עקרון הגבלת השלטון

 עקרון הגבלת השלטון – הגדרה: עקרון הגבלת השלטון פירושו שלרשויות השלטון השונות יש כוח עצום, כמו למשל שליטה על אמצעי הפעלת הכוח במדינה ושליטה על תקציב המדינה. צריך להגביל את הכוח הזה במידה מסוימת, כדי שהשלטון לא יעשה בו שימוש לרעה. האמצעים המרכזיים להגבלת כוחו של השלטון הם הפרדת רשויות, מנגנוני פיקוח וביקורת, חוקה ובחירות.

 

לטובת הגבלת השלטון ושמירה על העקרונות הדמוקרטיים קיימים מספר מנגנונים:

1.     הפרדת רשויות.

2.     מנגנוני פיקוח וביקורת.

3.     חוקה.

4.     בחירות (נושא הבחירות יילמד בפרק של עקרון שלטון העם).

 

1.  הפרדת רשויות

◙   עקרון הפרדת הרשויות – הגדרה

הפרדת רשויות פירושה הפרדה של סמכויות החקיקה, הביצוע והשפיטה בין שלוש רשויות נפרדות: מחוקקת, מבצעת ושופטת.

זאת כדי למנוע את ריכוז הכוח והעוצמה בידי רשות אחת, וכדי שהסמכות של כל רשות תהיה מוגבלת במידה מסוימת.

לכל רשות יש סמכות רחבה בתחומה, אך הסמכות לא מוחלטת, וכל רשות מפקחת על הרשויות האחרות ומאזנת ובולמת אותן.

 

הערה

עקרון הפרדת הרשויות ועיקרון הגבלת השלטון נחשבים שניהם כתשובה אפשרית בשאלת אירוע שבה מבקשים לציין עקרון דמוקרטי. רשימת העקרונות המלאה מופיעה בטבלה בפרק של זכויות האדם והאזרח.

 

הרשות המחוקקת

הרשות המחוקקת מחוקקת חוקים שלפיהם הרשות המבצעת צריכה לפעול.

בנוסף, היא יכולה להפיל את הממשלה בהצבעת אי אמון (בשיטת ממשל פרלמנטרית).

 

הרשות השופטת

הרשות השופטת שופטת אנשים שלפי החשד עברו על החוק.

היא גם מטפלת בפניות של תושבים נגד המדינה.

היא יכולה לפסול חוקים של הרשות המחוקקת, או לדרוש לשנותם. בנוסף, היא יכולה לבטל החלטת ממשלה, או לדרוש לשנותה.

 

הרשות המבצעת

הרשות המבצעת היא מנהלת המדינה - הרשות המבצעת מטפלת בכל העניינים המעשיים הדרושים להפעלת המדינה.

כמו כן, היא יכולה לחוקק חקיקת משנה, שזוהי תוספת לחוקים קיימים מבלי לשנות את החוק.

בנוסף, יש לה השפעה על מינויים של שופטים.

 

2.  חוקה

 

חוקה היא מסמך אחד לא ארוך שכולל מספר פרקים, והוא מהווה את הבסיס לחוקי המדינה.

לחוקה יש מעמד מיוחד. היא נמצאת מעל החוקים הרגילים וקשה יותר לשנות את סעיפיה, או לבטל ולהוסיף סעיפים. יש צורך ברוב מיוחד בפרלמנט לשם ביצוע שינוי בחוקה.

אסור לחוקק חוק שמנוגד למה שכתוב בחוקה. בית המשפט העליון מוסמך לבטל חוק שסותר את סעיפי החוקה.

החוקה כוללת:

1) העקרונות המרכזיים שעליהם תתבסס המדינה, האופי והצביון של המדינה, הערכים ההיסטוריים וכדומה.

2) פרק על זכויות האדם והאזרח וזכויות מיעוט.

3) פרק על הסמכויות של כל רשות שלטונית ושל מוסדות המדינה החשובים.

4) פרק על התנהלות המערכת הפוליטית והציבורית בנושאים כמו בחירות, פיקוח וביקורת, יחסי השלטון והאזרחים ועוד.

נימוקים בעד קיום חוקה

à      במגילת העצמאות נקבע שאסיפת הנבחרים הראשונה (הכנסת) תכונן חוקה, ומאז זהו אחד התפקידים של כל כנסת נבחרת.

à      חוקה מבטיחה את קיום זכויות האדם והאזרח בצורה טובה יותר מאשר חוקים רגילים.

à      חוקה מסדירה את היחסים בין רשויות השלטון ואת הסמכויות של כל מוסד שלטוני, ובכך מגבילה את כוחו של השלטון.

à      כמעט לכל המדינות הדמוקרטיות בעולם יש חוקה, משום שזהו הבסיס הטוב ביותר להתנהלותן של רשויות השלטון.

 

נימוקים נגד קיום חוקה

Ü   לבריטניה אין חוקה, והיא ממשיכה להתקיים כדמוקרטיה טובה ויציבה.

Ü   בישראל יש שסע בין קבוצות רבות, ולכן אי אפשר להגיע להסכמה לגבי תוכן החוקה.

Ü   ישראל מתמודדת עם מציאות ביטחונית קשה, וחוקה תגביל את פעולותיה של המדינה מול הטרור.

Ü   הדתיים טוענים כי התורה וההלכה הם הבסיס לקיום העם היהודי והמדינה היהודית, ולכן אין צורך בבסיס אחר שהוא מעשה ידי אדם.

 

3.  מנגנוני פיקוח וביקורת

 

מנגנוני פיקוח וביקורת הם מוסדות שתפקידם הוא לפקח על רשויות השלטון השונות, ולהעביר ביקורת עליהן.

 

א)  מנגנוני פיקוח וביקורת מוסדיים (פורמליים)

 

הגדרה: מנגנוני פיקוח וביקורת מוסדיים (פורמליים) הם מוסדות פיקוח וביקורת שלטוניים שתפקידם וסמכויותיהם מעוגנים בחוק ספציפי וברור. הם מפקחים ומבקרים את מוסדות השלטון באופן רשמי, והם פועלים מטעם רשויות השלטון עצמן. מדובר בפרלמנט (הכנסת), מבקר המדינה, בתי המשפט וכדומה. הם מפקחים ומבקרים באמצעות קביעת חוקים, פרסום דו"חות ביקורת, מתן הנחיות וכדומה.

 

הפרלמנט

הפרלמנט בישראל נקרא "הכנסת", והוא מונה 120 חברים. הפרלמנט מפקח ומבקר באמצעות הפעולות הבאות: חוקים המגבילים את הרשות המבצעת והרשות השופטת, אישור התקציב השנתי לפיו פועלת הממשלה, אפשרות להפיל את הממשלה בהצבעת אי אמון, וועדות מיוחדות שיכולות לזמן כל אחד לשם בדיקת נושא מסוים. את עיקר הפיקוח והביקורת של הכנסת על הממשלה מבצעת האופוזיציה.

 

ועדת חקירה פרלמנטרית

זוהי ועדת חקירה שמקימה הכנסת בעניין מסוים שיש לו חשיבות ציבורית גדולה.

הכנסת מגדירה את הסמכויות והתפקידים של הוועדה.

בוועדה יושבים חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, כדי ליצור איזון, וכדי לפקח ולבקר כראוי את מה שצריך.

הוועדה רשאית לזמן עובדי מדינה, אך לא לזמן אנשים פרטיים.

לוועדה אין סמכויות משפטיות, אך כוחה בעצם הדיון הפוליטי והציבורי בנושא מסוים, וזוהי גם תרומתה מבחינת פיקוח וביקורת.

עד היום הוקמו 25 ועדות כאלה בנושאים שונים ומגוונים כמו רצח נשים על ידי בני זוגן, תאונות הדרכים במדינת ישראל, גובה העמלות שהבנקים גובים, קליטתם בישראל של יוצאי אתיופיה ועוד.

 

מערכת המשפט

בתי המשפט שומרים על זכויות האדם והאזרח מפני רשויות השלטון השונות. הם בודקים האם החוקים הנחקקים אינם לחוק או לעקרונות הדמוקרטיים. הם גם בודקים האם הרשות המבצעת פעלה שלא כנדרש.

כל אדם במדינה יכול לעתור (לפנות) לבית המשפט כנגד רשויות השלטון, אם לטענתו הן נהגו שלא כשורה.

 

בג"צ

בג"צ הוא בית דין גבוה לצדק, וזהו אחד משני התפקידים של בית המשפט העליון.

כל אדם במדינה יכול לעתור לבג"צ (עתירה = פניה לבית המשפט), אם לדעתו נעשה עוול מסוים על ידי רשויות השלטון.

האדם העותר לבג"צ נקרא "עותר", והגוף השלטוני נגדו מוגשת העתירה נקרא "משיב".

בג"צ יכול לדחות את העתירה על הסף, אבל אם אינו דוחה אותה, הוא נותן למשיב זמן מוגדר כדי לענות על העתירה.

בסופו של דבר בג"צ מוציא צו המורה לגוף השלטוני כיצד לפעול.

זהו כלי מרכזי לביקורת, פיקוח והגבלת השלטון, כי השלטון מחויב לבצע את מה שבג"צ הטיל עליו.

 

ועדת חקירה ממלכתית

זוהי ועדה עם סמכויות גדולות יותר מאשר ועדת חקירה פרלמנטרית.

הממשלה היא זו שמחליטה על הקמת ועדה שכזו כדי לחקור עניין ציבורי בעל חשיבות עליונה, ומגדירה את מה שצריך לחקור.

מרגע ההחלטה אין יותר לממשלה נגיעה בעניין, ונשיא בית המשפט העליון ממנה את חברי הוועדה.

הוועדה רשאית לזמן כל אדם במדינה, ורשאית אף להעמיק ולחקור מעבר למה שהוגדר לה בכתב המינוי הממשלתי.

בסופו של דבר מגישה הוועדה דו"ח מסקנות לממשלה – הממשלה לא מחויבת לבצע את הכתוב בדו"ח, אבל בשל דעת הקהל הממשלה תתייחס לדו"ח ברצינות, ותיישם חלק מהמסקנות.

וועדות חקירה ממלכתיות הוקמו בעקבות מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון הראשונה, אירועי אוקטובר 2000 (המהומות על ערביי ישראל שבהן נהרגו 13 אזרחים ערבים ישראלים), הטיפול בניצולי השואה ועוד.

 

מבקר המדינה

מבקר המדינה רשאי לבדוק כל מוסד ציבורי שמקבל כסף מתקציב המדינה. הוא בודק עניינים כספיים, שמירה על החוק, מינוי עובדים, איכות השירות שניתן לציבור ועוד. הדו"ח שלו מתפרסם בפומבי כל פרק זמן מסוים.

מוסד מבקר המדינה הוא בלתי תלוי ברשות המבצעת, כיוון שהמבקר נבחר על ידי הכנסת.

למבקר או לדו"ח שלו אין סמכויות אכיפה, אך עצם הפרסום מרתיע את השלטון, ולפעמים מביא לפתיחת חקירה משטרתית.

זהו מוסד שלטוני, ולכן מהווה מנגנון פיקוח וביקורת פורמלי.

 

נציב תלונות הציבור

נציבות תלונות הציבור היא יחידת מִשְנֶה בתוך מוסד מבקר המדינה, והעומד בראשה הוא מבקר המדינה עצמו.

הנציבות מטפלת בכל תלונה שמגיש אזרח כנגד מוסד שלטוני כלשהו, על עוול שנגרם לו באופן ישיר, לפחות לטענתו.

הנציבות בוחנת את התלונה, שולחת הוראות לגוף השלטוני אם צריך, ושולחת תשובה למתלונן שמפרטת את הטיפול.

 

היועץ המשפטי לממשלה

נחשב לאחד התפקידים החשובים ביותר בישראל – היועץ צריך להיות בעל כישורים דומים לשופט בית משפט העליון. הוא מתמנה לתפקיד על ידי הממשלה, אך זהו אינו תפקיד פוליטי. היועץ צריך לפעול באופן עצמאי ובלתי תלוי בממשלה, למרות שהממשלה היא זו שמינתה אותו.

תפקידי היועץ המשפטי לממשלה הם: (1) ראש התביעה הפלילית – היועץ נמצא מעל הפרקליטות הראשית, והוא זה שקובע האם להגיש כתב אישום לבית משפט נגד חשוד בעבירה. בדרך כלל היועץ יתערב במקרים של אנשי ציבור בכירים, או במקרים מורכבים מבחינה משפטית. (2) יועץ משפטי לממשלה – היועץ אחראי לכך שפעולות הרשות המבצעת ייעשו לפי החוק, והוא זה שמייעץ לראש הממשלה ולשרים במקרים בהם נדרשת חוות דעת משפטית, למשל בהכנת הצעות חוק. למרות שהדבר לא קבוע בחוק, הרי שחוות דעת של היועץ נחשבת כמחייבת. (3) ייצוג המדינה בבית משפט – היועץ מייצג את המדינה בבית המשפט כאשר מוגשות נגדה תביעות אזרחיות, מנהליות, או בתחום יחסי עבודה. לדוגמה, אם עותרים לבג"צ נגד החלטת ממשלה (כמו עסקת שליט), אז היועץ המשפטי יגן בבג"צ על החלטת הממשלה.

מבחינת פיקוח וביקורת, היועץ אמור להתריע על כל החלטה או פעולה שנוגדת את החוק או את כללי המִנְהַל התקין.

 

 

ב)  מנגנוני פיקוח וביקורת חוץ-מוסדיים (בלתי פורמליים)

 

הגדרה: מנגנוני פיקוח וביקורת חוץ-מוסדיים (בלתי פורמליים) הם אנשים, קבוצות וארגונים שמפקחים ומבקרים את רשויות השלטון בצורה חופשית שלא מוסדרת לפי חוק ברור. הם לא פועלים מטעם רשויות השלטון, אלא עושים זאת בצורה לא רשמית ומתוך יוזמה פרטית. מדובר בכלי התקשורת, רשתות חברתיות, דעת הקהל, אמנות וארגונים אזרחיים. הם פועלים באמצעות הפעלת לחץ, יצירת דיון ציבורי, חשיפת מידע וכדומה.

 

התקשורת

מספקת לציבור מידע רב הקשור לפעילות השלטונית. החשיפה מחייבת את השלטון להקפיד על מעשיו, כיוון שהציבור מקבל מידע על מעשים אלה. התקשורת מפרסמת את מה שנראה לה, ולכן זוהי צורת פיקוח וביקורת חופשית.

 

דעת הקהל

לציבור יש אמצעים רבים להפעיל לחץ על השלטון, במיוחד היכולת להחליף אותו בבחירות הבאות. כיום בעידן הטכנולוגי המתקדם, יש לציבור אפשרויות רבות לפעול.

 

 

רשתות חברתיות

כלי חדש יחסית שבו לכל אזרח יש אפשרות שווה להביע את דעתו ולהעביר ביקורת על מוסדות השלטון. חופש הפעולה הבלתי נגמר של הרשתות החברתיות, ביחד עם המהירות, הזמינות והתפוצה הרחבה, הופכות את הכלי הזה לנפוץ מאד מבחינת פיקוח וביקורת.

 

אומנות

האומנות פופולרית בקרב הציבור וכוללת קולנוע, תיאטרון, ספרות, מוסיקה, ציור, פיסול וכדומה.

לפעמים משתמשים באומנות כדי למתוח ביקורת על השלטון.

הכישרון של האומנים מאפשר להם להעביר את הביקורת שלהם בצורה שמשפיעה על הציבור.

 

ארגונים אזרחיים

ארגונים אזרחיים הם מוסדות, עמותות וכדומה, שאינם פועלים מטעם רשויות השלטון, ואינם פועלים למטרת רווח כספי.

ארגונים אלה מנסים לעזור לאזרחים בתחומים רבים, ובמסגרת פעולותיהם הם מפקחים ומבקרים את עבודת רשויות השלטון השונות, מתוך מטרה להגן על האזרח, ומתוך מטרה לשמור על שלטון איכותי.

דוגמאות בולטות הן "התנועה לאיכות השלטון", "האגודה לזכויות האזרח בישראל", "עמותת אדם, טבע ודין", ויש עוד הרבה.