הסמכות במחשבה המדינית היהודית

סוגיית הסמכות לא מדברת על סוג המשטר אלא על הסמכות בתוך הפוליס- הזכות להפעיל עוצמה במרחב. ההבדל בין מודל הסמכות ההכרתית לבין מודל הסמכות הציווית, מדבר על מקור סמכותם של החכמים.

מה מקור סמכותם של חכמים?

1)       דברים שלמדו מפי השמועה וזו התורה שבע"פ (המסורת).

2)       דברים שלמדו מדעתם (חוכמתם).

3)       גזרות, תקנות ומנהגים, משותף להם הוראות שעה, "השעה צריכה להם".

בעייתיות מקור הסמכות:

מלכים מקבלים את סמכותם מכוח שליטה פוליטית קיימת, מלחמות, וכו', כמו דוד. לעומת זאת, שלמה שלט מכוח ידיעותיו את התורה. הדיכוטומיה נראית ברורה, אך אחד הדברים המעניינים ויוצאי דופן הוא הרמב"ם. אין שום אזכור שהאל ציווה לחכמים כי הם יפסקו את ההלכה, אין מקור סמכות ברור מהשמיים או מהארץ. בעולם שאין התגלות יש כאן מצב של מבוכה, מי אמר שלך מותר לפסוק?

קיימים 2 מודלים:

1)      הסמכות ההכרתית- נובעת מהכרת הקהילה בידיעה מסוימת של תחום ברור ומוגדר שנמצאת אצל האדם החכם. למה הכרתית? הקהילה מכירה בסמכותך. יש מעורבות של שיקולים אינטלקטואליים אך זה לא מספיק, צריך הכרה של הקהילה בו. חובה ששניהם יתקיימו. היא יכולה להיות ארעית, וגם יכול להיות מצב שהקהילה תערער על הסמכות של החכם. הבעיה העיקרית של סמכות זה שהיא יכולה לאבד את הלגיטימציה שלה.

מדפי המקורות:

ספר החינוך (מקור ז')- ספר שמנסה לתת טעמים לכל החוקים והמצוות הקיימות בתורה. ספר זה מדבר על כך שלחכמים יש סוג של איכות מסוימת שקיימת דווקא אצלם ולא קיימת בקהילה. מה זו? פרי למדנות, שכל, עמלו בעמל התורה. הסמכות ההכרתית רואה בחכמת האדם החכם את המקור להכל. עפ"י ספר החינוך, אפילו אם החכמים טועים, אין לחלוק עליהם ויש לסבול ולעשות את הטעות. הסמכות ההכרתית רואה בחכמתו של האדם כלגיטימציה שהקהילה מעניקה לאדם עקב חוכמתו. יש כאן 2 פקטורים משמעותיים והכרחיים. הסמכות ההכרתית נועצת את סמכותה מהחוכמה והלגיטימציה. הדרך לסמכות זו, פתוחה בפני כל אדם. חובת הציות לחכם היא מוגבלת לתחומים מסוימים- אם יש זקן ממרה שחושב שהוא יותר חכם מהסנהדרין, ואם הוא מצליח לשכנע הוא יקבל את הלגיטימציה והסמכות לפסוק. יש תפישה ברורה לחובת הציות. הסכנה: ערעור על הפסיקה.

2)      הסמכות הציווית- נובעת מהאל, מהשראת האל. דומה לסמכות כריזמטית. הדרך לסמכות זו פתוחה כלפי בני אדם ספציפיים. חובת הסמכות נובעת מהאל ולכן חובת הציות היא טוטאלית. אם הנביא טוען משהו זה בגלל שהאל התגלה אליו. גם אם אין התגלות אך יש ציווי מהאל, זה עדיין נחשב. רבי שמואל בן עלי- יש משמעות למקום ללא כל קשר אם אתה חכם או לא, אנו חוזרים לשאלת המקום, אם יושבים במקום חשוב וקדוש, אפילו אם אתה לא חכם, מכאן חלה עלייך חובת הציות מכוח האל/השראת האל. הסכנה: אחידות מחשבתית, העדר פלורליות.

	סמכות הכרתית	סמכות הציווית
מקורה	באדם וחוכמתו	האמת, צו האל/ השראת האל
דומה ל...	סמכות חוקית של וובר	סמכות כריזמטית של וובר
הדרך לסמכות זו..	פתוחה בפני כל אדם (לפחות מבחינה תיאורטית)	מצומצמת ואינה פתוחה בפני כולם
חובת הציות	מוגבלת לתחום מסוים	טוטאלית
הסכנה	ערעור על הפסיקה	אחידות מחשבתית והעדר פלורליזם

קיימים כאן 2 מודלים קיצוניים. אבי שגיא במאמרו "סמכות, חובת הציות והמחלוקות" אומר כי בנוסף קיים מודל איזון. המודל ניסה לשלב את 2 האלמנטים הללו, לא ייתכן שמישהו יהיה רק בצו האל ללא סמכות הכרתית, וכן הוא רוצה להגיד כי גם בהכרתית יש אלמנטים של ציווים. במאמרו של אבי שגיא יש 3 מקרים שהסמכות היא ציווית: 1) האל ציווה אותך. 2) השראת האל. 3) ההסכמה החברתית (מערב הכרתית).