מבוא להיסטוריה פוליטית: המהפכה הבולשביקית
האם
יש לראות במהפכה הבולשביקית מהפכה? ואולי הדבר לא היה אלא חלק אחד מהתהליכים
המורכבים המסועפים של המודרניזציה ברוסיה, כחלק מן המעבר בין חברה אגררית לחברה
תעשייתית וכו'.
התקדמות בחקיקת חוקי העבודה שחלה
במדינות המערב באותה תקופה נבעה אולי גם מן ההתייראות של אותן מדינות מפני מהפכות
קומוניסטיות בתוך ארצן.
המהפכה הבולשביקית אפוא התחילה לפני אוקטובר
1917. כבר ב- 1905 נעשו הישגים רבים.
בעקבות המהפכה הבולשביקית (ההפיכה) פרצה מלחמת
אזרחים שגבתה מחיר-דמים אדיר מרוסיה ומסביבותיה, ולאחריה, כעבור שנתיים, פרצה
מלחמה בין פולין לרוסיה (ברה"מ הוקמה רק ב- 1922), שכללה כיבושי שטחים הדדיים
רחבי-היקף.
התורה של לנין (לימים:
"הסטליניזם-לנניזם") עומד כמעט בסתירה מוחלטת לתפיסה של מרקס. מסקנתו של
מרקס הייתה שהמהפכה תבוא דווקא במדינות שבהם הקפיטליזם יהיה המתקדם ביותר, היינו
המדינות שבהן מהפכות תעשייתיות תגרום לרוב האוכלוסייה להפוך לפרולטריון. ברוסיה של
1917 לע"ז מתוך 160 מליון תושבים רק 3-4 מיליון הם פועלים. מיעוט שהיה מרוכז
בשטחים קטנים ברוסיה, בעיקר בשטחים המערביים של רוסיה בערים הגדולות ובאוקראינה.
יתרה מזאת, עיקר הפרולטריון של האימפריה הרוסית בעקבות ההסכם עם הגרמנים
(עות'מנים?) נשאר מחוץ לשטחי האימפריה. לפיכך כותב לנין: יש לספח גם את
האינטלקטואלים מן הבורגנות בעלי תודעה היסטורית [כלכלית-מעמדית] מתקדמת לענייניה
של המהפכה. היינו: לנין הוסיף לתורתו של מרקס מימד משמעותי של וולונטריים על-גב
התודעה המעמדית, היינו רצון של אותם בורגנים לצאת לקראת המאבק הפרולטרי גם כשהוא
עצמו אינו מוטרד ע"י כך (בורגנים אלה צריכים להגיע אל ההון המהפכני, בצלמו של
לנין, דרך הספר, הלימוד, הארגון וכיו"ב ולא דרך ההתנסות הפועלית המדכאת וכו').
לנין עצמו משתייך לאוואנגרד המהפכני שעליו הוא מדבר, הוא בא מן הבורגנות. לנין
משתייך לאחת מני כמה מפלגות סוציאליסטיות המתנגדות כל אחת בדרכה לבלעדיות
הצאריסטית, למפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית. סוציאל-דמוקרטיה של המאה ה-19 אינו דומה למה
שמכונה בשם זה היום: בד"כ מדובר, תחת שם זה, על מפלגות פרו-מהפכניות. הוויכוח
של אותם הימים הוא רק על איך-מהפכה. הכל מסכימים עקרונית על המהפכה.
לנין מוביל לקרע בתוך המפלגה, בין הבולשביקים
למנשביקים. הבולשביקים מכנים עצמם רוב אף שהם המיעוט (20,000 עד 25,000 בולשביקים
ברוסיה עם פרוץ המהפכה). המנשביקים הם הרוב בתוך המפלגה אך הם חדלים מהיות הרוב
תו"כ התקופה המוקדמת מאוד של המהפכה, עד שהבולשביקים נהיים לרוב ולשליטי
המדינה.
לנין מתייחס בצורה מיוחדת למלחמת העולם הראשונה.
בזמן המלחמה הוא מפרסם ספר על אימפריאליזם. המלחמה לדעת לנין היא שלב
בהתפתחות-מאבק האימפריאלי קפיטליסטי; הוא ראה שהמלחמה גורמת לנסיגה בקרב כולם
וממילא מסיגה עוד יותר את החלשים, שהם אשר צריכים להיות מגוייסים אל המהפכה.
עם-זאת הוא רואה צורך לנצל באופן תועמלני את הכישלונות של האוטוקרטיה הרוסית
ע"מ להיבנות לקראת מהפכה. אין להתפלא אפוא שהסיסמא של כל הפלגים הסוציאליסטים
ב- 1917 הינה: "יהיה שלום".
בסוף פברואר התרחשה מהפכה שהונעה
ע"י התפוררות הצבא. ועדיין רוב צירי הדומה בדעה שעל רוסיה להישאר במלחמה, לכך
יש להוסיף את ההשפעה הצרפתית והבריטית. לאחר המהומות בערים הגדולות, אשר מתחילות
בעקבות רעב של ממש, מצליח הניסיון לשכנע את הצאר להתפטר. הנסיך מילבוב, ליברל
מתקדם, מתמנה לראש הממשלה. מינויו הוא כעין מסר של הרגעה כלפי הדומה אך גם כלפי
המערב: היינו שרוסיה נשאר במלחמה. אלכסנדר קרנסקי, עו"ד, המשתייך למתונים
שבזרם הסוציאל-רבולוצינרי, מתפקד גורם בממשלה ובהמשך השנה מתמנה לרוה"מ תחת
הנסיך. הלה בדעה שרוסיה צריכה להמשיך בלחימה. הוא מארגן עם המטה הכללי מתקפת-קיץ
על הגרמנים ובהיכשלה מוחרפת ההתפוררות הרוסית בצבא וברעב. ביולי 1917 פורץ בתגובה
מרד אנרכיסטי. הדיכוי של המשמר האימפריאלי מכוון לאנרכיסטים אך גם לבולשביקים,
ולנין בורח לפינלנד. זו התקופה (פברואר עד אוקטובר) בה רוסיה מנסה לעבור ממשטר
צארי למשטר של פרלמנט. ואולם הניסיון להפיג את הרעב אינו צולח. לנין חוזר לרוסיה
בפעם השנייה (הראשונה- הגלות בסביר, בשוויץ), ממנה את טרוצקי לאחראי הצבאי, ויחד
עם סטלין וקמינייב מבקש לכבוש את השלטון בכוח. הם יודעים שההתנגדות תבוא באיחור.
נעשה אמנם ניסיון למהפכה צבאית שתמליך בחזרה את הצאר. יש שנאמנים לצאר, יש
שמתנגדים לדמוקרטיה
וכו'. ב- 25 לנובמבר, הבולשביקים, המשתייכים לסובייטים, היינו לקבוצות הפועלים
והחיילים, משתלטים בפטרבורג על ארמון החול, על השלטון. באותה תקופה
טרוצקי,
שהיה בעצמו
גולה פוליטי, השתתף במהפכה 1905, שב למהפכת 1917 מארה"ב ומשתייך בשל מסויים
למנשביקים. טרוצקי, ביכולותיו, הוא איש שאינו פחות מלנין . אם לנין הוא גאון במנהל הרי שטרוצקי הוא
גאון על-ארגוני. מוטל עליו לאחר המהפכה לנהל את ההגעה לשלום עם גרמניה. טרוצקי
אינו מסכים להצעה הגרמנית המפליגה אך הוא מקבל את מרותו של לנין וחותם על הסכם
ברסטליק-טובסק. חתימת ההסכם מציתה את האש הלאומנית. הלאומנים אינם מוכנים לקבל את
התפוררות האימפריה הרוסית בדרך זו. טרוצקי עובר לניהול העניין הבא: פתרון מלחמת האזרחים.
לצאריסטים צבא של כ- 300-400 אלף איש וסיוע מן המערב [כנגד המהפכנים הבולשביקים].
לבולשביקים ישנם רק את הסובייטים, לא צבא של שממש. הצאר לאחר הדחתו מוחזק ע"י
השלטון הבולשביקי.
ארצות המערב שולחות חילות-משלוח
ע"מ לסייע לכוחות הצאר ("הלבנים") לעצור את המהפכה הבולשביקית ולהשתלט על
שטחים. באמצע 1918 ישנם 200 אלף חיילים זרים (בריטים, יוונים, איטלקיים, צ'כים,
פולנים, יפנים) המכוונים כנגד הבולשביקים. על טרוצקי אפוא להקים צבא שיוכל לנצח את
שני הגורמים. יציר כפיו נקרא הצבא האדום. הצבא האדום קם ומצליח לנצח במלחמת
האזרחים ובהמשך הופך להיות לאחד הצבאות הגדולים והמודרניים בעולם. עד שהוא הופך
להיות שחקן מרכזי במלחמת העולם השנייה. כ- 80% מן החילות הגרמניים נלחמו במלחמה זו בחזית הרוסית. לאחר מילוי תפקידו
בצבא האדום כשקמה ברית המועצות מקבל טרוצקי משימה שלישית: ארגון התעשייה. הלה מניח
את היסודות לתעשייה של ברית המועצות.
ראה גם: היסטוריה פוליטית בת זמננו
סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
No comments:
Post a Comment