פסיכולוגיה חברתית- תוקפנות

פסיכולוגיה חברתית- תוקפנות

פסיכולוגיה חברתית - סיכומים

תוקפנות היא התנהגות אנטי חברתית שהמטרה שלה היא לפגוע באדם אחר.

מדוע בני אדם נוהגים בתוקפנות?

קיימות 3 סוגי גישות:

1.       מדובר באינסטינקט מולד

2.       בין מולד לנלמד

3.       גישות שטוענות שתוקפנות היא תופעה נלמדת

הגישות ה"מולדות"

·         פרויד

פרויד רואה באדם מלידה 2 יצרים מנוגדים:

א. יצר החיים - היצר לשימור ולהישרדות. הנאה, תשוקה מינית ורבייה.

ב.  יצר המוות - היצר להרס עצמי ולבריחה אל השלווה המוחלטת, המוות.

כיוון שהתוקפנות של יצר המוות מכוונת כלפי פנים היא הרסנית ומסוכנת, לכן האדם מבצע התקה שלה כלפי חוץ – הוא מפנה את התוקפנות כלפי הזולת, התוקפנות היא יצר המוות כשהוא מתועל החוצה.

כיוון שזהו יצר שקיים אצלנו תמיד, ואנו נחפש על מה להוציא אותו, החברה מחפשת אפיקים להוציא את היצר הזה בדרכים יותר מתאימות ופחות הרסניות (למשל, ע"י עידון, סובלימציה – ע"י ספורט או תחרותיות).
התוקפנות, אם כך היא יצר המוות שלא עבר סובלימציה מספקת / תיעול נכון.

·         לורנץ

התוקפנות מולדת, היא נטייה אוניברסלית שמטרתה הישרדות ושמירה על טריטוריה. (הדגש הוא על הישרדות היחיד / הקבוצה – המין)

לורנץ מציג כיצד הדחף לתוקפנות משותף לבעלי החיים ולבני האדם (הפצת המין לשטחי מחיה חדשים, תוקפנות קשורה לחיזור), ועם זאת, כמה דברים שונים ביניהם (בעלי חיים נלחמים על טריטוריה ונהיים יותר תוקפניים ככל שהם מתקרבים לביתם בניגוד לבני האדם שעושים זאת בכל טריטוריה; בעלי חיים נלחמים לפי טקסים וחוקים מסויימים, בני אדם לא).

·         סוציוביולוגיה

פרט יתנהג בתוקפנות אם התנהגות זו מגדילה את סיכויי ההישרדות של הגנים שלו.

המטרה היא להגביר את סיכוי ההישרדות והגנים שלנו, לשמור על הטריטוריות ולהשיג בני זוג. כל הגורמים האלו לתוקפנות לפי הסוציוביולוגיה הם גורמים שקיימים בטבע, ומשם נעשית ההשלכה לבני אדם. וידוע לנו שהמניעים האלו לא זהים אצל בני אדם.
תוקפנות קיימת בימינו כיוון שבהיסטוריה היא שירתה את ההישרדות של המאגר הגנטי.

הגישה האמצעית: בין מולד לנלמד

·         דולארד: תסכול ß תוקפנות

דולארד טוען שיש בנו דחף מולד או נטייה מולדת לתוקפנות אבל כדי שבפועל ננהג בתוקפנות אנו צריכים לשהות במצב תסכול.
תסכול – תחושה שנוצרת אצלנו כאשר נחסמת בפנינו התקדמות לעבר מטרה שאנו רוצים להשיג.
השערת תסכול-תוקפנות (1): אומרת שמה שגורם לתוקפנות זה תסכול (תוקפנות נגרמת רק מתסכול ותסכול גורם תמיד לתוקפנות). (כלומר, יש זהות ביניהם)
התיאוריה ספגה המון ביקורת ואז דולארד שינה את התיאוריה ומיתן אותה: השערת התסכול-תוקפנות החדשה (2) אמר שתסכול (חוויה שלילית ולא נעימה) מעורר את הנטייה לתוקפנות והוא מהווה את אחד הגורמים לה.

הנטייה לתוקפנות מבוקרת/מושפעת ע"י כל מיני גורמים: הרגש שלאחר התסכול, המרחק מהשגת המטרה (יותר קרוב למטרה התוקפנות סבירה יותר), חשש מענישה (יוצר בקרה על תגובה תוקפנית ומחליש אותה)

אדם שחווה תסכול והוא בעל נטייה לתוקפנות אבל חושש מענישה יבצע התקת תוקפנות אל גורם אחר ש:

·         מזכיר את הגורם המקורי (אמא לעומת אבא)

·         חלק יותר מהגורם המקורי (פחות מאיים)

·         המעמד נמוך יותר או בעל סטריאוטיפים שליליים בחברה.

תוקפנות נלמדת

גישות אלו מתבססות על הביקורת מהגישות הקודמות:

1.       הכללה ממחקרים של בעלי חיים היא בעייתית - הן טוענות שהאדם הוא רציונאלי ולכן לא ניתן להכליל את הטבע והחיות לאדם. האדם הוא ייצור מורכב יותר מבחינה רגשית ושכלית ומה שמניע אותו הם צרכים אחרים.

2.       קיימים הבדלים בין תרבותיים ומכאן שהתופעה היא גם נלמדת ולא רק מולדת

3.       מחקרים שעשו על מוח של האדם לא הצליחו למצוא אישוש לכך שהתופעה מולדת (אין אזור פעיל יותר במוח, או משהו שאחראי על הנטייה לתוקפנות).

·         תיאוריית הלמידה החברתית / בנדורה

המניע לתוקפנות הוא הציפייה שהיא תביא לגמול חיובי כלשהו (זוהי תיאוריית חיזוקים).

ההתנהגות התוקפנית מונצחת, אם כך, ע"י חיזוקים חברתיים או אישיים.

את ההתנהגות התוקפנית עצמה הילד לומד באמצעות חיקוי (למידה תצפיתית), מה שקובע איזה מבין ההתנהגויות שברפרטואר הילד יבחר להשתמש היא הסטוריית החיזוקים על כל אחת מההתנהגויות. עצם הצפייה במודל אלים מלמדת את הילדים התנהגות תוקפנית (ניסוי של נחום-תקום) לקרוא, צפייה בתגמול חיובי שניתן על התנהגות זו הוא מה שהגדיל אצל הילדים את הנטייה להוציא לפועל את ההתנהגות התוקפנית.

באמצעות תצפית הילד לומד 3 דברים:

1.       דרכי התנהגות תוקפנית

2.       כיצד החברה רואה את ההתנהגות, אם היא מאשרת אותה או לא.

3.       מהי התגובה הצפויה להתנהגות זו – שכר או עונש.