סיכומים: מבוא להיסטוריה פוליטית: אמריקה הלטינית

Wednesday, March 28, 2012

מבוא להיסטוריה פוליטית: אמריקה הלטינית

מבוא להיסטוריה פוליטית: אמריקה הלטינית

אמריקה הלטינית- מושג פוליטי שהומצא ע"י הצרפתים בתקופת ההתערבות במקסיקו, בשנות ה- 60 של המאה ה- 19 במקביל למלחמת האזרחים. ההתערבות של הצרפתים ניצלה את הקיום במקביל של מלחמת האזרחים. אחרת, לוליי היו האמריקאים עסוקים במלחמתם ולאור דוקטרינת מונרו, לא היו הצרפתים מעיזים לפלוש למקסיקו ולהמליך קיסר אירופי, מקסימיליאן. צרפת ביקשה להשפיע על יבשת אמריקה. ההשתלטות על מקסיקו לא צלחה ואולם צרפת הצליחה להחזיק במס' מושבות [הקיימות עד היום]. לפני תקופה זו דובר רק על אמריקה הספרדית ואמריקה הפורטוגזית.

במאה העשרים, יש באמריקה הלטינית משתנים כה שונים, האיטי למשל הדומה במאפיינים החברתיים והגיאו-דמוגרפיים שלה למדינות אפריקה. מצד שני ארגנטינה, צ'ילה וברזיל הדומות לישראל. צ'ילה, ברזיל וישראל מועמדות ל- OECD. עוול הוא להצמיד את האיטי וניקרגואה למדינות שכאלה. ברזיל גדולה בשטחה כמו אירופה המערבית. תיעוש הולך ומתחזק (איזור התעשייה מרוכז סביב סאו-פאולו). מה שמאפיין את מדינות אמריקה הלטינית הפערים בין עושר ועוני. המדינות הן בעלות משאבי טבע אדירים שתחת מידת-פיתוח אחרת היו מצליחות כנראה להגיע לרווחה רבה. נהוג להשוות את מדינות היבשת למדינות אירופה הדרומית, ספרד, איטליה, יוון. מדינות היבשת גרועות מאוד במדד ג'ני. ה- GENI של צ'ילה וברזיל הוא 0.6: כלומר 60% מההכנסות נמצאות בידי 20% מהאוכלוסייה. עשירון עליון עשיר מאוד, עשירונים תחתונים מאוווד עניים, ומעמד ביניים חלש למדי שנתון לתנודות פוליטיות. בעיות חריפות של עושר ועוני יוצר פוליטיקה קיצונית. אין בעיות של שטחים, דת, אתניות וכו'. אם ישנה בעיה כלכלית בפרו עוברים מליון פועלים פירואנים לצ'ילה. חלק גדול מאוכלוסיית פרגוואי מצוי מסביב לבואנוס איירס.

קיטוב חברתי מוליד אלימות פוליטית. לאלימות פוליטית ישנו אמצעי מרכזי: מהפכה. ואולם מהפכה צריכה לרכב על תיאוריות מסויימות. תיאוריית התלות: התלות הכלכלית של דרום-אמריקה בהספקת חומרי-גלם לאירופה מביאה עמה תלות תרבותית ורוחנית במערב-אירופה ובארה"ב: תחילה יובאו רעיון המהפכה הצרפתית והמהפכה האמריקאית, עקרונו הליברליזם הבריטי, ובהמשך המרקסיזם והאנרכיזם. אלא שבהתאמת הרעיונות לסביבה המקומית נוצר פער.

המהפכה המקסיקנית. פנצ'ו ווילה, היחידי שפלש לתוך שטח ארצות הברית במאה העשרים, ועם צבא גדול כבש עיר אמריקאית. במקסיקו היו, לאורך המאה ה- 19, מלחמות אזרחים. השמרנים המקסיקנים תמכו בכניסת הצרפתים והקיסר מקס', כניסה שלא צלחה. עלה פורטיאו דיאס: "אוי לה למקסיקו המסכנה, כה רחוקה מאלוהים, כה קרובה לארה"ב". הלה נבחר שבע פעמים לנשיא מקסיקו, הביא מודרניזציה למקסיקו ובתוך כך הגדיל את הפערים החברתיים. עלה נשיא ליברלי. השמרנים דואגים להפיכת נגד ולשליט צבאי, פורצת מלחמת אזרחים. התקפה פראית על הכנסייה הקתולית במקסיקו: פנצ'ו ווילה סיפר כי דאג לתלות כומר על כל עמוד טלגרף. המהפכה לא הופנתה רק נגד הכנסייה אלא בעיקר מהפכה אגררית: האיכרים האינדיאנים שנושלו לפני זמן רב ביקשו את אדמותיהם בחזרה. אמילינו ספטיסטה ביקש להחזיר את האדמות לאנשים ולשוב אל צורת החלוקה הישנה של אדמות, כלומר בעלות של הקהילה על האדמות ולא פרטית. צומח רעיון של לאומיות מקסיקנית, שבבסיסה אינטגרציה של המהגרים מאירופה, הספרדים, עם האינדיאנים. עולה הרעיון של גזע קוסמי לטינו-אמריקני שבו מצוי הערבוב של אידיאנים ולבנים. אלא ש: מהר מאוד מועמדים המעמדות הישנים [או צורתם] כמו מקודם. מדלו מועמד תחת דיאס ונרצח אחר שנה. לאחר מספר מהומות נחקקת חוקה ב- 1917: חוקה מהפכנית שמאפשרת שינוי, מקורי מבחינת התיאוריה, מודרניזציה, וכו' של מקסיקו: ללא השפעות מרקסיסטיות או אחרות. הנשיא ולינסיאנו קוורסה נרצח. עולה גנרל חדש של המהפכנים: אלפרדו ____, נרצח וחדש עולה תחתיו. מקסיקו שותפה של ארה"ב וקנדה בנפט"א (ארגון מסחרי. נפט?).

אמצע שנות העשרים: מרידה כנסייתית במשטר הצבאי. במלחמת הקריסטלוס (מלשון: קרייסט) נהרגים מאות אלפים. מתחדש מעמדה של הכנסייה אך ללא אדמות (קרי: עושר), לא אל המעמד הקודם. מה שבוצע אם-כן: מודרניזציה ורפורמה אגררית, הקמת השכלה גבוהה בנוסח אירופי.[1]

לאסו דה-קרדנס, נשיא פופוליסטי, בדומה לפרון בארגנטינה. הלה היה בעל עמדות מעין-סוציאליסטיות מחד ובעל נטייה לאומית מקסיקנית חזרה. דוגמא: ב- 1938 פרץ סכסוך-עבודה בשדות הנפט של מקסיקו. בית הדין פסק בעד הפועלים המקסיקנים וכנגד בעלי החברה האמריקאיים. סוף הפרשייה שלאסו הלאים את הנפט והקים את פנ.אקס: חברת הנפט הגדולה ביותר בעולם בזמנו ועד היום אחת הגדולות. המפלגה, PRE, פרטידו (מפלגה) רבולוסיונריו (מהפכנית) אינטסיונל (ממוסדת), שלטה כשמונים שנה, מאז ימי המהפכה ועד סוף המאה העשרים. עד שההחזקה בשלטון הייתה כרוכה בשחיתות גבוהה ביותר. לאחר-מכן, זכה מנהיג האופוזיציה ונתמנה לנשיא. לפני שנתיים, סירב המפסיד לקבל את תוצאת הבחירות והחזיק הפגנת אוהלים ענקית במרכז ניו-מקסיקו,[2] העיר הגדולה בעולם בשטח ובאוכלוסייה, במשך כחודשיים. אם-כן מקסיקו התנהלה כמדינה שהתבססה על קורפורציות: איגוד חקלאים, איגוד פועלים וכו', שכל אחד מהם מצליח מנהיג. שיטת ששת השנים: בכל מפלגה הנשיא המכהן מצביע על המועמד הבא בתור (כלומר אין פריימריס). הנשיאים שייכים לאליטה, חלקם עשירים שהגיעו לשלטון. לאחר שש שנים נאלץ הנשיא לרדת ואינו יכול לשמש שוב בתפקיד. עובדה זו הביאה לכך בין-השאר שאנשים ירדו מתפקידם עם כסף רב בכיסיהם.

כאמור, דרך מקסיקו עברו גולים פוליטיים רבים שהתרכזו בין השאר בניו-מקסיקו, עד שזו נתהוותה כעיר שמסמלת חירות

צבא מקסיקו. בפיקוח הדוק של השלטון הנבחר מאז המהפכה (1911-17) לאורך כל המאה העשרים. הדבר הובטח בין-השאר ע"י ששליטי המדינה היו גנרלים של המהפכה ודאגו לכפות שלטון אזרחי מסודר על הצבא ולא להפריז בתקצובו.

ב- 1994 הצטרפה מקסיקו ל-נפט"א, ארגון הסחר החופשי של צפון-אמריקה שבה היו חברות קנדה וארה"ב. אם-כן: טכנולוגיה והון מארה"ב, משאבי טבע אדירים מקנדה, וכוח עבודה זול- ממקסיקו. תעשיות אמריקאיות, של רכב, טיס ומחשבים, מועברות אל תוך מקסיקו. אעפי"כ מקסיקו אינה מייצרת מספיק מקומות עבודה וישנה הגירה רבה אל תוך ארה"ב. לאחר הכניסה לארגון הסחר פרץ מרד של הספטיסטים. אעפי"כ פנ.אקס לא נמכרה ע"י הממשלה לגורמים זרים.

צדק פואטי. כשליש משטח ארה"ב הוא שטח מקסיקו לשעבר: שישים אחוז משטח מקסיקו אז. והנה היום יותר מ- 25 מיליון מקסיקנים בארה"ב.

הפופוליזם הצליח בדרום אמריקה יותר מכל מקום אחר בעולם. הרעיונות התיאורטיים הפוליטיים אמנם לא השתרשו ביבשת. הבטחה של צדק חברתי, אשר לא יכולה הייתה להיווצר ללא נפילה למהפכה קומוניסטית- לא התרחשה בפועל. כנגדה עמדה לאומיוּת. הלאומיות הדרום-אמריקאית הלוא מחלוקת לפי קווים של האימפריות וּמקדם-הווייתה צריכה לחזק את עצמה באופנים שונים.

הפופוליזם חיזק את הלאומיות ע"י מעשים ומחוות סמליות של מנהיג סמכותי וכריזמטי. מדיניות חברתית שמריחה כמו סוציאליזם אך אינה סוציאליזם ממש, ובנוסף: זהות לאומית אסרטיבית ותחזוק של תודעה לאומית. וכך, המנהיג מרשה לעצמו לנוע בין סוציאליזם לבין לאומיות לפי הצורך. מנהיג פופוליסטי דואג לטפח את הספורט ולהוציא את ההישגים הספורטיביים מהקשרם.

הפופוליזם הפוליטי נעשה אם-כן פתרון טוב מכיוון שהפתרונות האמיתיים התיאורטיים מאירופה אינם מצליחים לעבוד ממש. "ליברליזם הוא חסר-משמעות לאנשים עניים... קומוניזם הוא חסר-משמעות לאנשים אנאלפביתים". כאמור, לינץ: מקומות בהם הימין השמרני חזק אין צורך בפשיזם. הנאצים בצ'ילה- הוצאו להורג.

כשהפופוליזם עולה לשלטון הוא מוכר להמון אשליות. רבים מן המנהיגים הדרו"א ביקשו ליצור בריתות בין-מעמדיות, למשל על-ידי הקמת תעשייה במקביל לחיזוק החקלאות והצבת מכסי-מגן על היצרנות המקומית, מה שמועיל לטובת כל המעמדות גם יחד.

גלים של הפיכות צבאיות באמריקה הלטינית האחד לאחר המשבר הכלכלי של 1929, והשני- לאחר המהפכה בקובה, בהשראתה. במקסיקו ובבוליביה. בבוליביה, ניסתה תנועה שמאלנית ולאומנית מהפכנית לבצע מהפכה אגררית באדמות ולשנות את מצבם של פועלי המכרות. נוצרה סדרה של מהפכות צבאיות, עד שבתחילת המאה ה- 21 נבחר נשיא פופוליסטי ממוצא אינדיאני.הלה הצהיר שהוא הולך לשפר את מצבם של האינדיאנים. התוצאה: המחוזות העשירים מבקשים לפרוש מן המדינה.

המשבר של שנות העשרים הביא למהפכה של שנות השלושים. ב- 1943 מהפכה צבאית. מן הגנרלים- פרון, שמונה כשר העבודה. הלה בנה על ה- SJT בסיס תמיכה. כשניסו לעצור אותו פרץ מרד פועלים שדרש את החזרתו לבואנוס איירס. פרון היה כריזמטי, נואם טוב ואפילו ספורטאי חזק. בנוסף, היה נשוי לאווה פרון, שהביאה יחד עמו לזכות-בחירה לנשים. פרון הלך עד כדי התנגשות עם הכנסייה. וזו הביאה לו הפיכה צבאית. מאז, שנת 1955, ועד ימינו הפוליטיקה הארגנטינאית עומדת בצל המאמץ, הלא-מוצלח לגמרי, להימלט מידי הפרוניזם. כדי למנוע כניסת דיקטטורה באמצעות הדמוקרטיה דרך דמגוגיה התחיל הצבא במלחמות מלוכלכות: טיהור החברה מכל היסודות המהפכניים: רצח עשרות אלפים, אלפים נעלמו, וכולללללו. לאחר פרשת פוקלנד חזרה הדמוקרטיה, חזר הפופוליזם וכולו וכולו.

[1] השלטון במקסיקו היה מאז ומעולם מתקדם במיוחד בנטיותיו. בתקופת מלחמת האזרחים תמכה מקסיקו יחד עם ברה"מ ברפובליקה הספרדית כנגד פרנקו. לאחר המלחמה קבלה מקסיקו עשרות אלפי פליטים ממלחמת האזרחים הספרדית. הנשיא הקים להם, שרבים מהם היוו את האליטה הספרדית, את "המכון ללימודים מתקדמים". עד היום ממשיכה מקסיקו לקלוט פליטים פוליטיים רבים מרחבי אמריקה הלטינית.

[2] 122 מיליון איש במדינה ו- 22 מיליון בבירה.

ראה גם: היסטוריה פוליטית בת זמננו

סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:

מבוא להיסטוריה פוליטית: מתי מתחילה המאה ה-20?

מבוא להיסטוריה פוליטית: מרד הבוקסרים בסין

מבוא להיסטוריה פוליטית: האימפריאליזם במאה ה-19

מבוא להיסטוריה פוליטית: האימפריאליזם בראשית המאה ה-20

מבוא להיסטוריה פוליטית: המודרניזציה באירופה בראשית המאה ה-20

מבוא להיסטוריה פוליטית: תמורות פוליטיות באירופה בראשית המאה העשרים

מבוא להיסטוריה פוליטית: לאומיות, אידיאולוגיה ואימפריאליזם

מבוא להיסטוריה פוליטית: אידיאולוגיות באירופה בראשית המאה ה-20

מבוא להיסטוריה פוליטית: עימותים אידיאולוגיים בראשית המאה העשרים