פסיכולוגיה חברתית: גורמים להתנהגות תוקפנית

פסיכולוגיה חברתית: גורמים להתנהגות תוקפנית

פסיכולוגיה חברתית - סיכומים

מי נוהג בתוקפנות

מיהו התוקפן ומהם מאפייניו?

·    גנטיקה –הבדל בין המינים
אין הבדל כללי בין המינים בתוקפנות, אך יש הבדל בסוג התוקפנות.
גברים נוטים להיות תוקפניים יותר בצורה פיסית ובאופן ישיר (מהתוקפן לקורבן).
נשים נוטות לתוקפנות פחות פיזית ויותר עקיפה (דרך צד ג', "תגיד לה לא לבוא").
בתוקפנות מילולית – אין הבדל בין המלים.
ההשפעה הגנטי על תוקפנות גדולה מההשפעה החברתית (החברה מצפה מגברים יותר תוקפנות מאשר מנשים).

·    טיפוסי אישות – טיפוס A לעומת טיפוס B.
המטען הגנטי של האדם קובע את מידת התוקפנות שהאדם יבטא במהלך חייו.
A – טיפוס שאפתן, מוטיבציוני, תחרותי, רגזן, מאבד מצב רוח במהירות.
B – טיפוס שליו, רגוע ופחות שאפתן, פחות תחרותי, איטי וכו'.
טיפוס A תוקפני יותר מטיפוס B ב- 2 סוגים של תוקפנות:

o     תוקפנות אינסטרומנטלית – תוקפנות שמשמשת מכשיר בידי האדם. הוא משתמש בה כאשר הוא מרגיש שהדרך שלו נחסמת בדרך למטרה כלשהי (קריירה, תחרות).

o     תוקפנות עוינת – תוקפנות שלא לצורך מטרה ספציפית אלא במטרה להרע לזולת (נקמה).

·         תוקפנות שנובעת מהטיית ייחוס (ייחוס=להסביר סיבתיות)
הטיית ייחוס כוונת זדון – הנטייה לבצע טעות קוגנטיבית/חשיבתית ולראות בהתנהגותם של האחרים כוונת זדון גם כשאין כזו. אנשים אלו מראים יותר התנהגות תוקפנית.

·         בעלי כישורים חברתיים נמוכים
קיימת בחברה סכמה / פרוטוקול שקובע כיצד יש להתנהג, למה הזולת מצפה.
אדם בעל כישורים חברתיים נמוכים הוא אדם שיותר צריך שיגידו לו באופן מפורש מהי הסכמה המקובלת, למה אנשים מצפים.
ליקוי בכישורים אלו תורם להתנהגות תוקפנית כתחליף למשא ומתן, שכנוע והסבר.

מתי אנשים נוהגים בתוקפנות?

זימברדו יצא נגד הטענה שאדם הגיע להיות סוהר בגלל אופי מסויים, ופושע הוא כזה בגלל אופיו, וטוען שהמצב הפוך: הגדרת תפקידם של האנשים היא שגורמת להם להתנהג בצורה מסויימת.
הוא חילק (בהגרלה) סטודנטים ל- 2 קבוצות של אסירים וסוהרים, הוא לא אמר להם איך להתנהג, אלא רק את תפקידם בקווים כללים. במחקר הוא מראה כיצד ההתנהגות בפועל נובעת מהתפקיד אותו האדם לוקח על עצמו.

שתי תופעות פסיכולוגיות שעלולות לגרום לאנשים לנהוג באכזריות שלא חשבו שיהיו מסוגלים לה:

דה אינדיווידואציה

תהליך של אובדן הזהות העצמית, מצב בו האדם מאבד את הזהות הייחודית שלו, מזדהה לחלוטין עם הקבוצה/ תפקיד שניתן לו וכתוצאה מכך נטייתו לנהוג באלימות יכולה להיות הרבה יותר גדולה. במצב פסיכולוגי זה המודעות העצמית והמודעות לנורמות חברתיות פוחתת (בגלל אובדן סממנים אישיים ואובדן היחידות) – ברגע שאין זהות אישית, אין אחריות אישית וכך גם אין עכבות על התנהגות תוקפנית ובלתי מוסרית.

אחד הגורמים לדה-אינדיווידואציה הוא האנונימיות ופחות חיבור לזהות האישית (העדר יחידות): תחושת הפרט כלא-מזוהה, כחלק מקבוצה, גורמת לו להיות מוטרד פחות מהערכת הזולת ולכן פחות להרגיש אשמה, בושה, פחד או אחריות. רגשות חסרים אלו גורמים לו לפעול בדרך בה לא היה פועל במצב רגיל. מעודדים את האנונימיות: חושך, לבישת מדים, חוסר אפשרות להכיר אותנו או להבדיל בנו. (קו-קלוקס-קלאן)

דה-הומניזציה

תהליך של שלילת צלם אנוש מן היריב (האדם נתפס כאילו לא ניחן בתכונות המין האנושי) , ובשל כך ניתנת "לגיטימציה" להתייחס אליו כאל בעל חיים, או גרוע מזה, ולפגוע בו כמה שאפשר.

(ההסבר הוא שאנו נוהגים בתוקפנות כיוון שהדבר מסייע להישרדותנו, וע"מ להקל על עצמנו לפגוע בזולת פיתחנו מנגנון שמאפשר לנו להתעלם מסבל האחר). (נאציזם).

*בשני התהליכים האלה מתקיים תהליך של אובדן זהות – בדה-אינדיווידואציה זוהי הזהות של התוקף ובדה-הומניזציה זוהי הזהות לא הנתקף.

עוררות פיסיולוגית (ברמת המושג)

3 סוגים של עוררות:

1.       עוררות הנובעת מכעס (תגובה לתקיפה)
תוקפנות מהסביבה גורמת לעוררות פיסיולוגית, אנו מפרשים את העוררות ככעס (כי אנחנו מייחסים אותה לתוקפנות מהסביבה) ולכן משיבים בתוקפנות חזרה, אך לא תמיד.
מה משפיע על האדם ננקוט בתוקפנות חזרה / לא?

              א.      הדדיות שלילית – נורמה חיובית של הדדיות היא החזרת טובה תחת טובה, נורמה שלילית של הדדיות היא החזרת נקמה "שן תחת שן".
הנורמה השלילית של הדדיות מחייבת שהתגובה תהיה פרופורציונלית להתקפה (אם כי אנחנו נוטים להגדיל את הפגיעה בנו, וכך יש הסלמה כללית)

              ב.       כוונת התוקף – תגובתנו תלויה באופן בו אנחנו מפרשים את כוונת התוקף (במכוון/לא).

2.       עוררות כללית: רגש, קוגניציה ותוקפנות
אירוע ß עירור כללי שנחלש עם הזמן + אירוע נוסף (קטן)
בשלב זה ההמשך תלוי בפרשנות הקוגנטיבית: האדם עצבני –
 ß אם ייחס את העירור והרוגז לאירוע המקורי – לא תהיה תוקפנות,
ß אם ייחס את העירור והרוגז לאירוע הקטן – תהיה תוקפנות
כלומר, הקוגניציה משפיעה על רמת העירור, על הפרשנות ולכן גם על התגובה.

3.       עוררות מינית
תלוי בסוג הפורנוגרפיה:

              א.      פורנוגרפיה לא אלימה (עירום, פעילות מינית) – עקומת J: קצת עוררות מינית מפחיתה תוקפנות ביחס ל- 0 עוררות מינית, הרבה עוררות מינית מגבירה תוקפנות.
מודל שני הרכיבים – החשיפה לגירוי אירוטי מגבירה עוררות וגם יוצרת רגשות בצופה. היווצרות תוקפנות תלויה במאזן הסופי של שני המרכיבים האלו, כך שאין קשר ישיר אלא מעורב כאן משתנה נוסף.

              ב.       פורנוגרפיה אלימה (כולל תוקפנות / איום בתוקפנות כלפי נשים בד"כ) – מגבירה תוקפנות.

רמזים לאלימות בסביבה

בנסיבות מסויימות נוכחות רמזים אלימים בסביבה (כלי נשק) תגביר סיכויים להתנהגות תוקפנית - הרמז בסביבה מגדיל את הסיכוי שעוררות המתפרשת ככעס תתבטא כתוקפנות, מדוע?

1.       הם מעלים בתעדנו את האופציה לנהוג בתוקפנות ומציעים דרך אפשרית לעשות זאת (באמצעותם)

2.       הרמזים האלימים מגבירים את העוררות שהאדם חש כתוצאה מהכעס.