש מעמד מיוחד. היא נמצאת מעל החוקים הרגילים וקשה יותר לשנות את סעיפיה, או לבטל ולהוסיף סעיפים. יש צורך ברוב מיוחד בפרלמנט לשם ביצוע שינוי בחוקה.

אסור לחוקק חוק שמנוגד למה שכתוב בחוקה. בית המשפט העליון מוסמך לבטל חוק שסותר את סעיפי החוקה.

החוקה כוללת:

1) העקרונות המרכזיים שעליהם תתבסס המדינה, האופי והצביון של המדינה, הערכים ההיסטוריים וכדומה.

2) פרק על זכויות האדם והאזרח וזכויות מיעוט.

3) פרק על הסמכויות של כל רשות שלטונית ושל מוסדות המדינה החשובים.

4) פרק על התנהלות המערכת הפוליטית והציבורית בנושאים כמו בחירות, פיקוח וביקורת, יחסי השלטון והאזרחים ועוד.

נימוקים בעד קיום חוקה

à      במגילת העצמאות נקבע שאסיפת הנבחרים הראשונה (הכנסת) תכונן חוקה, ומאז זהו אחד התפקידים של כל כנסת נבחרת.

à      חוקה מבטיחה את קיום זכויות האדם והאזרח בצורה טובה יותר מאשר חוקים רגילים.

à      חוקה מסדירה את היחסים בין רשויות השלטון ואת הסמכויות של כל מוסד שלטוני, ובכך מגבילה את כוחו של השלטון.

à      כמעט לכל המדינות הדמוקרטיות בעולם יש חוקה, משום שזהו הבסיס הטוב ביותר להתנהלותן של רשויות השלטון.

 

נימוקים נגד קיום חוקה

Ü   לבריטניה אין חוקה, והיא ממשיכה להתקיים כדמוקרטיה טובה ויציבה.

Ü   בישראל יש שסע בין קבוצות רבות, ולכן אי אפשר להגיע להסכמה לגבי תוכן החוקה.

Ü   ישראל מתמודדת עם מציאות ביטחונית קשה, וחוקה תגביל את פעולותיה של המדינה מול הטרור.

Ü   הדתיים טוענים כי התורה וההלכה הם הבסיס לקיום העם היהודי והמדינה היהודית, ולכן אין צורך בבסיס אחר שהוא מעשה ידי אדם.

 

3.  מנגנוני פיקוח וביקורת

 

מנגנוני פיקוח וביקורת הם מוסדות שתפקידם הוא לפקח על רשויות השלטון השונות, ולהעביר ביקורת עליהן.

 

א)  מנגנוני פיקוח וביקורת מוסדיים (פורמליים)

 

הגדרה: מנגנוני פיקוח וביקורת מוסדיים (פורמליים) הם מוסדות פיקוח וביקורת שלטוניים שתפקידם וסמכויותיהם מעוגנים בחוק ספציפי וברור. הם מפקחים ומבקרים את מוסדות השלטון באופן רשמי, והם פועלים מטעם רשויות השלטון עצמן. מדובר בפרלמנט (הכנסת), מבקר המדינה, בתי המשפט וכדומה. הם מפקחים ומבקרים באמצעות קביעת חוקים, פרסום דו"חות ביקורת, מתן הנחיות וכדומה.

 

הפרלמנט

הפרלמנט בישראל נקרא "הכנסת", והוא מונה 120 חברים. הפרלמנט מפקח ומבקר באמצעות הפעולות הבאות: חוקים המגבילים את הרשות המבצעת והרשות השופטת, אישור התקציב השנתי לפיו פועלת הממשלה, אפשרות להפיל את הממשלה בהצבעת אי אמון, וועדות מיוחדות שיכולות לזמן כל אחד לשם בדיקת נושא מסוים. את עיקר הפיקוח והביקורת של הכנסת על הממשלה מבצעת האופוזיציה.

 

ועדת חקירה פרלמנטרית

זוהי ועדת חקירה שמקימה הכנסת בעניין מסוים שיש לו חשיבות ציבורית גדולה.

הכנסת מגדירה את הסמכויות והתפקידים של הוועדה.

בוועדה יושבים חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, כדי ליצור איזון, וכדי לפקח ולבקר כראוי את מה שצריך.

הוועדה רשאית לזמן עובדי מדינה, אך לא לזמן אנשים פרטיים.

לוועדה אין סמכויות משפטיות, אך כוחה בעצם הדיון הפוליטי והציבורי בנושא מסוים, וזוהי גם תרומתה מבחינת פיקוח וביקורת.

עד היום הוקמו 25 ועדות כאלה בנושאים שונים ומגוונים כמו רצח נשים על ידי בני זוגן, תאונות הדרכים במדינת ישראל, גובה העמלות שהבנקים גובים, קליטתם בישראל של יוצאי אתיופיה ועוד.

 

מערכת המשפט

בתי המשפט שומרים על זכויות האדם והאזרח מפני רשויות השלטון השונות. הם בודקים האם החוקים הנחקקים אינם לחוק או לעקרונות הדמוקרטיים. הם גם בודקים האם הרשות המבצעת פעלה שלא כנדרש.

כל אדם במדינה יכול לעתור (לפנות) לבית המשפט כנגד רשויות השלטון, אם לטענתו הן נהגו שלא כשורה.

 

בג"צ

בג"צ הוא בית דין גבוה לצדק, וזהו אחד משני התפקידים של בית המשפט העליון.

כל אדם במדינה יכול לעתור לבג"צ (עתירה = פניה לבית המשפט), אם לדעתו נעשה עוול מסוים על ידי רשויות השלטון.

האדם העותר לבג"צ נקרא "עותר", והגוף השלטוני נגדו מוגשת העתירה נקרא "משיב".

בג"צ יכול לדחות את העתירה על הסף, אבל אם אינו דוחה אותה, הוא נותן למשיב זמן מוגדר כדי לענות על העתירה.

בסופו של דבר בג"צ מוציא צו המורה לגוף השלטוני כיצד לפעול.

זהו כלי מרכזי לביקורת, פיקוח והגבלת השלטון, כי השלטון מחויב לבצע את מה שבג"צ הטיל עליו.

 

ועדת חקירה ממלכתית

זוהי ועדה עם סמכויות גדולות יותר מאשר ועדת חקירה פרלמנטרית.

הממשלה היא זו שמחליטה על הקמת ועדה שכזו כדי לחקור עניין ציבורי בעל חשיבות עליונה, ומגדירה את מה שצריך לחקור.

מרגע ההחלטה אין יותר לממשלה נגיעה בעניין, ונשיא בית המשפט העליון ממנה את חברי הוועדה.

הוועדה רשאית לזמן כל אדם במדינה, ורשאית אף להעמיק ולחקור מעבר למה שהוגדר לה בכתב המינוי הממשלתי.

בסופו של דבר מגישה הוועדה דו"ח מסקנות לממשלה – הממשלה לא מחויבת לבצע את הכתוב בדו"ח, אבל בשל דעת הקהל הממשלה תתייחס לדו"ח ברצינות, ותיישם חלק מהמסקנות.

וועדות חקירה ממלכתיות הוקמו בעקבות מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון הראשונה, אירועי אוקטובר 2000 (המהומות על ערביי ישראל שבהן נהרגו 13 אזרחים ערבים ישראלים), הטיפול בניצולי השואה ועוד.

 

מבקר המדינה

מבקר המדינה רשאי לבדוק כל מוסד ציבורי שמקבל כסף מתקציב המדינה. הוא בודק עניינים כספיים, שמירה על החוק, מינוי עובדים, איכות השירות שניתן לציבור ועוד. הדו"ח שלו מתפרסם בפומבי כל פרק זמן מסוים.

מוסד מבקר המדינה הוא בלתי תלוי ברשות המבצעת, כיוון שהמבקר נבחר על ידי הכנסת.

למבקר או לדו"ח שלו אין סמכויות אכיפה, אך עצם הפרסום מרתיע את השלטון, ולפעמים מביא לפתיחת חקירה משטרתית.

זהו מוסד שלטוני, ולכן מהווה מנגנון פיקוח וביקורת פורמלי.

 

נציב תלונות הציבור

נציבות תלונות הציבור היא יחידת מִשְנֶה בתוך מוסד מבקר המדינה, והעומד בראשה הוא מבקר המדינה עצמו.

הנציבות מטפלת בכל תלונה שמגיש אזרח כנגד מוסד שלטוני כלשהו, על עוול שנגרם לו באופן ישיר, לפחות לטענתו.

הנציבות בוחנת את התלונה, שולחת הוראות לגוף השלטוני אם צריך, ושולחת תשובה למתלונן שמפרטת את הטיפול.

 

היועץ המשפטי לממשלה

נחשב לאחד התפקידים החשובים ביותר בישראל – היועץ צריך להיות בעל כישורים דומים לשופט בית משפט העליון. הוא מתמנה לתפקיד על ידי הממשלה, אך זהו אינו תפקיד פוליטי. היועץ צריך לפעול באופן עצמאי ובלתי תלוי בממשלה, למרות שהממשלה היא זו שמינתה אותו.

תפקידי היועץ המשפטי לממשלה הם: (1) ראש התביעה הפלילית – היועץ נמצא מעל הפרקליטות הראשית, והוא זה שקובע האם להגיש כתב אישום לבית משפט נגד חשוד בעבירה. בדרך כלל היועץ יתערב במקרים של אנשי ציבור בכירים, או במקרים מורכבים מבחינה משפטית. (2) יועץ משפטי לממשלה – היועץ אחראי לכך שפעולות הרשות המבצעת ייעשו לפי החוק, והוא זה שמייעץ לראש הממשלה ולשרים במקרים בהם נדרשת חוות דעת משפטית, למשל בהכנת הצעות חוק. למרות שהדבר לא קבוע בחוק, הרי שחוות דעת של היועץ נחשבת כמחייבת. (3) ייצוג המדינה בבית משפט – היועץ מייצג את המדינה בבית המשפט כאשר מוגשות נגדה תביעות אזרחיות, מנהליות, או בתחום יחסי עבודה. לדוגמה, אם עותרים לבג"צ נגד החלטת ממשלה (כמו עסקת שליט), אז היועץ המשפטי יגן בבג"צ על החלטת הממשלה.

מבחינת פיקוח וביקורת, היועץ אמור להתריע על כל החלטה או פעולה שנוגדת את החוק או את כללי המִנְהַל התקין.

 

 

ב)  מנגנוני פיקוח וביקורת חוץ-מוסדיים (בלתי פורמליים)

 

הגדרה: מנגנוני פיקוח וביקורת חוץ-מוסדיים (בלתי פורמליים) הם אנשים, קבוצות וארגונים שמפקחים ומבקרים את רשויות השלטון בצורה חופשית שלא מוסדרת לפי חוק ברור. הם לא פועלים מטעם רשויות השלטון, אלא עושים זאת בצורה לא רשמית ומתוך יוזמה פרטית. מדובר בכלי התקשורת, רשתות חברתיות, דעת הקהל, אמנות וארגונים אזרחיים. הם פועלים באמצעות הפעלת לחץ, יצירת דיון ציבורי, חשיפת מידע וכדומה.

 

התקשורת

מספקת לציבור מידע רב הקשור לפעילות השלטונית. החשיפה מחייבת את השלטון להקפיד על מעשיו, כיוון שהציבור מקבל מידע על מעשים אלה. התקשורת מפרסמת את מה שנראה לה, ולכן זוהי צורת פיקוח וביקורת חופשית.

 

דעת הקהל

לציבור יש אמצעים רבים להפעיל לחץ על השלטון, במיוחד היכולת להחליף אותו בבחירות הבאות. כיום בעידן הטכנולוגי המתקדם, יש לציבור אפשרויות רבות לפעול.

 

 

רשתות חברתיות

כלי חדש יחסית שבו לכל אזרח יש אפשרות שווה להביע את דעתו ולהעביר ביקורת על מוסדות השלטון. חופש הפעולה הבלתי נגמר של הרשתות החברתיות, ביחד עם המהירות, הזמינות והתפוצה הרחבה, הופכות את הכלי הזה לנפוץ מאד מבחינת פיקוח וביקורת.

 

אומנות

האומנות פופולרית בקרב הציבור וכוללת קולנוע, תיאטרון, ספרות, מוסיקה, ציור, פיסול וכדומה.

לפעמים משתמשים באומנות כדי למתוח ביקורת על השלטון.

הכישרון של האומנים מאפשר להם להעביר את הביקורת שלהם בצורה שמשפיעה על הציבור.

 

ארגונים אזרחיים

ארגונים אזרחיים הם מוסדות, עמותות וכדומה, שאינם פועלים מטעם רשויות השלטון, ואינם פועלים למטרת רווח כספי.

ארגונים אלה מנסים לעזור לאזרחים בתחומים רבים, ובמסגרת פעולותיהם הם מפקחים ומבקרים את עבודת רשויות השלטון השונות, מתוך מטרה להגן על האזרח, ומתוך מטרה לשמור על שלטון איכותי.

דוגמאות בולטות הן "התנועה לאיכות השלטון", "האגודה לזכויות האזרח בישראל", "עמותת אדם, טבע ודין", ויש עוד הרבה.