Tuesday, March 27, 2012

מבוא להיסטוריה פוליטית: המודרניזציה באירופה בראשית המאה ה-20


מאורעות של קידמה בשנת 1900 [לבדה]. השידור הראשון של רדיו בעולם; בגרמניה מועלית ספינת הצפלין הראשונה עולה לאוויר; באיטליה מרקוני משדר את השידור הטלגרפי הראשון ללא חוטים (כבר מ- 1850 ישנו כבל תת-קרקעי לצרכי טלגרף קווי); איינדהובן בהולנד מנסה את האלקטרוקרדיוגרמה הראושונה, היינו בדיקת הלב החשמלית הראשונה. וולטר ריד בארה"ב מזהה את הווירוס של קדחת צהובה (אותה מחלה שמונעת מן הצרפתים להשלים את כריית תעלת פנמה. האמריקאים מצליחים לכרות את התעלה ע"י הענקת עצמאות לפנמה אל גם תוך נצחון היתוש); זיגמונד פרויד מפרסם את "פשר החלומות"; מנדל כותב על גנטיקה; קרני הגאמה מתגלה בצרפת. הגישה הפוזיטיביסטית מזדקפת: האדם מסוגל לנצח את היקום, על מגבלותיו ותורפותיו בכוחות עצמו. ב- 1895 מומצא הקולנוע (אמצעי גיוס המונים ראשון במעלה). וכן ההתקדמות בתחום התחבורה וכו'.
אפוא לתיעוש ולקידמה הטכנולוגית תפקיד ראשון במעלה בהשתלטות של המערב על העולם. דוגמא לדבר: יפן. היפתחותה של יפן לקדמה הטכנולוגית האירופית, לצד החזקה ברכיבים המסורתיים-היפניים, אשר כללה שליחת אזרחים יפנים ללימוד שיטות ארגון מנהל בנקאות ובירוקרטיה, עשתה אותה לאימפריה ממש. ואמנם, משנת 1853, כאשר המצב ביפן דומה לזה שהיה בימי הביניים, תוך חמישים שנה מצליחה יפן להפוך לאימפריה ולהכריע את סין, האומה הענקית, שבעצמה הינה האם התרבותית והרוחנית של יפן.

ירידת הדתיוּת והחילון באירופה, אף היא חלק מן הסיפור. הנאורות אינה רק האמונה ביכולתו של האדם לשלוט בגורלו, כי אם גם באחריותו של האדם לעשות כן. ואולם, הצורך של האדם להאמין ברעיונות-על ולהרגיש תחושת השתייכות מוביל למס' תוצאות: תקומת אידיאולוגיות, לאומנות, ריאקציות דתיות ועוד.

תחיית הלאומיות ומדינת הלאום. היחידה הפוליטית המרכזית שמתהווה הינה מדינת הלאום. ה- 1900 אמנם היחידה המרכזית הינה אימפריה ואולם באשר לווקטור נדמה שהתקופה מתקרבת אל סופה: האימפריות מהוות עול כלכלי. סוף כיבושי נפוליאון מסמנת את תקומת האימפריות, ועידת וינה, 1815. ברם, ארה"ב היא הסנונית המבשרת את היצור הפוליטי החזק שאינו שש לשלוט [באופן ישיר ומפורש] ביחידות-משנה. האימפריות סובלות מן המהפכות הליברליות של 1848 ומתקומתן של תנועות לאומיות תחילה באירופה ובהמשך ברחבי תחומיהן. אמנם, במרכזה של כל אימפריה עמד לאום דומיננטי: באימפריה האוסטרו-הונגרית, ההאבסבורגים שהיו קתולים-אוסטרים-דוברי גרמנית, לצד 13 לאומים נוספים (הלאום השני החזק: ההונגרים); באימפריה הבריטית: האגלים (לצד הוולשים וכו'); הצרפתים- פרדוקס של רפובליקה אימפריאלית. האיטלקים, בהתאחדם למדינה, מדברים על תקומת רומא השלישית, שתבשר שלום לעולם (fax Romani).
ואולם באימפריאליזם טמון זרע הפורענות של עצמו: הלאומים השונים שבכל אימפריה שואלים את עצמם מדוע ישתתפו בחובות ולא ברווחים. המהלך הינו כזה: אימפריה > ביסוס הלאום המרכזי > טענות של הלאומים המשניים המקופחים > דוגמא לאימפריות שונות > התעוררות הלאומים המשניים > ביסוס הלאום המרכזי (מומצא, מקורי).
כך למשל היוונים. אלו נושאים עיניהם אל עברם (אותו עם?) העתיק המפואר, ערש התרבות האירופית. הם מבקשים לסגור מעגל עם עברם ומחיים יסודות ביוונית העתיקה. באופן דומה האירים מבקשים לסגור מעגל עם השפה הקלטית העתיקה וליצור תחושת רצף. בתמצית, צומחת ציפייה להגדרה עצמית על-בסיס לאום. 

סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:


No comments:

Post a Comment