העליות מאירופה לארץ ישראל - 1882-1914

 העליות מאירופה לארץ ישראל - 1882-1914

הסיבות לעליות מאירופה בין השנים 1882-1914

     1. אנטישמיות ופרעות ברוסיה – "הסופות בנגב" (1881-1882 הסופות בנגב" הוא כינוי לפרעות ביהודי דרום רוסיה באוקראינה שנמשכו במשך חודשי האביב והקיץ של אותה שנה, ובמהלכם נפגעו יותר מ- 100 קהילות יהודיות.) ו"פרעות קישינייב".

פרעות קישינב- היו פרעות שהתרחשו בשנת  1903 בעיר קישינב שבחבל בסרביה. 49 יהודים נרצחו, מאות נפצעו, ואלפי בתים וחנויות נשדדו ונהרסו. פוגרום קישינב הצטיין במספר גדול של אבידות בנפש ובאכזריות מבחילה מצד הפורעים, שהתעללו בקורבנותיהם ועינו אותם בכל מיני עינויים. במקומות שהיהודים ניסו להגן על עצמם, עצרה המשטרה את המתגוננים, דבר שעודד את הפורעים.

          הפרעות ברוסיה גרמו  להתארגנות שני גלי הגירה של יהודים לארץ ישראל – גל ראשון הגיע בשנים 1881-1903, בעקבות ה"סופות בנגב" -העלייה הראשונה, ולאחריו הגיעה העלייה השנייה, 1904-1914 בגל הגירה של יהודים לאחר פרעות קישינייב  זו הייתה תחילתה של העלייה המאורגנת של "חובבי ציון".

2.      מותו של הרצל, ותום פרשת אוגנדה –לאחר מותו של הרצל תמה פרשת אוגנדה שאיימה לפלג את התנועה הציונית מה שהיה גורם לרצון לממש את העלייה לא"י. חובבי ציון, התנגדו להצעה בתוקף. הם דבקו ברעיונותיהם בדבר יישום הציונות באופן מעשי, כלומר – הגשמת הרעיון הציוני ע"י קביעת עובדות בשטח ועלייה לארץ ישראל.

3.      רעיונותיו של פינסקר בדבר "אוטואמנציפציה "והקמתן של המסגרות שסייעו לקבוצות העולים כמו "חובבי ציון"- תנועה לאומית יהודית שנוסדה באודיסה בשנת תרמ"ב (1882), לאחר הפרעות ברוסיה שידועות בשמן "הסופות בנגב", ושמה לה למטרה לפעול לשובם של היהודים לציון. בספרו-"אוטואמנציפציה" שמשמעותה שחרור עצמי,מנהיג תנועת "חובבי ציון" הטיף  להשגת פתרון לאומי ליהודים, בדרך של מאבק עצמאי. רק ב"ארץ משלנו" תופסק תלותו של העם היהודי בגויים והוא ייהפך לעם ככל העמים.הרעיון שלו היה לאידיאולוגיה של "חובבי ציון" ועודד אותם לעלייה.

4.      השאיפה להקים חברה שוויונית סוציאליסטית – רבים מקרב אנשי העלייה השנייה, התאפיינו בהיותם משכילים, אשר תמכו ברעיונות של סוציאליזם (יצירת חברה שוויונית ללא פערים מעמדיים וכלכליים בין חבריה). נוכח האנטישמיות הגואה במזרח אירופה, הם נואשו מן התקווה לכונן שם חברה סוציאליסטית-שוויונית, בה ליהודים יוקנה מעמד שווה לשאר האוכלוסייה. עלייתם לארץ ישראל נבעה מן המניע האידיאולוגי ומן השאיפה להקים בה את החברה הסוציאליסטית המיוחלת בא"י.

 הערכים שמומשו בעליות:

כבוש הקרקע-הפיכת אדמות בא"י היו לאדמות הלאום היהודי.רכישת אדמות בא"י לשם הקמת יישובים חדשים.הם גאלו את אדמות המולדת והאמינו שע"י כך יקבע שטחו העתידי של הבית הלאומי.קניית האדמות מהערבים נעשתה בערת ההון הפרטי או בעזרת ההון הלאומי,כלומר,כספם של המוסדות הציוניים.

דוגמה: חנקין יהושע עלה מרוסיה בימי העלייה הראשונה (1882) . ניהל משא ומתן עם הערבים על רכישת

 קרקעות בארץ והצליח לרכוש אדמות בשביל ההתיישבות היהודית.

חנקין רכש אדמות ברחובות, בעמק חפר, בחדרה – ואת רוב אדמות עמק יזרעאל. לכן הוא כּוּנה "גוֹאֵל העמק". כפר יהושע שבעמק יזרעאל נקרא על שמו.

  כבוש העבודה-ע"י עבוד האדמות היהודים יחדשו את הקשר בינם לבין אדמות המולדת מה שיקנה להם זכות מוסרית על הקרקע.

בעבודה פיזית קשה יתנתקו היהודים מהניוון שהיה בגלות ויוצר היהודי החדש עובד האדמה.

  במישור המעשי-הצורך שיהיו מקומות עבודה ליהודים.

א"ד גורדון-(אהרון דוד) אחד מחבורת המנהיגים של פועלי העלייה השנייה.-דת העבודה.

עלה מרוסיה לארץ ישראל ב-1904 בהיותו בן 48. למרות גילו המבוגר מרוב עולי העלייה השנייה, עבד בעבודה חקלאית בפתח תקווה, בראשון לציון ובכמה מושבות בגליל ובדגניה. הוא נהג להקשיב לעולים הצעירים שנהגו להתאסף סביבו ולעודד אותם בשעות משבר. א"ד גורדון טען כי זכותו המוסרית של העם היהודי על ארץ ישראל תֵירכש בעבודת כפיים-עבודת האדמה. התנגד לעבודה הלא-יצרנית שאפיינה את היהודים בגלות, והאמין שהשינוי שיחול בדמות עם העובד את אדמתו יהיה המַרְפֵּא לעם. בגולה היו היהודים עם מת ועבודת הכפיים בא"י תהפוך אותם לעם חי.הוא האמין שעבודת האדמה תיצור קשר בין העם לבין הארץ ותחולל את תיקון הפרט והעם כולו. העבודה תביא גאולה לכל פרט וכך תבוא הגאולה הלאומית.

העבודה תשחרר את היהודי מהניוון הרוחני.

.        כבוש השמירה- השמירה העברית הייתה סמל  לתחיית העם היהודי במולדתו ולעיצובו של היהודי החדש שיודע בנוסף לעבודת האדמה לאחוז בנשק ולהגן על עצמו.זאת לאחר שלאורך כל שנות הגולה היהודים לא יכלו להגן על עצמם,היו חסרי אונים,נרדפו וסבלו השפלה ופגיעות.

במישור המעשי-השמירה סיפקה מקומות עבודה ליהודים שהחליפו את השומרים הערבים.

         כבוש השפה- השפה העברית הפכה לשפת הלימוד במוסדות החינוך ולשפת היומיום.כל היהודים ידברו בשפה אחת-עברית,מה שיגביר את האחדות ביניהם כיאה לעם אחד ומאוחד.

         היה זה ביטוי נוסף לתחייתו והתחדשותו של  העם היהודי במולדתו.

צורות ההתיישבות:

         בתקופת העלייה הראשונה והעלייה השנייה בשנים 1881-1914 העולים התיישבו בפריסה מהצפון ועד לדרום, כשריכוז גדול היה בחלק  הצפוני סביב הכנרת ומצפון לה ולאורך מישור החוף.

         הם הקימו בארץ צורות התיישבות חדשות:

1.           המושבה –

רוב היישובים של העלייה הראשונה היו מושבות. היתה זו צורת יישוב כפרית המבוססת על בעלות פרטית על הקרקע,הרכוש ומבוססת על פעילות חקלאית.עד 1914 הוקמו 23 מושבות.

המאפיינים של המושבה הם:

 -התיישבות חקלאית על קרקע פרטית (שקנו המתיישבים בעצמם),

-כל משפחת איכרים עבדה את אדמתה הפרטית, לרוב בעזרת עובדים שכירים - ערבים ובהמשך גם יהודים.

-לכל מושבה היו מבני ציבור ומוסדות משותפים - כמו בית כנסת, מקווה (מדובר במושבות הראשונות באנשים שהם דתיים), בית ספר, גן ילדים ועוד.

-פרנסת המושבה הייתה על עבודה חקלאית, כמו כרמים ליין, שקדים, הדרים ועוד.

היו שני סוגי מושבות:מושבות פלחה- כאלה שהיו מושתתות על גדולי שדה ומושבות מטעים-כאלה שגדלו פירות במטעים,בעיקר פרי הדר.

-המושבות הראשונות היו בנויות סביב רחוב מרכזי אחד, כשלחצרות האיכרים היתה חומה כלפי חוץ, לשיפור הביטחון ומניעת הגניבה.

מושבות מוכרות הן: ראשון לציון, זכרון יעקב, ראש פינה, פתח תקווה ועוד. היו כעשרים וחמש מושבות של העלייה הראשונה, כיום חלקן הגדול ערים.המושבות הוקמו ב-3 גושים: מושבות יהודה, מושבות השומרון ומושבות הגליל. המושבה הראשונה שהוקמה לאחר ראשית העלייה הראשונה ב-1882 היא ראשון לציון.

שבע המושבות הראשונות:ראשון לציון,ראש פינה,זיכרון יעקב,יסוד המעלה,פתח תקווה,עקרון,נס ציונה ולאחר מכן הוקמו באר טוביה וגדרה.

לאיכרים במושבות היו קשיים:הסתגלות לתנאי האקלים בארץ,חוסר ניסיון בחקלאות,מחסור בכסף,קשיים שהערים השלטון העות'מאני ופגיעות ברכושם.

2.חווה לאומית – בעלייה שנייה-המשרד הארצישראלי הקים חוות לאומיות על אדמות קק"ל. היו אלה חוות שמטרתהן הייתה כפולה - לעבד את אדמות הלאום ולהיות מעין בית ספר לחקלאות לפועלי העלייה השניה. חוות כאלה הוקמו בבן שמן, בכינרת, במגדל ועוד.

3."הקבוצה הקטנה" - הקבוצה הראשונה, שהתחילה את כל התנועה הקיבוצית, נוסדה בעקבות אחת ממרידות הפועלים בחוות כינרת. הד"ר ארתור רופין הציע לקבוצת הפועלים המורדים לקבל לעיבוד במשותף חלק מאדמות החווה, ללא ניהולו של המנהל. הם הסכימו לכך וסיימו עונה חקלאית מלאה בעבודה משותפת, בקופה משותפת שלהם, בניהול עצמי. בעקבות הניסיון הזה נוסדה דגניה, הראשונה בקבוצות ב- 1909.

העקרונות (המאפיינים) של ההקבוצה הם:

-עבודה עברית עצמית ללא פועלים שכירים ובניהול עצמי.

-התיישבות על אדמת לאום

-אמצעי ייצור ורכוש משותפים-אין רכוש פרטי,שיתוף ושוויון מלאים,ניהול משותף.

- "כל אחד נותן  לפי יכולתו, ומקבל לפי צרכיו",ערבות הדדית בין החברים.

-היה לחברים חדר אוכל משותף,מחסן בגדים משותף,בית חינוך משותף,בית ילדים משותף ועוד.

 עד מלחמת העולם הראשונה נוסדו רק מספר מועט של קבוצות בארץ - החשובות שבהן דגניה וכינרת. לאחר המלחמה, עם חיזוק הכוח החלוצי בעלייה השלישית והלאה גדלה התנועה הקיבוצית והתעצמה והוקמו הקיבוצים.

                       

4.העיר העברית הראשונה –תל אביב-הצפיפות ביפו גדלה וגם השכונות  הראשונות מחוץ ליפו (כמו מחוץ לירושלים) - נווה צדק ונווה שלום התמלאו בתושבים עד אפס מקום. בשנת 1909 נוסדה בסמוך לנווה צדק שכונה חדשה - אחוזת בית-העיר העברית הראשונה היא תל-אביב. השכונה הקטנה ובה רק 60 בתים הוקמה בעזרתו של המשרד הארצישראלי. השם תל-אביב הוא תרגום לשם ספרו החשוב של הרצל - אלטנוילנד. מהר מאוד הפכה תל-אביב למרכזו של היישוב היהודי החדש בארץ. בערים נוספות בארץ הורחב מאוד היישוב היהודי - בירושלים, ביפו ואף בחיפה.

הערים תרמו לשיפור איכות החיים,למקורות תעסוקה נוספים,להתפתחות ענפי מסחר,לפתיחת מוסדות חינוך ולהתפתחות התרבות על כול גווניה.