פסיכולוגיה חברתית: הטיות בהיסק

פסיכולוגיה חברתית: הטיות בהיסק

פסיכולוגיה חברתית - סיכומים

הטיות בהיסק
הטיות בהיסק הן טעויות בהסקת מסקנות מנתונים (בשונה מטעות בהיוריסטיקה – הן לא נובעות לכלל היסק אחד).

1.       מתאם מדומה – הנטייה של אנשים לראות קשר בין תופעות למרות שהקשר לא מתקיים במציאות.
דוגמה: במחקר מפורסם של צ'פמן וצ'פמן, הם ביקשו מגרפיקאי לצייר ציורים של פנים כמו שילד עושה. לכל ציור כזה הם מצמידים תיאור אישיות ("יוסי כזה יש לו תכונות כאלה.."). אין שום קשר בין גודל העיניים למאפייני רדיפה (פרנויה) באישיות. את הנתונים הם נותנים לדיאגנוסטיקאים (פסיכולוג קליני שהתמחה באבחון), ולסטודנטים בנושאים אחרים ושואלים אותם אם יש קשר בין גודל העיניים למאפייני רדיפה. התשובה של הרוב המוחלט של הדיאגנוסטיקאים קיים היא שיש קשר (הם רואים בנתונים שככל שהעיניים גדולות יותר בציור לאישיות יש יותר מאפיינים של רדיפה) למרות שהקשר לא קיים בנתונים, והסטודנטים לא ראו זאת.
נעשה פה קישור מדומה בין תופעות. ויש לו 2 הסברים (צריך לתת את שניהם במבחן):

1.       ציפיות מוטעות – אנשים רואים קשר בין תופעות כי הם מאמינים שהקשר הזה צריך להיות שם.

2.       בולטות מזווגת – לאנשים יש נטייה לקשור יחד תופעות חריגות / מיעוטיות בסביבה.
גם חריג וגם מעט זה בולט ולכן מזווגים ביניהם, או בין 2 חריגים.
למשל, לבישת טרנינג ושתיית אלכוהול; להיות ערבי ולנסוע בסובארו – ערבי זה בולט בנוף הישראלי, וגם סובארו.

2.       הטיית האישוש – אנשים נוטים לשים לב לנתונים שמתיישבים עם האמונה שלהם ולהתעלם / לא לשים לב לנתונים שסותרים את האמונה שלהם.
כשאנשים באים לבדוק השערות הם נוטים יותר לנסות אושש את ההשערה שלהם מאשר לנסות להפריך אותה. אם אדם רוצה לבדוק אם מישהו מוחצן, סביר שקודם ישאל אותו אם הוא אוהב מסיבות, סביר פחות שישאל אותו אם הוא אוהב להתבודד.

1.       הערכה בדיעבד (חל"ם– חוכמה לאחר מעשה) – הנטייה שיש לאנשים להעריך כ"סביר מאוד" אירוע שכבר קרה. כמו כן, לשנות את התפיסות שהיו להם בעבר לפני שהוא קרה.
כמו אנשים שאחרי רצח רבין אמרו שהייתה לזה סבירות גבוהה והכתובת הייתה על הקיר, ותכלס לפני זה לא באמת אמרו את זה.
לאדם קשה מאוד לדייק לגבי המחשבות שלו לפני שהאירוע קרה בעבר, מרגע שהאירוע קרה הוא משנה את התפיסה שלך, ונראה לך שהוא קרה כי הוא היה צריך לקרות (נוצרת הבנייה סיבתית לאירוע).

2.       ביטחון יתר בהיסק – אנשים בטוחים בהערכות שלהם יותר ממה שהם צריכים. מעבר לזאת, ככל שאדם בטוח יותר בתשובתו, כך "ביטחון היתר" גדל (אפקט חזק של עודף ביטחון קיים כאשר אנשים מעידים על רמת ביטחון גבוהה).
נראה שהסיבה לכך הוא שאחרי שאנשים נותנים הערכה כלשהי הם בונים לעצמם סכמה שתצדיק אותה.

3.       הטיית האופטימיות – אנשים נוטים לחשוב שיש פחות רע בעולם ממה שהסטטיסטיקה אומרת במציאות. ההטייה נחלקת – 2 חלקים:

              א. התעלמות מהרע– "לי זה לא ייקרה, אני מחוץ לסטטיסטיקה". למשל, תאונות דרכים.
אנשים נוטים לתפוס את המגרעות שלהם כנפוצות באוכלוסיה, ואת היתרונות שלהם כנדירות באוכלוסיה.

              ב.  אופטימיות נאיבית – אנשים נוטים לראות סיכויים גדולים יותר שיקרו להם דברים טובים, מאשר לאחרים, וסיכויים נמוכים שייקרו להם דברים רעים בהשוואה לסיכוי זה אצל אחרים.

יש קבוצה אחת באוכלוסייה שאין לה את הטיית האופטימיות – הדכאוניים הקליניים. הם מעריכים יותר נכון משאר האוכלוסיה את הסיכוי שיקרו דברים רעים.

4.       אשלית השליטה – אנשים נוטים לחשוב שיש להם שליטה גם על גורמים מקריים ושרירותיים בחייהם, במיוחד כשמדובר בפעולה שמבוצעת על ידם.
למשל, נהיגה – אנחנו חושבים שיש לנו שליטה על התנהגות של נוסעים אחרים, מזג אוויר וכו'. דוגמה אחרת, אנשים שעושים עם הקוביות כל מיני תנועות לפני הזריקה שלהן (נשיפה וכו') וחושבים שזה ישפיע טוב על הקוביות.