פסיכולוגיה חברתית: ייחוס סיבתיות

פסיכולוגיה חברתית: ייחוס סיבתיות

פסיכולוגיה חברתית - סיכומים

2.3 ייחוס סיבתיות

ייחוס סיבתיות - תהליך בו האדם מנסה להבין / לשער מה הן הסיבות לתופעה מסויימת, במיוחד מה הן הסיבות להתנהגות הזולת, לפעמים גם להתנהגותו שלו. סוג של היסק (מייצרים מידע חדש על למה האירוע התרחש)

תיאוריות אלו מנסות לאפיין את תהליך הייחוס האינטואיטיבי של האדם ברחוב (לא של הפסיכולוג!).

3 התיאוריות הראשונות נקראות התיאוריות הקלאסיות – הן היו התיאוריות הראשונות בתחום (יצאו משל היידר). ה- 2 האחרונות נקראות המודרניות / החסכניות (יצאו משל קלי).

2.3.1 תיאוריות ייחוס מרכזיות

תיאוריית המדען הנאיבי / היידר

היידר מתייחס לאדם האינטואיטיבי כאל מדען נאיבי.
מדען, מכיוון ששאלת הייחוס היא שאלה פסיכולוגית, מדענים מתעסקים בה.
נאיבי מכיוון שאופן התשובה לשאלה הזו לא ניתן בשיטתיות באמצעות מחקר, אלא באופן אינטואיטיבי.
היידר טוען שאופן החשיבה של האדם על הזולת הוא ע"פ 4 עקרונות, עקרונות הייחוס:

1.       סיבות קבועות על פני סיבות זמניות – באינטואיציה אנחנו מעדיפים לחשוב שהסיבה להתנהגות הזולת היא קבועה, (אופי הזולת, החינוך שהוא קיבל או הנורמות החברתיות) ולא סיבות זמניות (מצב רוח, מזג האוויר, או מזל).
העדפה זו נעשית כיוון שאנשים מעדיפים סיבות שיאפשרו לנבא את המתרחש ולשוט בו, וסיבות זמניות לא מאפשרות זאת.

2.       כוונה רצונית לעומת התנהגות מקרית/כפוייה – אנו נייחס תכונה מסויימת לאדם שביצע התנהגות, רק אם ידוע לנו שרצה לעשות אותה, ולא אם זה היה בכפייה.
על ילד שפינה מקום לזקן באוטובוס נסיק שהוא טוב לב. אם אמו אמרה לו לעשות זאת – לא נסיק עליו כלום.

3.       המודל ההידראולי –גורמים פנימיים לעומת גורמים חיצוניים - אם הנטייה הראשונית שלנו היא להסביר את ההתנהגות ע"פ גורמים פנימיים (סיבות הנמצאות בתוך האדם, כמו אופי) אנו נתעלם מהגורמים החיצוניים (כמו המצב) ולהפך. (נניח שמישהו נהג כמו אידיוט בכביש לידנו, וברגע הראשון אמרנו "איזה מניאק" אנחנו כבר לא נשנה את דעתנו ונחשוב שאולי קרה משהו וזה סיבה חיצונית, אלא נמשיך עם ייחוס לגורם פנימי)
ככל שגדל הייחוס לגורמים פנימיים, כך יקטן הייחוס לגורמים חיצוניים (ככל שאדם נתפס יותר כפועל בגלל תכונות, אנו נניח שההשפעה של גורמים חיצוניים עליו קטנה יותר, והוא לא מושפע מתפיסות חברתיות למשל)

4.       עקרון הקו-וריאציה: השתנות משותפת, סיבה תוצאה – הסיבות שמשכנעות אותנו כהסבר להתנהגות הם אלה שכשהן קיימות התוצאה שלהן קיימת וכשהן לא קיימות התוצאה שלהן נעלמת.
יצאתי עם מישהו לדייט והוא מתייחס אליי לא יפה. למשל, גורם לי לחשוב שהוא מאוהב כשהוא בעצם לא. אני אנסה להסביר לעצמי למה הוא מניאק, אני עשוייה לחשוב שהוא player ושכשהוא עם מישהי הוא מתנהג ככה, כשהוא עם המשפחה שלו הוא לא.
דוגמה אחרת, בוס כלשהו רודן עם העובדים שלו. אם זה קורה בכל פעם שהוא מדבר עם עובד שלו –אשתכנע שזה בגלל העובדים. אם זה לא – כנראה שהגורם הוא לא העובדים והסיבה היא חיצונית.

לזכותו של היידר אפשר לומר שהוא פותח תחום חדש לגמרי בפסיכולוגיה – ייחוס סיבתיות. לרעתו אפשר לומר שהוא מעולם לא בדק את התיאוריה הזו באופן אמפירי.