פסיכולוגיה חברתית -אלטרואיזם- מתי אנשים עוזרים?

פסיכולוגיה חברתית -אלטרואיזם- מתי אנשים עוזרים?

פסיכולוגיה חברתית - סיכומים

מתי אנשים עוזרים?

גורמים שמשפיעים עם האם נגיש עזרה:

1.  אפקט הצופה מן הצד – נוכחות הזולת מעכבת או מונעת הגשת עזרה.

ככל שיש יותר נוכחים כך הנטייה של כל אחד מהם להגיש עזרה מצומצמת יותר.

ההסברים לאפקט:

·         פיזור אחריות - כל אחד נוטל נתח קטן של אחריות ומטיל את השאר על הזולת תוך מחשבה שמישהו אחר יתעסק עם זה. פיזור האחריות מושפע מהמידה בה כל פרט תופס עצמו כמסוגל ומתאים לעמוד במשימה, ומהיכרות אישית עם הקורבן.

·         השוואה חברתית – לפי פסטינגר אנחנו משתמשים בנוכחות אחרים להשוואה חברתית מכיוון שאין לנו מדד אובייקטיבי לשפוט את ההתנהגות שלנו לפיו. אנחנו רואים שרוב האנשים לא פועלים במיוחד אלא ממשיכים הלאה ואנו פועלים באותו באופן.

·         חשש מהערכה – דאגה מציפיות של אחרים ומהאופן שיעריכו את התנהגותנו.
אם נרגיש שהושטת העזרה עלולה לבייש אותנו, לא נוציאה לפועל, גם אם נדע מה בדיוק צריך לעשות. חשש מהערכה מעודד מתן העזרה אם נדמה שפעולה זו תקבל הערכה חיובית. 

·         בורות פלורליסטית – תופעה בה כל אחד מהנוכחים במצב חירום אינו יודע מה לעשות, אך את חוסר המעש של אחרים הוא לא מייחס לבלבול, אלא להחלטתם השקולה שאין מדובר במצב חירום ואין צורך להושיט עזרה. כל אחד חושש שפרשנותו לאירוע לא תהיה נכונה ואף טיפשית, וכך יצא שאף אחד לא יעשה דבר.

השלבים בקבלת החלטה להושיט עזרה: ("כן" מעביר לשאלה הבאה, "לא"- חוסר הגשת עזרה)

1.       האם האדם שם לב שקורה משהו? (תשומת לב)
2 גורמים שמשפיעים על תשומת הלב:

א.   בולטות האירוע
הבולטות מושפעת מהקשר האירוע (ילד קרוע בגדים הולט יותר בנהריה מאשר בהודו)

ב.   נוכחות גורמים מסיחים
למשל, לחץ של זמן (ממהרים ולכן לא שמים לב שמישהו צריך עזרה)

2.       האם הוא מפרש נכון את המצב? (פרשנות)
לעתים האדם מפרש את האירוע לא כאירוע שמצריך עזרה (דפיקות פטיש ולא מכות לאדם, למשל). גורמים שמשפיעים על הפרשנות:

              א. גורמי תפיסה – הקשר (רצח מחריד על במת תיאטרון). במצבי חירום יש מרכיב עמימות שקשה תמיד לפרש נכון, ולעתים אנו נוטים במצב כזה להסתייע ברמזים מהסביבה / להמתין לכאלה.

              ב.  גורמי הנעה – מי שרוצה לעזור מלכתחילה יפרש את המצב יותר כמקרה חירום.

               ג.  השוואה עם הזולת – כאשר אנחנו במצב של עמימות, אנו נוטים לעזור בפרשנות האירוע באנשים בסביבתנו. אם הם נשארים רגועים נוכח מצב מסויים, כנראה שגם אנחנו יכולים.
בורות פלורליסטית –  כל אחד מהנוכחים במצב חירום מבולבל ולא יודע כיצד לפרש את האירוע, כיוון שהוא מבולבל הוא לא עושה כלום. את חוסר המעש של האחרים הוא מייחס להחלטה שקולה ומכוונת שבעצם לא מדובר במצב חירום. למעשה, כל הנוכחים באירוע מבולבלים, וכל אחד מניח שהאחרים יודעים כיצד לנהוג. בנוסף, כל אחשד חושש שפרשנותו תהיה לא נכונה או טיפשית ולכן מחכה לתגובה האחר. (תופעה זו אופיינית לא רק למצבי חירום)

3.       האם הוא מקבל על עצמו אחריות? (קבלת אחריות)
קבלת האחריות תלוי ב:

א.   מספר הנוכחים – כשיש צופה אחד האחריות כולה עליו, כשיש כמה צופים, מתקיים פיזור אחריות – האחריות מתחלקת בין כמה צופים והאחריות האישית מצטמצמת (מסביר את הצופה מן הצד).

ב.   יכולת להועיל בפועל – הנטייה להתנער מאחריות / פיזור האחריות גדלים אם האדם תופס את עצמו כפחות מסוגל להתמודד עם המצב ולסייע מאשר העדים האחרים לאירוע, וההפך (אם שאר העדים רחוקים יותר ממקום הגשת העזרה האחריות גדלה)

ג.     היכרות עם הקורבן – היכרות עם הקורבן מפחיתה את פיזור האחריות. ההסבר הוא שעלות ההימנעות מעזרה גבוהה יותר כאשר ידוע לך שיש/יהיה קשר עם הקורבן.

ד.   הטלת אחריות אישית על הצופה – הטלת האחריות גורמת לצופה להרגיש אותה ולפעול בהתאם.

4.       האם הוא מחליט מה לעשות? (אופן הפעולה)
גם אם יש תחושת אחריות, צריך להחליט מה עושים. בחירת דרך הפעולה תלויה בין היתר בתפיסת היכולת לעזור.
גם כאן תופעת הבורות הפלורליסטית יכולה לבוא לידי ביטוי במצבים עמומים. הצופה תוהה כיצד לפעול ובוחן את סביבתו. כולם תוהים כיצד לפעול ולכן כד אחד מניח שאין דרך טובה לפעולה ולאן לא עושים כלום.

5.       האם הוא מוציא להחלטתו בפועל? (הוצאה לפועל)
גם אם החלטנו על דרך פעולה, צריך להחליט להוציא אותה לפועל.
כמו בכל אירוע חברתי, גם כאן משחק הגורם המשמעותי "חשש מהערכה" – דאגה מציפיות של אחרים ומהאופן בו יעריכו את התנהגותנו.
חשש מהערכה גורם לאדם לא לדווח על מצב מעורפל כדי לא לצאת "נודניק" / "דאגן",  מצד שני נוכחות אחרים גורמת הרבה פעמים להגשת עזרה כי לזכות לגמול חיובי מהחברה.

2.       קהילה גדולה / קטנה (גודל גיאוגרפי)

ברוב התחומים בערים הגדולות עוזרים פחות, ממה זה נובע?

·         נראה שזה קשור לחשיפת יומיומית ליותר מדי גירויים (שגורמת לאדם להתמקד בגירויים שרלוונטיים למטרותיו המיידיות, שלב תשומת הלב).

·         ההטרוגניות בין האנשים בעיר גורמת לאדם להפחית אינטראקציות עם זרים  לעתים מחשש שיותקפו (שלב האחריות).

·         המחויבות לאחר (שהוא מוכר) גדולה יותר בעיירות קטנות

כל זה תלוי בטיב הבקשה, ובאופי היחסים בין העוזר לנעזר..

3.       רגשות והנכונות לעזור

אפקט מצב הרוח – מצב רוח טוב מעלה את הנכונות לעזור לזולת. הסברים:

1.       מצב רוח טוב אומר יותר פנאי רגשי ואמפתיה לבעיות של אחרים.

2.       מצב רוח טוב גורם לאדם לראות את החיובי בכל פעולה (גם במתן עזרה). הסבר זה עובד רק כאשר מתן העזרה כולל גמול חיובי, ולא כאשר הוא כולל גמול שלילי.

מצב רוח רע

o        בתנאים מסויימים מעלה נכונות לעזור לזולת. מוסבר ע"י מודל הקלת התחושות השליליות (מי שמרגיש משהו רע יפעל בכדי לשנות זאת ואחת הדרכים לשפר את מצב הרוח היא מתן עזרה לאחרים(. (מצב רוח רע מסוג דיכאון זמני, אי נוחות וכו', לא רגשות עוינים)

o        מצב רוח גם יכול להביא לפחות נכונות לעזור שכן אנשים אלו יותר ישקעו בבעיות של עצמם.

o        מצב רוח רע יעלה נטייה לזולת רע כאשר עלות העזרה נמוכה, וכשהצורך בעזרה בולט

תחושת אשמה: תחושת אשמה מגבירה את הנכונות לעזור (שכן עזרה נתפסת כפעולה שתפחית רגשות אשמה)