פסיכולוגיה חברתית: השפעות פשוטות בקבוצה

פסיכולוגיה חברתית: השפעות פשוטות בקבוצה

פסיכולוגיה חברתית - סיכומים

השפעות פשוטות בקבוצה

השפעות שמתרחשות בתוך קבוצה פאסיבית (שזה אוסף של אנשים שלא מאופיין בהכרח ביחסי גומלין או בחלוקת תפקידים או ללא מטרה משותפת).

איך הנוכחות של אנשים אחרים בסביבה משפיעה על היחיד?

1.       המרצה חברתית - כל השפעה שיש לקבוצה על הביצועים של היחיד (או לשיפור, או לפגיעה).
מכנים את זה המרצה כיוון שבכל מקרה נוכחות אחרים גורמת לעוררות, ואופי המשימה ישפיע אם יהיה שיפור או פגיעה: מטלה פשוטה – שיפור; מטלה מורכבת – פגיעה.
הסברים לתופעה:

              א. תיאוריית התגובה הדומיננטית / זיונץ
עצם נוכחות אנשים ß הגדלת רמת העירור הפיסיולוגי ß ביצוע תגובה דומיננטית
מכן יש 2 אופציות:
ß משימה פשוטה / שגרתית – שיפור בביצוע
ß משימה מורכבת / לא שגרתית – פגיעה בביצוע.
תגובה דומיננטית = התגובה השגורה, האוטומטית, זו שהאדם רגיל לה והיא חקוקה הכי טוב ברפרטואר ההתנהגויות של האדם (התגובה שהאדם שולף הכי מהר ברפרטואר התגובות שלו, תוך השקעה מינימלית של מאמץ).
יוסי עולה לבמה שקונסרבטוריון והביצוע שהוא ייתן מול הקהל יהיה הביצוע הכי שגור בו, אין כאן מקום לחשיבה / שקלול, הוא ייתן את מה שהגוף זוכר.
אם מה שמבקשים מיוסי לעשות זה לבצע משימה פשוטה / שגרתית אז התגובה הדומיננטית מתאימה, יכול לחול שיפור בביצוע. אבל אם מה שמבקשים מיוסי זה לתת משימה מורכבת או לא שגרתית מה שעשוי להתרחש זה פגיעה בביצוע.

              ב.  חשש מהערכה
לנוכחות אחרים השפעה על הביצוע בעיקר אם הם נתפסים כבעלי יכולת שיפוטית להעריך את המבצע (ולא סתם נוכחות כמו בהסבר הקודם).
החשש מהערכה ß  עוררות ß המרצה חברתית. קושי המטלה כמו אצל זיונץ.

               ג.  תיאורית קונפליקט ההסחה (תיאורית קשב)
כאשר האדם עומד מול האחרים נוצר קונפליקט בחלוקת הקשב: בין ביצוע משימה לבין מיקוד הקשב בקהל הצופה בו.
עצם הקונפליקט מעלה את רמת העוררות מכאן ממשיכים לפי המודל של זיונץ, כלומר:
חלוקת הקשב בין המשימה לאחרים (קונפליקט) ß הגדלת רמת העירור הפיסיולוגי ß ביצוע תגובה דומיננטית
מכן יש 2 אופציות:
ß משימה פשוטה/ שגרתית – שיפור בביצוע
ß משימה מורכבת / לא שגרתית – פגיעה בביצוע.

2.       נרפות חברתית – הפחתה במאמץ שאדם משקיע כאשר הוא צריך לבצע מאמץ בקבוצה, בהשוואה למאמץ שהיה משקיע אילו היה לבד. (מצב של משימה משותפת)
יוסי בצבא ונתנו לכולם משימה לנקות, אז יוסי יפסיק לנקות כי כל השאר יעשו את זה בכל מקרה.
נרפות חברתית מתרחשת במיוחד במטלות מתווספות – משימה שבה תרומת החברים בקבוצה היא מצטברת וקשה לזהות את התרומה הייחודית של כל אחד מהם (לנגן בתוך הרכב, לשיר במקהלה, משיכת חבל בקבוצה).
הסברים לתופעה:

              א.      פיזור אחריות – אם אין אחריות אישית אז כל אחד מרגיש שהאחריות היא לא עליו.

              ב.       הקשר בין מאמץ ותגמול – כאשר התגמול ניתן לקבוצה כקבוצה ולא באופן אישי אז המניע של היחיד להתאמץ נחלש.

               ג.       תיאוריית ההשפעה החברתית – התיאוריה עוסקת בכוחות המופעלים על כל הקבוצה בכללותה, וגורסת שככל שגדל מספר החברים בקבוצה כך הכוחות הפועלים על כל הקבוצה (לביצוע המשימה) חלשים יותר בהשפעתם על כל פרט בנפרד.

              ד.       חוסר אמון – אף אחד לא רוצה להיות זה שישקיע הכי הרבה מאמץ.

כמה דרכים להפחית את תופעות הנרפות החברתית:

א.   להפוך את המטלה לבעלת משמעות עבור המשתתפים – במטלות שהן מעוררות עניין ומחשבה מתרחשת פחות התופעה הזו.

ב.    לכידות גבוהה בקבוצה – זה פותר עניין של חובר אמון כנראה, ואנשים מתאמצים יותר.

ג.     אם אנשים יתפסו את הזהות האישית שלהם כקשורה למטרה הקבוצתית – הם ישקיעו יותר.

פיצוי חברתי – מצב בו חבר/מס' חברים בקבוצה משקיעים פחות מאמץ במשימה קבוצתית, וכמה חברי קבוצה אחרים משקיעים מאמץ מוגבר במקומם כדי שהביצוע הקבוצתי לא ייפגע. הסיבות:

              א. אם התוצר שהקבוצה מפיקה קשור לזהות העצמית של הפרט, הפרט יעבוד קשה יותר ע"מ שתיפגע  פגיעה בדימוי העצמי שלו.

              ב.  אם חברי הקבוצה האחרים חשובים לפרט הוא ישקיע ע"מ למנוע את הפגיעה שעלולה להיווצר להם.

               ג.  ייתכן שחברי הקבוצה שמשקיעים יותר סוברים שההצלחה במשימה תיזקף לזכותם.

*ויליאמס וקראו טענו שפיצוי חברתי יתרחש רק כשחברי הקבוצה מאמינים שהמטלה חשובה לכולם.

בין המרצה חברתית ונרפות חברתית

דומה: שניהם תהליכים של השפעות הקבוצה על היחיד, שניהם קבוצה פאסיבית.

שונה: המרצה פועלת בשני כיוונים ונרפות בכיוון שלילי בלבד.

הסברים להמרצה ונרפות חברתית ביחד:

א.      הסבר חשש מהערכה
המודל מסביר את אופן הביצוע של מטלה פשוטה / מורכבת ואת התרומה האישית.
המרצה חברתית ונרפות חברתית הם שני צדדים של אותו מטבע.
מה שמסביר בכל מקרה את ההבדלים בביצוע לפי התיאוריה הוא החשש מהערכה.

               1.  כשניתן למדוד את התרומה של כל אחד – מתעורר חשש מהערכה:

                       i.     מטלה פשוטה – משקיעים יותר ויש שיפור (המרצה)

                      ii.     מטלה מורכבת – יווצר לחץ ופגיעה בביצוע (המרצה)

               2.  לא ניתן למדוד:

                       i.     מטלה פשוטה - שעמום , לא משקיע כי לא ניתן למדוד אותו. (נרפות)

                      ii.     מטלה מורכבת – אתגר + אין חשש מהערכה. שיפור. (המרצה)

(בסוף יצא להם אותו דבר..)

ב.      התיאוריה של סאנה – התיאוריה מבוססת על התיאוריה לעילות עצמית של בנדורה – תיאוריה לפיה המוטיבציה של האדם לביצוע פעולה מסויימת נקבעת לפי 2 מרכיבים:

               1.       ציפייה ליעילות עצמית – האמונה של אדם לכך שהוא מסוגל להצליח במשימה (ציפיות מעצמי)

               2.       הציפייה לתוצאה רצויה – האמונה שביצוע מוצלח יביא איתו תגמול (חיזוק), וביצוע לא מוצלח יביא איתו תגמול שלילי.

סאנה טוען שבאמצעות שני המרכיבים האלו ניתן להסביר גם המרצה חברתית וגם נרפות חברתית:

	ציפיה לתגמול תואם (האדם לבד, ניתן לראות את תרומת הפרט)	אין ציפיה לתגמול תואם (האדם בקבוצה, מטלה מתווספת, לא ניתן לזהות)
ציפיה ליעילות עצמית גבוהה (מטלות פשוטות)	תתקיים המרצה חברתית (שיפור בביצוע). ההסבר הוא שהאדם מאמין שיצליח ואפילו יקבל על כך תגמול, לכן שווה לו להשקיע. יעל רוקדת לבדה על הבמה ומבצעת פירואט אח פשוט. היא מאמינה שתצליח ותרומתה תהיה ברורה לעין, לכן משקיעה.	נרפות חברתית (פגיעה בביצוע) שכן אין ציפייה לתוצאה רצויה יעל רוקדת על כל הלהקה שלה, הן מבצעות פירואט אחד ופשוט. יעל לא מאותגרת במיוחד וברור לה שאף אחד לא ישים לב לתרומתה שכן היא חלק מקבוצה ולכן לא משקיעה במיוחד בביצוע.
ציפיה ליעילות עצמית נמוכה (מטלות מורכבות)	המרצה חברתית (פגיעה בביצוע) כי יש ציפיה לתוצאה לא רצויה יעל מופיעה לבדה על במה ועושה סולו מסובך הכולל 10 פירואטים רצופים. היא מאמינה שתיכשל בביצוע, וברור לה שניתן הייה לזהות את כישלונה שכן היא לבד על הבמה. התגמול השלילי ידוע לה ולכן תהיה פגיעה בביצועיה והיא לא תצליח.	המרצה חברתית (שיפור בביצוע) שכן אין ציפייה לתוצאה לא רצויה יעל רוקדת עם הלהקה והן מבצעות 10 פירואטים. יעל יודעת שהמשימה קשה אבל ברור לה שלא ישימו לב לתוצאות שכן הקבוצה "מסוככת עליה" ולכן לא תקבל גמול שלילי, לכן היא משתדלת בכל זאת ומשקיעה מאמץ.

3.         צפיפות– השפעה נוספות שיש לנוכחות אחרים על הפרט. תחושה סובייקטיבית שלילית הנגרמת מהימצאותם הפיזית של אחרים בסביבתנו הקרובה.
היווצרות תחושה זו תלויה במידת השליטה הפסיכולוגית שיש לפרט: שליטה גבוה תימנע תחושת צפיפות, אך פרט שמרגיש מוגבל בחופש פעולותיו וביכולת לנבא תוצאה להתנהגותו ירגיש צפיפות, עוררות לא נוחה, שעשוייה להוביל לתוקפנות.
שליטה פסיכולוגית – המידה בה הפרט חש שליטה במצב, חופש פעולה לנהוג כרצונו והמידה בה הוא יכול לנבא תוצאות התנהגותו.

4.         דה-אינדיווידואציה – כפי שתוארה ביחידה הקודמת. הפחתה במודעות העצמית ותחושת האחריות האישית של הפרט גוררת היחלשות בעכבות כיוון שהוא מאמץ את הזהות הקבוצתית ומאבד את הזהות האישית שלו.
במקרים מסויימים (אם הנורמה שמתגבשת בקבוצה היא נורמה תוקפנית ואלימה) אנו עלולים להיטמע בקהל ולהתנהג באופן דומה. (מגדיל את הסיכוי שייקרה,  לא בהכרח),
נורמות פרו חברתיות תיצורנה התנהגות פרו- חברתית.