Friday, March 29, 2013

ירושה \ חיים גורי - סיכום


                                  ירושה/חיים גורי
הָאַיִל בָּא אַחֲרוֹן.
וְלֹא יָדַע אַבְרָהָם כִּי הוּא
מֵשִׁיב לִשְׁאֵלַת הַיֶּלֶד,
רֵאשִׁית-אוֹנוֹ בְּעֵת יוֹמוֹ עָרָב.

נָשָׂא רֹאשׁוֹ הַשָּׂב.
בִּרְאוֹתוֹ כִּי לֹא חָלַם חֲלוֹם
וְהַמַּלְאָךְ נִצָּב -
נָשְׁרָה הַמַּאֲכֶלֶת מִיָּדוֹ.

הַיֶּלֶד שֶׁהֻתַּר מֵאֲסוּרָיו
רָאָה אֶת גַּב אָבִיו.

יִצְחָק, כַּמְסֻפָּר, לֹא הֹעֲלָה קָרְבָּן.
הוּא חַי יָמִים רַבִּים,
רָאָה בַּטּוֹב, עַד אוֹר עֵינָיו כָּהָה.

אֲבָל אֶת הַשָּׁעָה הַהִיא הוֹרִישׁ לְצֶאֱצָאָיו.
הֵם נוֹלָדִים
וּמַאֲכֶלֶת בְּלִבָּם.

מילים קשות בשיר ירושה
ראשית אונו= בנו בכורו.
מאכלת= סכין לשחיטה.
שב= זקן, ישיש.
בערב ימיו= לעת זקנתו, כשקרבו ימיו למות.
מלות הפתיחה, "האיל בא אחרון. / ולא ידע אברהם ---", קושרות את השיר לאחד הסיפורים הטעונים ביותר במסורת ישראל: פרשת העקדה (בראשית כב 1-19). דורות רבים של הוגים ויוצרים חוזרים שוב ושוב לסיפור, מדוע? מה מיוחד בסיפור העקדה? הסיפור, הפך לסמל של נכונות להקריב את היקר מכל למען האמונה. האירוע, נמסר במקרא באופן תמציתי וגורי מנסה להשלים בשירו את החסר. בפסוק 13:" והנה איל אחר נאחז בסך בקרניו. וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו". בנקודה זו מתחיל השיר שלפנינו: "האיל בא אחרון". השיר נפתח בתשובתו של אברהם לשאלת בנו המופיעה בפסוק 7: "ואיה השה לעלה"? (תשובתו של אברהם במקרא: "אלוהים יראה לו-השה לעלה, בני").
בשיר, מוזכרים נציגיהם של שלושה דורות, מיהם? השיר חוזר אחורה, אל נסיבות לידתו של יצחק: "הילד/ ראשית אונו בעת יומו ערב" (דווקא כשימיו נטו לערוב, הוליד אברהם בן כגילוי חיים של כוח גברי), ונע קדימה אל סיפור חייו של יצחק עד ימי זקנתו, ואל המורשת ההיסטורית שקיבלו "צאצאיו"- שלשלת הדורות עד עצם ימי כתיבת השיר.
הצירוף "וישא אברהם את עיניו" מופיע פעמיים בסיפור המקראי, בפסוק 4 ובפסוק 13. בבית השני בשירו של גורי נכתב כי אברהם "נשא ראשו השב". האם ישנו הבדל בין שני התיאורים? מהו ומה חשיבותו? אברהם מופיע בשיר כדמות אנושית מיוסרת: כמי שהוטל עליו להתמודד עם נטל כבד מדי לכוחו של אדם. התיאור מדגיש את החולשות של אב זקן, שאינו יכול לעמוד פנים-אל-פנים מול בנו. לכן, בבית השני, ראשו של אברהם מורכן "נשא ראשו השב"- לעומת "וישא אברהם את עיניו" בתנ"ך והוא מפנה את הגב אל בנו. מדוע עשה זאת? האם ביקש להסתיר מבנו את שמתחולל בנפשו? אולי קשה היה לו להסתכל בפניו? אולי התבייש מבנו?
ייצוג זה של הדמות אינו סותר את המסופר בתנ"ך, אף שהוא פונה לכיוון אחר. הסיפור המקראי מאיר את הצדדים האנושיים בדמותו של אברהם, אבל הוא מדגיש את עוצמת האמונה ואת הנכונות הטוטלית שלו להיענות לצו האלוהי. גורי, לעומת זאת, מבליט את חולשת האב הזקן ואת המבוכה שלו. הופעת האיל היא התרה של פקעת כאב.
גם התפנית בעלילה מובאת בשיר בצורה שונה מזו שבספר בראשית. בסיפור המקראי אברהם רואה את האיל ושומע את קולו של המלאך. לעומת זאת, בשיר שלפנינו, אברהם רואה את המלאך "ניצב" ואינו שומע אף לא מלה אחת. הוא אחוז תדהמה, וכשמתברר לו שאינו חולם, נושרת המאכלת מידו. מדוע נשרה המאכלת מידו של אברהם? מדוע אינו שומע כלל את המלאך? הדגשת סערת הרגשות והחולשה שאחזו בו.
הסיפור המקראי בונה דמות-מופת טרגית, שמעוררת בקוראים תגובה מורכבת של רגשות אימה ורחמים, הערצה וזעזוע. השיר, לעומת זאת, בונה דמות אנושית, שמעוררת רגשות של אהדה ורחמים.
שני הבתים האחרונים עוברים אל הדמות השנייה בפרשת העקדה- יצחק. המשורר נסמך על התנ"ך, שמספר באריכות את קורות יצחק (בראשית כד-כח 10 ), ומסכם במלים: "ויהיו ימי יצחק מאה שנה ושמונים שנה. ויגווע יצחק וימת ויאסף אל עמיו זקן ושבע-ימים" (שם, לה 28-29). לפי השיר, יצחק "חי ימים רבים/ ראה בטוב, עד אור עיניו כהה." למרות חייו הארוכים והטובים של יצחק הרי שבבית האחרון אנחנו נוכחים לדעת כי את יצחק ליווה זכר "השעה ההיא" וזו אף הועברה לצאצאיו. אלה האחרונים נולדים, כשאותה מאכלת, שלא ננעצה בלבו של יצחק, נעוצה בלבם. מה מבטאת מאכלת זו? מדוע היא נעוצה בלב הדורות כולם? המאכלת מבטאת את נכונותו של האב, הוא האל, להקריב את בניו. האם קיימת בשיר ביקורת? כלפי מי היא מופנית? הביקורת בשיר מופנית כלפי האל שאינו מתפקד כאב הנוסך בילדיו תחושת ביטחון והגנה. יצחק והדורות הבאים חיים בתחושה שאביהם עלול לוותר עליהם אם יתבקש לעשות כך. פרשנות זו מתאימה לשיר בהסתמך על הניגוד שנוצר בין הבית השלישי לזה הרביעי. הבית הרביעי והאחרון פותח במילה "אבל", כלומר- למרות אריכות הימים הרי שהטראומה הלאומית הועברה מיצחק אל הדורות הבאים וזו האחרונה אינה מרפה.
על פי פרשנות אחרת: אותה מאכלת, שלא ננעצה בלבו של יצחק, נעוצה בלב צאצאיו כמורשת היסטורית שמבטאת נכונות להקרבה עצמית למען מטרה קדושה בעיניהם.
מדוע נקרא השיר בשם "ירושה"? ירושה היא לא רק רכוש שאדם מקבל מהוריו או מקרוביו לאחר מותם. ירושה היא גם תכונה גופנית או רוחנית שאדם מקבל מהוריו בתורשה (עפ"י מילון אבן-שושן). בשיר, גורי מדבר על סוג אחר של ירושה, מהו? מה נחל יצחק מאביו? מה נחלו הדורות הבאים מיצחק? יצחק הוא אחד מאבות האומה, הוריש לצאצאיו את תחושת הפחד התמידי, חוסר הוודאות ותחושת העדר הגנה מצידו של האב הוא האל. על-פי הפרשנות השנייה- נחלו יצחק והדורות הבאים את הנכונות להקריב את היקר מכל למען מטרה נעלה.

No comments:

Post a Comment